פורום אוצר החכמה

כפי הידוע לי רבים נוהגים להקל להתחיל לאכול סעודה שלישית עד שלש עשרה וחצי דקות אחרי השקיעה.
לכאורה גם אם אפשר להקל מדין 'חיוב הבדלה', - ולסמוך על דעת רבי יוסי שביה"A מחיל רק אחרי שנגמר ביה"ש של רבי יהודה,
אך עדיין יהיה אסור מצד שמתחילים לאכול בתוך חצי שעה קודם חיוב הבדלה / קריאת שמע.

בשש"כ פסק שכל בעל נפש יחוש ולא יתחיל משו"ה אחרי השקיעה.
על מה מסתמך מנהג העולם? והאם מישהו מכיר מקור מוסמך לזה?

לכתחילה איני יודע אך בדיעבד המ"ב כותב שאם לא אכל סעודה שלישית

נראה שעדיף שיוכל אחר השקיעה.

מרדכי ש. כתב:כפי הידוע לי רבים נוהגים להקל להתחיל לאכול סעודה שלישית עד שלש עשרה וחצי דקות אחרי השקיעה.
לכאורה גם אם אפשר להקל מדין 'חיוב הבדלה', - ולסמוך על דעת רבי יוסי שביה"A מחיל רק אחרי שנגמר ביה"ש של רבי יהודה,
אך עדיין יהיה אסור מצד שמתחילים לאכול בתוך חצי שעה קודם חיוב הבדלה / קריאת שמע.

בשש"כ פסק שכל בעל נפש יחוש ולא יתחיל משו"ה אחרי השקיעה.
על מה מסתמך מנהג העולם? והאם מישהו מכיר מקור מוסמך לזה?

הבעיה הנ"ל קיימת גם במי שנוהג להתחיל עשר דקות לפני השקיעה [מנהג נפוץ מאוד לפי מיעוט הכרותי].

אותו אחד נוהג מסיבה הלכתית להתפלל רק כ33 דק' אחרי השקיעה ושמא זהו זמן תפילת ערבית שלו,וא''ש.

מה הפירוש 'אותו אחד'?? השואל בא לתמוה על מנהג אנשים שמתחילים אחר השקיעה, ושאל מהא דאין חוששין לאכילה קודם ק"ש, ועניתי לו שעד שהוא שואל על אותם מעטים, יש לו לתמוה על רבים מאוד מאוד שמתחילים עשר דקות קודם שקיעה"ח, ובכל יום מתפללים ערבית 20 דק' אחר השקיעה"ח, [ואם כוונתך לומר שבמוצ"ש אינם מתפללים אחר צאה"ש, ודאי שאין בזה כלום, שהרי מבחינת זמן חיוב ק"ש ס"ל שכבר הגיע [כדמוכח ממנהגם בימי החול], אלא שמטעמים שונים אינם רוצים להתפלל במוצ"ש מוקדם יותר ומה בכך?].

ביום חול מסתמכים ע''ז שהוא זמן פלג המנחה שאינו זמן חיוב ק''ש דק אפשרות לצאת בדיעבד וממילא אינו אוסר באכילה בחצי שעה שלפניו שהרי אינו מחוייב.ודוק.

לפי מש"כ פה דבין השמשות הוא ספק וניתן להקל בדיעבד בדרבנן
viewtopic.php?p=263461#p263461

יושב ירושלים כתב:מה הפירוש 'אותו אחד'?? השואל בא לתמוה על מנהג אנשים שמתחילים אחר השקיעה, ושאל מהא דאין חוששין לאכילה קודם ק"ש, ועניתי לו שעד שהוא שואל על אותם מעטים, יש לו לתמוה על רבים מאוד מאוד שמתחילים עשר דקות קודם שקיעה"ח, ובכל יום מתפללים ערבית 20 דק' אחר השקיעה"ח, [ואם כוונתך לומר שבמוצ"ש אינם מתפללים אחר צאה"ש, ודאי שאין בזה כלום, שהרי מבחינת זמן חיוב ק"ש ס"ל שכבר הגיע [כדמוכח ממנהגם בימי החול], אלא שמטעמים שונים אינם רוצים להתפלל במוצ"ש מוקדם יותר ומה בכך?].

הערת הרב נכונה מאד, אך דומני כי לצורך מצוה מותר להתחיל סמוך לזמן ק"ש, אלא שכמובן צריך להקפיד שברגע שמגיע זמן ק"ש אסור להמשיך לאכול, מפני שלא התחיל בהיתר.
ת"ח חשוב שאני מכיר, מקפיד להתחיל סעודה שלישית לא אחרי חצי שעה מלפני השקיעה - מכיון שמהשקיעה כבר מחוייבים מספק דאורייתא בקריאת שמע [זוהתה חומרה חדשה!].
לכשעצמי, אינני מבין את המנהג המוזר להמתין עד דקותיים לפני השקיעה, ואז להתחיל את הסעודה (ראיתי את זה בהרבה מאד בתים). והרי מצות סעודת שבת היא לאכול ולהתענג במטעמים ותפנוקים וכו' וכו', ואילו מה קורה אצלנו? בשבת (כלומר לפני השקיעה) אוכלים פת צנומה כזית או כביצה, ואת הקוגל וההרינג אוכלים בלילה (שאז כבר יוצאים בזה י"ח מלוה מלכה...). הדרך הישרה היא לאכול את כל הסעודה, על מעדניה ותבשיליה, לפני השקיעה, כאשר נוהגים המדקדקים, ויבא שלום.

המנהג המוזר הזה מובן מאד בחורף כאשר סיימו סעודה שניה לא הרבה זמן ודווקא משום עונג שבת יש הגיון בהמתנה.
גם מה שאוכלים אחרי השקיעה יש לו מעמד של מאכלי שבת שהרי בברכת המזון אומרים רצה.
מה שכתב כת"ר שיוצאים בזה ידי חובת מלווה מלכה אינו מוסכם על כל הפוסקים

בניגוד לכל השבוע שבו צריך לקרוא שמע ברגע שהדבר מתאפשר, בשבת צריך להוסיף מחול על הקודש, ואפילו כשכבר מתחיל להתפלל נהגו לומר מזמורים ולהאריך בוהוא רחום למרות שכל זה הוא עושה לפני שקרא קריאת שמע. ואם כן אפשרי שאין בעיה להחיל סעודה שלישית בתוך חצי שעה לק"ש שהרי מצוותו היא לאחר את הקריאה.
ומלבד זה, לרוב העולם יש מנין קבוע ואי אפשר להוכיח מהם.

באג2000 כתב:בניגוד לכל השבוע שבו צריך לקרוא שמע ברגע שהדבר מתאפשר

הא מנין לך?

עזריאל ברגר כתב:

באג2000 כתב:בניגוד לכל השבוע שבו צריך לקרוא שמע ברגע שהדבר מתאפשר

הא מנין לך?

כמדומה שהמשנ"ב גבי שחרית מזכיר להקדים ככל האפשר מדין זריזין מקדימים וה"ה כאן

עזריאל ברגר כתב:

באג2000 כתב:בניגוד לכל השבוע שבו צריך לקרוא שמע ברגע שהדבר מתאפשר

הא מנין לך?

שולחן ערוך סימן רלה סעיף ג לכתחילה צריך לקרות ק"ש מיד בצאה"כ

כדכד כתב:א. המנהג המוזר הזה מובן מאד בחורף כאשר סיימו סעודה שניה לא הרבה זמן ודווקא משום עונג שבת יש הגיון בהמתנה.
ב. גם מה שאוכלים אחרי השקיעה יש לו מעמד של מאכלי שבת שהרי בברכת המזון אומרים רצה.
ג. מה שכתב כת"ר שיוצאים בזה ידי חובת מלווה מלכה אינו מוסכם על כל הפוסקים

א. ומה עם הקיץ??? הרי אכלו לפני שבע שעות!
זה נראה כאילו יש איזו מצוה לחכות עד דקה לפני השקיעה, ואז ליטול ידים.
[ואגב עצה טובה ומצויינת למי שילדיו עדיין רכים, שיתפלל מנחה גדולה או מוקדמת, יאכל בס"ד סעודה שלישית בנחת, וישכיבם לישון כפי שעת הרגלם, ויועיל בס"ד].

ב. בגלל שהתחילו את הסעודה בשבת, זה ממש לא אומר שמה שאוכלים אחרי צאת השבת 'יש לו מעמד של מאכלי שבת'.

ואגב, כאן המקום להעיר על טעות נפוצה.
אנשים יודעים שבסעודה שלישית מי ששכח רצה מברך 'מקדש השבת' בלי חתימה, וכך עושים.
וצריך לדעת, שאצלנו שזה כבר בד"כ אחרי השקיעה (לפחות, אם לא אחרי הצאת), שאז ההזכרה אינה מחוייבת מן הדין, הרי זו ברכה לבטלה ממש!!

ג. דרך מליצה איתמר.

לענין כתב:ואגב, כאן המקום להעיר על טעות נפוצה.
אנשים יודעים שבסעודה שלישית מי ששכח רצה מברך 'מקדש השבת' בלי חתימה, וכך עושים.
וצריך לדעת, שאצלנו שזה כבר בד"כ אחרי השקיעה (לפחות, אם לא אחרי הצאת), שאז ההזכרה אינה מחוייבת מן הדין, הרי זו ברכה לבטלה ממש!!

אינני בקי בכל השיטות, אך דעת בעל התניא בסידורו היא שעד השקיעה אומרים את מקדש השבת כתיקנה כמו מי ששכח בשאר סעודות השבת, ולאחר השקיעה א"א כלל.

הואיל ואתינא להכי.
בחב"ד אוכלים סעודה שלישית?
הזדמנתי השבת לבית אחד מרבני חב"ד, בשעת צאת השבת, וראיתי חלה בצועה בקבוק יין ושיירי סעודה. האם כך המנהג?

לענין כתב:הואיל ואתינא להכי.
בחב"ד אוכלים סעודה שלישית?
הזדמנתי השבת לבית אחד מרבני חב"ד, בשעת צאת השבת, וראיתי חלה בצועה בקבוק יין ושיירי סעודה. האם כך המנהג?

אוכלים סעודה שלישית, כנאמר בגמרא ובכל הפוסקים.
אלא שרוב חסידי חב"ד סומכים על הדעות המקילות שאפשר לקיים סעודה זו אפילו בפירות.
ומיעוט אוכלים סעודה ממש.

לענין כתב:

כדכד כתב:א. המנהג המוזר הזה מובן מאד בחורף כאשר סיימו סעודה שניה לא הרבה זמן ודווקא משום עונג שבת יש הגיון בהמתנה.
ב. גם מה שאוכלים אחרי השקיעה יש לו מעמד של מאכלי שבת שהרי בברכת המזון אומרים רצה.
ג. מה שכתב כת"ר שיוצאים בזה ידי חובת מלווה מלכה אינו מוסכם על כל הפוסקים

א. ומה עם הקיץ??? הרי אכלו לפני שבע שעות!
זה נראה כאילו יש איזו מצוה לחכות עד דקה לפני השקיעה, ואז ליטול ידים.
[ואגב עצה טובה ומצויינת למי שילדיו עדיין רכים, שיתפלל מנחה גדולה או מוקדמת, יאכל בס"ד סעודה שלישית בנחת, וישכיבם לישון כפי שעת הרגלם, ויועיל בס"ד].

ב. בגלל שהתחילו את הסעודה בשבת, זה ממש לא אומר שמה שאוכלים אחרי צאת השבת 'יש לו מעמד של מאכלי שבת'.

ואגב, כאן המקום להעיר על טעות נפוצה.
אנשים יודעים שבסעודה שלישית מי ששכח רצה מברך 'מקדש השבת' בלי חתימה, וכך עושים.
וצריך לדעת, שאצלנו שזה כבר בד"כ אחרי השקיעה (לפחות, אם לא אחרי הצאת), שאז ההזכרה אינה מחוייבת מן הדין, הרי זו ברכה לבטלה ממש!!

ג. דרך מליצה איתמר.

אם כן גם האוכל ומברך בעוד היום גדול לא יברך ברכה זו, כי אין ההזכרה מעכבת בסעודה ג' כלל ואין צריך לחזור ולברך (מסתמא דיברו בפוסקים מזה. כיו"ב הנזכר ליל (א' של) ר"ח באמצע מודים או שים שלום שלא אמר יעלה ויבוא, האם יחזור לרצה ויברך שוב כמה ברכות שכבר בירך?)

בכלל, אם התחילו לאכול מבעוד יום אז - לפי הפוסקים לומר רצה - זה מעיקר הדין, ואדרבה אם אין ההזכרה מחוייבת זה הפסק באמצע ברכת המזון וצריך לחזור אולי

לענין כתב:

כדכד כתב:א. המנהג המוזר הזה מובן מאד בחורף כאשר סיימו סעודה שניה לא הרבה זמן ודווקא משום עונג שבת יש הגיון בהמתנה.
ב. גם מה שאוכלים אחרי השקיעה יש לו מעמד של מאכלי שבת שהרי בברכת המזון אומרים רצה.
ג. מה שכתב כת"ר שיוצאים בזה ידי חובת מלווה מלכה אינו מוסכם על כל הפוסקים

א. ומה עם הקיץ??? הרי אכלו לפני שבע שעות!
זה נראה כאילו יש איזו מצוה לחכות עד דקה לפני השקיעה, ואז ליטול ידים.
[ואגב עצה טובה ומצויינת למי שילדיו עדיין רכים, שיתפלל מנחה גדולה או מוקדמת, יאכל בס"ד סעודה שלישית בנחת, וישכיבם לישון כפי שעת הרגלם, ויועיל בס"ד].

ב. בגלל שהתחילו את הסעודה בשבת, זה ממש לא אומר שמה שאוכלים אחרי צאת השבת 'יש לו מעמד של מאכלי שבת'.

ואגב, כאן המקום להעיר על טעות נפוצה.
אנשים יודעים שבסעודה שלישית מי ששכח רצה מברך 'מקדש השבת' בלי חתימה, וכך עושים.
וצריך לדעת, שאצלנו שזה כבר בד"כ אחרי השקיעה (לפחות, אם לא אחרי הצאת), שאז ההזכרה אינה מחוייבת מן הדין, הרי זו ברכה לבטלה ממש!!

ג. דרך מליצה איתמר.

אתחיל מהסוף:
אני לא מסכים למה שכתב מר על הטעות הנפוצה שאינה טעות כלל לדעתי וודאי שיש לברך אשר נתן (ולא מקדש השבת כדברי כת"ר) כיוון שתחילת הסעודה היתה בשבת ולכןחיש להזכיר לכתחילה וכך כתבו כל הפוסקים שלי ידוע על קיומם כגון המשנה ברורה והשמירת שבת כהלכתה.
לא כותבים מליצות כשכותבים הלכות. אנשים יכולים לסמוך להלכה על הפסק של כת"ר.
בגלל שהתחילו את הסעודה בשבת אומרים רצה בברהמ"ז וזה אומר שבתר מעיקרא אזלינן וכל הסעודה הולכת בתר תחילתה וודאי שכל הסעודה יש לה מעמד של סעודת שבת על כל מאכליה.
העצה שנותן כת"ר אינה טובה כלל להתפלל מנחה גדולה לפי השיטות שמנחה גדולה אינה לכתחילה גם בשבת.
במקומות רבים לא אוכלים גם בקיץ שבע שעות לפני סמוךלשקיעה.

מרדכי ש. כתב:כפי הידוע לי רבים נוהגים להקל להתחיל לאכול סעודה שלישית עד שלש עשרה וחצי דקות אחרי השקיעה.
לכאורה גם אם אפשר להקל מדין 'חיוב הבדלה', - ולסמוך על דעת רבי יוסי שביה"A מחיל רק אחרי שנגמר ביה"ש של רבי יהודה,
אך עדיין יהיה אסור מצד שמתחילים לאכול בתוך חצי שעה קודם חיוב הבדלה / קריאת שמע.

בשש"כ פסק שכל בעל נפש יחוש ולא יתחיל משו"ה אחרי השקיעה.
על מה מסתמך מנהג העולם? והאם מישהו מכיר מקור מוסמך לזה?

אפשר לשאול את זה יותר חזק, שהרי ישנם רבים הנוטלים ידיים בבין השמשות לשיטת הראשונים [ופה הרי וודאי שמיד כעבור ג' רביע מיל זה וודאי לילה לכל אלו הנוהגים כן] ואין פוצה פה ומצפצף; אם כן כיצד נוהגים כן? (שלפי שיטת המהר"ם אלאשקר הרי יש כמה וכמה צירופים להקל להתחיל לאכול בתחילת השקיעה אבל לשיטת הראשונים השאלה קשה שבעתיים).
התשובה לזה היא על פי המבואר במשנה ברורה ובמגן אברהם ובעוד פוסקים:
1. כשיושבים כמה אנשים לאכול יחד, זה בסדר גמור, שכן הם מזכירים אחד לשני, והם כשומרים של אחד לשני. ובאופן זה מותר.
2. כשרגילים להתפלל בזמן ובמקום קבוע גם זה נחשב כמו שומר, שאפשר לסמוך על זה.

טעיתי במה שכתבתי כאן

כדכד כתב:

לענין כתב:ואגב, כאן המקום להעיר על טעות נפוצה.
אנשים יודעים שבסעודה שלישית מי ששכח רצה מברך 'מקדש השבת' בלי חתימה, וכך עושים.
וצריך לדעת, שאצלנו שזה כבר בד"כ אחרי השקיעה (לפחות, אם לא אחרי הצאת), שאז ההזכרה אינה מחוייבת מן הדין, הרי זו ברכה לבטלה ממש!!

אתחיל מהסוף:
אני לא מסכים למה שכתב מר על הטעות הנפוצה שאינה טעות כלל לדעתי וודאי שיש לברך אשר נתן (ולא מקדש השבת כדברי כת"ר) כיוון שתחילת הסעודה היתה בשבת ולכןחיש להזכיר לכתחילה וכך כתבו כל הפוסקים שלי ידוע על קיומם כגון המשנה ברורה והשמירת שבת כהלכתה.

הרב לענין צדק שהביא את הבה"ל ובעקבותיו בדקתי בספרים וראיתי שגם השמירת שבת כהלכתה וגם בעוד ספרים כתבו כדבריו שלא לברך אשר נתן כשמברך אחר צאה"כ ואולי אפילו אחר השקיעה.
אמנם, מ"ש שההזכרה אינה מחוייבת מן הדין הברכה היא ברכה לבטלה ממש הפריז על מידותיו כי ההזכרה כן מחוייבת מן הדין אלא שזה ספק לכגן לא יברך לכתחילה אבל המברך ברכה במקום ספק קשה לקרוא לזה ברכה לבטלה ממש

מרדכי ש. כתב:כפי הידוע לי רבים נוהגים להקל להתחיל לאכול סעודה שלישית עד שלש עשרה וחצי דקות אחרי השקיעה.
לכאורה גם אם אפשר להקל מדין 'חיוב הבדלה', - ולסמוך על דעת רבי יוסי שביה"A מחיל רק אחרי שנגמר ביה"ש של רבי יהודה,
אך עדיין יהיה אסור מצד שמתחילים לאכול בתוך חצי שעה קודם חיוב הבדלה / קריאת שמע.

בשש"כ פסק שכל בעל נפש יחוש ולא יתחיל משו"ה אחרי השקיעה.
על מה מסתמך מנהג העולם? והאם מישהו מכיר מקור מוסמך לזה?

על הנוהגים להקל לא קשה כ״כ, כי אפשר לסמוך על שיטת ר״ת במקום מצוה בדרבנן כמו שכתב בשערי ציון, אבל מה שקשה לפי השיטות שאפשר להתחיל סעודה שלישית בבין השמשות למה אין בעיה של חצי שעה לפני הבדלה.

לענין כתב:אך דומני כי לצורך מצוה מותר להתחיל סמוך לזמן ק"ש, אלא שכמובן צריך להקפיד שברגע שמגיע זמן ק"ש אסור להמשיך לאכול, מפני שלא התחיל בהיתר.

היכן מצאת שהתירו לדבר מצוה, והרי הראשונים הביאו דוגמא ל'סעודה גדולה' סעודת נישואין ומילה?

לענין כתב:ת"ח חשוב שאני מכיר, מקפיד להתחיל סעודה שלישית לא אחרי חצי שעה מלפני השקיעה - מכיון שמהשקיעה כבר מחוייבים מספק דאורייתא בקריאת שמע [זוהתה חומרה חדשה!].

הביאור שכתבת קצת צ"ע, שהרי בפשוטו זמן צאה"כ לק"ש אינו משום ספק אלא שאז זמן שכיבה בודאי ולא קודם, אבל יש מקום להחמיר כהנהגתו [חוץ מהענין הגדול שכתבתם לעשות את הסעודה בשבת] מטעם אחר דלהסוברים דזמן תפלת מנחה עד שקיעה"ח ממילא זמן תפלת ערבית מתחיל בשקיעה"ח [כמו שלר"י הוא בפלג המנחה].

עזריאל ברגר כתב:

לענין כתב:הואיל ואתינא להכי.
בחב"ד אוכלים סעודה שלישית?
הזדמנתי השבת לבית אחד מרבני חב"ד, בשעת צאת השבת, וראיתי חלה בצועה בקבוק יין ושיירי סעודה. האם כך המנהג?

אוכלים סעודה שלישית, כנאמר בגמרא ובכל הפוסקים.
אלא שרוב חסידי חב"ד סומכים על הדעות המקילות שאפשר לקיים סעודה זו אפילו בפירות.
ומיעוט אוכלים סעודה ממש.

ומה הטעם שנוהגים נגד מה שפסקו כל הפוסקים ןהאדמור הזקן שהלכה כהדעה שצריך דוקא פת?

ביני עמודי גרסי כתב:התשובה לזה היא [על פי] היפך המבואר במשנה ברורה ובמגן אברהם ו[ספק אם הוזכר] בעוד פוסקים:
1. כשיושבים כמה אנשים לאכול יחד, זה בסדר גמור, שכן הם מזכירים אחד לשני, והם כשומרים של אחד לשני. ובאופן זה מותר.
2. כשרגילים להתפלל בזמן ובמקום קבוע גם זה נחשב כמו שומר, שאפשר לסמוך על זה.

1. הוא דבר תמוה מאוד, ואם בשומר לשינה אמרו בגמ' סוכה 'ערבך ערבא צריך' אף כשהשומר אינו ישן, עאכו"כ בנידו"ד כשכולם אוכלים ועומדים בחשש זה, ואדרבה ככל שיש יותר מסובין החשש גדול יותר, וכל' המ"ב [רלב, כד]: 'וה"ה פדיון הבן שיש שם הרבה בני אדם מסובין יחד ועי"ז רגיל הדבר להמשך'. וכי תעלה על הדעת שמה שאסרו סעודה גדולה הוא במיסב לבדו? ומה שהטעה לזה הוא מש"כ המ"ב [הקדמה לסי' תרסט] ללמד זכות על מה שנהגו לאכול בביהכנ"ס אחר מנחה של שמ"ע [קודם ערבית ש"ת], דכיון דאיכא רבים מדכרי אהדדי, ובודאי אין כונתו לחדש נגד כל המבואר בסי' רלב, אלא שכשאוכלים בבית הכנסת לא חיישינן שהרבים ישכחו וילכו לבתיהם בלי ערבית אבל כשאוכלים בבית לא עלתה על דעתו [וע"ד הרמ"א [שם] שהליץ על המנהג בזמנו ע"ש] לומר כן אפי' בתורת לימוד זכות ובודאי שלא למעשה.
2. גם היתר זה הוא מרגלא בפומא דאינשי, והוא נגד המבואר בכל רבותינו [הרמ"א ונו"כ] שלא התירו אלא במקום שנוהגין שהשמש קורא לבית הכנסת, והוה כעין שומר, ולא אינו לאחד מהם שהזכיר דבלא"ה מותר שהרי מדובר באופן שמתפללים במנין הנ"ל, ומה אנו צריכים לקריאת השמש.

מלבב כתב:

עזריאל ברגר כתב:

לענין כתב:הואיל ואתינא להכי.
בחב"ד אוכלים סעודה שלישית?
הזדמנתי השבת לבית אחד מרבני חב"ד, בשעת צאת השבת, וראיתי חלה בצועה בקבוק יין ושיירי סעודה. האם כך המנהג?

אוכלים סעודה שלישית, כנאמר בגמרא ובכל הפוסקים.
אלא שרוב חסידי חב"ד סומכים על הדעות המקילות שאפשר לקיים סעודה זו אפילו בפירות.
ומיעוט אוכלים סעודה ממש.

ומה הטעם שנוהגים נגד מה שפסקו כל הפוסקים ןהאדמור הזקן שהלכה כהדעה שצריך דוקא פת?

כדי שיהיה מקום למתלוננים לצעוק שהחבדניקים מבטלים מצוות...
ראה דיון בנושא זה בלקו"ש חכ"א שיחה שניה לפרשת בשלח, ואין כדאי להאריך בזה כאן באשכול הזה.

הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב רג) מביא שהמנהג להקל בזה,
ראה כאן:
http://beta.hebrewbooks.org/reader/read ... hlts=&ocr=

(הראני ידידי הרב 002 שליט"א)

לענין כתב:ת"ח חשוב שאני מכיר, מקפיד להתחיל סעודה שלישית לא אחרי חצי שעה מלפני השקיעה - מכיון שמהשקיעה כבר מחוייבים מספק דאורייתא בקריאת שמע [זוהתה חומרה חדשה!].

יש באחרונים שא"צ להחמיר אפי' לפני כוכבים בינונים אלא חצי שעה לפני קטנים, ואת אמרת תחלת ביהש"מ?
אולי בספירת העומר אפשר להחמיר.

איזה אחרונים ומה הסברא בזה

עיין כאן אות כ
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=275

(וצ"ע שאינו מדרבנן אלא חומרת הראשונים לפי שאיננו בקיאים.)

מי אמר שזה חומרא בעלמא, אולי כיון שאי אפשר לדעת חייבים להחמיר מעיקר הדין, ועוד שכל זמן שאנו מסתפקים אם זה כבר כוכבים בינונים ולא גדולים אומרים ספיקא דרבנן לקולא.

בענין מה שהתוכחתי עם הרב לענין בענין לצאת ידי חובת סעודת מלווה מלכה בהמשך סעודה שלישית לאחרי שחשכה

כדכד כתב:

לענין כתב:

כדכד כתב:א[/b]
ג. מה שכתב כת"ר שיוצאים בזה ידי חובת מלווה מלכה אינו מוסכם על כל הפוסקים

ג. דרך מליצה איתמר.

לא כותבים מליצות כשכותבים הלכות. אנשים יכולים לסמוך להלכה על הפסק של כת"ר.

מצאתי השבת בתהלה לדוד סימן ש שמביא מהבאה"ט בשם הא"ר שכן יוצאים בזה ידי חובה והוא התהל"ד מקשה איך זה יתכן והרי עדיין שבת אצלו ועתיד לומר רצה וליווי המלך שייך רק אחר צאתו