ותהיה השאלה נוגעת גם במי שאמר את כל ההלל דרך שירה, אבל בבקשות של הושיעה והצליחה יצא מגדר אמירת שירה לגמרי. (ושמא יש לחלק דאם מבקש מתוך שהוא מודה אי"ז יציאה מגדרי ההלל, אלא אדרבה. והרי כן נוהגים העולם).עושה חדשות כתב:האם אפשר להסיק מדבריו דהאומר הלל בדרך תחינה ובקשה ביום שיש בו חובת הלל, לא יצא יד"ח.
פלוריש כתב:אולי הכוונה דרך שירה בכללי אבל בהושיעה והצליחה לא, אחא דרך תחינה, הרי זה עוקר את הפשט
פלוריש כתב:אולי הכוונה דרך שירה בכללי אבל בהושיעה והצליחה לא, אחא דרך תחינה, הרי זה עוקר את הפשט
פרי יהושע כתב:פלוריש כתב:אולי הכוונה דרך שירה בכללי אבל בהושיעה והצליחה לא, אחא דרך תחינה, הרי זה עוקר את הפשט
הגרש"ד זצ"ל היה מקפיד לשיר באנא ה' הושיעא נא שלא יראה דרך תחינה,
ואף שיש לעיין בזה כדבריך הלא בעצם תחינה הם
ואלי מנגינת תחנונים, העיקר שיהיה לא ממש כזעקה גדולה ומרה
ותשובתו על פסוד"ז כעין ד' המג"א על הלל, ז"ל - ויש לראות, האומרים תהלים ומתרמי תהלה בו, ויצאו ידי חובתן באמירת תהלה, איך יאמרו אח"כ בברכה. ועיין ב"ח [סימן נא ד"ה ונתקנה] ולבוש [שם סעיף א] דהברכה ברוך שאמר וישתבח שמחויב לומר תהלה בכל יום, (מה שכתב הב"ח להסדיר, הא סידר, ודוחק לומר שיסדר מיד גם סידר שלש ראשונות), ובדרבנן אין צריך כוונה, עיין מ"א סימן סמ"ך אות ג' וסימן ר"ט [ס"ק ג] בזה. וי"ל כשמתכוין שלא לצאת, שפיר דמי, ואומר דרך תחנונים.לבי במערב כתב:וראש לכולם הפמ"ג בסי' נג א"א סק"ב, שדן בענין דומה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 90 אורחים