פורום אוצר החכמה

מדוע בנ״ט בר נ״ט הלכה כשמואל?

כיון ששמואל אמר לר' אלעזר שנתן לרב ואכל, כלומר הודה לו רב (עי' שו"ת שדה יהושע סי' כח).
ולכאורה גם לפי שחזקיה אמר בשם אביי 'והלכתא' כשמואל.

אהל יצחק רמב״ם פרק ט מאכלות אסורות הלכה כג

קערה שאכלו בה בשר ובשלו בה דגים אותן הדגים מותרין לאכלן בכותח וכו'. מסקנא דגמ' בפרק כל הבשר דף קי"א ע"ב אמר חזקיה הלכתא דגים שעלו בקערה מותרין לאכלן בכותח משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם הבשר בקערה והקערה בדגים ועדיין היתר הוא כשמואל ולא כרב ואע"ג דקי"ל הלכתא כרב באיסורי מ"מ כיון שאמר בגמ' הילכתא לא אזלינן בתר הכלל שיש לנו דהלכתא כרב וכן פסקו הרא"ש וכל הפוסקים ראשונים והאחרונים אבל על הרא"ש והר"ם במז"ל קשה דהכא פסקו כשמואל ואילו בפ"ק דפסחים דף ח' סוף ע"ב קאמר בגמרא דהלכתא כשמואל גבי בדיקה ב' שורות דקאמר שמואל עליונה ושלפנים הימנה כיון דכולהו תנאי תנו כוותיה דשמואל ופסק הרא"ש שם כרב אף דקאמר בגמ' הלכתא כשמואל וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' חמץ ומצה וכן פסק הרב יונה ז"ל מטעם דכל ברייתא דלא מתניא בי רבי חייא ור' הושעיא לאו בר סמכא הוא וכיון דר"ח תני כרב אין לחוש לאידך ברייתות דתני כשמואל ואם כן הכא למה פסקו כשמואל.
ואפשר דהכא גבי דגים דפסקינן כשמואל לאו משום דקאמר הלכתא אלא די"ל דס"ל כמ"ש מהרשד"ם בחלק יו"ד סימן רכ"ז והכנה"ג ביו"ד סימן צ"ה הגהות הטור ז"ל דרב הדר ביה משמעתיה וסבר כשמואל וכדמוכח בגמרא שאמר חזקיה הלכתא דגים וכו' ולא קאמר הלכתא כשמואל יעו"ש באורך.
וראיתי להרב בית דוד חלק יו"ד סימן ל"ח שהרבה להקשות בסוגיא זו ומכח הקושיות הוציא הסוגייא מפשטא וכתב שמעולם לא פליג רב עם שמואל אלא רב התיר דגים שעלו בקערה לאכלם בכותח כשמואל יעו"ש באורך.
ולענ"ד אחר המחילה הראויה לו דבריו דחוקים כאשר יראה המעיין והרואה יראה דמה שהכריחו להרב ז"ל להוציא הסוגיא מפשטיה אינו אלא משום דקשיא ליה דאיך היה משקר שמואל לר' אלעזר ואומר לו לרבך יהבי ליה ואכל ורב היכי קאמר חס ליה וכו' והא חס ליה נמי שיהא שמואל דובר שקרים וגם להכשיל את ר"א דין גרמא לו לפרש כן וכעת לא ראיתי לשום אחד מן הראשונים והאחרונים שפי' הסוגיא כפי' הרב ז"ל אלא לכו"ע ס"ל דפליגי רב ושמואל אלא שקצת מהם אמרו דחזר רב משמעתיה וסבר כשמואל ואי משום קושיא דאיך היה משקר שמואל כבר עמדו על זה רבים ונכבדים והשיבו הכל בטוב טעם ודעת ששמואל לא דבר שקר אף שרב אוסר ואף שאמר חס ליה וכתב הרב ראשון לציון והרלב"ח בסימן קכ"א ומהרשד"ם והכה"ג שם והפר"ח ז"ל באו"ח סי' תצ"ו בדיני מנהגי איסור אות כ"ג עיין בדבריהם באורך.
ועיין בס' קהלת יעקב ממוהר"י אלבעלי בדין זה שפי' דמאי דקאמר שמואל לר' אלעזר לרבך יהבי ליה ואכל כונתו לומר לו לגברא רבה דהוי כרבך יהבי ליה ואכל ור"א הבין מדברי שמואל דקאמר לרבך דהיינו רב משו"ה אתא לקמיה דרב ואמר ליה הדר רב משמעתיה וא"ל חס ליה וכו' יעו"ש ודברי פי חכם חן. ועוד קשה לפי דבריו דמעולם לא אסר רב דגים שעלו בקערה איך קאמר בגמרא הלכתא דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח ואי לא פליגי איך קאמר הלכתא מכלל דפליגי ובכמה דוכתי פריך הלכה מכלל דפליגי וכאן לא הקשה כלום אלא ודאי דפליגי רב ושמואל בכולהו קמאי ובתראי, איברא דכתבו התוס' בפרק כל הצלמים דף מ"ג במ"ש הלכה כר' שמעון בן אלעזר פי' רשב"ם ואפילו אי משכחת תנא דפליג הרי דמשכחת שיאמר הש"ס הלכה כפלוני אפילו במקום שלא מצינו מי שחולק עליו ולאשמועינן דאפילו אי משכחת תנא דפליג הלכה כמותו מ"מ כבר תמה עליו המל"מ בהל' ע"ז פ"ז ה"ח דבכמה דוכתי פריך הלכה מכלל דפליגי וצ"ע יעו"ש.

עיין שם.

שבענו מטובך כתב:כיון ששמואל אמר לר' אלעזר שנתן לרב ואכל, כלומר הודה לו רב (עי' שו"ת שדה יהושע סי' כח).
ולכאורה גם לפי שחזקיה אמר בשם אביי 'והלכתא' כשמואל.

יישר כח גדול!!
ועיין תפארת יעקב בחולין קיא: שכתב כעי״ז.

והנה בבאר הגולה בשו״ע סימן צה סק״א ציין לחולין קיא: ״וכרב״ ותמוה טובא. ולפי הנ״ל מובן שפיר.

באמת ראיתי בדפו״ח שהגיהו בדבריו דצ״ל ״וכשמואל״ וצל״ע בדפו״ר.
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=146

בדפו"ר שם יש תוספת חשובה: "מסקנת הגמר' גם אליבא דרב", ומזה משמע כי אכן כדבריכם כן הוא.