אחת לשבעים שנה נכחדים כל יינות העולם

[ש. ספראי]

מייל שקיבלתי:
פרדס יוסף על ספר בראשית פרק מה פסוק כג:
ובספר מצידת דוד הביא, דאיתא במפרשים דפעם אחת לשבעים שנה יורדין גשמים ומכלין כל היינות שבעולם,

דבר פלא זה ראיתי גם באיזה ספר בשם הישמח משה בשם הירושלמי

אבל כמה שניסיתי לחפש לא הצלחתי למצו מקור ברור יותר לדבר מופלא ומעניין זה

אולי ידוע למעכת"ר משהו בענין?
עכ"ד השואל.
אני מכיר את ד' חז"ל שאחת לשבעים שנה נכחדים כל הממזרים. אך על יין לא שמעתי. ידוע לכם מקור?

[חד ברנש]

יין מביא לידי זנות (משנה סוטה), ואם אין יין אין זנות ואין ממזרים..

[שברי לוחות]

יש בגמרא על יין תפוחים של שבעים שנה
ועל יין קרוש של שבעים שנה
המאמר הידוע מדבר על החמצת וקלקול היין ולא על כילוי היין
ועיין אורח נאמן סימן קעה אות כא

[בקרו טלה]

-

[סייג לחכמה]

אחר חיפוש מצאתי בספר פנינים יקרים עמוד נ"א הביא זאת בשם הגאון בעל כנסת יחזקאל
עה"פ ולאביו שלח מטוב ארץ מצרים (בראשית מה, כג) פירש"י מציני בגמרא ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, יש לפרש כי ידועים דברי רז"ל סוטה לד: וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים (במדבר יג כב) שחברון היתה מבונה בכל טוב על אחד משבעה בצוען כלומר כל הפירות המשקים והמאכלים שהיו בארץ כנען היו מעולים ז' פעמים מפירות ומאכלי מצרים, ולפי זה לכאורה תמוה למה שלח יוסף שהיה במצרים ליעקב שהיה בארץ כנען מטוב מצרים, והלא בארץ כנען הכל משובח הרבה יותר מטוב מצרים אלא איתא במפרשים שפעם אחת לשבעים שנה יורדין גשמים שמכלין כל היינות שבעולם, ובאחשורוש כתיב ויין מלכות רב ודרשו רז"ל שהשקה לכל אחד יין שגדול הימנו בשנים, והנה יעקב היה באותה שעה בן ק"ל שנים, וכשהיה בן שבעים שנים נתכלו כל היינות, נמצא אם כן שלא היה ליעקב יין שישן ממנו, אולם ידוע שבמצרים אין יורדים גשמים לעולם כמש"כ רש"י (ריש פר' מקץ) אם כן יתכן שבמצרים היה יין ישן יותר משנות יעקב, וזהו שאמר יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, דהיינו יין שגדול הימנו בשנים וזה לא היה בכנען כי אם במצרים וזהו מטוב מצרים

[ישראליק]

והלום מצאתי בספר מנורת שלמה להגאון ר' שלמה במוהר"ר יהודה לייב אב"ד דק"ק מיר:

ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים וגו', פירש"י, מצינו ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, וקשה מנלן.
שמעתי בשם גדול אחד, דאיתא במגילת אסתר, "כרצון איש ואיש", ופירש"י שנתן להם לשתות יין כפי שניו, ומקשין העולם, הלא ידוע בשם הרמב"ם, דאחר כלות שבעים שנה יוצא גשם ורוח ומכה כל היינות, והאיך אפשר לפרש לעשות כרצון איש ואיש, שנתן לכל אחד יין כפי שניו, ואם היה שם איזה אדם שהיו לו יותר משבעים שנה, הרי לא היה יכול לכבדו כרצונו.
אלא דידוע, שבמצרים לא ירדו גשמים ורוחות העולם, כי הנילוס היה משקה אותה, ממילא מוכח ששם במצרים לא כלו היינות מעולם, וזהו הפירוש מטוב מצרים, ששלח לו יין ישן שדעת הזקנים נוחה הימנו, ממצרים דוקא, וק"ל