פורום אוצר החכמה

האם האיסור של בל תשחית תלוי בשווי "ממון" לדבר שרוצים להשחית, או לא?
לדוגמא:
האם מותר לזרוק לפח נייר טישו אחד שנשאר בשקית רק בגלל שאיננו שווה פרוטה?
האם מותר לזרוק לפח כוס חד פעמית שהשתמש בה פעם אחת ועדיין היא ראויה לשימוש, אף שאיננה שווה פרוטה?
האם מותר לזרוק לפח ציור שצייר צייר לא ידוע ואף אחד לא מוכן לשלם עליו אפילו פרוטה?
האם מותר לזרוק לפח בגדים משומשים, שראויים עדיין לשימוש, אך אינם שווים פרוטה ב"עידן השפע"?
וכן הלאה...

רמב"ם פ"ו מהל' מלכים ה"ט:

אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו.

וכ"פ הרב בעה"ת בשלחנו (חו"מ הל' שמירת גו"נ ובל תשחית בסופן (סט"ז)).


והחינוך מצוה תקכט הביא "דרך החסידים ואנשי מעשה" -

. . לא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויָצֵר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו. ואם יוכלו להציל, יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם.

לענ"ד פחות משוה פרוטה אין בו בל תשחית, מה גם שאם אדם ישמור כל פיסת נייר ופלסטיק בביתו כי שמא יש למן דהוא בעולם איזה שימוש בו ביתו יהפוך לבית אכסניה לזבל וכל מיני אורחים בלתי רצויים,לכן שמירת הגוף והנפש ובריאותו עולה על כולנה.

פעם שאל תלמיד את ר' אברהם שפירא, כאשר הוא מקלף תפוח, עד כמה עובי מותר שיהיה הקילוף (לענין בל תשחית, וכן בפירות קדושת שביעית). ורבו צעק עליו שזו שאלה של עצבנות ומקלפים וזהו.
(כמדומני ראיתי זאת באחד הספרים שהוציא עליו הרב יצחק דדון)

הרב יחיאל יעקובסון הסביר שאיסור בל תשחית כלל לא תלוי בשווי ממוני, או ברמת הנזק שנעשה, אלא הוא איסור על השחתת המדות של יצר ההשחתה.
וממילא אם עשיר כקרח משמיד חפץ סתם כך - הוא איסור בל תשחית, בעוד עני ואביון שבשוגג שבר כלי יקר - לא עבר על בל תשחית.
וממילא טען שהנזיפה הקבועה 'בל תשחית' של הורים בילדיהם שבשוגג שוברים - היא לא נכונה.

יואל שילה כתב:הרב יחיאל יעקובסון הסביר שאיסור בל תשחית כלל לא תלוי בשווי ממוני, או ברמת הנזק שנעשה, אלא הוא איסור על השחתת המדות של יצר ההשחתה.
וממילא אם עשיר כקרח משמיד חפץ סתם כך - הוא איסור בל תשחית, בעוד עני ואביון שבשוגג שבר כלי יקר - לא עבר על בל תשחית.
וממילא טען שהנזיפה הקבועה 'בל תשחית' של הורים בילדיהם שבשוגג שוברים - היא לא נכונה.

אם באמת התכוונו לדינא, הדברים צריכים עיון:
א. מה המקור לטעמא דקרא זה?
ב. איך אפשר לומר נפקמ לדינא מחמת האי טעמא?
ג. צוטטו לעייל דברי החינוך בענין חסידים ואנשי מעשה, שיצילו בכל כוחם כל דבר מהשחתה. למה להציל? הרי מספיק להמנע מיישום מידת ההשחתה...וזה הכל
זה נראה יותר שהכיוון באיסור זה, הינו התוצאה, שלא להביא לכילוי דברים נחוצים...

הפוסקים הגדירו זאת רק בעושה "דרך השחתה" והיינו לכאורה במזיד ולא בשוגג!

בענין ש"פ יעוי' הנלקט בס' ברכת השם (עניני ב"ת) סי' ב ס"ו ובהערות.

רבינו יונה בשע"ת שער ג אות פ"ב
לא תשחית את עצה לנצוח עליו גרזן (דברים כ, יט). הוזהרנו בזה שלא לכרות כל עץ מאכל, גם לבנות לו מצור, כל זמן שימצא מאילני סרק די ספוקו. וכן הוזהרנו בזה שלא לפזר ממון לריק אפילו שוה פרוטה. ואמרו רבותינו (ב"ק צא:): המקרע על מתו יותר מדי - לוקה.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:רבינו יונה בשע"ת שער ג אות פ"ב
לא תשחית את עצה לנצוח עליו גרזן (דברים כ, יט). הוזהרנו בזה שלא לכרות כל עץ מאכל, גם לבנות לו מצור, כל זמן שימצא מאילני סרק די ספוקו. וכן הוזהרנו בזה שלא לפזר ממון לריק אפילו שוה פרוטה. ואמרו רבותינו (ב"ק צא:): המקרע על מתו יותר מדי - לוקה.

נפלא, ויישר כח גדול.
מכאן אני למד לענ"ד, שהאיסור תלוי במה שנחשב ל"ממון", ולכן פחות משווה פרוטה - אין לכאורה איסור, למרות שיש בו עדיין שימוש כלשהו.
אך האם יש בהשחתת פחות משווה פרוטה דין "חצי שיעור" אסור מן התורה?
אמנם מהא דכתב החינוך מצוה תקכ"ט (שהביאו לעייל), בענין דרך חסידים ואנשי מעשה, שלא יאבדו אפי' גרגר חרדל, משמע לכאו' שאין בזה איסור "חצי שיעור". ולמה? עוד צ"ע.

בחצי שיעור דן בס' שציין הרב כרמי שלי לעיל.