פורום אוצר החכמה

בגדר אכילה אמרו שאין אכילה פחותה מכזית [תו"כ אחרי יב].
בגדר סעודה נחלקו: ארבע ביצים או שלוש [עירובין פב].

והנה מצינו הלכות שונות שאמרו בהן הפוסקים שיעור יותר מכביצה:
א. לעניין איסור אכילה לפני מנחה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלת המנחה סימן רלב סעיף ג
והא דאסור לאכול סעודה קטנה, היינו כשקובע לסעודה; אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות, (לד) מותר. והוא הדין לאכול יד] ה} פת (לה) יז כביצה כדרך שאדם אוכל, בלא קבע, מותר.
ומשמע שיותר מכביצה אסור.

ב. לעניין מצוות סעודות שבת
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצא סעיף א
א) (א) יהא א'] זהיר מאד לקיים ב'] סעודה שלישית ואף אם הוא שבע יכול לקיים אותה (ב) א בכביצה
ובמגן אברהם: לאו דוקא אלא יותר מעט מכביצה דכביצה מקרי אכילת עראי כמ"ש ססי' רל"ב:
[ובמ"ב שם הביא חולקים שסוברים כזית]


ג. חיוב סוכה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלט סעיף ב
אוכלים ושותים וישנים בסוכה (י) כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה * <ה> ו'] אפי' ד שינת (יא) עראי; * אבל מותר לאכול (יב) {ב} אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי, * כביצה מפת
ביאור הלכה סימן תרלט סעיף ב ד"ה * כביצה מפת
ובביאור הלכה: כביצה מפת - אבל יותר מעט חשיב קבע [אפי' אכלן דרך עראי ש"ת].

והשאלה כפולה: מה המקור לשעור זה של יותר מכביצה, ומה הגדר שלו.

לגבי המקור כתב שם הביאור הלכה הנ"ל:
[b][b]וכן סתם לעיל בסוף סימן רל"ב והוא כדעת רש"י ותוס' והרא"ש והר"ן דכדטעים בר בי רב ועייל לכלה הוא רק כשיעור ביצה דאין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה ולא כדעת הרמב"ם והרי"ץ גיאות דאפילו יותר מעט מכביצה ג"כ הוא בכלל אכילת עראי:
[/b][/b]
והנה, זו לשון הגמרא שם: תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כו עמוד א
אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי? - אמר רב יוסף: תרתי או תלת ביעי. - אמר ליה אביי: והא זימנין סגיאין סגי ליה לאיניש בהכי, והוה ליה סעודת קבע! אלא אמר אביי: כדטעים בר בי רב ועייל לכלה.

וברש"י שם:
כדטעים בר בי רב ועייל לכלה - בבוקר, כשהולכין לבית המדרש, ודואג שמא ימשכו השמועות, וטועם מלא פיו ושותה.

ובהמשך הגמרא דף כז עמוד א:
וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה - נטלו במפה, ואכלו חוץ לסוכה, ולא בירך אחריו. הא כביצה - בעי סוכה. לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף ואביי! - דילמא: פחות מכביצה - נטילה וברכה לא בעי, הא כביצה - בעי נטילה וברכה.
וברש"י: רש"י מסכת סוכה דף כז עמוד א
הכי גרסינן: נימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף - דאמר לעיל: תרתי תלת.
ואביי - דאמר כדטעים בר בי רב, דהיינו כביצה, דכביצה אוכל הנאכל בבליעה אחת הוא, כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (פ, א) מכל האוכל אשר יאכל.
הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה - אבל סוכה אפילו כביצה נמי לא.

העולה מהדברים הוא הטיעון הבא:
1. עיקר שיעור כביצה נאמר בטומאת אוכלין [מהדרשה ביומא: מכל האוכל אשר יאכל]שכך הוא שיעור בית הבליעה
2. רש"י זיהה שיעור זה עם כדטעים בר בי רב ועייל לכלה שאמר אביי בסוכה
3. נובע מכך: אכילת עראי היא כשיעור בית הבליעה, דהיינו שיעור כביצה
4. מסקנה: אכילת קבע היא יותר מכביצה

[אמנם ברמב"ם [סוכה ו:ו]
אוכלין ושותין וישנין בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה, ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם כן אכל אכילת ח עראי כביצה או ט פחות או יתר מעט
שאף יותר מכביצה מעט היא אכילת עראי]

ונחזור לשאלות שפתחנו בהן:
מהפוסקים נראה שזהו המקור לכל הדינים הנ"ל שנאמרו בהן שיעורי יותר מכביצה: אכילה לפני תפילה, סעודת שבת וחיוב סוכה.
אך עדיין נותרה שאלת גדרו של שיעור זה: אם יותר מכביצה הוא אכילת קבע, אז מה בינו לבין שיעור סעודה שנאמר בעירובין - ארבע ביצים, וכך נפסק לחלק מהשיטות גם לגבי פת הבאה בכסנין?

שמא נבוא לחלק בין שלוש הגדרות:
אכילה - בכזית
אכילת קבע - יותר מכביצה
סעודה - ארבע ביצים

עדיין יש לברר מהי אכילת קבע ומהי סעודה,ועוד קשה מדוע סעודות שבת נכללות תחת שיעור אכילת קבע ולא תחת שיעור סעודה?

זה די מוקשה
שיעור כביצה לטומאת אוכלין - הוא כמובן רק האוכל שבביצה, כלומר כגודל ביצה קשה
ואילו שיעור כביצה לכל שיעור אחר הוא ביצה בקליפתה
ולחדש ששיעור ד' ביצים הוא ביצה בקליפתה, כמדומה שהוא חידוש.

יואל שילה כתב:זה די מוקשה
שיעור כביצה לטומאת אוכלין - הוא כמובן רק האוכל שבביצה, כלומר כגודל ביצה קשה
ואילו שיעור כביצה לכל שיעור אחר הוא ביצה בקליפתה
ולחדש ששיעור ד' ביצים הוא ביצה בקליפתה, כמדומה שהוא חידוש.

שיעור כביצה לטמא טומאת אוכלין הוא מחלוקת תנאים [עירובין פג.] אם הוא בקליפתה או לא, ולהלכה כדבריך. אבל זה לא 'כמובן'.
שיעור ד' ביצים מבואר שם להדיא [לפחות ברש"י] שהוא עם קליפתן.

ברור כדבריך, כעת אני בעצמי לא זוכר מה רציתי בשורה האחרונה...

בפרטי כתבו לי חילוק בין לחם שמספיק יותר מכביצה לפת הבאה בכסנין שצריך 4 ביצים.
אך המקור לשיעור ד ביצים הוא בעירובין ושם נחלקו התנאים בשיעור פת: מככר בפונדיון וכולי.

ביצה מלפני אלף שנה
אשמח אם מישהו יכול לחשב את הנפח, או לתקשר עם החוקרת כדי שתמדוד

ביצה זה שיעור שאפשר לקבוע עליו, ד ביצים זה שיעור שאין רוב בני אדם קובעים פחות מזה, השאלה הוא רק על השיטות שגם ד ביצים לא מספיק לעניין קביעות סעודה, מה הם שלוש החלוקות.

יואל שילה כתב:ביצה מלפני אלף שנה
אשמח אם מישהו יכול לחשב את הנפח, או לתקשר עם החוקרת כדי שתמדוד

זה לא יעזור הרבה, אם זה קטן יגידו שכבר אז נתקטנו הביצים, או שזה קטן ולא בינוני, אם זה גדול יגידו שזה ביצה גדולה.

כתב לי הרב שטיצברג מבית שמש:
לפי הידוע לי, השתמרו ביצים שלימות גם בחורבות העיר פומפיי באיטליה, שנחרבה מעט אחרי חורבן בית שני. וגם היא מתאימה בגודלה לביצים שלנו. כך שזה כמעט בטוח לומר, שאין מציאות שהביצים התקטנו. ומוכח להדיא כמו השיעור הקטן, שעל פיו נוהגים מדורי דורות.
אמרתי זאת לפני מורי ורבי הגר"ש ואזנר זצ"ל בעת ששוחח אודות מידות ושיעורי תורה, ואמרתי לו שמוכח בממצאים ארכיאולוגיים שהביצים שלנו דומות לביצים שהיו בזמן חז"ל. הגר"ש לא התייחס ישירות למה שאמרתי לגבי הממצאים הארכיאולוגיים. רק אמר שיש לו על הנושא הזה חליפת מכתבים עם הגר"ח נאה זצ"ל.
ואז אמר את המשפט דלהלן: אפילו שארבעה גדולי עולם סברו שהתקטנו השיעורים, הלא הם הנודע ביהודה בספרו הצל"ח ורבי אפרים זלמן מרגליות והחתם סופר והחזון איש, מכל מקום המציאות מטפחת על פניהם, היכן שהולכים והיכן שמוצאים רואים אחרת משיטתם, עכ"ד.


בקיצור, 'מה שיגידו' לא בדיוק משנה לי
אם השינוי היה הברור, והתירוצים היו הספקיים - ניחא, אבל כל ה'השתנו הביצים' הזה הוא על הרבה פחות מכרעי תרנגולת, רק כדי ליישב 'סתירה' שיש לה כמה וכמה יישובים מוצלחים יותר...

יואל שילה כתב:רק אמר שיש לו על הנושא הזה חליפת מכתבים עם הגר"ח נאה זצ"ל.

ידוע במה מדובר?

יואל שילה כתב:כתב לי הרב שטיצברג מבית שמש:
לפי הידוע לי, השתמרו ביצים שלימות גם בחורבות העיר פומפיי באיטליה, שנחרבה מעט אחרי חורבן בית שני. וגם היא מתאימה בגודלה לביצים שלנו. כך שזה כמעט בטוח לומר, שאין מציאות שהביצים התקטנו. ומוכח להדיא כמו השיעור הקטן, שעל פיו נוהגים מדורי דורות.
אמרתי זאת לפני מורי ורבי הגר"ש ואזנר זצ"ל בעת ששוחח אודות מידות ושיעורי תורה, ואמרתי לו שמוכח בממצאים ארכיאולוגיים שהביצים שלנו דומות לביצים שהיו בזמן חז"ל. הגר"ש לא התייחס ישירות למה שאמרתי לגבי הממצאים הארכיאולוגיים. רק אמר שיש לו על הנושא הזה חליפת מכתבים עם הגר"ח נאה זצ"ל.
ואז אמר את המשפט דלהלן: אפילו שארבעה גדולי עולם סברו שהתקטנו השיעורים, הלא הם הנודע ביהודה בספרו הצל"ח ורבי אפרים זלמן מרגליות והחתם סופר והחזון איש, מכל מקום המציאות מטפחת על פניהם, היכן שהולכים והיכן שמוצאים רואים אחרת משיטתם, עכ"ד.


בקיצור, 'מה שיגידו' לא בדיוק משנה לי
אם השינוי היה הברור, והתירוצים היו הספקיים - ניחא, אבל כל ה'השתנו הביצים' הזה הוא על הרבה פחות מכרעי תרנגולת, רק כדי ליישב 'סתירה' שיש לה כמה וכמה יישובים מוצלחים יותר...

הבעיה היא שאנשים שוכחים שגם לחזו''א זי''ע זה רק לחומרא, ומבלי משים אנשים נוהגים בשיעורים הגדולים גם לקולא.

אגב, ת''ח פלוני האריך בשעתו להוכיח לי שיש לחלק בין שיעורי כזית וכביצה ובין שיעורי אורך טפח ואמה, דאמנם לגבי כזית וכביצה נראה לחוש שהעיקר כהשיעור הקטן ואין לתפוס את השיעור הגדול לקולא (כ''א לכל היותר לחומרא), אבל לגבי טפח ואמה נראה שהעיקר הוא דווקא כהשיעור הגדול ואין לתפוס את השיעור הקטן לקולא (כ''א לכל היותר לחומרא).
אינני יכול לחזור על ראיותיו וסברותיו, מאחר שגם אם לא התקטנו הביצים, עכ''פ המוחות התקטנו גם התקטנו...
מה דעתך לגבי שיעורי אורך?

שזו מחלוקת קדומה שאי אפשר להכריע בה, לכל צד יש 'ראיות מוחצות שאי אפשר להשיב עליהן'
יתכן שנובעת כבר מדברי הגמ' שיש אמה של חמש ויש אמה של שש
יתכן שנובעת ממחלוקת תוס' ורמב"ן האם ג' אמות גובה אדם הם עם או ללא הראש
יתכן שנובעת מספיקו של תוס' מה הביאור במה שאגודל משתער 'בזכרותיה'

וממילא לענ"ד לא ניתן להקל לשום צד, ויש לחוש ללבוד של 22.5 ס"מ, ולהגביה את המחיצה לגובה 98 ס"מ, לחוש בתחומין ובשיעור קרפף לשיעור הקטן, ובסוכה לשיעור הגדול.
וכ"ש בדברים שנוגעים לציבור - שאין שום רשות להקל
אמנם הגרנ"ק זצ"ל אמר לנו שבנידון דרבנן אפשר להקל כשיטה הארוכה [הנידון היה אלפים אמות לעירוב], אך ידוע מהגרי"ש והגרשז"א שעשו עיקר מהשיטה הקטנה.