פורום אוצר החכמה

בשו"ע חו"מ סי' רמט מופיעה ההלכה בדבר שונא מתנות יחיה.

וכיון שלא רבו ספרי הליקוטים על חלק זה של השו"ע, מחפש אני מי שכתב והרחיב בענין זה הלכה למעשה, איזו מתנה ראוי לקבל ואיזו מתנה לא (האם חתן שמקבל מתנה עליו להחזירה? ועוד ועוד), ומה טוב סיפורים מגדולי ישראל כיצד נהגו למעשה בענין זה, כי לכאורה פשוט שהיו רבים שקיבלו ספרים כמתנה ולא החזירום ואף לא שילמו בעדם וכו', ועוד ועוד.

לבי חתן סוגיה ארוכה היא לגבי סבלונות משמע שזה דבר מקובל מאז ומקדם.עניין המתנות

דרומי כתב:בשו"ע חו"מ סי' רמט מופיעה ההלכה בדבר שונא מתנות יחיה.

וכיון שלא רבו ספרי הליקוטים על חלק זה של השו"ע, מחפש אני מי שכתב והרחיב בענין זה הלכה למעשה, איזו מתנה ראוי לקבל ואיזו מתנה לא (האם חתן שמקבל מתנה עליו להחזירה? ועוד ועוד), ומה טוב סיפורים מגדולי ישראל כיצד נהגו למעשה בענין זה, כי לכאורה פשוט שהיו רבים שקיבלו ספרים כמתנה ולא החזירום ואף לא שילמו בעדם וכו', ועוד ועוד.

בשפתי חכמים על הפסוק בפרשת לך לך (בראשית י"ב י"ג) "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך" (כמדומני בשם ה"דברי דוד" לט"ז) איתא:
"וא"ת דמשמע שאברהם רצה במתנות, והא לקמן גבי מלך סדום אמר (יד כג) אם מחוט ועד שרוך נעל לא אקח, אף על פי שמן הדין היה שלו שהרי נטלו מן המלכים אפילו הכי לא רצה במתנות, כל שכן במתנות חנם שאינו רוצה דכתיב (משלי טו כז) שונא מתנות יחיה.
ונ"ל דמתנה מועטת רצה, על דרך כל הרוצה ליהנות יהנה כאלישע (ברכות י:) דהיינו אכילה ושתיה ופונדק, והא ראיה דלקמן (יד כא) כתיב והרכוש קח לך והשיב לו אברהם הרימותי ידי וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם:
ועוד י"ל דהנשים חומדות ממון ולכך אמר לה אמרי נא וגו' כדי לפייסה, אבל לא היה בדעתו ליקח ממנו.
ועוד י"ל דעכשיו לא היה לו עושר לכך היה נוטל מתנות כמו שפירש רש"י לקמן (יג ג) בפסוק וילך למסעיו, לפרוע הקפותיו, אבל גבי מלך סדום היה לו עושר משום הכי אפילו מה שהיה מן הדין ליטול לא נטל משום שונא מתנות יחיה וק"ל"

א"כ נמצינו לכאורה למדים:
א. מתנה מועטת - מותר. כאכילה ושתיה ופונדק באלישע הנביא.
ב. למי שאינו עשיר, או שיש לו חובות ("לפרוע הקפותיו") - מותר (לא רק מתנה מועטת, לכאורה). לעשיר - אסור.
ג. "שונא מתנות" שאסור בעשיר, גם אם מן הדין מגיע לו מתנות אלה. (כ"שלל מלחמה").

תיקון קל וחשוב:
לא מותר ואסור, אלא ראוי ולא ראוי.

לכאורה הסתירה הגדולה היא מכתובות קה, ב: "כל המביא דורון לת"ח כאילו מקריב בכורים".

ובברכי יוסף יו"ד סי' רמו אות טו"ב יישב:

"כל המביא דורון לחכם וכו' היינו דוקא כשמביא מאליו ומעצמו, בלי סיבה ופנייה, רק לשם שמים, אז מותר לקבל ומצוה איכא, והנמנע לקבל מונע ממנו חסד".

ולכאורה י"ל שמדוייק גם בהבדלי הלשונות -

"שונא מתנות יחיה" - "כל המביא דורון לת"ח": ב'מתנה' מרגישים את ה'נותן', שיש לו איזה כוונה ואינטרס וכו', ולכן ראוי לשונאה; ואילו 'דורון' זה משהו שמובא בלב שלם ומתוך יראת כבוד וכו'.

ברבינו בחיי בפרשת חיי שרה פרק כג פס' טו-טז כתב על אברהם אע'ה ששונא מתנות היה, והוסיף 'וכן דרכן של צדיקים'.
כלומר אין זו הוראה לרבים, אלא רק דרכם של צדיקים...

מצאתי תשובה על זה באתר ישיבה: שונא מתנות יחיה - על מה נאמר?
http://www.yeshiva.org.il/ask/112473

מקצת מה שחקרתי בענין זה:

כשמעיינים במפרשים וכו' רואים שיש כמה טעמים ל'שונא מתנות יחיה', ולכאורה נפק"מ למעשה.

טעם אחד הוא טעם הסמ"ע, שכאשר מקבל מתנה ממישהו אח"כ יש חשש שלא ירצה להוכיחו ויחניף לו וכו'. ולכן מלכתחילה ימנע מלקבל.

טעם שני הוא שאי אפשר לדעת בוודאות האם הנותן נתן את המתנה בלב שלם, וא"כ יש חשש גזל.

טעם שלישי הוא מצד מדת הבטחון.

לכאורה תהיה נפק"מ, שלפי הטעם הראשון צריך להחזיר את המתנה ולא לקבלה מעיקרא. ואילו לפי הטעם השני יכול לקבל את המתנה ורק שישלם לנותן את שווייה הממוני, שאז בוודאי ישמח הנותן כי לא הפסיד כספו. ולפי הטעם השלישי - צ"ע.

ובכלל הנושא ראיתי שהרחיב וליקט בספר 'בירור הלכה' (זילבר) חלק ז.

מצ"ב מאמר בענין שונא מתנות יחיה:

שונא מתנות - של גוי - viewtopic.php?f=17&t=24430

בסו"ס מפי ספרים וסופרים עה"ת ח"א נדפס הערה ארוכה מאת הג"מ שאול אלתר שליט"א בנידון (הולך וסובב על דברי הקדושת ציון מבאבוב הי"ד בפ' לך).

הובא בעלון שלו השבוע בנאות דשא.