פורום אוצר החכמה

האם נזכר בזה טעם, במה גרעה מלאכת הבערה משאר מלאכות?

ראה ויבינו במקרא שמות עמוד שנד בשם התומים

וכאיש טלז א"א שלא לציין לאזנים לתורה ויקהל ביאור הענין ע"ד דרוש

עושה חדשות כתב:האם נזכר בזה טעם, במה גרעה מלאכת הבערה משאר מלאכות?

אתה לא מכיר את ר' לייב או שאתה מחפש משהו קדום יותר?

לא מכיר. מה הוא אומר?

אני הק' התעוררתי לומר ע"פ הרמב"ן בפ' ויקהל, שהקולא של מלאכת הבערה היא מחמת שעיקרה נעשית לצורך אוכל נפש.

שזה דבר שא"א לסיים הכנתו מער"ש..

ולהזכיר!
מכבה הוי אב מלאכה גם לרבי יוסי.

יעויין בספורנו

עושה חדשות כתב:האם נזכר בזה טעם, במה גרעה מלאכת הבערה משאר מלאכות?

ראיתי בומתוק האור בשם ספר שער בת רבים, שמכיון שהאש לא נברא בששת ימי בראשית, הייתי אומר שאינו בכל וביום השביעי שבת וינפש.

כמדומה מטו משמיה דהגר"מ שפירא ויסודו באמרי אמת ע"פ פסחים נו אימתי נבראה האש ורבי יוסי לשיטתו

דעת זקנים מבעלי התוספות פרשת ויקהל
לא תבערו אש. הזהירה תורה על ההבערה טפי משאר מלאכות מפני שאינה נראית כל כך מלאכה ושמא יאמרו לא נעשה מלאכה אבל נבעיר האש ונזמין הכל כדי לעשות בזהב ובכסף מיד לאחר השבת לכך נאמר לא תבערו. ובמסכת שבת נחלקו רבותינו איכא מאן דאמר הבערה ללאו יצאתה ואיכא מאן דאמר לחלק יצתה.

גור אריה פרשת ויקהל
ואם תאמר, והרי אין סברא לדרוש ללאו בלבד, שיהיה על כל מלאכת המשכן חייב חטאת - ובזאת המלאכה, דהיא הבערה, חייב לאו בלבד, ויותר מסתבר לפרש לפי זה דיצא לחלק, ומאי טעמא דמאן דאמר ללאו יצאת, ויש לפרש דאין הבערה מלאכה גמורה, שהמלאכה הזאת היא דומה לפעולה טבעית, וכמה פעמים שהדבר הוחם והובער מעצמו בדרך הטבע, ומפני שהוא קרוב אל הטבע אין חייב עליה כרת. לכך סבירא ליה שההבערה אינה פטורה, ואינה חייבת כרת כמו שאר מלאכה, אלא הוא דבר ממוצע, והוא בלאו בלבד. וכן למאן דאמר שיצא לחלק, לכך כתב "לא תבערו" לחלק, ולא מלאכה אחרת, כי מלאכה זאת היא מלאכה ראשונה לכל המלאכות, לפי שהוא קרוב אל הטבע, שכמה פעמים הדבר הוחם והובער מעצמו, ולפיכך היא מלאכה ראשונה, ולפיכך כתב מלאכה ראשונה.

ביקורת תהיה כתב:ולהזכיר!
מכבה הוי אב מלאכה גם לריה"ג.

רש"ש שבת עג.
המכבה והמבעיר. התוי"ט כתב דלהכי איחר מבעיר למכבה משום דבמבעיר איכא למ"ד דא"ח חטאת והוא ר' יוסי דא"ל הבערה ללאו יצתה מוכח דס"ל דבכבוי גם ר"י מודה ושארי הגאון המפורסם מו"ה מנשה בן פורת מאילייא ז"ל באלפי מנשה נסתפק בזה ולכאורה מדברי התוס' בביצה ר"ד (כג) נראה דכבוי ג"כ אינו אלא בלאו לר"י מדהוצרכו לחלק ביניהם מטעם דהבערה ישנה לפעמים לצורך או"נ כו' ע"ש וכן הבין דבריהם בס' משכיל לאיתן (בפסחים צג ב) ע"ש אבל בס"פ ספק אכל מוקמי אמי ב"א ורחב"א לת"ק דברייתא שם דאמר המחתה גחלים בשבת חייב חטאת (אחת אף על פי שהוא מכבה ומבעיר) כר"י דאמר הבערה לל"י הרי לך בהדיא דבכבוי מודה וכ"נ מר"י גופיה לעיל בפרק ב"מ דפוטר בכולן חוץ מה"פ שהוא עושה פחם משמע דמודה בה לת"ק דחייב חטאת שוב מצאתי להת"י שם כדברי והביא גם כן להא דכריתות:

איש טלז כתב:ראה ויבינו במקרא שמות עמוד שנד בשם התומים

בפי' ר"י אייבשיץ בפ' ויקהל יש בזה דברים, וע"ע בבית-הלוי א,יג.

עלון בית נאמן פ' ויקהל-שקלים (גל' 298) אות ו.