המדלל חתיכות בצל מן הסלט - חייב חטאת?
פורסם: ב' אוקטובר 22, 2018 9:20 pm
יש לדון באופן שבירר את כל מה שבחפצו לברר, אבל לא כילה לברר את כל אותו המין, וכגון שיש לו סלט ירקות ובו הרבה חתיכות בצל, ואינו חפץ בריבוי כזה, ובורר את חלקם בדווקא, אי חשיב כבורר מחמת שכילה את מלאכתו לפי חפצו, או נימא שסו"ס לא בירר כל אותו המין, ושוב אין כאן מין מבורר.
ושמעתי מידידי הרה"ג רבי אליהו אידלמן שליט"א ששאל שאלה זאת מקמיה מו"ר זצוק"ל הכ"מ, ורבינו זצוק"ל השיב לו שנראה שאין זו שאלה של חיוב חטאת, וזה ע"פ דברי הירושלמי, אלא שמ"מ יהיה בזה איסור דרבנן.
ומתחילה הבנתי שכוונת מו"ר לדברי הירושלמי פרק כלל גדול, וז"ל,
ובביאור טעמו של הירושלמי שביושב על גבי כרי בבורר צרורות כל היום לא מתחייב, יש שפירשו דהיינו לפי שאין דרך לברור צרורות ביד, כן פירש הנצי"ב במרומי שדה , אולם רוב האחרונים ומפרשי הירושלמי ביארו דהיינו משום שלא כילה את פעולת הברירה והשלימה כדבעי, ולא נחשב שהועיל מידי בברירתו . (קרבן העדה, ויעויין פמ"ג סי' שמ ס"ק יח ובביאור הלכה שם סעיף א ד"ה ומלקט; אגלי טל זורה ס"ק א אות ה; שו"ת מהרש"ם ח"ז סי' קלז; ערוך השולחן).
ובאמת לא הבנתי מה מצא רבינו זצוק"ל בדברי הירושלמי, הרי בפשוטו בדברי הירושלמי בדין בורר צרורות מיירי שהוא לא כילה את מלאכתו ולא תיקן את המאכל לעצמו כי נשארו בו צרורות, משא"כ בנידון דידן שתיקן את המאכל היטב לשביעות רצונו.
אולם באמת הירושלמי הנ"ל מיירי בבורר פסולת מתוך אוכל, וכאן נראה לכאורה שיחשב כב' מיני אוכלין, כי הרי באמת חפץ הוא גם בבצלים, אלא שמעונין לדלל את הכמות, ולכאורה אינו ענין כלל לדברי הירושלמי הנ"ל.
ברם אחר העיון נראה ברור שכוונת מו"ר זצוק"ל היתה להמשך דברי הירושלמי, וז"ל,
ויש לברר בדברי הירושלמי מהי אותה ברייתא דתני בה ובלבד שלא יבור את כל אותו המין דמייתי מיניה למחלוקת חזקיה ור' יוחנן.
והרידב"ז כתב במאמר המוסגר וז"ל,
אולם מצאתי בנשמת אדם (כלל טז ס"ק ג) וז"ל,
ולפי דברי הנשמת אדם נמצא איפוא שעל כגון דא שבירר ב' מיני אוכלין זה מזה ולא בירר את כל המין לגמרי אמר ר' יוחנן שפטור מחיוב חטאת!!!
והרה"ג הנ"ל סיפר עוד שהגר"ש גלבר שליט"א אמר ע"ז שזהו חיוב חטאת. ובאמת בספר ארחות שבת (פ"ג סוף הערה עח) כתב וז"ל, ונראה שבמקרה שלאחר הוצאת מקצת הפסולת ראוי המאכל לאכילה עם מקצת הפסולת שנשארה בו גם להירושלמי יהא חייב.
ושמעתי מידידי הרה"ג רבי אליהו אידלמן שליט"א ששאל שאלה זאת מקמיה מו"ר זצוק"ל הכ"מ, ורבינו זצוק"ל השיב לו שנראה שאין זו שאלה של חיוב חטאת, וזה ע"פ דברי הירושלמי, אלא שמ"מ יהיה בזה איסור דרבנן.
ומתחילה הבנתי שכוונת מו"ר לדברי הירושלמי פרק כלל גדול, וז"ל,
אמר רבי יודן יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב. יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב. היך עבידא היה יושב על גבי כרי וברר צרורות כל היום אינו מתחייב. נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב.
ובביאור טעמו של הירושלמי שביושב על גבי כרי בבורר צרורות כל היום לא מתחייב, יש שפירשו דהיינו לפי שאין דרך לברור צרורות ביד, כן פירש הנצי"ב במרומי שדה , אולם רוב האחרונים ומפרשי הירושלמי ביארו דהיינו משום שלא כילה את פעולת הברירה והשלימה כדבעי, ולא נחשב שהועיל מידי בברירתו . (קרבן העדה, ויעויין פמ"ג סי' שמ ס"ק יח ובביאור הלכה שם סעיף א ד"ה ומלקט; אגלי טל זורה ס"ק א אות ה; שו"ת מהרש"ם ח"ז סי' קלז; ערוך השולחן).
ובאמת לא הבנתי מה מצא רבינו זצוק"ל בדברי הירושלמי, הרי בפשוטו בדברי הירושלמי בדין בורר צרורות מיירי שהוא לא כילה את מלאכתו ולא תיקן את המאכל לעצמו כי נשארו בו צרורות, משא"כ בנידון דידן שתיקן את המאכל היטב לשביעות רצונו.
אולם באמת הירושלמי הנ"ל מיירי בבורר פסולת מתוך אוכל, וכאן נראה לכאורה שיחשב כב' מיני אוכלין, כי הרי באמת חפץ הוא גם בבצלים, אלא שמעונין לדלל את הכמות, ולכאורה אינו ענין כלל לדברי הירושלמי הנ"ל.
ברם אחר העיון נראה ברור שכוונת מו"ר זצוק"ל היתה להמשך דברי הירושלמי, וז"ל,
בירר אוכלים מתוך אוכלים חזקיה אמר חייב רבי יוחנן אמר פטור מתניתא פליגא על חזקיה דאמר בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן ר' בון בר חייה בשם ר' שמואל בר רב יצחק תיפתר שהיו אורחין אוכלין ראשונה ראשונה. והתני ובלבד שלא יבור את כל אותו המין אם עשה כן בשבת חייב. על דעתיה דחזקיה שכן הבורר כדרכו בשבת חייב על דעתיה דרבי יוחנן שכן הבורר כדרכו במקום אחד חייב.
ויש לברר בדברי הירושלמי מהי אותה ברייתא דתני בה ובלבד שלא יבור את כל אותו המין דמייתי מיניה למחלוקת חזקיה ור' יוחנן.
והרידב"ז כתב במאמר המוסגר וז"ל,
נראה לפענ"ד דהוא הברייתא דמובא בבבלי דף ע"ד ע"א ת"ר היה לפניו מיני אוכלים בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברר ואם בירר חייב חטאת ובבבלי מפלפל בזה והכא מפרש לא יברור את כל המין ואם בירר חייב חטאת.
אולם מצאתי בנשמת אדם (כלל טז ס"ק ג) וז"ל,
(המפרש לא ידע מקום הברייתא, ומצאתי בגליון הירושלמי שהרשים שם מראה מקומות בכ"י הגאון החסיד ר' זלמן ח"ר מיכל פעסיס מקהילתנו [נראה שהוא הג"מ רבי זלמן מוואלאז'ין, וראה עוד בהקדמת ספר חיי אדם] שהוא תוספתא פ' י"ז דשבת) וז"ל התוספתא נתערבו פירות בפירות בורר ואוכל בורר ומניח על השלחן כו', בדק אלו בפני עצמן ואלו בפ"ע או שליקט מתוכן עפר וצרורות חייב, הרי להדיא דהברייתא מיירי בב' מיני אוכלין ובהא פליגי חזקיה ור"י, דלר"י אפילו בשני מיני אוכלין פטור, וז"ש והתניא ובלבד כו' שהיא סיפא דאותו ברייתא אתי שפיר ככ"ע דע"ד דחזקיה שכן הבורר כדרכו חייב ר"ל דלחזקיה שייך בורר באוכלין, וא"כ ממילא א"ש ע"ד דר"י שכן הבורר כדרכו במין א' חייב ר"ל דאע"ג דר"י ס"ל דאפילו להניח פטור דוקא שלא בירר כל המין אבל אם בירר כל המין דזה הוי בורר כדרכו במקום אחד חייב, וכדאיתא שם בירושלמי, א"ר יודן היה יושב ע"ג כרי ובורר צרורות כל היום פטור דלא אהני מעשיו, נטל לתוך ידו כגרוגרות ובירר חייב, וה"נ כיון שבירר כל המין אהני מעשיו.
ולפי דברי הנשמת אדם נמצא איפוא שעל כגון דא שבירר ב' מיני אוכלין זה מזה ולא בירר את כל המין לגמרי אמר ר' יוחנן שפטור מחיוב חטאת!!!
והרה"ג הנ"ל סיפר עוד שהגר"ש גלבר שליט"א אמר ע"ז שזהו חיוב חטאת. ובאמת בספר ארחות שבת (פ"ג סוף הערה עח) כתב וז"ל, ונראה שבמקרה שלאחר הוצאת מקצת הפסולת ראוי המאכל לאכילה עם מקצת הפסולת שנשארה בו גם להירושלמי יהא חייב.