משנה במס' נדה
בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה וחייבין עליה משום אשת איש ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון נשאת לכהן תאכל בתרומה בא עליה אחד מן הפסולין פסלה מן הכהונה בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין עליה והיא פטורה פחות מכן כנותן אצבע בעין
זה נראה כמו טעם, למה פחותה משלש שנים אין ביאתה ביאה, כי אי"ז אלא כנותן אצבע בעין.
אבל אתי צ"ב, למה חשיבות הביאה תלויה דוקא בהשרת הבתולים באופן שלא יחזרו.
ולעומת זה, קטן ביאתו ביאה רק בהיותו בן ט' שנים. ולכאו' זה משום שאז הוא ראוי להזריע.
וא"כ מ"ש קטן מקטנה, שהוא תלוי בהולדה, והיא תלויה בחזרת הבתולים.
(והשיעור של ט' שנים בקטן, זה גם לגבי 'נשכב' של משכב זכור, ולגבי נרבע לבהמה. אבל אולי זה תולדה מהיותו בתורת ביאה).
שמא יש בזה ביאור מפורש. (ואמנם בגמ' מבואר שזה הלמ"מ. ועדיין).