בבה''ל סימן קל''ו המבאר את סדרי ה''חיובים'' בעולים לתורה ומי נדחה מפני מי, כתב שנער שנעשה בר מצווה באותו שבוע הוא קודם לכל החיובים, כיוון שהוא זמן חינוכו (מלבד חתן שמזמרין לו שהוא שווה לו ויעשו גורל), "וכשקוראים נער בר מצווה, אביו מברך 'ברוך שפטרני' כדלקמן בסימן רכ''ה"...
והנה בסימן רכ''ה סק''ו כתב המ''ב שברכת 'ברוך שפטרני' נהגו עכשיו שלא לברך עד שעה שהנער מתפלל בתורת שליח ציבור או שהוא קורא בתורה בשבת ראשונה (מהמג''א), שאז נודע לרבים שהוא בר מצווה.. ובשעה''צ שם שלמנהגנו היום שקטן אינו עולה לתורה כלל, ממילא כשהנער עולה לתורה נודע לרבים שהוא בר מצווה.
מבואר לכאו' מדבריו שיש לעשות את "שבת הבר מצווה" אחרי הבר מצווה, כשהנער כבר יכול להיות שליח ציבור ולעלות לתורה, ואז נודע לכולם שהוא כבר בר מצווה ואביו מברך 'ברוך שפטרני', וזהו ה"חיוב" של שבת בר מצווה.
למעשה, דומה שרוב העולם נוהגים היום לכתחילה לעלות בשבת שלפני הבר מצווה והאב מברך 'ברוך שפטרני', האין זאת?
מה הם באמת חילוקי המנהגים בעניין? כיצד מקובל אצל החסידים יוצאי פולין וכיצד אצל שאר החסידים, ומה הוא המנהג הרווח אצל בני הישיבות הליטאיות? ומה ההגיון לברך 'ברוך שפטרני' קודם שהנער נעשה בר מצווה? (כלו'- אע''פ שלמעשה מברכים בלי שם ומלכות כמבואר ברמ''א רכ''ה).