פורום אוצר החכמה

בחי' הגרעק"א על מסכת קידושין פרק האיש מקדש בתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה, מחדש רבי עקיבא איגר שלכאורה יהא מחויב לישאל על תרומתו כדי שיופקע האיסור ולפי"ז מחדש דא"כ אם יתערב התרומה בחולין לא יבוטל ברוב משום דיחשב דשיל"מ משום דמצוה לאתשולי עליה.

ולפי דבריו לכאורה כן יהי' הדבר בכל איסור שיכול לתקן ע"י שישאל על הדבר יהי' עליו חיוב ומצוה לישאל עליה, ויש הרבה דוגמאות על זה, כמו אם שחט קדשים בחוץ שכתבו הרשב"ם בב"ב והר"ן בנדרים על הגמרא דלהכי נכתב ראשי המטות בשחוטי חוץ לומר שיש שאלה בהקדש, ואם נשאל על הקדשו לאחר השחיטה יפטר החיוב כרת. ולפי דברי רעק"א לא רק שיופטר מהכרת אלא חיוב יש עליו לישאל על הקדשו כדי שיבטל את העבירה - וכמו שמצווה שאל ישחט קדשים בחוץ, מצווה ג"כ שאם שחט ויש בידו להפקיע את העבירה שיעשה כל מה שביכולתו להפקיעו.

וכן יהי' הדין אם הקדים תרומה לביכורים, שיתחייב לישאל על התרומה כדי שיתקן את האיסור, או אם הקדיש בהמה בעלת מום למזבח יתחייב לשאול על הקדשו - ויש לדון ג"כ אם באיסורים דרבנן כן הוא הדבר, כמו אם תרם תרומה או הקדיש בשבת, דמדרבנן אין מגביהין תרו"מ בשבת יתחייב לשאול על תורמתו כדי שלא יעבור על איסור דרבנן, ואם לא נשאל עליה הוסיף חטא על פשעו. והרבה יש לפלפל בזה מדין אי עביד מהני ולקי על שעבר אמימרא דרחמנא, וכן עפ"י דבריו של רעק"א בכל אלו המקומות לא יהי' דין ביטול על תרומה והקדש כזה מדין דשיל"מ כיון דמצוה לאתשולי עליה.

האם זה חידושו של רעק"א או שהדבר מבואר בראשונים או עוד אחרונים?

ייתכן דוקא דבהגבהת תרומות ומעשרות בשבת לא יעזור שאלה כי הא דאין מפרישין משום "דנראה" כמתקן ומה יעזור שאלה..
ואם היה איסור של מתקן "ממש" היה מועיל .

ביליצר כתב:ייתכן דוקא דבהגבהת תרומות ומעשרות בשבת לא יעזור שאלה כי הא דאין מפרישין משום "דנראה" כמתקן ומה יעזור שאלה..
ואם היה איסור של מתקן "ממש" היה מועיל .

האם נאמר דאם התרומה לא חלה עדיין יעבור על איסור דרבנן 'דנראה' כמתקן? בפשטות ה'נראה' הוא משום דהועילו מעשיו ונתקנו טבליו, אבל אם ביטל חלות התרומה למפרע בטל גם ה'נראה' כמתקן.

אכן בזה הסתפקתי !

לעצם השאלה ,לכאורה רב אינו יכול להתיר הקדש כדי לפטור את הפושע מכרת אלא אם כן יש פתח חרטה ,

עיין רשב"ם ב"ב ק"כ

עם חיפוש מעט
מנחת חינוך פרשת אם כסף מצוה עב ''ובהקדים שעבר על ל"ת מ"מ אם שואל לחכם על הפרשה ממילא הדרא לטבלא ולא עבר וז"פ א"כ בכה"ג דעבר מצוה לאתשולי כדי שלא יעבור על עשה ול"ת ונ"מ אם נתערב אינו בטל מחמת דשיל"מ עיין נדרים נ"ט כיון דמצו' לאתשולי וצריך לעיין שם היטב''
חזו''א דמאי סי' ד' אות כ''א ''נראה דהמקדים מאוחרת באיסור מצוה לאתשולי''

עצם הענין שיהיה מחוייב להישאל כדי לתקן את האיסור שעבר למפרע, הוא פשוט מסברא.
השאלה היא מה דרגת החיוב לתיקון הזה, (האם בג' עבירות יהיה חיוב יהרג ואל יעבור לצורך התיקון למפרע וכו').
וכבר האריכו בזה טובא, סביב הדין של רדיית הפת בשבת כדי להינצל מאיסור אפייתה, וכו'.

אשמח לקבל מראי מקומות בזה.

לכאורה אין הנידון של רדיית הפת דומה, דשם אם ירדה הפת ינצל 'קודם' שיעבור על האיסור ומחויב לעשות כל טצדקי שבעולם שלא יעבור על איסור, בין בשוא"ת ובין בקום ועשה, אבל כאן אנו דנין על 'פטנט' שיפעיל לאחר שכבר עבר על האיסור.

ולכאורה בדברי הראשונים שהזכרתי לגבי שחוטי חוץ, דלהכי נאמר ראשי המטות אצל שחוטי חוץ לומר שיש שאלה בהקדש, והר"ן והרשב"ם כתבו אם ישאל על הקדשו יפטר מכרת, למה לא כתבו שבא הכתוב לומר 'שחייב לשאל על הקדשו' כדי שינצל מהאיסור והכרת?

מגופת חבית כתב:עם חיפוש מעט
מנחת חינוך פרשת אם כסף מצוה עב ''ובהקדים שעבר על ל"ת מ"מ אם שואל לחכם על הפרשה ממילא הדרא לטבלא ולא עבר וז"פ א"כ בכה"ג דעבר מצוה לאתשולי כדי שלא יעבור על עשה ול"ת ונ"מ אם נתערב אינו בטל מחמת דשיל"מ עיין נדרים נ"ט כיון דמצו' לאתשולי וצריך לעיין שם היטב''
חזו''א דמאי סי' ד' אות כ''א ''נראה דהמקדים מאוחרת באיסור מצוה לאתשולי''

תודה רבה!

ביליצר כתב:
לעצם השאלה ,לכאורה רב אינו יכול להתיר הקדש כדי לפטור את הפושע מכרת אלא אם כן יש פתח חרטה ,

עיין רשב"ם ב"ב ק"כ

את הרשב"ם הזכרתי.

בוודאי שצריך לפתח חרטה, וא"א לו להשוות את הכרת כפתח לחרטתו משום שאין פותחין בנולד, אבל חיוב עליו לילך אצל חכם למצוא פתח חרטה להקדשו שיועיל להפקיע את ההקדש.

ט"ז יורה דעה שכ"ג

אבל לפי האמת גם דברי הרא"ש תמוהין שדחה דברי ר"ת שהוא עמוד העולם בדיחוי זה שהוא לכאורה גלוי אפילו להמון עם ובאמת אינו כי לפי זה לא תמצא מלקות בנזיר ולא מיתה באוכל תרומה דהם ילכו לחכם להתיר להם מיראת עונש כן מוכח עוד בדברי תוס' פרק השולח (דף צ"א) דיבור המתחיל ואפקעינהו כו' דאוקימנא אחזקה דאל"כ נזיר שהיה שותה יין חייב אמאי לוקה אם אומרי' לו לא תשתה דהא התראת ספק היא שמא ישאל על נזירתו עכ"ל ואי ס"ד דמהני שאלה משום יראת העונש אמאי קרי ליה התראת ספק הא ודאי ישאל על נזירתו והיכן מצינו נזיר לוקה ובחידושי הלכות של מהרש"א הקשה כן ותירץ דודאי ביודעין בו שעבר על נזירתו במתכוין החכם לא יהיה נשאל לו כדי שלא ילקה אבל התראת ספק מיהא איתא דשמא זה הנזיר יבוא לחכם שלא ידע נזירתו וישאל לו עכ"ל ודבריו חלו שלא בדקדוק דאם הדין וכו,

תודה רבה הרב ביליצר

ומשמע מדברי הט"ז (באריכות עוד לפני הדברים שהעתקתם) שחולק בזה על הגרעק"א והמנחת חינוך, ולדבריו לא רק שאין עליו חיוב להישאל על הקדשו ותרומתו, אלא שאין זה רצון התורה שיעקור האיסור למפרע דא"כ לא מצינו כרת בשחוטי חוץ או מיתה בידי שמים באכילת תרומה (הגם שבוודאי יש היכי תמצי של אכלה כולה וכדו' שביטל האפשרות של שאלה) וכמו שהאריך שם.

מגופת חבית כתב:עם חיפוש מעט
מנחת חינוך פרשת אם כסף מצוה עב ''ובהקדים שעבר על ל"ת מ"מ אם שואל לחכם על הפרשה ממילא הדרא לטבלא ולא עבר וז"פ א"כ בכה"ג דעבר מצוה לאתשולי כדי שלא יעבור על עשה ול"ת ונ"מ אם נתערב אינו בטל מחמת דשיל"מ עיין נדרים נ"ט כיון דמצו' לאתשולי וצריך לעיין שם היטב''
חזו''א דמאי סי' ד' אות כ''א ''נראה דהמקדים מאוחרת באיסור מצוה לאתשולי''

הגם שכולם (רעק"א לגבי תורם מן הרעה על היפה, והמנ"ח והחזו"א על מקדים תרומה לביכורים) כתבו שחייב לשאול כדי "שיתקן האיסור" אולי נוכל לומר שיש כאן חיוב של 'קיום העשה' מכיון שאפשר לו לישאל על התרומה, נמצא שיש בידו לתרום מן היפה או להקדים הביכורים לתרומה, ונמצא שלא רק שחייב כדי שלא יעבור על האיסור אלא שהוא מצווה לשאול לקיום המצוה כתיקונה.

ואם כנים הדברים אין זה דומה לשוחט קדשים בחוץ או אוכל תרומה, שהתם השאלה הוא רק להפקיע האיסור שכבר עבר עליה, וכדברי הטו"ז הרי על זה חייבה התורה והוא נגד הסברא שיהא חייב מה"ת לעקור האיסור במקום שחייבה תרה כרת או מיתה בידי שמים.

ולהוסיף לדברים, לפי דברי הגרש"ש הידועים בענין העקירה למפרע בהיתר נדרים, שהוא רק "מכאן ולהבא ולמפרע", א"כ מה שעשה עשוי, כלומר במבט אל העבר - עשה איסור, גם אחרי השאילה, אלא שרק מכאן להבא נחשב כמי שלא עשה איסור, והנפק"מ לעיתים רק לענין העונש, שייפטר ממנו כמי שלא עשה איסור.
ואם להפטר מהעונש, למה שיהיה חייב להשאל על נדרו או הקדשו, אדרבה, צריך לרצות להתכפר.

חשבתי עוד היכי תימצי שהשאלה הזה נוגע.

מי שהפריש תרומה ואח"כ טימא את התרומה בידים ועבר על האיסור של שמירת תרומה, יתחייב לשאול על התרומה כדי שיתקן את האיסור למפרע?

לכאורה כאן הרי ישארו הפירות בטומאתן ויתחייב אח"כ שוב להפריש תרומה ממנה, מכ"מ הרי ימעיט טומאת התרומה לכדי שיעור תרומה שבה, ועוד על זה הרי לא טימא אותה בתרומתה ולא עבר על איסור שמירת תרומה בטהרה.

ובהיותי בזה אעלה מה שראיתי בשו"ת שו"מ (מהדו"ת ח"ג סי' ע"ה) שנשאל מהגאון בעל בית יצחק זצ"ל שהסתפק בתרומה שעושה שלישי איך הדין אם נשאל על התרומה אם השלישי נעשה טהור למפרע. והשו"מ השיב מצד הסברא של דרכיה דרכי נועם שהרי איך אפשר שהתרומה תטמא ואם יכנס למקדש יתחייב, ואח"כ כשישאל על התרומה נמצא למפרע שהוא טהור (ועיי"ש עוד לגבי אם קידש בו אשה אם יחולו הקידושין למפרע).

כוונת השאלה הוא שהרי שני בטומאה אם היא חולין אין בכחה לעשות שלישי (אפי' אם נגע בתרומה וקודש - עי' טהרות פ"ג מ"ג) משא"כ אם היא תרומה שנטמאה ע"י ראשון לטומאה טמאה ומטמאה את התרומה וקודש, וא"כ אם היה תרומה שני לטומאה שנגע בתרומה וקודש אחרת ואח"כ נשאל על תרומה הראשונה ונעשו חולין למפרע אם אמרי' שגם השלישי לא נטמאה.

אבל האיך זה נוגע לאדם שנכנס למקדש, בוודאי לא שייך לומר על אדם שנטמא ע"י שני אף אם היתה תרומה שיתחייב משום שנכנס למקדש בטומאה, חסר לי משהו כאן?

ועל עצם הסברא שיש בזה ענין של דרכיה דרכי נועם, הרי יש המון היכי תימצי באדם שעבר עבירה וחייב עונש ואח"כ נשאל עליה ופטור מהעונש למפרע, כמו נזיר שטימא א"ע ואח"כ נשאל על נזירותו או מי שעבר על נדרו ואח"כ נשאל עליה, או מי ששחט קדשים בחוץ ואח"כ שאל על ההקדש פטור מכרת ועוד רבות כהנה וצ"ע.

עיין יורה דעה רטו

שמואל דוד כתב:עיין יורה דעה רטו

סעיף?

עיין בספר מנחת אשר על גיטין בסוף הספר מכתב הגר"ד לנדו.

ומכבר אמרתי לתרץ קושיא על רדב"ז שזר שאכל תרומה חייב להישאל על תרומתו,והרי מה ירויח, הרי יהיה זה טבל ושוב חייב הוא מיתה בידי שמים. ותירצנו שאעפ"כ מיתה בידי שמים לא יהיה לו כי אין דבר כזה עונש רטרואקטיבי. אז על טבל הוא פטור ועל תרומה הוא חייב ודו"ק.

מיללער כתב:לכאורה כאן הרי ישארו הפירות בטומאתן ויתחייב אח"כ שוב להפריש תרומה ממנה, מכ"מ הרי ימעיט טומאת התרומה לכדי שיעור תרומה שבה, ועוד על זה הרי לא טימא אותה בתרומתה ולא עבר על איסור שמירת תרומה בטהרה.

ויכול גם להפריש ממקו"א, מן הטהור על הטמא.

שמואל דוד כתב:עיין יורה דעה רטו

סעיף ב

שמואל דוד כתב:

שמואל דוד כתב:עיין יורה דעה רטו

סעיף ב

שבוע טוב


(איך פארשטיי נישט אייערע קונצן)

מתירין נדרו כדי שלא תתענה ביו"ט

(וואס פארשטייסט דו נישט)

שמואל דוד כתב:מתירין נדרו כדי שלא תתענה ביו"ט

(וואס פארשטייסט דו נישט)

וואס האט דאס שייכות צו די נושא?

אליהו בן עמרם כתב:ולהוסיף לדברים, לפי דברי הגרש"ש הידועים בענין העקירה למפרע בהיתר נדרים, שהוא רק "מכאן ולהבא ולמפרע", א"כ מה שעשה עשוי, כלומר במבט אל העבר - עשה איסור, גם אחרי השאילה, אלא שרק מכאן להבא נחשב כמי שלא עשה איסור, והנפק"מ לעיתים רק לענין העונש, שייפטר ממנו כמי שלא עשה איסור.
ואם להפטר מהעונש, למה שיהיה חייב להשאל על נדרו או הקדשו, אדרבה, צריך לרצות להתכפר.

יש להעיר מדברי רש"י שבועות כז: "נשאל עליה - והותר לו זית הנשאר ובאכילתו לא עבר [למפרע - הגהות הב"ח]", משמע שלא עבר כלל אפילו למפרע

מבין אני שמתכוון מר להקשות על יסוד הגרש'ש.
יכול להיות שקשה, ואולם מסתמא יתרץ שהכוונה ברש'י מכאן ולהבא נחשב שלא עבר למפרע.
ולעצם הנידון, רציתי רק לטעון, שאדרבה רצוי שלא להכניס עצמו למצב שמכאן ולהבא לא יצטרך כפרה בעונש, ולכן לדבריו לכאורה אי אפשר לומר שיהיה חייב להתיר נדרו.

האם אין כוונת הגרש"ש רק ל'חלות' שחלה בזמן האיסור, שאינה נפקעת למפרע? כגון שאם מפקיעין קידושין למפרע אין הממזר נטהר, אך לגבי האיסור יש לומר שלא נחשב שעבר.
מעולם לא ראיתי דבריו בפנים, רק מפי השמועה, אך כך הבנתי הכוונה.

נוצר תאנה כתב:האם אין כוונת הגרש"ש רק ל'חלות' שחלה בזמן האיסור, שאינה נפקעת למפרע? כגון שאם מפקיעין קידושין למפרע אין הממזר נטהר, אך לגבי האיסור יש לומר שלא נחשב שעבר.
מעולם לא ראיתי דבריו בפנים, רק מפי השמועה, אך כך הבנתי הכוונה.

אם הבנתי היטב את דברי מר, הרי שאם ה"חלות" לא נפקעת (לדוגמא: חלות איסור על הככר שאסרו בקונם), ק"ו ה"מציאות" שאכל אותו ככר, שלא תחשב כאילו לא נעשתה מעולם.
בכל מקרה - מדובר רק על הזמן של העבר, ובמבט אל העבר, מה היה המצב באותו זמן.
אך הואיל והדברים אינם פשוטים, בוודאי שכדאי לעיין במקור הדברים ב"שערי יושר" ולהפוך ולהפוך בה.

תוצאת חיפוש: חידושי ר' נחום מסכת גיטין דף לה עמוד ב
ובאופ"א י"ל דהתוס' ס"ל דהתרת חכם ל"מ לעקור את האיסור למפרע כאילו לא היה אלא רק מכאן ולהבא למפרע, ומשו"ה ל"ל עצה לאכול את הכיכר ולהשאל עליו, דסו"ס איכא איסורא בשעת האכילה ואיסור זה אינו נעקר ע"י השאלה.

מגופת חבית כתב:עם חיפוש מעט
מנחת חינוך פרשת אם כסף מצוה עב ''ובהקדים שעבר על ל"ת מ"מ אם שואל לחכם על הפרשה ממילא הדרא לטבלא ולא עבר וז"פ א"כ בכה"ג דעבר מצוה לאתשולי כדי שלא יעבור על עשה ול"ת ונ"מ אם נתערב אינו בטל מחמת דשיל"מ עיין נדרים נ"ט כיון דמצו' לאתשולי וצריך לעיין שם היטב''
חזו''א דמאי סי' ד' אות כ''א ''נראה דהמקדים מאוחרת באיסור מצוה לאתשולי''

מצאתי במנחת חינוך מצוה רפ"ה באיסור להקדיש בעלי מומין למזבח, שכתב וז"ל: ונראה לי פשוט דאם הקדיש בע"מ למזבח ואחר זה קודם שנלקה נשאל על ההקדש מ"מ נראה לי דלוקה, נהי דההקדש יוצא לחולין מ"מ על הלאו עבר כי לא מצינו בשום מקום אם בשעת הדיבור היא עבירה דתיהני שאלה כמו שבועת שוא או שקר וכו' עיי"ש אריכות דבריו

ולכאורה דבריו סותרין זא"ז במה שכתב לגבי הקדמת תרומה לביכורים צריך לישאל 'כדי שלא יעבור על איסור לא תעשה ועשה'? מאי עדיף הקדמת תרומה לביכורים ממקדיש בעל מום למזבח? וכבר העירו על זה שם שבהר צבי או"ח ח"ב סי' ח' עמד בזה ותירץ שתלוי בטעם האיסור, דבמקדיש בע"מ למזבח מבואר בתמורה שהאיסור הוא משום בזיון קדשים וע"ז לא יהני שאלה שהבזיון כבר נעשה בהקדשו משא"כ במקדים תרומה ביכורים האיסור הוא הנפעל וזה שייך רק אם למעשה חלה התרומה ולא אם עקרה ע"י שאלה, ודפח"ח (ועי' בלקח טוב סי' ה' שהאיסור להקדים תרומה לביכורים הוא משום בזיון הביכורים, אבל עדיין יש לחלק בין הסברות דשם הבזיון הוא רק במה שנעשה למעשה ולא במה שרצה להקדים וצ"ע)

ובאמת בחי' הרעק"א על קידושין שם משמע דלרבא דס"ל דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא אפשר דלא מהני שאלה כדי שלא ילקה, ולפי דברי ההר צבי יש לומר שבתורם מן הרעה על היםה יש גם כן משום בזיון התרומה שלא יתקן ע"י שאלה, אלא שעדיין מצוה לשאול כדי שלא להישאר תרומה מן הרעה (אבל במקדיש בע"מ כיון שאינו קדוש אלא לדמי עולה אולי אינו מצווה לשאול בכלל לפי סברת המנ"ח, כי המלקות לא יתקן ממילא ולא מצינו איסור לקיים הקדש של בע"מ שהרי ממילא יפדהו לדמיו ולא ישאר בקדושתו ואדרבא מפסיד קדשים כששואל עליו)

מגופת חבית כתב:מנחת חינוך פרשת אם כסף מצוה עב ''ובהקדים שעבר על ל"ת מ"מ אם שואל לחכם על הפרשה ממילא הדרא לטבלא ולא עבר וז"פ א"כ בכה"ג דעבר מצוה לאתשולי כדי שלא יעבור על עשה ול"ת ונ"מ אם נתערב אינו בטל מחמת דשיל"מ עיין נדרים נ"ט כיון דמצו' לאתשולי וצריך לעיין שם היטב''

מן הנכון להסמיך גם דברי המנ"ח במצוה ק"ל לגבי מצוות השבת גזילה, שתמה על זה שבאם לא נשבע אינו חייב לחזור אחר הנגזל למדי, לכאורה הרי בהשבת הגזילה מתקן את הלאו, ולמה לא יתחייב לעשות כל מה שביכלתו כדי לתקן הלאו.

וזהו המנ"ח לשיטתו דכל היכא שאפשר לתקן לאו שעבר, מחויב לעשות כל טצדקי לתיקון הלאו כמו שמחויב לפזר כל ממונו ולטרוח בגופו עד כדי פיקוח נפש כדי שלא לעבור על לא תעשה, הוא הדין שמחייב כנ"ל לתקן אחר שכבר עבר על ל"ת להפקיע למפרע את האיסור.

עיין תומים סי' ע"ג [כמדומני סק"ו] שדן איך משכחת לה מלקות לעובר על נדרו הרי תמיד ישאל אח"כ ויעקור למפרע, ותירץ באופן שיש לו שכר על שאר הזמן שקיים את נדרו, ואינו רוצה להישאל ולאבד את שכרו, ומעדיף ללקות ולהתכפר על העבירה וישאר בידו שכר המצוה.
מבואר מדבריו שאין חיוב להישאל, וזה רק ביזנס של שכר ועונש.
והדברים מחודשים.

מיללער כתב:אשמח לקבל מראי מקומות בזה.

שלום וברכה

קבלתי מחבר הפורום חשוב הי"ו, קונטרס מלא על גדותיו בענין הזה והמסתעף, בשם הקובץ נראה שנכתב ע"י הרב אברהם זנגר שליט"א (לא יודע פרטים עליו) - ולא קבלתי רשות להעלות עצם הקובץ, אולי יש מישהו שיכול לקבל רשות מהמחבר להעלותה להנות בהם בני אדם ולהחיות בהם נפשות הצמאים לדברי תורה.

הנה מראה מקומות בענין הזה שנזכרו שם:
שו"ת אבנ"ז יו"ד סי' שח
דו"ח לרעק"א ח"ב מכתב ג' נדפס גם בחי' עמ"ס קידושין מו:
מנחת חינוך מצוה ע"ב
חזון איש דמאי סי' ד' סקכ"א
זכר להגרד"ל סי' ט' אות י"ג

ראה כאן בעמוד 49 מש"כ הרב אברהם זנגר (בקצרה) בהאי ענינא.

אין נשאלין על התמורה - אבל מצאתי בהערות להגריש"א על תמורה (יז.) שאפשר לשאול על הקדש ראשון וממילא יופקע התמורה.

מי שעבר ועשה תמורה האם מחויב להישאל על הקדש ראשון כדי להפקיע האיסור של תמורה?

מיללער כתב:אין נשאלין על התמורה - אבל מצאתי בהערות להגריש"א על תמורה (יז.) שאפשר לשאול על הקדש ראשון וממילא יופקע התמורה.

מי שעבר ועשה תמורה האם מחויב להישאל על הקדש ראשון כדי להפקיע האיסור של תמורה?

מסתבר דכיון דהשאלה צריך פתח להפקיע האיסור לא יועיל איסור דתמורה להיות פתח על הקדש הראשון, ועכ"פ הוי כ'נולד' אח"כ ואין פותחין בנולד.

אליהו חיים כתב:מסתבר דכיון דהשאלה צריך פתח להפקיע האיסור לא יועיל איסור דתמורה להיות פתח על הקדש הראשון, ועכ"פ הוי כ'נולד' אח"כ ואין פותחין בנולד.

ואם יש מקום למצוא פתח אחר להקדשו הראשון?

עזריאל ברגר כתב:

אליהו חיים כתב:מסתבר דכיון דהשאלה צריך פתח להפקיע האיסור לא יועיל איסור דתמורה להיות פתח על הקדש הראשון, ועכ"פ הוי כ'נולד' אח"כ ואין פותחין בנולד.

ואם יש מקום למצוא פתח אחר להקדשו הראשון?

אה"נ, הנידון הנ"ל יהא אם לחפש פתח אחר בכדי להינצל מעבירה למפרע.
כעת ראיתי דכיו"ב כבר כתוב לעיל באשכול זה. viewtopic.php?f=17&t=46974#p567616