ויש כאן גם חידוש דין מהאור זרוע דהמקדש על הפת אין צריך לכסות רק אחר המוציא, נגד המשנה ברורה
כתב המשנה ברורה סימן רעא ס"ק מ"א: כתב באליה רבה ודרך החיים כשמקדש על הפת יניח ידיו על המפה ועל הלחם משנה בשעת הקידוש, וכשיגיע להמוציא יגלה הלחם משנה, ויניח ידו עליהם ויברך המוציא, וכשיגיע להשם יגביה שניהם למעלה עד שיגמור השם, ואח"כ יניחם, ואחר גמר המוציא יחזור ויכסה במפה, ויניח ידו עליהם עד שיגמור הקידוש:
וחידוש גדול מצאתי בגירסת האור זרוע (הלכות ערב שבת סימן כ"ז) בציטוט מרשב"ם (וכן היא בפסקי האור זרוע): ומדרב שמעינן דמקדש על הפת ואומר ויכולו ומברך ברכת המוציא ואינו אוכל גם לא פורס מפה עד שיקדש אחרי כן. עכ"ל. הנה כאן בהדיא דעד אחר המוציא אין צריך לכסות כלל.
אלא דגירסת האו"ז ברשב"ם חדשה היא מאוד, דלפנינו הגירסא ברשב"ם (פסחים ק"ו ב' ד"ה דחביבא): ומברך המוציא ואינו אוכל, גם לא יפרוס עד שיקדש אחרי כן. ופירש הגר"א בסי' תפ"ג סק"ג דכוונתו דלא יפרוס הפת עד אחר הקידוש, וכן למדו כל האחרונים. והמג"א בסי' רע"א ס"ד למד מזה דיש לומר גם ברכת הקידוש על לחם משנה, וכדכתב הטור בשם רע"ג: ומברך ברכת המוציא ואינו פורס וגומר הקידוש ופורס. ופורס כאן היינו בוצע.
יחכימוני החכמים, מה פשר דבר?