פורום אוצר החכמה

בשלחן שבת שבו מניחים "מפית" מתוך ה"כוס", האם מותר להוציאה כדי למזוג בכוס שתיה, או דלמא חשיב כבורר פסולת מתוך אוכל, ואין להתיר אלא אם מוציא ה"מפית" בשביל להשתמש בה.
שמעתי כי הגאון האדיר רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל היה נזהר בזה הלכה למעשה מדין בורר!

כבר אמר חכם אחד, שהנכנס למקוה בשבת אסור לו לצאת ממנה מחשש בורר...
לגופם של דברים, החשש מוזר מאוד. ברירה אינה שייכת אלא בדברים המעורבים, וכאן אין שום תערובת.

סגי נהור כתב:כבר אמר חכם אחד, שהנכנס למקוה בשבת אסור לו לצאת ממנה מחשש בורר...

החכם מניח כנראה שהוא הפסולת והמקוה היא אוכל.
יש לקנא בו שמצא מקוה נקייה כל כך, על רוב המקואות קשה לומר כך... וכן על ענותנותו המרובה שמשים עצמו כשיירים.
או שמתכוון להתבטל אחר כך כמה שעות בשיחת מקוה נייעס, ועל כן אף שהוא בגדר 'אוכל' מכל מקום הוי כבורר לאוצר.

דרופתקי דאורייתא כתב:בשלחן שבת שבו מניחים "מפית" מתוך ה"כוס", האם מותר להוציאה כדי למזוג בכוס שתיה, או דלמא חשיב כבורר פסולת מתוך אוכל, ואין להתיר אלא אם מוציא ה"מפית" בשביל להשתמש בה.
שמעתי כי הגאון האדיר רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל היה נזהר בזה הלכה למעשה מדין בורר!

א"כ היכי תימצי טלטול דבר שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו, וכן הוצאת גרף של רעי, והרי הוא "בורר" אותו ממקום הימצאו.

דרופתקי דאורייתא כתב:בשלחן שבת שבו מניחים "מפית" מתוך ה"כוס", האם מותר להוציאה כדי למזוג בכוס שתיה, או דלמא חשיב כבורר פסולת מתוך אוכל, ואין להתיר אלא אם מוציא ה"מפית" בשביל להשתמש בה.
שמעתי כי הגאון האדיר רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל היה נזהר בזה הלכה למעשה מדין בורר!

קשה לראות בזה תערובת.
לא מתאים גם להביא ראיות (וגם לא דמות ראיות) מהקפדותיו האישיות של אותו הגאון. שהזהירות המפליגה שלו היא לשם דבר.

סגי נהור כתב:כבר אמר חכם אחד, שהנכנס למקוה בשבת אסור לו לצאת ממנה מחשש בורר...
לגופם של דברים, החשש מוזר מאוד. ברירה אינה שייכת אלא בדברים המעורבים, וכאן אין שום תערובת.

דבריך הזכירו לי בדיחה ששמעתי מהדרשן הנודע רא"מ מלאך שליט"א, מקווה שזה בסדר להביא בפורום, בכל זאת התחיל חודש אדר:
אבא העיר את בנו לתפילת שחרית בשבת, שאלו הבן: האם אין חשש בורר בכך שאצא מבין השמיכות. השיב האב: בודאי, אך בן יקיר - אתה האוכל והשמיכות הם פסולת. השיבו הבן: א"כ קרא נא לי סמוך לסעודה.

החושב כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:בשלחן שבת שבו מניחים "מפית" מתוך ה"כוס", האם מותר להוציאה כדי למזוג בכוס שתיה, או דלמא חשיב כבורר פסולת מתוך אוכל, ואין להתיר אלא אם מוציא ה"מפית" בשביל להשתמש בה.
שמעתי כי הגאון האדיר רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל היה נזהר בזה הלכה למעשה מדין בורר!

קשה לראות בזה תערובת.
לא מתאים גם להביא ראיות (וגם לא דמות ראיות) מהקפדותיו האישיות של אותו הגאון. שהזהירות המפליגה שלו היא לשם דבר.

אתה צודק.
אבל בפרט זה כך הורה גם לב"ב (שמעתי מנכדו).

מישהו פעם ארז את האוכל בבית הכנסת לאחר הקידושא רבא, במסגרת זו הוא שלף את כל הקיסמים הנעוצים בבשר הדגים המלוחים, והעירו לו דלכאורה בורר הוא.

אם מותר להדיח את הכוס ולנקותה מהלכלוך שבתוכה, עאכו"כ שמותר להוציא ממנה מפית וכד'. וקשה להאמין על הגאון הנ"ל שהחמיר בזה, ואפילו לעצמו, לכ"ש לאחרים. אטו יש מקום לאסור מזיגת משקה מן הקנקן אם אינו מכוין לשתותו לאלתר.

האם הקיסמין הנעוצים בהרינג ובולטים כלפי מעלה נחשבים תערובת עם הדג? ומה נאמר במזלג הנעוץ המאכל או כף בתוך המרק והידיות מחוץ לכלי, האם אסור להוציאם בלא תנאי ההיתר הידועים?