פורום אוצר החכמה

בשו"ע נפסק שחש"ו ששחטו ואחרים רואים שחיטתם ששחטו כהוגן, וממילא הבשר מותר באכילה, חייב הדם בכיסוי.
ולכאורה אף שבדרך כלל השוחט יש לו קדימה לכסות הדם, מ"מ בכה"ג הרי אם החש"ו יכסו תיפסד המצוה, שהרי לא בני קיומא מצוה נינהו, והוי ככיסהו הרוח, וא"כ צריך בדווקא בר חיובא לכסות כדי שתתקיים המצוה.
וגם חינוך לקטן לא שייך לכאורה, שזה שייך רק כשאין המצוה נפסדת, משא"כ בזה.

מה דעת החברים?

לכאו' י"ל דכיון דעיקר מצות הכיסוי מוטלת של השוחט, אין חיוב על אחר הרואה לדאוג שתתקיים 'מצוה' זו, אלא רק לכסות אם הוא מגולה. (אף שכשהרואה מכסה הוא מקיים מצוה, אך אינה מוטלת עליו, ואי"צ להמנע מלהפטר בדרך אחרת).

השאלה אם יתחייב אחר לגבם י' זהובים?

פרי יהושע כתב:השאלה אם יתחייב אחר לגבם י' זהובים?

http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... width=1497
עיין בקישור בענין י' זהובים.

מה שנכון נכון כתב:לכאו' י"ל דכיון דעיקר מצות הכיסוי מוטלת של השוחט, אין חיוב על אחר הרואה לדאוג שתתקיים 'מצוה' זו, אלא רק לכסות אם הוא מגולה. (אף שכשהרואה מכסה הוא מקיים מצוה, אך אינה מוטלת עליו, ואי"צ להמנע מלהפטר בדרך אחרת).

כאן לא שייך לומר שמוטל על השוחט, שהרי אינו בר חיובא, וא"כ כשם שהרואה את חבירו שוחט והולך בלא לכסות הדם, מוטל עליו לכסות, וה"נ זה מה שהוא רואה, כי מה שהחש"ו יכסו אין זה קיום מצוה.
חשבתי עוד דוגמא, אדם רואה שחבירו השוחט הולך לכסות בשחיקת כלי מתכות שפסול לכיסוי, וכי א"צ למהר ולכסות לפניו כדי שתתקיים המצוה?

עיין דע"ת למהרש"ם סימן כ"ח אות ט',שהביא מח' אחרונים אם קטן שכיסה הוי ככיסהו הרוח.

תמיד בעריוכ"פ אני מצטער לראות שיש המהדרים לקיים כיסוי הדם בעצמם על הכפרה שלהם (ומבקשים רשות מהשוחט), אבל כפי מה שראיתי במקום ציבורי זה נראה כחוכא ואיטלולא, האדם מכסה חלק מסויים מהדם בעוד כל האזור מלא בדם ולכאורה לא הועיל מאומה.

האם העיר / בירר מישהו בענין זה?

חיים סגל כתב:הרי אם החש"ו יכסו תיפסד המצוה, שהרי לא בני קיומא מצוה נינהו, והוי ככיסהו הרוח
...
מה דעת החברים?

מנין שהם אינם בני קיום מצווה?
לדוגמא: קטן ששחטו עליו פסח ראשון - פטור מלעשות פסח שני. נמצא שקטן יכול לקיים מצווה!

האומר לשלוחו "צא ושחוט לי חיה או עוף", האם מצוות כיסוי הדם שייכת לשוחט או למשלחו?
ראו מה שכתבתי בדעת הרמב"ם בזה באשכול viewtopic.php?p=743923#p743923