בכמה מספרי זמננו כתבו שהעמלה המשולמת לבנק על העמדת מסגרת נחשבת רבית מוקדמת.
תיאור העובדות כפי שידוע לי הוא כך:
לפי חוק בנק ישראל אסור לבנק לכבד כל המחאה או הוראת קבע או הוראה לחיוב (נראה לי שכרטיס אשראי נמצאים בהחרגה מסעיף זה אאל"ט) אם אין בחשבון כיסוי מספיק.
לפיכך כל חשבון עובר ושב רשאי לבקש מהבנק להעמיד לו מסגרת בסכום שיאושר לו, ובה בעצם יוכל להכנס לחריגה בחשבון העו"ש.
העמדת המסגרת בכל גובה שהיא, מקנה לבנק אפשרות העמדת מסגרת חד-צדדית במקרה הצורך לפי ראות עיניו, דהיינו אם בחשבון ישנה מסגרת של 1000 ש"ח וכעת כדי לכבד חיוב מסויים יש צורך בהגדלה של המסגרת ל2000 ש"ח הבנק יכול להחליט על דעת עצמו לאשר מסגרת שכזו. בהנחה שאין בחשבון מסגרת הבנק אינו יכול להעמיד מסגרת חד צדדית.
(התועלת הגדולה במסגרת שכזו היא מניעה של החזרת חיוב, דבר שמוריד את דירוג החשבון ומקשה בעתיד על לקיחת הלוואה או משכנתה וכדו')
ישנה עמלה שנגבית על ידי הבנק כעמלה רבעונית על העמדת המסגרת ללא קשר לגובה המסגרת. העמלה נעה בין 12-18 ש"ח, והיא תשולם בשווה למי שמבקש העמדת מסגרת ע"ס 1000 ש"ח או ע"ס 8000 ש"ח [ייתכן ועל העמדת מסגרות בסכומים גבוהים ישנו מידרוג נוסף של עמלה זו, לא בדקתי פרט זה].
בסיום הרבעון, אם לא היתה חריגה בחשבון או שהרבית על החריגה היתה נמוכה מגובה העמלה תחוייב רק העמלה, ואילו הרבית על החריגה היתה גבוהה מהעמלה יחוייב החשבון רק בתשלום הרבית.
אם כך האם נכון הדבר להחשיב עמלה זו כריבית מוקדמת, והרי הבנק לוקח אותה עמלה למסגרת חיוב שונה (ואין סברא שהבנק יקח ל1000 ש"ח יותר אחוזי ריבית מאשר 8000 ש"ח), ועוד שטעם הדבר שהרבה אנשים משלמים על מסגרת זו הוא החשש מחיוב עתידי שיבוא בטעות ולא יהיה כיסוי (אף שברור להם שמבחינת הריבית שתשולם לא משתלם לשלם את העמלה הזו למי שמשתדל לא להיות בחריגה, וגם כשיש חריגה לכסות אותה בהקדם, ואם כן נמצא שתמיד ישלם את העמלה בתשלום גבוה הרבה מהריבית על החריגבה שאפשר שתהיה)?