פורום אוצר החכמה

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א -
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול... ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר... והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו... וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם... והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.


שאלני חכ"א: הלא הרמב"ם מדלג כאן על מאורע משמעותי מאד בגלגולו של העולם, בעת שהיה המבול ונמחה כל היקום, ובתיבה נשארו אנשים בודדים, ושניים מתוכם [נח ושם] הרי הם מאותם היחידים שהכירו את בוראם. ואף לגבי חם ויפת לא נזכר שחטאו בע"ז. וא"כ העולם יוצא לדרך בפעם השנית, כאשר כל האנושות מכירה בבורא. וא"כ כיצד קרה הדבר ונתגלגל שוב השיבוש של ע"ז, האם שוב התחיל הענין עם טעות כעין של אנוש וכן הלאה, או לאו, ובאיזה דרך המשיכה ה'מסורת' של הע"ז והאלילות כאשר כולם בכלל מתו.

איני רואה מקום לקושיא כאשר הרמב"ם עצמו מפרש רק את "נח, שם ועבר", ומשמע להדיא שחם ויפת לא היו מאמינים גדולים.

אני דווקא שמעתי ראייה טובה שאפילו חם היה צדיק, שהרי בהפיכת סדום כתוב שאברהם לא ביקש על פחות מעשר, כי בזמן נח היו 8 צדיקים ולא הצילו את העולם (ועל 9 בצירוף ה' כבר ביקש ולא מצא), הרי שהיו צדיקים ללא יוצא מן הכלל.

ונראה לי שהדברים מובנים על דרך פשוט. שה' טבע בטבע העולם את האפשרות לסטייה והטעות הזו, וגם נתן יצר הרע גדול לזה. וכל זמן שגם הצדיקים לא ראו לנכון להודיע אלוקותו, שום דבר לא ישתנה, וגם אם ישאר צדיק אחד ויחיד בעולם, הכל יחזור לאותו מקום שהיה אצל בניו ונכדיו, שהרי הטבע והיצר מכריח לכך (וגם חם ויפת לא ידענו מה היה להם, והאם נשארו צדיקים לאחר המבול, שהרי חם התקלקל וחטא, ויפת לא ידענו בבירור), ולא משנה אם טכנית יש כעת עובדי עבודה זרה או לא, כי 'המסורת' לא לגלות אלוקותו נשארת, והתוצאות מוכתבות מראש. עד שבא אברהם והודיע אלוקותו לכל באי עולם, והיו כל מעשיו מכוונים רק למען היות לה' אומה שלמה הקוראת בשם ה', כידוע דבריו (במו"נ כמדומני).

עושה חדשות כתב:רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א -
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול... ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר... והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו... וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם... והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.


שאלני חכ"א: הלא הרמב"ם מדלג כאן על מאורע משמעותי מאד בגלגולו של העולם, בעת שהיה המבול ונמחה כל היקום, ובתיבה נשארו אנשים בודדים, ושניים מתוכם [נח ושם] הרי הם מאותם היחידים שהכירו את בוראם. ואף לגבי חם ויפת לא נזכר שחטאו בע"ז. וא"כ העולם יוצא לדרך בפעם השנית, כאשר כל האנושות מכירה בבורא. וא"כ כיצד קרה הדבר ונתגלגל שוב השיבוש של ע"ז, האם שוב התחיל הענין עם טעות כעין של אנוש וכן הלאה, או לאו, ובאיזה דרך המשיכה ה'מסורת' של הע"ז והאלילות כאשר כולם בכלל מתו.

חם יפת ונשות כולם המשיכו את המסורת שהייתה לפניהם המבול לא נאמר בשום מקום שהמבול שינה את תודעתם ביחס להנהגת הבורא וכל השינוי שהמבול הוביל לבטל את ההשחתה המוסרית שפשתה בעולם
וכמו שמבואר מתוך דברי הרמב"ם שהידיעה של נח ושם היתה כיחידים והיינו שלא באה כגילוי ולא עברה לדור הבא אלא ידיעה אישית בחיים הפרטיים

עושה חדשות כתב:רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א -
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול... ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר... והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו... וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם... והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.


שאלני חכ"א: הלא הרמב"ם מדלג כאן על מאורע משמעותי מאד בגלגולו של העולם, בעת שהיה המבול ונמחה כל היקום, ובתיבה נשארו אנשים בודדים, ושניים מתוכם [נח ושם] הרי הם מאותם היחידים שהכירו את בוראם. ואף לגבי חם ויפת לא נזכר שחטאו בע"ז. וא"כ העולם יוצא לדרך בפעם השנית, כאשר כל האנושות מכירה בבורא. וא"כ כיצד קרה הדבר ונתגלגל שוב השיבוש של ע"ז, האם שוב התחיל הענין עם טעות כעין של אנוש וכן הלאה, או לאו, ובאיזה דרך המשיכה ה'מסורת' של הע"ז והאלילות כאשר כולם בכלל מתו.

מענין. גם אותי שאל חכם אחד בשבת קודש. ואני השבתי לו שהנה כד נעין היטב בלשון הרמב"ם נראה שבתחילה היה הענין של עבודה זרה בפועל, עד שנשכח ה' מהבריות, שזה התוצאה של ע"ז, וזה לא השתפר בזמן נח, ואף שנח עצמו היה מיחידים שכן ידעו את ה' וכמו שהזכיר הרמב"ם, ודור הפלגה יוכיח, ונח כידוע היה צדיק לעצמו ולא הצליח בתיקון בני דורו, ולכן אילו היה בדורו של אברהם - שהיה התפקיד להחזיר את הבריות אל ה' לא היה נחשב לכלום, כי לא היה שייך אצלו להחזיר את הבריות, וממילא לא נפסק הענין ששם ה' נשתכח.

מקדש מלך כתב:אני דווקא שמעתי ראייה טובה שאפילו חם היה צדיק, שהרי בהפיכת סדום כתוב שאברהם לא ביקש על פחות מעשר, כי בזמן נח היו 8 צדיקים ולא הצילו את העולם (ועל 9 בצירוף ה' כבר ביקש ולא מצא), הרי שהיו צדיקים ללא יוצא מן הכלל.

כ"כ רש"י בפר' וירא. אמנם הרמב"ן בפרשתנו ח' א' כתב : ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה. הזכירה בנח מפני שהיה צדיק תמים וכרת לו ברית להצילו ונח יכלול זרעו אשר אתו שם ולא הזכירם כי בזכותו ניצולו

יעויין באוה"ח פ' נח, שמסתפק בזה האם בני נח היו ראויים להצלה מצד עצמם, או שניצלו רק בזכותו של נח וכן נוטה.

עיין רש"י פרק ה פסוק לב שלא היו בנים לנח שהיו בגיל חיוב בידי שמים ולכן לא נענשו ומפורש שם שאם היו חייבים היו מתים ולכן לא נולדו עד בסמוך למבול

כתב הרמב"ן (בראשית ב, ג)

"ביום השני יהי רקיע ויהי מבדיל, שבו היו מובדלין נח ובניו הצדיקים מן הרשעים שנדונו במים".

ובכלל האם משהו יודע מה המקור לדברי הרמב"ם אלה ?

מקדש מלך כתב:אני דווקא שמעתי ראייה טובה שאפילו חם היה צדיק, שהרי בהפיכת סדום כתוב שאברהם לא ביקש על פחות מעשר, כי בזמן נח היו 8 צדיקים ולא הצילו את העולם (ועל 9 בצירוף ה' כבר ביקש ולא מצא), הרי שהיו צדיקים ללא יוצא מן הכלל.

חם שימש בתיבה, לא נראה כצדיק גדול.
וגם ביציאתו מן התיבה הרשיע, וסופו יוכיח.

הפשטות היא ש"צדיק" כאן הכוונה "צדיק בדינו", דהיינו שכלפי גזירת המבול הוא צדיק, שלא מגיע לו / שיש רחמים עליו שלא להיכלל במבול. [עיין בגמרא "אף על נח נגזרה גזירה אלא שמצא חן"].
ובני נח כולם ניצלו בצירוף של זכות אביהם, והיותם בני פחות מגיל מאה, ושלא השחיתו דרכם על הארץ בגזל ועריות כשאר דורם.

עבודה זרה לא היתה הנושא בדור המבול [רק גאווה וחוצפה כלפי שמיא, שסמכו על גבורתם, עיין סנהדרין קח, א. וכעי"ז מה שאיתא במדרש "רבי אומר: ויאמר דור המבול לה' לא ידון". וההמשך שם - אמר רבי עקיבא: (תהלים י) על מה נאץ רשע אלהים, אמר בלבו לא תדרוש, לית דין ולית דיין, אבל אית דין ואית דיין. אולי לא מדבר על דור המבול עצמו, וגם אם כן - זו כפירה, ולא עבודה לכוחות אחרים], והעיקר: לא בגללה נמחו.
בפשט הפסוקים חטאי דור המבול שבגללם נמחו היו גזל ועריות.
הגם שהיו בהם עוד חטאים:
חז"ל הוסיפו גם שפיכות דמים ועבודה זרה:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים" (עמוס ה, י): "שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתבעו, דהוה אמר להון ריקים אתם מניחין מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש". אבל מיד כתוב שם על מה נמחו - על הגזל: "ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם שנאמר ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא וגו'".
וכן שם כמ"פ לפי שהיו שטופים בזימה/בגזל נמחו מן העולם.
כי זהו המפורש בפסוקים להדיא.

ובגמרא סנהדרין נז, א:
כתיב (בראשית ו, יא) ותשחת הארץ לפני האלהים ותנא דבי רבי ישמעאל בכל מקום שנא' השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים.

עוד במדרש שם:
"כי מלאה הארץ חמס" אמר רבי לוי חמס זה עבודת כוכבים חמס זה גילוי עריות חמס זה שפיכות דמים. וכו' [מביא ראיות שחמס נאמר על כל אלו], ומסיים: "חמס - כמשמעו". הרי שהפשטות של חמס היא גזל, וכך פירוש הפסוקים בפשוטו, וגם במדרשו נשאר הגזל כסיבה מדוע נחתם דינם ונמחו.

ממילא לענ"ד אין להביא מדור המבול כלום לעניין ע"ז, לא לכאן ולא לכאן. כלומר: מחד - היתה שם ע"ז, מאידך - להיות "צדיק" שניצל מהמבול היה צריך בעיקר להיות נקי מגזל ועריות, וגם לזה היה די במידה של "צדיק בדינו".

והרמב"ם כותב כפשוט שאמונת ה' ודרכיו ועבודתו [בקרבנות] המשיכו דוקא אצל נח ושם ועבר, כמפורסם בחז"ל, שהם הם מוסרי דרך ה' עד אברהם אבינו.