לענין כתב:לזרוק לפח, למה?
להוציא למדרכה.
סגי נהור כתב:http://dintora.org/shut/129
סגי נהור כתב:הוצאת חפצים של שוכר שנשארו בדירה
שוכר השאיר ציוד במחסן יותר מחודשיים לאחר עזיבת הדירה ואינו נענה לבקשה לפנות את המחסן, אינו עונה לטלפונים ולהודעות גם כאשר איימתי שהציוד יופקר. האם אוכל להפקיר את הציוד בלב שקט?
תשובה
השולחן ערוך פסק:
"מי שהכניס פירותיו לבית חבירו שלא מדעתו, או שהטעהו עד שהכניס פירותיו, והניחם והלך, יש לבעל הבית למכור לו מאותם הפירות כדי ליתן שכר הפועלים שמוציאין אותם ומשליכים אותם לשוק. ומדת חסידות הוא שיודיע לבית דין וישכירו במקצת דמיהם מקום, משום השבת אבידה לבעלים, אף על פי שלא עשה כהוגן.
רמ"א: ויש אומרים דצריך להודיעו תחלה, ואם נאנסו לאחר שהודיעו, פטור.
(שלחן ערוך, חושן משפט, סימן שיט)
כלומר, לדעת השולחן ערוך מדינא מותר להוציא את הפיקדון לשוק ולהפקירו אף ללא דעת הבעלים, ולדעת הרמ"א צריך להודיע לבעלים תחילה על זה ורק אז יהיה פטור אם נאנס הפקדון[1].
עם זאת בשו"ת 'חוות יאיר' (סימן קסה, וכן מובא כדבריו בפתחי תשובה, חו"מ שיט ס"ק א) אסר על הפקרת חפצים שהופקדו מבלי דעת ורשות בעלי המקום, ללא הודעה. לדעתו הפקדה ללא דעת אינה דומה לפסק השולחן ערוך הנ"ל כיוון ששם מדובר על מי שעשה בערמה ולכן מותר אף לפגוע בו, אך במקרה של הפקדה ללא דעת לא הותר הדבר. בשו"ת 'אגרות משה' (חלק ב סימן נו) אסר באופן דומה להוציא לשוק סחורה שנותרה מופקדת זמן רב לאחר תום המועד ואף ניתנה הודעה לבעליה שיבוא לקחתם. לדעתו מותר לשכור מקום לשמירת החפצים ולהעבירם על חשבון המפקיד.
וכן בספר 'פתחי חושן' (חלק ג - פקדון ושאלה, א, כה הערה סג) עסק במקרה זהה למקרה שלפנינו, וכתב:
"ומ"מ משמע מדברי הפוסקים שלא התירו להוציא ע"י הודעה כי אם בהטעהו או הכניס שלא מדעתו, אבל בהכניס מדעתו לזמן ועבר הזמן, אין לו רשות להוציאם, ואפילו אם נאמר... שאף שומר חנם אינו, אין זה מתירו להוציאם לשוק אף ע"י הודעה, כי אם בהסכמה. וצ"ע עד מתי יהא חייב זה להחזיק בביתו חפץ הפקדון".
לדעתו אף אין רשות לשכור מקום ולהעביר את החפצים על חשבון המפקיד ללא שומת בית דין (ראו שם פרק ז הערה ו).
למסקנה, לכתחילה יש לפנות לבית דין על מנת לפנות את רכוש השוכר. יש פוסקים המתירים לפנות את הרכוש למחסן אחר על חשבון השוכר. אם השוכר מסרב לבוא לבית דין, בית הדין ייתן בידי המשכיר כתב סירוב ויוכל לפנות לבית המשפט על מנת לפנות את רכוש השוכר מהבית.
בשולי הדברים נזכיר כי המערכת המשפטית של מדינת ישראל לא התירה עשיית דין עצמי ופינוי חד צדדי גם כאשר השוכר עושה שלא כהוגן ו/או לא מפנה את המושכר בתום החוזה. ואף אם נאמר שלגבי דין תורה אין כאן תוקף ודינא דמלכותא, מכל מקום עלול העושה דין לעצמו להיות חשוף לתביעה אזרחית.
התשובה נכתבה על ידי הרב אסף שטיקל
[1] ונחלקו הסמ"ע שם ס"ק ב וקצות החושן שם ס"ק ג האם ישנה מחלוקת בין השולחן ערוך והרמ"א או מדובר בשני אפירים שונים הפרוסים בפני השומר.
סגי נהור כתב:הוצאת חפצים של שוכר שנשארו בדירה
שוכר השאיר ציוד במחסן יותר מחודשיים לאחר עזיבת הדירה ואינו נענה לבקשה לפנות את המחסן, אינו עונה לטלפונים ולהודעות גם כאשר איימתי שהציוד יופקר. האם אוכל להפקיר את הציוד בלב שקט?
תשובה
השולחן ערוך פסק:
"מי שהכניס פירותיו לבית חבירו שלא מדעתו, או שהטעהו עד שהכניס פירותיו, והניחם והלך, יש לבעל הבית למכור לו מאותם הפירות כדי ליתן שכר הפועלים שמוציאין אותם ומשליכים אותם לשוק. ומדת חסידות הוא שיודיע לבית דין וישכירו במקצת דמיהם מקום, משום השבת אבידה לבעלים, אף על פי שלא עשה כהוגן.
רמ"א: ויש אומרים דצריך להודיעו תחלה, ואם נאנסו לאחר שהודיעו, פטור.
(שלחן ערוך, חושן משפט, סימן שיט)
כלומר, לדעת השולחן ערוך מדינא מותר להוציא את הפיקדון לשוק ולהפקירו אף ללא דעת הבעלים, ולדעת הרמ"א צריך להודיע לבעלים תחילה על זה ורק אז יהיה פטור אם נאנס הפקדון[1].
עם זאת בשו"ת 'חוות יאיר' (סימן קסה, וכן מובא כדבריו בפתחי תשובה, חו"מ שיט ס"ק א) אסר על הפקרת חפצים שהופקדו מבלי דעת ורשות בעלי המקום, ללא הודעה. לדעתו הפקדה ללא דעת אינה דומה לפסק השולחן ערוך הנ"ל כיוון ששם מדובר על מי שעשה בערמה ולכן מותר אף לפגוע בו, אך במקרה של הפקדה ללא דעת לא הותר הדבר. בשו"ת 'אגרות משה' (חלק ב סימן נו) אסר באופן דומה להוציא לשוק סחורה שנותרה מופקדת זמן רב לאחר תום המועד ואף ניתנה הודעה לבעליה שיבוא לקחתם. לדעתו מותר לשכור מקום לשמירת החפצים ולהעבירם על חשבון המפקיד.
וכן בספר 'פתחי חושן' (חלק ג - פקדון ושאלה, א, כה הערה סג) עסק במקרה זהה למקרה שלפנינו, וכתב:
"ומ"מ משמע מדברי הפוסקים שלא התירו להוציא ע"י הודעה כי אם בהטעהו או הכניס שלא מדעתו, אבל בהכניס מדעתו לזמן ועבר הזמן, אין לו רשות להוציאם, ואפילו אם נאמר... שאף שומר חנם אינו, אין זה מתירו להוציאם לשוק אף ע"י הודעה, כי אם בהסכמה. וצ"ע עד מתי יהא חייב זה להחזיק בביתו חפץ הפקדון".
לדעתו אף אין רשות לשכור מקום ולהעביר את החפצים על חשבון המפקיד ללא שומת בית דין (ראו שם פרק ז הערה ו).
למסקנה, לכתחילה יש לפנות לבית דין על מנת לפנות את רכוש השוכר. יש פוסקים המתירים לפנות את הרכוש למחסן אחר על חשבון השוכר. אם השוכר מסרב לבוא לבית דין, בית הדין ייתן בידי המשכיר כתב סירוב ויוכל לפנות לבית המשפט על מנת לפנות את רכוש השוכר מהבית.
בשולי הדברים נזכיר כי המערכת המשפטית של מדינת ישראל לא התירה עשיית דין עצמי ופינוי חד צדדי גם כאשר השוכר עושה שלא כהוגן ו/או לא מפנה את המושכר בתום החוזה. ואף אם נאמר שלגבי דין תורה אין כאן תוקף ודינא דמלכותא, מכל מקום עלול העושה דין לעצמו להיות חשוף לתביעה אזרחית.
התשובה נכתבה על ידי הרב אסף שטיקל
[1] ונחלקו הסמ"ע שם ס"ק ב וקצות החושן שם ס"ק ג האם ישנה מחלוקת בין השולחן ערוך והרמ"א או מדובר בשני אפירים שונים הפרוסים בפני השומר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 497 אורחים