פורום אוצר החכמה

כידוע, בענין השהיית צלם אדם, רבים מן היראים סומכים בזה על דברי החכמת אדם(הל' ע"ז) דהאידנא שאין עובדים לדמות אדם אין איסור להשהות אצלו דמות אדם, דכל האיסור הוא משום חשד ובמציאות של היום אין זה שייך, ורבים מן היראים חוששים ופוגמים מעט את בובות ילדיהם ( כפי המוזכר בגמ' וכן בחכמת אדם שם שבזה ודאי מותר)

נסתפקתי- לאותם (ואני בתוכם) שאינם פוגמים הבובות, כיצד הדין במקרה מצוי מאוד בו מתפרקת רגל או יד לבובה ואנו מתבקשים לתקנה, האם לא עוברים בזה על איסור עשיית דמות אדם שלם שהוא איסור דאו'?

ראה עם התורה מהדורא ג חוברת ה סוף עמ' נא ועמ' נב.

תודה .אין לי גישה לאוצה"ח. אולי תוכל לעזור?

סתם בובה אינה דמות אדם אלא דמות בובה.

עקביה כתב:סתם בובה אינה דמות אדם אלא דמות בובה.

לא ירדתי לעומק דעתך.
לשאלת פותח האשכול עיין בדברי המהרי"ט שהביא הראי"ס כאן

חשבונות רבים כתב:

עקביה כתב:סתם בובה אינה דמות אדם אלא דמות בובה.

לא ירדתי לעומק דעתך.
לשאלת פותח האשכול עיין בדברי המהרי"ט שהביא הראי"ס כאן

עומק דעתי הוא שנ"ל שזה צריך להיות מותר, כיון שניכר שזהו צעצוע.

וכל דמות אדם שאסרה תורה לא ניכר שזה רק פסל? הייתי מעיז לשער שהרבה מהפסלים שחז"ל דיברו עליהם היו מקצועיים פחות מהבובות שבזמנינו (איני מדבר על בובת בד שבכלל לא מתחילה להידמות לאדם, אלא על בובות הסיליקון או הפלסטיק - אין לי מושג ממה הם עשויות בדיוק, שמדמות צורת אדם באופן לא רע בכלל).

וכמובן איני מדבר על השהית הבובה, שבזה כבר נהגו להקל , אבל זה מטעם אחר, שאין לחשוש לחשדא.

ודאי שניכר שזה פסל, וזה מה שנאסר.
החילוק הוא שבפסל יש איזה דררא דע"ז, שכן כיוצא בו היה נעבד, משא"כ בובה העשויה למשחק.
וראה מש"כ כאן ע"פ הרמב"ם viewtopic.php?f=17&t=43570&p=514835#p515339

אם כוונתך לסברא הזו, הרי כבר הילכו בה נמושות, ומכל מקום לא אמרוה אלא לעניין שהיה , ולא הקילו גם עשייה מחמתה.

ראה לדוגמא שו"ת יביע אומר יו"ד חלק ג סימן ח.

קול מבשר כתב:כידוע, בענין השהיית צלם אדם, רבים מן היראים סומכים בזה על דברי החכמת אדם(הל' ע"ז) דהאידנא שאין עובדים לדמות אדם אין איסור להשהות אצלו דמות אדם, דכל האיסור הוא משום חשד ובמציאות של היום אין זה שייך, ורבים מן היראים חוששים ופוגמים מעט את בובות ילדיהם ( כפי המוזכר בגמ' וכן בחכמת אדם שם שבזה ודאי מותר)

נסתפקתי- לאותם (ואני בתוכם) שאינם פוגמים הבובות, כיצד הדין במקרה מצוי מאוד בו מתפרקת רגל או יד לבובה ואנו מתבקשים לתקנה, האם לא עוברים בזה על איסור עשיית דמות אדם שלם שהוא איסור דאו'?

אכן יש להיזהר בזה, והוי (חשש) איסור דאוריתא, ומצווה לפרסם.

תודה רבה לעונים.
בגוף דברי המהרי"ט אני מסופק האם דיבר רק בשימוש מסויים וכמעט חד פעמי, ( וכדבריו "דרך עראי לפי שעה") ומדובר על המציאות בזמנם בבובות פשוטות מעשה הדיוט שהיו נותנים לתינוקות עד שהיו נהרסות ( ישנם אנשים החיים ביננו שעוד שיחקו בילדותם עם ראש של תרנגול...) ואז בודאי שאינו נוגע לבובות החשובות שבזמננו

או שכוונתו שכל שהצורה נעשית לצורך שימוש מסויים ולא על מנת לעמוד בפינת הסלון אזי הדבר מותר משום שעצם השימוש בה מראה שאין בה חשיבות.

שו"ת מהרי"ט חלק ב - יורה דעה סימן לה

וע"ק מה שהק' בכ"מ למה לא הזכיר [הרמב"ם] דלהתלמד שרי, וי"ל דמ"ש אסו' לעשו' צורות לנוי היל"ל אפי' לא עשאן אלא לנוי בעלמא, אלא ה"ק אסור לעשות צורה לנוי דהיינו דבר קבוע שיטעו לומר שיש בהם ממש לאפוקי דרך עראי לפי שעה כגון משחק בהם או להתלמד דשרי דלא אתו למטעי ולפי דרכנו למדנו באותם הפרצופות שעושין לתינוקות לשחק בהם וכן אותם שעושים המשחקים לשחק בהם הואיל ולאו בדרך קבע עבידא שרי.


מה דעת החכמים בזה?
ועוד, האם סומכים הפוסקים להקל כמהרי"ט?( יש בזה חידוש גדול שאיסור העשייה הוא דווקא בצורה כזו שיש מקום לטעות בה)

לגבי השאלה השניה, ראה שו"ת יביע אומר חלק ג יו"ד סימן ח (שציינתי לו לעיל) שכתב שאין להקל כהמהרי"ט לעניין עשייה, אלא רק בשהיה.

עקביה כתב:ודאי שניכר שזה פסל, וזה מה שנאסר.
החילוק הוא שבפסל יש איזה דררא דע"ז, שכן כיוצא בו היה נעבד, משא"כ בובה העשויה למשחק.

הרי צורת חמה ולבנה כמות שהן אינן נעבדות (ומותרות למוצאן), ואסור לעשותן.

חשבונות רבים כתב:

עקביה כתב:ודאי שניכר שזה פסל, וזה מה שנאסר.
החילוק הוא שבפסל יש איזה דררא דע"ז, שכן כיוצא בו היה נעבד, משא"כ בובה העשויה למשחק.

הרי צורת חמה ולבנה כמות שהן אינן נעבדות (ומותרות למוצאן), ואסור לעשותן.

לטענה זו התכוונתי להתייחס כשצירפתי קישור בתגובתי הקודמת.
עשיית צורות חמה ולבנה אכן נאסרה אע"פ שלא עובדים אותן, אבל בצורת אדם, לענ"ד יש מקום לחלק ולומר שעיקר הקפידא אינה עצם הצורה, אלא עשיית צורה שכיוצא בה נעבדת. עיי"ש.

עיינתי שם. זה לא מספק.

שוחתתי עם חכ"א שעסק בסוגיא זו על השאלה שהעלו כאן ולא מצא פתח כ"כ אלא רק לסניף את דברי הסמ"ג שאסורה אפי' צורת ראש בלבד.
וא"כ אפש"ל אולי שאחרי שהצורה קיימת הרי החזרת היד/רגל אינה עשייה חדשה והדרינן לשאלת קיום צורה שנהגו להקל כחמ"א.
(השיחה הייתה חד כרעא אארעא ועם שגיתי בדבריו אתי תלון משוגתי)

עוד עורר לי שכל הקולא היא רק בבובות הילדים שאין להם חשיבות וקביעות בבית אבל בבובות נוי אין מקום להקל לכא' ומנהג העולם צ"ע.


ואשכול נוסף בעניין

ייש"כ !


עוד עורר לי שכל הקולא היא רק בבובות הילדים שאין להם חשיבות וקביעות בבית אבל בבובות נוי אין מקום להקל לכא' ומנהג העולם צ"ע.

לא הבנתי כלפי מה הדברים אמורים. אם הקולא היא ע"פ הסמ"ג מה הטעם לחלק בין בובות חשובות לבובות שאינם חשובות?
( אולי התכוון לצרף קולת המהרי"ט שהובאה לעיל יחד עם הסברא שאמר ע"פ הסמ"ג )

בתוך הגולה כתב:שוחתתי עם חכ"א שעסק בסוגיא זו על השאלה שהעלו כאן ולא מצא פתח כ"כ אלא רק לסניף את דברי הסמ"ג שאסורה אפי' צורת ראש בלבד.
וא"כ אפש"ל אולי שאחרי שהצורה קיימת הרי החזרת היד/רגל אינה עשייה חדשה והדרינן לשאלת קיום צורה שנהגו להקל כחמ"א.
(השיחה הייתה חד כרעא אארעא ועם שגיתי בדבריו אתי תלון משוגתי)
[/url]

אכן צדקו דבריו, אלא דעיקר ההלכה שצורת ראש בלבד מותרת כפי שפסק השו"ע.

והנה יש המקילים לפגום באחד מאברי הגוף, משום דיתכן שבאיסור שהיה אפשר להקל לכתחילה דראש לחודא מותר, ומ"מ באיסור עשיה הביא הש"ך דהמחמיר תע"ב,
ומעתה בנידון דידן היכא שפגם אחד מהאברים, יכול לתקן את הבובה לכו"ע, דלמ"ד דאסור ראש לחודא ליכא שום איסור בתיקון הגוף, ולמ"ד שאסור רק צורה שלמה הכא דהצורה פגומה שרי.

הרב גזל"ט
אה"נ והדברים נאמרו רק ללימוד זכות בעלמא ולא כהוראה שאפשר לכתחילה לתקן בובה שאין בה כל פגימה בהסתמך על הסמ"ג.

בתוך הגולה כתב:עוד עורר לי שכל הקולא היא רק בבובות הילדים שאין להם חשיבות וקביעות בבית אבל בבובות נוי אין מקום להקל לכא' ומנהג העולם צ"ע.

קול מבשר כתב:
לא הבנתי כלפי מה הדברים אמורים. אם הקולא היא ע"פ הסמ"ג מה הטעם לחלק בין בובות חשובות לבובות שאינם חשובות?

לא הסברתי דבריי כראוי והטעיתי את מעכ"ת-
הקולא המדוברת היינו הקולא של החכמ"א שדבר שנעשה רק לשעשוע אין איסור להשהותו. וע"ז אמר שבבובות נוי אי"ז שייך ולפי"ז יהיה איסור להשהותם (וק"ו לתקנם ולעשותם) וצ"ע על מנהג העולם.

בתוך הגולה כתב:

לא הסברתי דבריי כראוי והטעיתי את מעכ"ת-
הקולא המדוברת היינו הקולא של החכמ"א שדבר שנעשה רק לשעשוע אין איסור להשהותו. וע"ז אמר שבבובות נוי אי"ז שייך ולפי"ז יהיה איסור להשהותם (וק"ו לתקנם ולעשותם) וצ"ע על מנהג העולם.

זהו חידוש בשבילי. יעוי' בחכמת אדם שלא חילק בזה בין בובות שעשוע לבובות נוי ( חילוק זה נמצא במהרי"ט שהובא לעיל לענין עשיה)
הסומך על החכמת אדם יכול לכא' להשהות גם דמויות נוי חשובות.