הגמרא בע"ז דף ז' ע"א אומרת וזה לשונה:
"ת"ר וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי ר"מ, ר"י אומר חזרו בהן במטמוניות אין מקבלין אותן בפרהסיא מקבלין אותן. א"ד עשו דבריהם במטמוניות מקבלין אותן, פרהסיא אין מקבלין אותן. ר"ש ור' יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך מקבלין שנאמר (ירמיהו ג) 'שובו בנים שובבים'. א"ר יצחק איש כפר עכו א"ר יוחנן: הלכתא כאותו הזוג". עד כאן.
רש"י מבאר שמדובר כאן בעמי ארצות וגזלנין והתוספות הקשה עליו דלמה לא יוכלו לעשות תשובה? ומעמיד בעמי הארץ כאלו שחשודין על המעשרות ועל השביעית וכבר קיבלו עליהם חברות וחזרו לסורן. יהיה איך שיהיה, הרי לנו דרבי מאיר מחמיר וסובר שאותם עבריינים אין להם אפשרות לחזור בהם. ורבי יהודה מיקל וסובר שזה תלוי אם עשו בפרהסיא או בצינעא ולפעמים כן ניתן לקבלם.
והנה בגמרא במסכת קידושין ישנה מחלוקת דומה ונראה שהוחלפו השיטות, דהגמרא שם בדף ל"ו ע"א אומרת וזה לשונה:
"בנים אתם לה' אלהיכם, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים דברי ר' יהודה. רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר (ירמיהו ד) 'בנים סכלים המה' ואומר: (דברים לב) 'בנים לא אמון בם' ואומר: (ישעיהו א) 'זרע מרעים בנים משחיתים' ואומר: (הושע ב) 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי'".
הגמרא שם מוסיפה צריכותא למה צריך כל כך הרבה פסוקים.
בכל אופן, כאן רואים סתירה נפלאה, לפי רבי יהודה המיקל אצלינו וסובר שיש פעמים שניתן לקבל את העבריינים, כאן סובר שכל מי שחוטא אינו נקרא בן. הרי הוא מחמיר ואילו רבי מאיר המחמיר אצלינו וסובר שלא מקבלים אותם עולמית, כאן הוא נוקט בשיטה ברדיטשובית ומסנגר על כל סוגי העבריינים מכל הסוגים כולם, אפילו עובדי ע"ז נקראים בכל זאת בנים.
וצ"ע כיצד לחלק בזה בין ענין קרויים בנים ולבין קבלה לחברות ומדוע הפכו שיטתייהו.