אני מנסה לרכז כאן (בעזרתכם...) דינים והלכות בנושאים שונים, כאשר המשותף ביניהם הוא הענין שהיה מצופה לומר בהם "דל מהכא", ומ"מ מצינו בהם שהמוסיף גורע. דהיינו שההוספה בכלל מיותרת, אבל כיון שנעשתה באופן גרוע הרי היא מקלקלת. [בס"ד אם יהיו פרוסים לפנינו הרבה מקרים, יהיה אפשר לדון, לדמות ולחלק בין השווה והשונה]. אתחיל במס' דוגמאות, ואם תהיה היענות, אמשיך בל"נ.
--
שהייה במיעוט בתרא: שחיטת רוב הקנה והושט מספיקה, 'רובו ככולו', ואעפ"כ לפי כמה ראשונים, אם המשיך ושחט באופן פסול הר"ז פוסל את כל השחיטה.
שחרות רצועות התפילין: לאורך הרצועות יש שיעור, יתר על כן אינו נצרך. אעפ"כ יש שצידדו שגם בתוספת היתירה לכאו', יש להקפיד על הצבע השחור, ובלא"ה הכל פסול.
הולכה בזר: לשי' רבי שמעון, אין ההולכה מעכבת בעבודות הקרבן, ואף אם ביטלה כשר. מ"מ הולכה ע"י זר פוסלת.
כוונת התיבות בתפילה: יש שצידדו לומר, שבמקום שהכוונה בפירוש המילות מעכבת, כמו בברכה ראשונה של תפילת שמו"ע, הרי זה לעיכובא גם כלפי אותם מילים שאין אמירתם מעכבת כלל. דהיינו, אם לא אמרם בכלל יצא יד"ח, ואם אמרם שלא בכוונה, גרע.