אברך כתב:כתוב במשנה ברורה בהל' ר"ה שגדול אחד שהיה מוהל בראש השנה, לא היה מקנח פיו, אלא היה תוקע עם פה מלכולך בדם שיתערב דם מילה עם תקיעת שופר ויעלה לרצון.
השע"ת שם מביא שלפחות ינקה את ידיו ואת פניו מפני כבוד הברכה.
השאלה [אולי עמרצית] אם נשאר לו דם בפה, אין חשש שבמשך התקיעות יבלע אותו? והרי דם שפירש הוא ואסור.
אברך כתב:מענין מאד. ראיתי בהפלאה, הוא מדבר על הדם שיצא במציצה שלכאורה הוא לא פירש, כיון שהוא נכנס ישר לפה, וליכא דחזי ליה. כך נראים הדברים שם,
אבל במילה לכאורה המוהל מוצץ גם את הדם שכבר פירש. כך לכאורה.
על המציצה עצמה לא קשה לי, כיון שהוא הולך מיד לשטוף את הפה, אבל כל זמן התקיעות קשה שלא לבלוע רוקו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 27 אורחים