בבית הארחה אחד התגלה בשבת לאחר ביהש"מ ששכחו לחבר לחשמל את פלטות החימום.
אחד האורחים היה חולה הנסעד ע"י נכרי, והתעורר דיון האם ניתן לחמם את כל המאכלים אגב החולה.
ויש לציין שהאורחים היו מבני ספרד.
מלאכת נכרי עבור חולה שאין בו סכנה - היא היתר גמור.
השוחט לחולה - מותר לבריא, המבשל לחולה - אסור לבריא, שמא ירבה עבורו.
כ"ז כשנותן לבריא ממאכל החולה, אך כשבאמת הרבה עבורו - בודאי אסור לבשל.
ריבוי בשיעורין בפעולה אחת - הוא איסור גמור, לר"ן - מדאורייתא, ולרשב"א - מדרבנן.
מודה הר"ן שכשהריבוי ע"י נכרי - הוא קל יותר, כמ"ש בעירובין שמותר לנכרי להוסיף מים למילת הקטן אגב אמו החולה.
ואם כן - יתכן שמצד ריבוי בשיעורין אין איסור במה שנעשה.
אמנם, עדיין יש איסור ליהנות ממה שנכרי עשה עבור ישראל, שאף אם הנכרי היה מדליק תאורה עבור החולה - היינו אומרים נר לאחד נר למאה, אך לגבי מאכל - מה שמחמם עבור החולה - כיצד יוכל להתיר לבריא ליהנות ממנו?
איסור הנאה ממלאכת הנכרי מפורש בגמ' לגבי שמואל שהסתובב כשחשב שהנכרי הדליק נר עבורו, וכן לגבי רשב"ג שלא רצה להשתמש בכבש שהנכרי עשה עבורו.
היתר מלאכה דרבנן במקום מילה מפורש בגמ' - שאמרו לנכרי להביא מים למילת הקטן מחצר לחצר.
נחלקו הראשונים במחלוקת גרסאות, שנובעת מהן מחלוקת האם להרחיב את ההיתר לכל המצוות, אך רק איסור דרבנן (רמב"ם), או שמא לכל איסורי תורה - אך רק למילה (בה"ג), ויחיד הוא בעל העיטור (שער ג' הלכות מילה, ומובא גם בר"ן שבת ק"ל:) שהרחיב לומר 'וכל מכשירי מילה עושין ע"י א"י למימר לא"י לצבותי' ואיתויי איזמל אחרינא או איפגום ולאחמומי חמין ולאברי' ינוקא כפסקא דרבוותאי קמאי ה"ה כל מידי דמצוה עבדינן ע"י א"י דמשום דלא ידחו מצוה, וקרוב אני לומר דהדלקת נר בשבת מצוה בשעת אכילה מדליקין ע"י א"י בשבת', והדברים קשים, שהרי מפורש שם בגמ' 'ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים', וצ"ל שכל כוונת בעל העיטור הוא רק להרחיב את המצוה המוגדרת המפורשת בגמ' של מילה - גם לשאר מצוות מוגדרות כשופר ולולב, וחידש שגם הדלקת הנר היא מצוה מוגדרת, אולם להרחיב את ההיתר גם לחימום המאכל - הרי הוא יסתור את הגמרא עצמה.
דברי בעל העיטור מוקשים ביותר, שהרי מפורש בגמ' ששמואל לא נהנה מהנר שהנכרי הדליק עבורו, ודחוק ביותר להעמיד זאת שהנכרי הדליק שלא לצורך מצוה - אם נרחיב את הגדרת המצוה גם לצורך אכילה ולימוד.
ואכן השל"ה וסיעתו לא רצו להקל בזה אפילו בשעת הדחק, שמלבד מה שנתקבלה להלכה שיטת הרמב"ם וסיעתו דרק שבות דשבות יש להתיר במקום מצוה, הא אפילו לפי בה"ג וסיעתו דס"ל דרבה התיר אמירה לגוי באיסור דאורייתא במקום מצוה - רחוק הדבר מאוד להתיר הדלקת הנר לצורך סעודת שבת.
ומ"מ, כל זאת לגבי עצם המלאכה ע"י נכרי, אך לגבי ההנאה ממלאכת נכרי - מהיכי תיתי להתיר, כדכתב הריב"ש (שפ"ז) בשם הרמב"ן 'ומכאן יצא התר לקצת הראשונים ז"ל לומר לגוי לעשות שופר ולולב וכן הדין לשאר כל המצות לדעתם, ועוד הוסיף מכאן הרב בעל העטור ז"ל להתיר לומר לגוי שידליק לו את הנר לסעודת שבת ודחה דבריו הרמב"ן ז"ל שאפילו לדעת המתירין מלאכה ע"י גוי משום מצוה - ה"מ כגון מכשירי מצוה עשיית שופר ולולב ואזמל אבל ליהנות במעשה שבת וי"ט אסור דכי תנן בגוי שהדליק את הנר לצורך ישראל אסור - לא שנא בשעת סעודה ולא שנא שלא בשעת סעודה, שאם אי אתה אומר כן כבר נתיר תבשיל שנתבשל בשבת ע"י גוי אפילו לצורך ישראל לסעודת מצוה ונתיר ג"כ לומר לו שיבשל והותרה שבת, ולא דמי לאזמל הנעשה בשבת שהתירו הגאונים ז"ל להשתמש בו לצורך המילה ונמצא שהוא נהנה במעשה שבת דמצות לא ליהנות נתנו ואין כאן הנאה אחרת אלא עשיית המצוה אבל נר שהוא בעצמו נהנה היכן הותר'.
ובפרט שהשואלים היו מבני ספרד, שלא סומכים על פסק בעל העיטור.
וממילא הדר דינא שאסור היה לומר לנכרי לחמם את המאכלים לצורך הבריאים, אם לא באופנים המותרים ע"י ישראל, כלומר, ללא איסורי שהיה.
הנחת מאכל בשבת על פלטה אסורה הן מחמת הבישול והן מחמת השהיה, ובמאכל יבש ואפוי כל צרכו - אין איסור בישול, אך יש איסור שהיה.
כשמניח על קדירה עם תבשיל - מותר להניח גם בשבת מאכל שלא שייך בו בישול, כי הנחה על קדירה עם תבשיל מוגדרת כ'לא דרך בישול'.
הנחה על קדירה ריקנית מפורשת בשו"ע להיתר רק לגבי מאכל שכבר עמד על האש מע"ש, וכדי למנוע את חריכתו - מותר להרימו ולהניחו על קדירה ריקנית, ואין היתר להניח מאכל שלא עמד על האש מע"ש על קדירה ריקנית, אף אם אין בו איסור בישול.
חידש הגרשז"א סברא, שכל זאת רק כשמניח את המאכל בשבת על קדירה ריקנית שעומדת על האש, אך אם ה'אש' היא גרוף וקטום, כגון פלטה חשמלית - הרי שהקדירה הריקנית שעליה נחשבת כ'לא דרך בישול', ומותר להניח עליה גם מאכל שלא עמד על האש מע"ש, ובלבד שאין בו משום חשש בישול.
עדיין אין ראיה שאם האש הודלקה בשבת בהיתר, כגון לצורך חימום מאכל חולה, שיהא מותר להשתמש בהיתר קדירה ריקנית, אם כי הדבר מסתבר.
אמנם, כל זאת כשאין שום חשש בישול, אך במאכל נוזלי שהתקרר - הרי יש גם איסור בישול, ובפרט לבני ספרד שחוששים בזה לבישול גמור, ואין שום היתר להניחו על מקום שעלול להגיע ליסו"ב, אף אם מניח על קדירה ריקנית.