האם צריך להגיד תפילת הדרך בזמן הזה

[גל גל]

בס''ד

מסעי: האם צריך להגיד תפילת הדרך בזמן הזה

פתיחה

בפרשת השבוע מפרטת התורה את מסעות בני ישראל במדבר, ארבעים ושניים מסעות בסך הכל. מדוע ראתה התורה צורך לפרט את מסעי בני ישראל במדבר? נאמרו בכך מספר אפשרויות בראשונים:

א. הרמב''ן (לג, א) הביא את פירושו של הרמב''ם במורה נבוכים (ג, נ), שהתורה פירטה את המסעות כדי להראות שבני ישראל היו רחוקים ממקום יישוב במהלך מסעם במדבר, כך שלא יהיה אפשר לתלות את סיבת הישרדותם בכך שהיה להם מקורות של אוכל ומים. הסיבה שעם ישראל הצליח לשרוד במדבר, הייתה אך ורק בגלל ניסים, וכך מוכח מהמסעות, ובלשונו:

''והוסיף הרב במורה הנבוכים (ג, נ) תועלת בידיעתם, כי הנסים והאותות הנעשות היו אמיתיות לכל רואיהם, אך בעתיד לא יאמינו השומעים בהם, ויחשבו כי עמידתם במדבר הזה היה קרוב מן הישוב מקום אשר בני אדם שם... על כן הרחיק מליבות בני אדם המחשבות האלה, וחיזק אלה האותות כולם בזיכרון המסעות, כדי שיראו אותם הדורות הבאים וידעו האותות הגדולות איך עמדו בני אדם במקומות ההם ארבעים שנה.''

הספורנו (שם) פירש, שמטרת התורה להודיע את זכותם של עם ישראל שהלכו אחרי הקב''ה במדבר. נראה שהקושי היותר גדול בהליכה במדבר הוא לא עצם ההליכה במדבר, אלא העראיות. יש קושי עצום לחיות במצב של חוסר ידיעה מתי נוסעים ומתי עוצרים, שכל בוקר ייתכן והענן יעלה ויהיה צורך לקפל את הדברים ולהמשיך הלאה.

בעקבות מסעות בני ישראל במדבר, נעסוק השבוע בדיני תפילת הדרך, ובעיקר בשאלות: מתי צריך לומר תפילת הדרך, האם על כל נסיעה יש לומר תפילת הדרך, והאם בזמנינו שבמהלך הנסיעה חולפים ליד מקומות יישוב יש לומר תפילת הדרך.

מתי יש לומר תפילת הדרך

המקור לתפילת הדרך, מופיע בדברי הגמרא במסכת ברכות (כט ע''ב). הגמרא מביאה בשם אליהו הנביא, שכאשר אדם מתכוון לצאת לדרך עליו קודם להימלך בקונו, דהיינו להתפלל תפילת הדרך, ורק אז לצאת. עוד ממשיכה הגמרא ושואלת, עד מתי יש להתפלל תפילה הדרך, ומשיבה 'עד פרסה'. נחלקו הראשונים בביאור דברי הגמרא:

א. רש''י (ד''ה עד) הבין, שכוונת הגמרא לומר, שרק בפרסה הראשונה לנסיעה (4 ק''מ) יש לברך תפילת הדרך, אבל לאחר מכן אין לברך גם אם נשאר הרבה לנסוע. הרא''ש (ד, יח) תמה על שיטתו, שהרי יכול להיות שיש לאדם עוד נסיעה של עשרות קילומטרים, אז מדוע שלא יאמר תפילת הדרך אם הוא לא אמר בהתחלה?!

כיצד יש ליישב את הקושיה? הפני יהושע (ד''ה בגמרא) יישב על פי דברי הגמרא בעירובין (סה ע''א). הגמרא בעירובין כותבת, שאחרי נסיעה ארוכה אין להתפלל, מכיוון שאין דעתו של אדם מיושבת עליו. אומר הפני יהושע, שהוא הדין בתפילת הדרך לדעת רש''י. רק בתחילת הנסיעה אפשר להתפלל, מכיוון שרק אז דעתו של הנוסע מיושבת עליו, ובלשונו:

''וכבר הקשו כל המפרשים על רש"י, דמה סברא יש דלאחר שהלך פרסה לא יתפלל עוד תפילת הדרך אף שבדעתו לילך עוד כמה פרסאות?! ונראה ליישב, דהא אמרינן להדיא (עירובין סה) דהבא מן הדרך אל יתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו, אם כן כל שכן הכא כיוון שכבר הוחזק בדרך ורוצה להפליג עוד בדרך, שאין דעתו מיושבת עליו ומשום כך אין לו להתפלל.''

אפשרות נוספת ליישב את שיטת רש''י מופיעה במאירי (ד''ה כל היוצא) שכתב, שמטרת תפילת הדרך כפי שכותבת הגמרא היא 'להימלך בקונו', דהיינו לבקש רשות מהקב''ה לפני היציאה לדרך. כאשר אדם כבר יצא לדרך בלי להתפלל ולבקש רשות, אין טעם באמצע הדרך לבקש רשות.

ב. למרות התירוצים, רוב הפוסקים חלקו על רש''י ופירשו את דברי הגמרא אחרת. לשיטתם כאשר הגמרא אומרת שתפילת הדרך היא עד פרסה, כוונתה לומר, שרק במידה ואדם נוסע פרק זמן של פרסה הוא צריך לומר תפילת הדרך. בפחות מכך הדרך לא נחשבת דרך סכנה, ולכן אין להתפלל. כך פירשו בעל הלכות גדולות (ברש''י שם), הרא''ש (שם), רבינו יונה (כ ע''ב בדה''ר) ועוד .

להלכה

להלכה פסק השולחן ערוך (או''ח קי, ז) כדעת רוב הראשונים, שרק על נסיעה של לפחות פרסה יש לומר תפילת הדרך, ואפשר לומר את התפילה במהלך כל הנסיעה, ולאו דווקא בפרסה הראשונה (ובלבד שיישאר לו עוד פרסה לנסוע). הרמ''א (שם) הוסיף, שלכתחילה טוב לומר את תפילת הדרך דווקא בפרסה הראשונה, כדי לצאת ידי חובה גם לשיטת רש''י, ובלשונם:

''אומר אותה אחר שהחזיק בדרך; ואין לאומרה, אלא אם כן יש לו לילך פרסה, אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך (הג''ה (= רמ''א): ולכתחילה יאמר אותה בפרסה ראשונה) (רש"י), ואם שכח מלאומרה, יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה, ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה.''

המשנה ברורה (ס''ק כט) הביא בשם האחרונים, שדייקו מכך שהשולחן ערוך כתב ''אומר אותה אחר שהחזיק בדרך'', שאין לומר את תפילת הדרך בתוך העיר ממש, אלא רק כאשר יצאו מתחומה. אמנם הט''ז (ס''ק ז) חלק וסבר שאפשר לומר בתוך העיר, ובדיעבד אם מי שאמר תפילת הדרך בתוך העיר יסמוך על דבריו ולא יאמר שוב, אבל לכתחילה יש לומר מחוץ לתחום .

חריג בעניין זה, הוא אדם שנמצא באמצע מסע ועצר באחד המקומות לישון. במקרה כזה, מכיוון שהוא בעצם נמצא באמצע הדרך, מותר לו לכתחילה לומר תפילת הדרך בתוך העיר.

שיעור פרסה

אם כן כפי שראינו, בשביל להתפלל תפילת הדרך צריך לנסוע שיעור פרסה. נחלקו הפוסקים, האם הכוונה למרחק פרסה (4 ק''מ), או לשיעור זמן של הליכת פרסה (שבעים ושתיים דקות). אם מדובר במרחק פרסה, אז על כמעט כל נסיעה בזמן הזה יש לברך תפילת הדרך, אך אם מדובר בשיעור נסיעה, רק על נסיעה של שבעים ושתיים דקות יש לברך:

א. קבוצה ראשונה שכוללת גם את האליה רבה (קי, טו), המשנה ברורה (שם, ס''ק ל) והגרש''ז אויערבך (מנחת שלמה ב, ס) סברו, שגם כיום שיש רכבים, עדיין מתחייבים בתפילת הדרך כבר כאשר נוסעים ארבע קילומטרים. הסברא בשיטתם היא, שמתפללים תפילת הדרך משום סכנה, וכאשר מתרחקים מהעיר פרסה ישנה סכנה ואין זה משנה שהתחדשו רכבים, ובלשון המשנה ברורה:

''שבפרסה בקרוב לעיר הינו מקום סכנה. ואין חילוק בין הולך בספינה להולך ביבשה, ולפי זה גם הנוסע על מסילת הברזל יש לו לברך תפילת הדרך אפילו אם נוסע רק פרסה.''

ראייה לדבריהם הביאו חלק מהפוסקים מהגמרא במסכת פסחים (צד ע''א). אדם שנמצא רחוק מבית המקדש פטור מלהקריב קרבן פסח, הגמרא בפסחים לומדת מהפסוק בפרשת בהעלותך 'ובדרך לא היה', שבמידה ואדם יכול להגיע לבית המקדש בזמן באמצעות סוסים, אבל ברגל לא מסוגל, הוא נחשב בדרך רחוקה ופטור מלהקריב קרבן פסח. אומרים הפוסקים, הוא הדין לתפילת הדרך. למרות שבזמן הזה התחדשו אמצעים שמזרזים את הנסיעה, עדיין אומרים תפילת הדרך בנסיעה של ארבע קילומטרים.

ב. קבוצה שניה, שכוללת בעיקר פוסקים ספרדים כמו הרב עובדיה (יביא אומר א, טו) הרב אליהו (מאמר מרדכי יו''ד ב, כה) ועוד סברו, שמכיוון שיש ספק בדבר, יש לומר תפילת הדרך בשם ומלכות רק לאחר נסיעה של פרסה (72 דקות). יש לציין, שגם אם אדם נוסע בשתי נסיעות שיעור זמן של פרסה עליו לברך, ובתנאי שהנסיעות באותו יום.

את הראיה ממסכת פסחים הם דחו, שדווקא שם, שהתורה הביאה פסוק מיוחד ללמד שלמרות שיש אפשרות להגיע בסוסים - עדיין העולה לרגל פטור מהבאת פסח. אבל בכל מקום אחר, בו התורה לא הביאה פסוק ללמוד דין זה, מחשבים גם אפשרות להגיע בסוסים, או בזמן הזה שיש רכבים, ברכבים..

תפילת הדרך בזמן הזה

האם יש לומר תפילת הדרך בזמן הזה? הספק מתעורר בעקבות מצב הדרכים בזמנינו: בעבר, כאשר אדם היה יוצא לדרך, היא הייתה מסוכנת ומרוחקת ממקום יישוב, והיה סכנה של שודדים וכדומה, לכן תיקנו לומר תפילת הדרך. בזמן הזה לעומת זאת יש יישוב כל כמה קילומטרים, והשאלה אם בכל זאת יש לומר. למעשה נחלקו בכך האחרונים:

א. הרב שטרנבוך (תשובות והנהגות א, קצט) פסק, שגם בזמן הזה יש לומר תפילת הדרך. בטעם הדבר נימק, שאמנם אין סכנה של שודדים, אבל יש סכנה של תאונות דרכים. עוד הוסיף בשם החזון איש, שהיה מקום גם לומר בתוך העיר תפילת הדרך, אלא שנהגו בעקבות חז''ל (שפסקו שיש לומר מחוץ לעיר, כי החשש היה משודדים) לברך רק מחוץ לעיר, ולכן אין לשנות, ובלשונו:

''ראוי ליזהר בתפלת הדרך ובפרט בזמנינו שמצוי מכוניות עם נהגים שאינם זהירים, ואפילו אם הוא בעצמו זהיר הלוא אם השני לא זהיר עלול להיות מעורב בהתנגשות עד פציעה או הריגה, ולכן שמעתי בשם רבינו החזו"א שראוי היה היום לברך תפלת הדרך אפילו נוסע בעיר, אלא שלא נוכל לשנות מאבותינו שלא התפללו אלא כמו שתיקנו חז"ל כשיוצא מהעיר.''

ב. דעה חולקת, מופיעה ובאור לציון (ח''ב, ז, כז) שפסקו, שבמידה ונוסעים בכבישים שיש בהם רכבים נוספים יש לומר תפילת הדרך בלי ברכה, מכיוון שהכביש נחשב כסוג של מקום יישוב. רק במקרים מיוחדים, כמו כבישים שיש בהם סכנה של מחבלים, או שאין בהם מכוניות ואז זה נחשב כדרך שמרוחקת מיישוב, יש לומר בברכה (ועיין במנחת שלמה ב, ס).

כנגד טענת הרב שטרנבוך והרב עובדיה יוסף שיש כיום תאונות דרכים הם טענו, שכאשר חז''ל תקנו לומר תפילת הדרך, הם קבעו שהקריטריון הוא האם מדובר במקום יישוב והאם יש שודדים, לכן תאונות דרכים לא מהווים מדד לחיוב הברכה.

ברכה סמוכה

בדרך כלל כאשר מברכים ברכה מסויימת, היא פותחת במילים 'ברוך אתה', תפילת הדרך לעומת זאת מתחילה במילים 'יהי רצון', מדוע זה כך? בפשטות יש לומר, שתפילת הדרך היא כלל לא ברכה, אלא תפילה, וכפי שעולה משמה 'תפילת הדרך'. אכן כך תירצו התוספות (פסחים קד ד''ה כל), וכך עולה מפסק השולחן ערוך (או''ח קי) שמיקם את תפילת הדרך בהלכות תפילה ולא בהלכות ברכות.

א. המהר''ם מרוטנבורג (הל' ברכות אות סב) לעומת זאת נקט, שמשום כך יש להסמיך את תפילת הדרך לאחת מברכות השחר (וכפי שנוהגים חלק מהספרדים לאומרה 'בשומע תפילה'), ומכיוון שהיא ברכה הסמוכה לחברתה היא לא פותחת בברוך. השולחן ערוך הביא גם את דבריו, ומשמע שלכתחילה יש לנהוג כך, וכך הבין הילקוט יוסף (שם, ח):

''מנהגו של רבינו מאיר מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבוקר היה אומר תפלת הדרך אחר יהי רצון, כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים טובים, ותהיה ברכה זו ברכה הסמוכה לחבירתה. ועל פי זה יש נוהגים להסמיך את תפלת הדרך לאיזו ברכה, כגון ברכת אשר יצר, או ברכה על דבר מאכל, אולם אין זה מעיקר ההלכה, אלא ממידת חסידות וזהירות בלבד.''

כפי שראינו לעיל, לכתחילה יש לומר את תפילת הדרך רק לאחר היציאה מהעיר, ולכן אי אפשר להסמיך את תפילת הדרך לברכות השחר שנאמרות בתוך העיר. במקרה כזה המליץ המשנה ברורה (ס''ק כח) לאכול או לשתות משהו (וכפי שמופיע בילקוט יוסף), ורק אז לומר את תפילת הדרך.

ב. אפשרות שונה מופיעה ברשב''א ובריטב''א (פסחים שם). הם כתבו שהקושיה לא קושיה, ויש ברכות שכך חז''ל תיקנו לברך אותן - ללא פתיחה של 'ברוך'. דוגמא נוספת לברכה כזו, היא א-להי נשמה, שגם מוגדרת כברכה ובכל זאת אינה פותחת בברוך (ועיין בבית יוסף או''ח סי' מו ובגר''א בשם הגאונים שם).

שבת שלום, מצורף גם כקובץ וורד... מוזמנים להגיב...

[גל גל]

כבדרך אגב, הגרש''ז הסתפק אם לפסוק כמו האור לציון, אך למעשה נשאר בצ''ע

[קרית מלך]

דעת מרן הגרש"ז שבדרך מירושלים לת"א/ב"ב אין לומר תפילת הדרך בברכה מאחר שיש ישובים לכל אורך הדרך, בתשובה לשאלתי אם לברך בלי הזכרת השם השיב לי: אפשר לומר פרק תהלים.
וכבר דיברו אודות שיטתו בזה.
זכורני שבישיבה אמרו בשם הרב נויבירט זצ"ל שאמר שעל פסק הלכה זה צריך לברך על "מצוה לשמוע דברי חכמים". כי לא הבין את טעמו של מרן זצ"ל בזה.

[תורה מפוארת]

דעת מרן הגרש"ז שבדרך מירושלים לת"א/ב"ב אין לומר תפילת הדרך בברכה מאחר שיש ישובים לכל אורך הדרך, בתשובה לשאלתי אם לברך בלי הזכרת השם השיב לי: אפשר לומר פרק תהלים.
וכבר דיברו אודות שיטתו בזה.
זכורני שבישיבה אמרו בשם הרב נויבירט זצ"ל שאמר שעל פסק הלכה זה צריך לברך על "מצוה לשמוע דברי חכמים". כי לא הבין את טעמו של מרן זצ"ל בזה.

ראה בילקוט יוסף סי' קי' (מהדורת תשס"ד) שהביא משם ספר עלינו לשבח בשם החזון איש שאף הנוסע מת"א לב"ב יכול לברך תפילת הדרך ודחה דבריו, והם דברי טעם.
ועיין שם עוד שהביא מהאדמו"ר ממונקטש בשם הרה"ק משינאווא מחשיבות תפילת הדרך ושהיא חובה ולא רשות.

[קרית מלך]

דעת מרן הגרש"ז שבדרך מירושלים לת"א/ב"ב אין לומר תפילת הדרך בברכה מאחר שיש ישובים לכל אורך הדרך, בתשובה לשאלתי אם לברך בלי הזכרת השם השיב לי: אפשר לומר פרק תהלים.
וכבר דיברו אודות שיטתו בזה.
זכורני שבישיבה אמרו בשם הרב נויבירט זצ"ל שאמר שעל פסק הלכה זה צריך לברך על "מצוה לשמוע דברי חכמים". כי לא הבין את טעמו של מרן זצ"ל בזה.

ראה בילקוט יוסף סי' קי' (מהדורת תשס"ד) שהביא משם ספר עלינו לשבח בשם החזון איש שאף הנוסע מת"א לב"ב יכול לברך תפילת הדרך ודחה דבריו, והם דברי טעם.
ועיין שם עוד שהביא מהאדמו"ר ממונקטש בשם הרה"ק משינאווא מחשיבות תפילת הדרך ושהיא חובה ולא רשות.

ידיעות נכבדות, אך אינם נוגעים לנידון שיטת מרן הגרש"ז זצ"ל בזה, ישנם עוד מגדולי הפוסקים הסוברים שצריך לברך בנסיעה מירושלים לב"ב/ת"א.

[אוצר החכמה]

כיוון שאין בידי לא את הספר יביע אומר ולא את הספר מאמר מרדכי של הרב אליהו אולי יכול מישהו להסביר לי מה עלה בדעתם שהדבר תלוי בשיעור הזמן? וכי אם מישהו רץ במקום ללכת יפטר מתפילת הדרך?

[יושב ירושלים]

כיוון שאין בידי לא את הספר יביע אומר ולא את הספר מאמר מרדכי של הרב אליהו אולי יכול מישהו להסביר לי מה עלה בדעתם שהדבר תלוי בשיעור הזמן? וכי אם מישהו רץ במקום ללכת יפטר מתפילת הדרך?

גם אני לא ראיתי, אבל מסברא נראה לי מאוד הגיוני הדעה הזו, הרי ענין הסכנה בדרכים הוא שמרוחקים מיישוב בנ"א מרחק ניכר שאין באפשרות לנוס לשם או להזעיק עזרה וכדו', ופשוט שדבר זה נמדד לפי האופן הרגיל בו אנשים הולכים ממקום למקום, ואף הראיה והדחיה מ'דרך רחוקה' אין לה מקום לענ"ד, שהרי התלמוד נקט בדווקא דוגמא של 'סוסים ופרדים' שהם מהירים יותר מאופן התחבורה הרגיל שהוא חמורים, ואפשר ללמוד מזה שאין להתחשב כיום במכוניות מרוץ וכדו'.

נ.ב. אה"נ דלסברא זו יש לפקפק בעיקר אמירת תפילת הדרך בימינו, שיש רכבים בכל מקום ויש פלאפונים, אבל בודאי יש לחלק טובא.

[אוצר החכמה]

אבל מה הקשר בין קצב התנועה בפועל ליכולת להגיע. נאמר שאדם הולך לאיטו ומתבונן בפלאי הבריאה. אבל אם יבא שודד יפתח במרוצה מהירה. גם אז תפטור אותו מתפילת הדרך כי הוא יכול לרוץ? בעיני אלו רעיונות מוזרים.

אני לא מסכים עם הטענה שבימינו זה אחרת. אבל זו טענה הרבה יותר מתקבלת על הדעת.

[יושב ירושלים]

אבל מה קשר בין קצב התנועה בפועל ליכולת להגיע. נאמר שאדם הולך לאיטו ומתבונן בפלאי הבריאה. אבל אם יבא שודד יפתח במרוצה מהירה. גם אז תפטור אותו מתפילת הדרך כי הוא יכול לרוץ? בעיני אלו רעיונות מוזרים.

אני לא מסכים עם הטענה שבימינו זה אחרת. אבל זו טענה הרבה יותר מתקבלת על הדעת.

מתוך הציטוט לא הצלחתי להבין בדיוק מה הם סוברים, מה שאני אומר שזה בודאי לא תלוי בקצב התנועה בפועל, אלא באופן התחבורה הרגיל.

[אוצר החכמה]

גם אני לא הבנתי ושאלתי מה כוונתם. אני התייחסתי לדברי גלגל שתלה את הדבר בזמן של ההליכה ולא במרחק ועל זה שאלתי מריצה.

[יהודי ירושלמי]

אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא זלא תרתח ולא תחטי לא תרוי ולא תחטי וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא מאי המלך בקונך וצא אמר רבי יעקב אמר רב חסדא זו תפלת הדרך ואמר רבי יעקב אמר רב חסדא כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך מאי תפלת הדרך יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותשלח ברכה במעשי ידי ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי בא"י שומע תפלה אמר אביי לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא היכי נימא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו לשלום וכו' אימת מצלי אמר רבי יעקב אמר רב חסדא משעה שמהלך בדרך עד כמה אמר רבי יעקב אמר רב חסדא עד פרסה

מדברי הגמרא בפשטות משמע שהתפילה נאמרת ממש כשהאדם יוצא לדרך שהגמרא אומרת מפורש "משעה שמהלך בדרך", והוא הרי מתפלל על הדרך שהוא עכשיו יוצא אליה שתצליח, ואם כן גם אם התפלל בבית יצא ידי חובה אלא שלכתחילה אמרו להתפלל כשיוצא ממש. גם משמע שזו תפילה ולא ברכה גם מהלשון של אליהו, וגם מהלשון "אימת מצלי" וממילא אין סיבה להסמיך את זה לברכה אחרת. לא נזכר כאן בכלל העניין של שודדים הפשטות להצלה מכל פורעניות הדרך.
וממילא גם אין פה בעיה של ברכה לבטלה מה גם שאין כאן מלכות בחתימת הברכה.
גם הטיעון שלגבי קרבן פסח לא מתייחסים לאופציה של חמורים וסוסים אינה קשורה לפה, מדובר פה בתפילה שאדם מתפלל כשיוצא לדרך ופה המדד הוא הסקנה והמרחק שהתרחק ממקום ישוב.
אגב שיעור פרסה הוא ארבע מיל, מיל היא מידה רומאית של כ-1,479 מטר, כך שפרסה היא 5916 קילומטר כלומר כמעט 6 קילומטר.
השאלה האם להתפלל את התפילה בימנו היא שאלה קצת פילוסופית כי אמנם לא שכיחים שודדי דרכים כמו פעם מאידך בעיית תאונות הדרכים היא גם בעיה ולא נזכרת בגמרא סכנה מפורשת שמפניה יש להתפלל, אלא שאם זו הבעייה אמות המידה צריכים להשתנות, ןלא אמורים לקחת בחשבון את העובדה שיש מקום ישוב למשל. וצ"ע

[דורש טוב לעמו]

לא הצלחתי להבין את הסברא שחז"ל תיקנו את תפילת הדרך דווקא לסכנות של שודדים וכד', הרי תאונות דרכים וסכנות כהיום לא היו שייכות בזמן חז"ל, אלא זו היתה
הסכנה הגדולה. וכמו שיש פוסקים הסוברים שצריך לברך 'הגומל' על נסיעה באוטו כיום, שלדעתם זה כיום נחשב 'הולכי מדבריות' שהובא בגמ'. אשמח להסבר מהת"ח כאן.

[יהודי ירושלמי]

לא הצלחתי להבין את הסברא שחז"ל תיקנו את תפילת הדרך דווקא לסכנות של שודדים וכד', הרי תאונות דרכים וסכנות כהיום לא היו שייכות בזמן חז"ל, אלא זו היתה
הסכנה הגדולה. וכמו שיש פוסקים הסוברים שצריך לברך 'הגומל' על נסיעה באוטו כיום, שלדעתם זה כיום נחשב 'הולכי מדבריות' שהובא בגמ'. אשמח להסבר מהת"ח כאן.

אכן לדעתי אין מקום לסברא כזו, והתפילה נאמרה בכללות על כל סכנות הדרך. (שוד, חום, קור, חוסר במזון. חוסר סבילות, חולי, וכו' וכו')
וממילא יש לה מקום גם היום, אלא שאם הבעייה היא התאונות דרכים המדדים אמורים להיות שונים ואין להתחשב במקום יישוב שגם שם יכולה לקרות תאונה ח"ו.
אלא שלפי זה אנחנו נכנסים לבעיה חדשה שיוצא שהרבה אנשים יצטרכו להתפלל תפילת הדרך כל יום. כמו אלא שנוסעים מבני ברק לירושלים וכד' בכל יום או אפילו בתוך העיר לדוגמה מנווה יעקב לגאולה.
וכמו שלא מברכים הגומל בנסיעות כעין אלו כי אם כן אדם יצטרך לברך בכל יום גם כאן לגבי תפילת הדרך זה שייך.

[עזריאל ברגר]

שיעור פרסה הוא ארבע מיל, מיל היא מידה רומאית של כ-1,479 מטר, כך שפרסה היא 5916 קילומטר כלומר כמעט 6 קילומטר.

דבריך אינם כהגר"ח נאה ולא כהחזו"א, אלא שיעור חדש שהוא הרבה יותר משיעור חזו"א (שלדעתו המיל הוא כ1.2 ק"מ).

[אוצר החכמה]

לא מובן לי הדיון שלכם.
ראשית חז"ל תיקנו תפילה על עניין מסויים. יש עוד עניינים רבים וצרכים שונים שלא תיקנו עליהם תפילות. השאלה היחידה היא האם זה עומד בגדרים של חז"ל ולא מה היינו אנחנו עושים במקומם.

העניין שחייבים בזה כל יום גם הוא אינו מובן לי. הרבה תפילות אנחנו אומרים בכל יום ולמה תגרע זו.
אני משער שגם בזמן חז"ל היו שהלכו מיישוב ליישוב בכל יום (חמישה קילומטרים הם הליכה די קצרה).

[יהודי ירושלמי]

שיעור פרסה הוא ארבע מיל, מיל היא מידה רומאית של כ-1,479 מטר, כך שפרסה היא 5916 קילומטר כלומר כמעט 6 קילומטר.

דבריך אינם כהגר"ח נאה ולא כהחזו"א, אלא שיעור חדש שהוא הרבה יותר משיעור חזו"א (שלדעתו המיל הוא כ1.2 ק"מ).

היום הוברר שמידת מיל היא המידה הרומאית בשם זה שהייתה נהוגה בארץ בזמן חז"ל, ואין סיבה להניח שלחז"ל הייתה מידה שונה והם בדיוק קראו לה בשם זה. מה גם שיש הוכחות לכך מחישובי המיל מעיר לעיר ממה שידוע במקורות שהם מתאימים למיל הרומאי דווקא ראה בויקיפדיה ערך מיל הפנייה למאמרם של הרב יואל אליצור (מומחה בגאוגרפיה של התורה וחז"ל) והרב יואל בן נון

[עזריאל ברגר]

שיעור פרסה הוא ארבע מיל, מיל היא מידה רומאית של כ-1,479 מטר, כך שפרסה היא 5916 קילומטר כלומר כמעט 6 קילומטר.

דבריך אינם כהגר"ח נאה ולא כהחזו"א, אלא שיעור חדש שהוא הרבה יותר משיעור חזו"א (שלדעתו המיל הוא כ1.2 ק"מ).

היום הוברר שמידת מיל היא המידה הרומאית בשם זה שהייתה נהוגה בארץ בזמן חז"ל, ואין סיבה להניח שלחז"ל הייתה מידה שונה והם בדיוק קראו לה בשם זה. מה גם שיש הוכחות לכך מחישובי המיל מעיר לעיר ממה שידוע במקורות שהם מתאימים למיל הרומאי דווקא ראה בויקיפדיה ערך מיל הפנייה למאמרם של הרב יואל אליצור (מומחה בגאוגרפיה של התורה וחז"ל) והרב יואל בן נון

וכל גדולי הדורות דיברו שטויות...
נו נו...
אם תרצה - תפתח על זה אשכול נפרד.
חבל להמשיך לדון על זה כאן.

[יהודי ירושלמי]

וכל גדולי הדורות דיברו שטויות...
נו נו...
אם תרצה - תפתח על זה אשכול נפרד.
חבל להמשיך לדון על זה כאן.

והחזון איש ששינה את מידות השיעורים שנהגו בזמנו גם אמר שכל גדולי ישראל דיברו שטויות?! ורבינו תם שחולק בתפילין גם טוען שרש"י וכל דעימיה דברו שטויות והם מברכים כל יום ברכה לבטלה וקרקפתא דלא מנח תפילין...?!
אל תגזים ניתן לברר דברים, והיו טעויות שהשתרשו וכמובן לא נבעו מקלות דעת או לימוד מעוות, רק קורא שטועים ואין בכך כלום.

[עזריאל ברגר]

וכל גדולי הדורות דיברו שטויות...
נו נו...
אם תרצה - תפתח על זה אשכול נפרד.
חבל להמשיך לדון על זה כאן.

והחזון איש ששינה את מידות השיעורים שנהגו בזמנו גם אמר שכל גדולי ישראל דיברו שטויות?! ורבינו תם שחולק בתפילין גם טוען שרש"י וכל דעימיה דברו שטויות והם מברכים כל יום ברכה לבטלה וקרקפתא דלא מנח תפילין...?!
אל תגזים ניתן לברר דברים, והיו טעויות שהשתרשו וכמובן לא נבעו מקלות דעת או לימוד מעוות, רק קורא שטועים ואין בכך כלום.

אני מבקש לא להמשיך כאן את הדיון, ולכן לא אומר מה דעתי על דבריך.

[יהודי ירושלמי]

וכל גדולי הדורות דיברו שטויות...
נו נו...
אם תרצה - תפתח על זה אשכול נפרד.
חבל להמשיך לדון על זה כאן.

והחזון איש ששינה את מידות השיעורים שנהגו בזמנו גם אמר שכל גדולי ישראל דיברו שטויות?! ורבינו תם שחולק בתפילין גם טוען שרש"י וכל דעימיה דברו שטויות והם מברכים כל יום ברכה לבטלה וקרקפתא דלא מנח תפילין...?!
אל תגזים ניתן לברר דברים, והיו טעויות שהשתרשו וכמובן לא נבעו מקלות דעת או לימוד מעוות, רק קורא שטועים ואין בכך כלום.

אני מבקש לא להמשיך כאן את הדיון, ולכן לא אומר מה דעתי על דבריך.

בעצם כתיבת ההודעה הזו שלך המשכת את הדיון, שכן לא היה לי מה להוסיף.

[אוצר החכמה]

כמה דברים מעבר לדברי הרב עזריאל ברגר הצודקים.
1. לכתוב שהחזון איש שינה בלי לדעת את הסיפור עם הנוב"י (והב"י) זה לא להתמצא בכלל בנושא המידות.
2. לכתוב שרבנו תם שינה זה גם לא להתמצא בכלל במחלוקת ההיא.
3. הבעייה היתה שאתה פשוט כותב את מה שאתה חושב כאילו זה דבר פשוט כביכול התורה התחילה אתמול. אותם רבותינו שדנו בשיעורים (הנוב"י החת"ס הגר"א החזון איש הקה"י וכל החולקים האמרי ברוך הגר"ח נאה) דנו שאלו וביררו.

אם אתה באמת רוצה לדון בעניין כמו כל דבר בדברי תורה אפשר לדון.
מה בדיוק הטענה שלך. שמיל אינו אלפיים אמה או שמידת האמה היא כ 75 ס"מ ?

[יהודי ירושלמי]

כמה דברים מעבר לדברי הרב עזריאל ברגר הצודקים.
1. לכתוב שהחזון איש שינה בלי לדעת את הסיפור עם הנוב"י (והב"י) זה לא להתמצא בכלל בנושא המידות.
2. לכתוב שרבנו תם שינה זה גם לא להתמצא בכלל במחלוקת ההיא.
3. הבעייה היתה שאתה פשוט כותב את מה שאתה חושב כאילו זה דבר פשוט כביכול התורה התחילה אתמול. אותם רבותינו שדנו בשיעורים (הנוב"י החת"ס הגר"א החזון איש הקה"י וכל החולקים האמרי ברוך הגר"ח נאה) דנו שאלו וביררו.

אם אתה באמת רוצה לדון בעניין כמו כל דבר בדברי תורה אפשר לדון.
מה בדיוק הטענה שלך. שמיל אינו אלפיים אמה או שמידת האמה היא כ 75 ס"מ ?

שלום.
לא באתי רק לומר את העיקרון שיתכן, שדבר מוסכם או מקובל הוא לא יהיה נכון. ולא חייבים להתנסח ישר כנגד כל מי שיעלה טענה לא מקובלת "מה כל הרבנים דברו שטויות?"
שכן גם לפי רבינו תם התפילין שלנו פסולות (וידוע לי שזה מנהגים שהיו קיימים עוד לפני רש"י ורבינו תם, ואני מכיר את תשובת הרמב"ם הדנה בנושא ממנה עולה שהיו מנהגים לפה ולפה.)
לגבי החזון איש, אף על פי שטענותיו הועלו כבר קודם לכן מבחינה תאורטית הוא בה ושינה את המנהג בפועל. ר' חיים נאה יותר מגן על המנהג הקדום מאשר לומד את הסוגיות ומעלה את טענותיו, לפי אותו לימוד כדרך החזון איש.

לגבי מידת המיל.
כיום העלו כמה חוקרים רבניים טענה לפיה ה'מיל' היא מידה רומאית שהייתה נהוגה גם בארץ ישראל בימי שלטון הרומאים, והסברה שחז"ל מדברים במידה הידועה בימם כמו שהם משתמשים בעוד מידות ומטבעות רומאיות (לדוגמה איסר)
עוד נטען כי על פי מרחקים בין מקומות מסוימים שחז"ל מתארים ע"י מיל, נראה בבירור שהמיל שלהם היה המיל הרומאי, ואם כן כנראה שבאיזה תקופה נשכח המיל, וכמה ראשונים חישבו אותו כאלפיים אמה על סמך לימוד, וזה הפך לשיטה רווחת.
לא שאני ח"ו מבטל את דבריהם במחי יד, וכמובן צריך לעיין בטענותיהם בכובד ראש, מ"מ הדבר נעשה והסברה בפשטות אומרת שהמיל הוא המיל הרומאי.

[אוצר החכמה]

הבהרתי את הבעייה שהיתה בהתנסחות שלך.
אבל נעזוב את זה ונעבור לנושא.
האם את טוען שמיל אינו אלפיים אמה. ואם כן לגבי מה. לדוגמה מה לגבי תחום שבת?

[יהודי ירושלמי]

הבהרתי את הבעייה שהיתה בהתנסחות שלך.
אבל נעזוב את זה ונעבור לנושא.
האם את טוען שמיל אינו אלפיים אמה. ואם כן לגבי מה. לדוגמה מה לגבי תחום שבת?

לגבי תחום שבת נאמר במקורות מפורש שהוא אלפיים אמה. בשום מקום בחז"ל לא כתוב שתחום שבת הוא מיל. וזה אחד מהראיות שכן אם תחום שבת הוא מיל למה אף פעם חז"ל לא אמרו את זה במפורש והם תמיד השתמשו בביטוי אלפיים אמה.
מה שכן נפקא מינה זה לגבי החישוב שמעלות השחר לנץ החמה שהוא במקורות ארבע מיל.
גם לגבי החישוב של בן השמשות שגם נאמר ע"י מיל.
אדם הצריך לנקביו גם צריך לבדוק אם יכול לשהות כשאור הליכה של כמה מילים.
כתבתי מה שזכור לי אבל בטח יש עוד הרבה דברים.

כאן יש התייחסות לזה
https://books.google.com/books?id=xsNqD ... AlQQ6AEICw

[אוצר החכמה]

ובכן בא נבין מה אתה טוען ונראה אם זה הגיוני.
רש"י תוספות הרמב"ם והרא"ש וכמה מדרשים (זה מה שראיתי בבדיקה של רגע) וכמובן הפוסקים שנמשכים אחריהם. כולם אומרים שמיל הוא אלפיים אמה. ואתה רוצה שמכוח איזה קושיה שיש לך נדחה את כל דבריהם ונאמר אחרת?

אז אם הרב צ"א סטפנסקי כותב מאמר בירחון האוצר ומסביר את סברתו, לחיי כך דרכה של תורה שמותר לאדם לכתוב הסבר אע"פ שהוא נגד הראשונים דרך תלמודו. אבל כאמור להציג זאת כדעה העיקרית נגד כל הראשונים או לכתוב שכך צריך לנהוג הלכה למעשה זה מגוחך.

[יושב ירושלים]

הארכנו לדון בזה מכאן ואילך.

[סגי נהור]

כיוון שאין בידי לא את הספר יביע אומר ולא את הספר מאמר מרדכי של הרב אליהו אולי יכול מישהו להסביר לי מה עלה בדעתם שהדבר תלוי בשיעור הזמן? וכי אם מישהו רץ במקום ללכת יפטר מתפילת הדרך?

אולי סברא לא מוכרחת אבל מובנת. תקנו ברכה על אדם שעוזב את ביתו ויוצא לדרך, אבל נסיעה של פרסה בימינו אינה בכלל נחשבת יציאה לדרך.

[אוצר החכמה]

אולי ואולי לא אני חושב שרובא דאינשי באמת לא אומרים תפילת הדרך בנסיעה כ"כ קצרה. אבל זה לא הנושא.
גלגל טען בשמם שפרסה אינה מרחק אלא שיעור זמן. אני שאלתי על זה.

[סגי נהור]

אולי ואולי לא אני חושב שרובא דאינשי באמת לא אומרים תפילת הדרך בנסיעה כ"כ קצרה. אבל זה לא הנושא.
גלגל טען בשמם שפרסה אינה מרחק אלא שיעור זמן. אני שאלתי על זה.

אפשר בלי מאמץ להעמיס בדבריהם שכוונתם היא כנ"ל.

[ישראל אליהו]

מתוך קובץ תורת ציון, שיצא לאחרונה.
בירור מנהג בני ספרד.

[גל גל]

לא הצלחתי להבין את הסברא שחז"ל תיקנו את תפילת הדרך דווקא לסכנות של שודדים וכד', הרי תאונות דרכים וסכנות כהיום לא היו שייכות בזמן חז"ל, אלא זו היתה
הסכנה הגדולה. וכמו שיש פוסקים הסוברים שצריך לברך 'הגומל' על נסיעה באוטו כיום, שלדעתם זה כיום נחשב 'הולכי מדבריות' שהובא בגמ'. אשמח להסבר מהת"ח כאן.

אכן לדעתי אין מקום לסברא כזו, והתפילה נאמרה בכללות על כל סכנות הדרך. (שוד, חום, קור, חוסר במזון. חוסר סבילות, חולי, וכו' וכו')
וממילא יש לה מקום גם היום, אלא שאם הבעייה היא התאונות דרכים המדדים אמורים להיות שונים ואין להתחשב במקום יישוב שגם שם יכולה לקרות תאונה ח"ו.
אלא שלפי זה אנחנו נכנסים לבעיה חדשה שיוצא שהרבה אנשים יצטרכו להתפלל תפילת הדרך כל יום. כמו אלא שנוסעים מבני ברק לירושלים וכד' בכל יום או אפילו בתוך העיר לדוגמה מנווה יעקב לגאולה.
וכמו שלא מברכים הגומל בנסיעות כעין אלו כי אם כן אדם יצטרך לברך בכל יום גם כאן לגבי תפילת הדרך זה שייך.

כי עדיין חז''ל תקנו שרק היוצא לדרך מברך...

[בערקע חייט]

מה שכן נפקא מינה זה לגבי החישוב שמעלות השחר לנץ החמה שהוא במקורות ארבע מיל.
גם לגבי החישוב של בן השמשות שגם נאמר ע"י מיל.
אדם הצריך לנקביו גם צריך לבדוק אם יכול לשהות כשאור הליכה של כמה מילים.

לפום ריהטא לא דק. שיעור הילוך מיל מבואר מסוגית הגמרא, ומעולם לא שיערו אותו הפוסקים כפי הילוך אדם בן-זמנם. אדרבה, מהלך אדם מבוגר בריא כיום הוא בערך 12 דקות לק"מ, וזה הרבה יותר מהיר מ-18 דקות או 22.5 דקות שכתבו הפוסקים, והרי 2,000 הוא פחות או יותר מקילומטר (960 מטר לגרא"ח, ו-1.12 ק"מ לחזו"א).

הנה כי כן ששיעור הזה מתאים יותר להילוך מיל רומאי, שהוא קרוב לק"מ וחצי. ואם אמנם יש לתרץ הדבר בכמה דרכים (בכבישים העתיקים ההליכה לא היתה נוחה כיום, אולי הלכו בני-אדם איטים יותר, וכו'), הרי כך אכן עשו הפוסקים ותיאמו את שיעור הזה למיל של אלפיים אמה. ומכל מקום שיעור הילוך מיל יוצא מן הגמרא, ובשיעור זה אנו משתמשים, יהיה אורך מיל מה שיהיה.

אך אם יש נפקותא לדינא, הוא אולי לענין תפילת הדרך.