פורום אוצר החכמה

עזריאל ברגר כתב:מדתנן "תעובר צורתן וייצאו לבית השריפה" - שמע מינה שאסור.

בברכה המשולשת כתב:הרי אפילו להביא קדשים לבית הפסול אסור, ק"ו לשורפם בידיים

בברכה המשולשת כתב:לא הבנתי. הרי כהנים משלחן גבוה זוכים וכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. אז מדוע שנחלק בין חלק כהנים לחלק גבוה בעניין זה?
ולגבי השאלה השניה- אם נותר להם נותר למרות שעשו כמיטב יכולתם זה עדיף טפי מאשר לשרוף בידיים (אולי קצת דומה לשבו"י על שריפת גניזה, אם כי בזה באמת יש לחלק)

פנחסויפלל כתב:בסוגיא דזבחים עה: מבואר להדיא שאין מביאים קדשים לבית הפסול גם על נאכלים [שביעית ותרומה].
וכ"ה להדיא ברמב"ן ע"ז עו. לגבי בישול קדשים קלים בכלי שבלע מקדק"ד.

מצליח כתב:פני יהושע על פסחים דף יב/ב
"בנותר אי אפשר לשורפו קודם איסורו אפילו אם ידוע שלא ימצא אוכלין משום דאין שורפין קדשים קודם זמן איסורו".

שפת אמת פסחים דף יב ע"א
בתוס' ד"ה אימתי הקשו לפי' רש"י דבשעת ביעורו השבתתו בכ"ד היינו אחר שש והרי ר"י יליף מנותר והתם אחר איסורו הוא, ונ"ל דברי רש"י ז"ל דאדרבה לרש"י יותר דומה לנותר דגם שם יש מצוה קודם הזמן לבערו או באכילה או בשאר ביעור כדי שלא ישאיר עד הבוקר דפשיטא אם אינו יכול לאכלו צריך לבערו כדי שלא יותירו ממנו עד בוקר, אף שלא ראיתי זה מפורש מ"מ ודאי כן הוא ובודאי ביעור הזה קודם זמן איסורו דהיינו בלילה אינו דוקא בשריפה דהנותר לבוקר בשריפה ולא מקודם. א"כ נראה דהיינו טעמא דבזמן שצריך לבערו כדי שלא יעבור במה שמשהה אותו אז צריך לבער בכל מיני ביעור אבל ביעור זה אינו מטעם מצות שריפה רק כדי שלא יקיימנו באיסור. וה"ה והוא הטעם בחמץ אחר זמן איסורו כיון דאסור להשהותו ממילא השבתתו בכ"ד דטעם ביעור זה אינו מצוה אלא כדי שלא יעשה איסור כנ"ל. רק הביעור דקודם שש יליף ר"י דהוא בשריפה מנותר. דכמו דהתם אחר שכבר הותיר דאין עליו איסור במה שמשההו ולכך מצות ביעורו עכשיו בשריפה דוקא כמו כן בחמץ קודם שש דאין עליו איסור ילפינן שיהא הביעור בשריפה דוקא כנ"ל. ועיקר הלימוד מנותר הוא דמצותו בשריפה ומ"מ בזמן דאיכא איסור במה שמשהנו אינו בשריפה שהרי גם בנותר מצותו בשריפה דוקא בזמן שאין עליו איסור בשהייתו כנ"ל:
[כמ"ש הרמב"ם (פ"י מה' ק"פ הי"א) דצריך להשתדל שלא ישאיר עד הבוקר ע"ש. ומשום הפסד קדשים ליכא כמ"ש התוס' לקמן (י"ג.) ד"ה ושורפין גבי תרומה דכיון דסופה ליאסר ולילך לאיבוד שרי לשורפה. אך למאי דקיי"ל דקדשים שאין פסולן בגופן צריכין עיבור צורה אי אפ"ל כן. אולם למאי דאמרינן לקמן (פ"ב ע"ב) דר"נ דס"ל דמפני אנינות נשרפה ע"כ ס"ל דמפני שאין לו אוכלין מותר לשרוף מיד ע"ש א"כ משמע בזבחים (ק"א.) דר"י נמי ס"ל הכי. דאל"כ מ"ט לא אמר לר"נ דע"כ מפני טומאה נשרפה דאי משום אנינות לא הי' להם לשרוף מיד ע"ש. אכן גם אם נאמר דקודם שנאסרו אסור לבערן. ג"כ י"ל כנ"ל דעיקר מצות שריפת נותר אינה אלא בזמן דמותר להשהותו וממילא בחמץ נמי הכי הוא]

מצליח כתב:פני יהושע על פסחים דף יב/ב
"בנותר אי אפשר לשורפו קודם איסורו אפילו אם ידוע שלא ימצא אוכלין משום דאין שורפין קדשים קודם זמן איסורו".

בקרו טלה כתב:בענין הפנ"י
במימיני מיכאל [קלאגסבאלד] מציין למלא הרועים או' יא

מלא הרועים.PDF

שו"ר בעלי דשא להגרא"ד שפירא שליט"א מציין לדברי השפ"א [ועי"ע בהגהה [בסוגריים] והוא מחתנו הגריע"מ בידרמן זצ"ל]

שפת אמת פסחים דף יב ע"א
בתוס' ד"ה אימתי הקשו לפי' רש"י דבשעת ביעורו השבתתו בכ"ד היינו אחר שש והרי ר"י יליף מנותר והתם אחר איסורו הוא, ונ"ל דברי רש"י ז"ל דאדרבה לרש"י יותר דומה לנותר דגם שם יש מצוה קודם הזמן לבערו או באכילה או בשאר ביעור כדי שלא ישאיר עד הבוקר דפשיטא אם אינו יכול לאכלו צריך לבערו כדי שלא יותירו ממנו עד בוקר, אף שלא ראיתי זה מפורש מ"מ ודאי כן הוא ובודאי ביעור הזה קודם זמן איסורו דהיינו בלילה אינו דוקא בשריפה דהנותר לבוקר בשריפה ולא מקודם.

סליחות כתב:

עזריאל ברגר כתב:מדתנן "תעובר צורתן וייצאו לבית השריפה" - שמע מינה שאסור.

לא זכיתי להבין איך. תוכל להסביר בבקשה?