פורום אוצר החכמה

כמעט מדי שבת אני מסתפק בזה,
אני רגיל להקפיד להחזיר את הספרים למקומם בגמר הלימוד, כדי שלא לגזול מאחרים הבאים אחרי זמן יקר בחיפוש וכו'. ובמיוחד, שלא להעמיס על הגבאי בעבודתו (אני משתמש בהרבה ספרים בלימודי בדרך כלל).

בשב"ק אני מסופק האם מותר לי להחזיר את הספרים. לפעמים אני משתמש בספרים שהסיכוי שמישהו ישתמש בהם בשבת זו הוא נדיר מאד.

או אפי' ספרים שימושיים, יש עדיין כמה שסי"ם וכמה רמבמי"ם וכו',

או עכ"פ בשב"ק אחה"צ לפני מנחה סמוך לשקיעה, שאין לומדים אחר כך עד מעריב,

האם מותר להחזיר את הספרים או לא?

לכאורה יש בזה מכין משבת לחול!

מאידך גיסא ייתכן שזה כבוד ביהמ"ד. האם סברא זו נכונה?

ומה לגבי ביהמ"ד בו אני לומד שהוא מקום "מבולגן" תמיד, יש תמיד ערימות ספרים וכו'. כך שאין כאן כבוד בימה"ד.

יאלפוני בינה רבותי,
מה הדין בזה?

שאלה דומה היתה כאן בענין קיפול הטלית בשבת מטעם בזיון הטלית והכנה וכו'.

אם כוונתך לשוב לבית המדרש במוצ"ש ולהחזיר את הספר לארון, אולי יש מקום לדון.
אבל אם לא, ודאי שמידות אכזריות ורשע היא להטיל על מישהו אחר להשיב את הספר במוצש או למחרת, כמכתב הסטייפלער הנודע.
אם כן, אתה מחזיר את הספר כדי לא להטיל את האחריות להחזרתו על אדם אחר.
גם אם יש ערימות ספרים, ודאי כבוד ביהמד הוא שכל ספר בפנ"ע יהיה במקום לתועלת האחרים.

ש. ספראי כתב:1. אם כוונתך לשוב לבית המדרש במוצ"ש ולהחזיר את הספר לארון, אולי יש מקום לדון.
2. אבל אם לא, ודאי שמידות אכזריות ורשע היא להטיל על מישהו אחר להשיב את הספר במוצש או למחרת, כמכתב הסטייפלער הנודע.
אם כן, אתה מחזיר את הספר כדי לא להטיל את האחריות להחזרתו על אדם אחר.
3. גם אם יש ערימות ספרים, ודאי כבוד ביהמד הוא שכל ספר בפנ"ע יהיה במקום לתועלת האחרים.

2. בגלל מדת אכזריות וכו' שנעשה מתום לב כדי שלא לחלל שבת ח"ו נתיר זאת?
3. מה הפשט? הרי למעשה זה הבימ"ד שאני לומד בו תמיד הוא מבולגן (ב"ה, לריבוי הלומדים והספרים). ואם נקבל סברא זו - הרי שבזה אתה מכריע הספק שלך בסעיף 1. האמנם?

ע' שש"כ פכ"ח ס' פט.

שמעתי בשיעור של הרב גלבר שהדברים שאדם עושה 'כי כך עושים' ולא בכוונה להכין - אין בזה בגדר הכנה ליום חול, והרי זה מותר. והביא דוגמא: אדם שרגיל לקחת כוס, לשתות, לשטוף אותה ולהחזירה למקומה (גם אם ברור שלא ישתמש בה בשבת) - זה לא הכנה. כי לא עושה זאת בשביל להכין ליום חול, אלא שזו היא הצורה, כך עושים.

תם מה הוא אומר כתב:2. בגלל מדת אכזריות וכו' שנעשה מתום לב כדי שלא לחלל שבת ח"ו נתיר זאת?

זה לא עניין של דחייה. אלא שהעניין הוא, שמה שאתה מחזיר ספרים, זו לא בשביל להכין למחר, אלא למטרה אחרת - להיות בן אדם. וממילא אין כאן עניין הכנה ליום חול כלל ועיקר.

החושב כתב:שמעתי בשיעור של הרב גלבר שהדברים שאדם עושה 'כי כך עושים' ולא בכוונה להכין - אין בזה בגדר הכנה ליום חול, והרי זה מותר. והביא דוגמא: אדם שרגיל לקחת כוס, לשתות, לשטוף אותה ולהחזירה למקומה (גם אם ברור שלא ישתמש בה בשבת) - זה לא הכנה. כי לא עושה זאת בשביל להכין ליום חול, אלא שזו היא הצורה, כך עושים.

יפה מאוד.
כך הסברא הפשוטה.
דמיון לזה מצינו בשו"ת מנחת יצחק ח כד, להלן ציטוט לשונו:

וע"ד השאלה אשר שאל בדבר לשום אוכל בשבת במקרר ההקפאה שקורין פריזער /פריזר/, ששכיח הרבה פעמים שנשאר הרבה אוכל, בפרט אם חכו לאורחים והם לא הגיעו, ואם לא שמים אותם בפריזער לא נשאר כ"כ טרי, אפילו אם שמים במקרר, לא מספיק כ"כ, ובפרט שיש מקרים שאין מקום מספיק במקרר, ופעולת הפריזער ידוע שהמאכל נעשה בזה לאבן, ונשאר טרי אף חדשים רבים עכ"ד.
הנה מגודל טרדתי לא אתחיל בשיטות הש"ס ורו"א בזה, רק מהמבואר בש"ע ונו"כ, הנה הנדון נחלק בתרתי א' אוכל יבש. ב' דבר לח שע"י ההקפאה במקרר יתקרש, והנה באוכל יבש בודאי אין חשש, אף שע"י ההקפאה נעשה קשה כאבן, מ"מ אין כאן לא מוליד ולא נולד,
ויש לדון רק משום הכנה משוי"ט לחול, והרי מוכח מהמבואר בש"ע /או"ח/ (סי' ש"ח), דאין גם משום הכי, דהרי נדונינו דומה להמבואר שם דכלי שמלאכתה להיתר מותר לטלטלה מחמה לצל או שלא תגנב, היינו שאינו צריך כלל לשבת, רק כדי שלא תתקלקל מהחמה מניחה בצל, או כדי שלא תגנב בחוץ מכניסה בפנים, כן הכא כדי שלא תתקלקל בחוץ מכניסה במקרר של הקפאה, והטעם דאין כאן משום הכנה משבת לחול, ביאר יפה בתשו' מהרש"ג (ח"א או"ח סי' ס"א), דכיון שאין כוונתו בזה להרויח העבודה בחול, רק שהדבר מוכרח להיות בשבת דוקא, שלא תגנב או כדי שלא תתקלקל מחום השמש עיין שם, כן הוא בנד"ד ממש דהכוונה רק שלא תתקלקל אין בזה משום איסור הכנה לחול.

הרב שלמה פישר שליט"א אמר לנו פעם שמותר מפני שזהו כבוד הספר שיהיה במקומו

מרדכי ש. כתב:

החושב כתב:שמעתי בשיעור של הרב גלבר שהדברים שאדם עושה 'כי כך עושים' ולא בכוונה להכין - אין בזה בגדר הכנה ליום חול, והרי זה מותר. והביא דוגמא: אדם שרגיל לקחת כוס, לשתות, לשטוף אותה ולהחזירה למקומה (גם אם ברור שלא ישתמש בה בשבת) - זה לא הכנה. כי לא עושה זאת בשביל להכין ליום חול, אלא שזו היא הצורה, כך עושים.

יפה מאוד.
כך הסברא הפשוטה.

אינני מבין מהי הסברא "כך עושים", ובעיני זה לא נראה הסבר אלא התחמקות מהסבר. גם למעשי האדם הנעשים מתוך רגילות יש בדרך כלל תכלית. כשאדם נכנס לחדר ומדליק את האור מתוך הרגל זו עדיין מלאכת מחשבת שחייבים עליה, כי בוודאי מטרתו להאיר את החדר. לכן אי אפשר להסתפק באמירה "כך עושים" אלא יש להסביר את תכלית הפעולה. ניתן לדוגמא לטעון שמטרתו אינה להכין לחול אלא שלא תהיה לפניו כוס מלוכלכת.
המובא משו"ת מנחת יצחק היא סברא אחרת שאינה שייכת לנדון.

כאן זו לא מלאכה אלא שאלה אם זו הכנה. ההגדרה "כך עושים" פירושה שכיוון שרגילים לעשות כן הרי שמעשה זה הוא מתוך הרגל שאת פעולת ההחזרה עושים אחרי פעולת השימוש ואין זה לשם הכנה לשימוש בחול. כעין זה מותר להחזיר שאריות אוכל מהסעודה למקרר כי כך עושים תמיד למרות שידוע שלא יאכלו בשבת והקרור מועיל לטיבם בחול.
אין כאן שום התחמקות אלא זהו ההסבר.

לא הבנתי מה הוספת. "כך עושים" לא מגזיה"כ אלא מטעם כלשהו, ויש להבין מהו הטעם. יתכן שהטעם איננו לשם הכנה, אלא שיש להסביר ולבאר זאת בפירוט.

כך הוא דרך השימוש הרגיל ולכן החזרת הספר אינה הכנה אלא הפעולה הרגילה שכך עושים כפי שאת האוכל שמים במקרר כי כך עושים תמיד למרות שזה מועיל לו לחול. אני חושב שגם ע"ז כת"ר יגיד שלא הבין מה הוספתי אבל אין לי דרך אחרת להסביר את זה. כמובן שזכותו של מר לא להבין או להסכים עם ההסבר רק שלא יאמר שזו התחמקות.

אינני מתכוון שזו התחמקות מלענות על השאלה, אלא התחמקות מהגדרה, מה שלענ"ד מוציא סברא זו מכלל סברא. צריך להגדיר מהי תכלית הפעולה שאיננה הכנה משבת לחול.

זה הענין שההגדרה היא שאין הגדרה.
כלומר, לא צריכה להיות תכלית אחרת לפעולה מאשר ההכנה כדי שזו לא תחשב כהכנה אלא שזה שרגילים לעשות כן תמיד הוא מה שמוציא את הפעולה מגדר הכנה.

אינו מובן. הרי בתת ההכרה הסיבה לנקות את הכוס היא בשביל השימוש הבא שלה, שאל"כ נזרקנה לאשפה.
אמנם יש לומר שעושים כן מחמת צריך למקומו שלא יהיה אי סדר, ולא משום הכנה למחר, וא"א להניח כלי מלולכך בארון מחמת ריח רע והייגינה.
וה"נ בספרים המונחים בתפוזרת בבית. (מלבד הסברא של הגר"ש פישר שזה כבוד הספר).
לא ברור שזה היתר כאשר א"צ למקומו, אבל בארתי לפענ"ד.

זתו"ד הגרשז"א בתשובה המובא בשולחן שלמה, שבת ח"א סימן ר"צ אות א' י' (מצאתי בשלמי שבת להרב טוביה פריינד עמ' תב):

"אם דרכו תמיד להחזיר את הטלית מבית הכנסת גם ללא שום פחד מהפסד ע"י שישאר בבית הכנסת, נלענ"ד דשפיר שרי גם בשבת, וכן להחזיר הרבה ספרים לאחר לימודו ג"כ מותר אם דרכו בכך מיד, ובדליכא חשש בורר, והחזרת הלולב למים ביו"ט של סוכות היינו כהחזרת ספר למקומו או מאכל למקרר, דשפיר מותר גם אם שכנו מבקש ממנו, הואיל וכל אדם דרכו להעמיד במקרר".

ובס' שלמי שבת הנ"ל כתב "הורה רבינו (הגרשז"א), שמותר להחזיר הטלית לביתו עם סיום תפילת המוספין. ואין צורך ללובשו אלא מותר להחזירו כשנושאו בידיו (במקום שיש עירוב כשר), כי זה ענין של סדר שמחזירים את הדבר למקומו, ואין בזה הכנה משבת לחול, אלא זהו צורך השבת עצמה".

יוסף משה כתב:
ובס' שלמי שבת הנ"ל כתב "הורה רבינו (הגרשז"א), שמותר להחזיר הטלית לביתו עם סיום תפילת המוספין. ואין צורך ללובשו אלא מותר להחזירו כשנושאו בידיו (במקום שיש עירוב כשר), כי זה ענין של סדר שמחזירים את הדבר למקומו, ואין בזה הכנה משבת לחול, אלא זהו צורך השבת עצמה".

הסברא הזו היא סברא נשמעת, ותוכנה שעמידתו של דבר במקומו איננה רק לצורך השימוש הבא אלא גם עבור משך הזמן שבינתיים. וכיוצא בזה לענין רחיצת כוס.

קו ירוק כתב:אינו מובן. הרי בתת ההכרה הסיבה לנקות את הכוס היא בשביל השימוש הבא שלה, שאל"כ נזרקנה לאשפה.
אמנם יש לומר שעושים כן מחמת צריך למקומו שלא יהיה אי סדר, ולא משום הכנה למחר, וא"א להניח כלי מלולכך בארון מחמת ריח רע והייגינה.
וה"נ בספרים המונחים בתפוזרת בבית. (מלבד הסברא של הגר"ש פישר שזה כבוד הספר).
לא ברור שזה היתר כאשר א"צ למקומו, אבל בארתי לפענ"ד.

הסיבה שעושה כן היא לא מה שעושה בתת ההכרה אלא מה שעושה בהכרה ובהכרה הוא עושה כך כי כך הוא רגיל לעשות.
נכון שכאן יש גם את הסברה של הסדר שהביאו בשם הגרשז"א וזו סברה יותר טובה אבל אני חושב שעיקר הענין הוא שכן דרכו לעשות ולכן אין זו הכנה כי אינו עושה כן כדי להכין משבת לחול אלא משום שכן דרכו תמיד וגם את זה הביא כאן הרב יוסף משה בשם הגרשז"א: "תו"ד הגרשז"א בתשובה המובא בשולחן שלמה, שבת ח"א סימן ר"צ אות א' י' (מצאתי בשלמי שבת להרב טוביה פריינד עמ' תב):
"אם דרכו תמיד להחזיר את הטלית מבית הכנסת גם ללא שום פחד מהפסד ע"י שישאר בבית הכנסת, נלענ"ד דשפיר שרי גם בשבת, וכן להחזיר הרבה ספרים לאחר לימודו ג"כ מותר אם דרכו בכך מיד, ובדליכא חשש בורר, והחזרת הלולב למים ביו"ט של סוכות היינו כהחזרת ספר למקומו או מאכל למקרר, דשפיר מותר גם אם שכנו מבקש ממנו, הואיל וכל אדם דרכו להעמיד במקרר".

אני חושב שזה כלול בסתם דעת של גבאי ביהמ"ד שנותן את הספר לשימוש על מנת שיחזירהו בתום השימוש

ואם הוא הגבאי או שעושה כן בביתו - מותר לו להחזיר את הספרים למקום?

שאלתי פעם את הגרח"פ שיינברג זצוק"ל כשגרתי בדירה קטנה אחרי החתונה והפריע לרעייתי ולי שהכלים נשארים במטבח אחרי סעודת שחרית של שבת למשך כל היום, אם מותר לשוטפם, והשיב לי שמותר והצביע בידו אל המטבח ואמר "פה שוטפים כי זה מפריע לרבנית".
זכורני שיש גם בשו"ת מהרש"ג תשובה על סידור הספסלים אחרי שמחת תורה שחל בערב שבת, שמתיר כי הדרך הוא להחזיר לבית הכנסת את צורתו המקורית.
שאלתי פעם את אחד מפוסקי הדור שליט"א אדם שמתארח עם ילדיו אצל הוריו ובצאת השבת יש לו אוטובוס שיוצא לעיר מגוריו קרוב לצאת השבת וילדיו פיזרו משחקים בבית ההורים באופן שאין לו זמן לסדרם במוצאי שבת, ומדובר באופן שפיזור המשחקים אינו מפריע במהלך השבת כגון שיש בבית ההורים חדר משחקים שאינו סלון וכדו' האם מותר לסדר את המשחקים או יהיה אסור אע"פ שהדבר יגרום להוריו המבוגרים שיצטרכו לסדר את משחקי ילדיו ולאחר היסוסים והתלבטויות השיב להתיר.