האם שם הוי"ה קשור לעצמותו?

[החושב]

נפש החיים שער ב פרק ב
אמנם ענין הברכה לו ית"ש. אין הכוונה לעצמות אדון יחיד ב"ה כביכול. חלילה וחלילה. כי הוא מרומם מעל כל ברכה. אבל הענין כמ"ש בזו' דקב"ה סתים וגליא. כי עצמות א"ס ב"ה סתים מכל סתימין ואין לכנותו ח"ו בשום שם כלל אפילו בשם הוי"ה ב"ה ואפי' בקוצו של יו"ד דבי'. (ואף גם מה שבז"הק מכנהו ית' בשם אין סוף איננו כנוי עליו ית"ש אלא הכוונה על השגתנו אותו מצד כחות הנשפעים מאתו בהתחברותו ברצונו להעולמות. ולזאת כנוהו א"ס ולא אין ראשית. כי באמת מצד עצמותו ית"ש אין לו לא סוף ולא ראשית. רק מצד השגתינו כחותיו ית'. הלא כל השגתינו הוא רק ראשית. אבל אין סוף להגיע בהשגה להשיג את כחותיו ית' הנשפעים) ומה שמושג אצלינו קצת ואנו מכנים ומתארים כמה תארים ושמות וכנויים ומדות. כמו שמצינום בתורה ובכל מטבע התפלה. כולם הם רק מצד התחברותו יתברך אל העולמות והכחות מעת הבריאה. להעמידם ולהחיותם ולהנהיגם כרצונו ית"ש

ולא הבנתי לפי זה. למשל, כאשר כתוב בתורה שה' אחד. לא מדובר כאן על עצמותו? אז לא כתוב בתורה בכלל בייחס לעצמותו שהוא אחד?

[מדה]

המקור לכך הוא שמות רבה פ"ג:

באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו הקדוש ברוך הוא את השם הגדול
ויאמר אלהים אל משה אמר רבי אבא בר ממל אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא פעמים שאני נקרא באל שדי בצבאות באלהים בה' כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה' שאין ה' אלא מדת רחמים שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון...

משמעות הדברים היא ששם הוי"ה שם פרטי הוא.
ועיינתי בנפש החיים וראיתי שהביא מדרש זה באותו שער.
וכן כתב הפרדס שער יט פרק א:

ואל יעלה בדעת המעיין לומר כי מה שאנו אומרים שם העצם ר"ל עצמות המאציל א"ס חלילה, כי זה דבר בלתי הגון כמו שבארנו והארכנו בשער ג' פ"א. אלא הכוונה באמרנו שם העצם, שהוא עצם הספירות פי' שם הכולל כל עצמות הספירות. ונודע שענין האצילות כולו הוא שמו של הא"ס פי' מורה על עצמותו.

והוא משום שהשמות למעלה מורים על תכונת הנושא, ואי אפשר לתאר עצמות הא-ל בשום תכונה.
ולעניין קושייתו, יש לזכור שעצמותו ית' מתפשט בספירותיו, ולכן אף שהשמות מתארים הספירות, ולא עצמותו, מכל מקום השמות עדיין מוסבים עליו.
וכוונת הנפש החיים שם, שע"י הברכות ממשיכים להמשיך תוספת אור בסדר השתלשלות ובעולמות, (בחסידות מובא הלשון להבריך את הגפן) וא"א לומר "המשכה" על עצמותו.

וראה בשל"ה (תולדות אדם) בית ה', (מתחיל בדף ג בדפוס הישן), שחלק על הפרדס, וביאר שיש כמה אופנים ודרגות בשם הוי"ה.

אמנם בחסידות חב"ד מבואר דיוק במה שכתב המדרש בתחילה, שבקש משה לידע שמו הגדול, נשמע מזה שיש שם הגדול, ומהו התירוץ לפי מעשי אני נקרא? אלא שבאמת כל השמות נקראים שמו הגדול, והוא מצד יחודם בשמו הגדול, שהוא שם הוי"ה שלמעלה מהספירות. ומבואר ששמו הגדול הוא שם הוי"ה שלמעלה מאצילות, ומה שרחמים נקרא הוי"ה, הוא מצד שגדרו של כלי הספירה הוא בצורה שאינו מסתיר על שם הוי"ה שמו הגדול, והוא (שמו הגדול) רחמים פשוטים שלמעלה מספירת התפארת שהיא בחינת הרחמים.

[דרומי]

וראה בספר 'דרך מצוותיך' לה'צמח צדק', במאמר ארוך הנקרא 'שורש מצות התפילה', ושם בסעיפים הראשונים (בערך עד סעיף יו"ד) מדבר בזה בשפה די פשוטה המתאימה גם לאלו שפחות מתמצאים בחכמת הסוד.

[החושב]

ולעניין קושייתו, יש לזכור שעצמותו ית' מתפשט בספירותיו, ולכן אף שהשמות מתארים הספירות, ולא עצמותו, מכל מקום השמות עדיין מוסבים עליו.
וכוונת הנפש החיים שם, שע"י הברכות ממשיכים להמשיך תוספת אור בסדר השתלשלות ובעולמות, (בחסידות מובא הלשון להבריך את הגפן) וא"א לומר "המשכה" על עצמותו.

לא הבנתי מה ענית. אני שואל שאלה נורא נורא פשוטה.
הנפש החיים טוען שאף פעם אנחנו לא מדברים על עצמותו. וגם שם הוי"ה - זה לא כינוי אל עצמותו.
שאלתי שלפי זה נמצא שאין בתורה שם אזכור של עצמותו. כל מה שנאמר - זה רק דברים הנאצלים, ספירות וכו'. נמצא שבתורה גם לא כתוב שמצד עצמותו הוא אחד. כמובן, עדיין אפשר להגיע למסקנא זו מצד הפילוסופיה, וכמו שכתב הרמב"ם (יסודי התורה א-ז). אבל אם יבוא איזה כופר ויטען: מצד עצמותו יש שניים. אחד מהם האציל והפשיט את אורו אל הספירות וכו' והשני - לא. אבל הוא קיים. איפה כתוב בתורתכם שזה לא כך?
לפי הנפש החיים, לכאורה, תצטרך לומר, שאכן זה לא כתוב בתורה באופן מפורש. אבל יש לנו דרכים אחרות להיות בטוחים בזה.

למותר לציין שכל זה אני כותב כקושיא וניסיון להבין את דברי נפש החיים ודעמיה.

הרמב"ם (יסודי התורה א-א) כותב:
יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו.

וכמובן כאן הוא מדבר על עצמותו.

ובהמשך (א-ז) הוא כותב:
אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים, אלא אחד... וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד.

כלומר ברור, שהיסוד הזה, שמצד עצמותו הוא אחד כתוב בתורה בצורה הכי ברורה שיש.

[מדה]

חטאתי במה שלא בארתי דברי די צרכם. ואשתדל להבהיר.

פשוט הדבר שמתפללים ומברכים לעצמותו, הרי כתוב בספרי שהובא בבחיי (שמעתי שאינו בספרי שלנו), והובא שם בשורש מצות התפילה שציין דרומי, שכתוב "בכל קראינו אליו", "אליו", ולא למדותיו. וכמו שכתבת, ברור שהתורה מדברת על עצמותו.
אך נתקלנו בבעיה, איך אנו יכולים לכנות עצמותו בשם? הלא השם יש לו פירוש, ומיחסים השם להדבר בגלל תכונתו, ואיך אפשר לומר שהשמות מדברים על עצמותו?
לכן אמרו אמרו, ששתי הצדדים נכונים. אחד שאנו מכוונים לעצמותו, ושנית שהשם עצמו אינו כינוי לעצמותו.
והביאור, שכמו שכתוב בזהר, "איהו וחיוהי חד, איהו וגרמוהי חד", שעצמותו מתלבש בספירותיו, וכשאנו מכנים אותו בשם אלקים, כוונתינו "עצמותו, שהוא המתלבש במדת הגבורה כשעושה דין". וכן בשאר שמות. נמצא, שאין אנו מכנים עצמותו, אלא על שם פעולת התלבשותו. אבל מכל מקום מתיחסים אליו, ואומרים שמציאות זו של עצמותו ית', שהיא גם המתלבש תוך הספירות, אחד הוא.
אמנם הטעם שיש שמות מחולקים, הוא משום שכשקוראים לו ית' בשם זה, מעוררים אותו כביכול להלבש באותה מדה.
ושיעור דברי הגר"ח וואלאז'ין שם, תחילה (קודם הציטוט שהבאת) כתב שענין ברכה הוא תוספות אור, ואיך אפשר לומר שמוסיפים אור בעצמותו? וכמו שכתב בציטוט שהוא מרומם על כל ברכה. אז הזכיר הענין שקשה לומר שהשמות מכנים עצמותו, ואז ביאר שכיון שהשמות מכנים עצמותו המתפשט בספירותיו, נפתרה בעיית הברכה, שהרי שם שייך תוספת אור.
ביאור זה הוא על פי מה שזכרתי ממה שכתוב בשורש מצוות התפילה, ועיין שם.

אמנם קשור לשאלתך, היא השאלה של גדר הספירות (עצמות או כלים, וכמה דעות נאמרו, ועיין קצתם בפרדס שער ד), ויש לה השלכות לשאלה זו. והסברתי לפי פשוטו, על פי מה שכתוב שם בדרך מצותיך. אני מקווה שהפעם הועלתי לך.

[החושב]

ששתי הצדדים נכונים. אחד שאנו מכוונים לעצמותו, ושנית שהשם עצמו אינו כינוי לעצמותו.

ישר כוח.

למעשה אם כן הכל מאוד פשוט (למרות שכמו תמיד בתחום הזה, זה נראה מסובך).
והמשל על דרך הקצנה, כמו בתחנת מוניות שלכל נהג יש מספר. וכך הם פונים אחד אל השני "חמש, אתה שומע? קבל קריאה"
כאשר אומרים 'חמש' מתכוונים, כמובן, לאדם. והמילה 'חמש' לא מבטא כלל את המהות שלו.
וכך הוא בעצם עם כל השמות שלנו: ראובן, שמעון... השם לא אומר כלום, ורק כך מסבירים למי מתכוונים.
ההתייחסות הזו לשמות אצלנו היא כ"כ פשוטה ומובנית, שקשה לפעמים להבין מה בכלל מציק למקובלים ושאר העוסקים בתחום.
ומה שמציק להם ומבחינתם דורש הסברים, שאצלם 'שם' זה משהו אמתי. משהו שמבטא את המהות.
ואז, בעצם, מה שאומרים כאן, ומה שהסברת, שלמעשה השמות זה לא מבטא את המהות של עצמותו. אלא יש להתייחס לשמות כמו כל אדם רגיל מן השורה מתייחס לשמות. כמו שאם אני אומר למישהו 'ראובן' לא עולה בדעתי שזה מבטא משהו על המהות שלו. כך כאשר פונים אל הקב"ה, והיינו אל עצמותו, ועל מנת לפנות אליו אומרים אחד הכינויים, או אפילו שם הוי"ה - זה באותה הדרך.

[צביב]

בדרך המשל שנכתב למעלה,
יש חילוק בין פגיעה במספר חמש, להחליט לקרוא לו ארבע,
ובין ''ניק'' לפגוע בשם הניק שבחר כאן לעצמו.

[סגי נהור]

ששתי הצדדים נכונים. אחד שאנו מכוונים לעצמותו, ושנית שהשם עצמו אינו כינוי לעצמותו.

ישר כוח.

למעשה אם כן הכל מאוד פשוט (למרות שכמו תמיד בתחום הזה, זה נראה מסובך).
והמשל על דרך הקצנה, כמו בתחנת מוניות שלכל נהג יש מספר. וכך הם פונים אחד אל השני "חמש, אתה שומע? קבל קריאה"
כאשר אומרים 'חמש' מתכוונים, כמובן, לאדם. והמילה 'חמש' לא מבטא כלל את המהות שלו.
וכך הוא בעצם עם כל השמות שלנו: ראובן, שמעון... השם לא אומר כלום, ורק כך מסבירים למי מתכוונים.
ההתייחסות הזו לשמות אצלנו היא כ"כ פשוטה ומובנית, שקשה לפעמים להבין מה בכלל מציק למקובלים ושאר העוסקים בתחום.
ומה שמציק להם ומבחינתם דורש הסברים, שאצלם 'שם' זה משהו אמתי. משהו שמבטא את המהות.
ואז, בעצם, מה שאומרים כאן, ומה שהסברת, שלמעשה השמות זה לא מבטא את המהות של עצמותו. אלא יש להתייחס לשמות כמו כל אדם רגיל מן השורה מתייחס לשמות. כמו שאם אני אומר למישהו 'ראובן' לא עולה בדעתי שזה מבטא משהו על המהות שלו. כך כאשר פונים אל הקב"ה, והיינו אל עצמותו, ועל מנת לפנות אליו אומרים אחד הכינויים, או אפילו שם הוי"ה - זה באותה הדרך.

משל יותר נכון יהיה - כאשר הנוסע קורא לבעל המונית "הנהג".
הנהג איננו שם שמתייחס לעצמותו של האדם, אלא מבטא את אופן התייחסותו אל הנוסע, שכלפי הנוסע הוא "הנהג".
מסיבה זו, בבית אין קוראים לו "הנהג" אלא "אבא", כיון שהתייחסותו אל בניו שונה מהתייחסותו אל הנוסעים ברכב.
זהו סוד מה שיש להקב"ה שמות שונים, ונקרא לפי מעשיו, היינו לפי אופן התייחסותו אלינו הנבראים באופנים שונים.
אעפ"כ, כאשר פונים אל הנהג בתואר "הנהג", אין מתכוונים לרשיון הנהיגה שלו, או אפילו (למעלה מזה) ליכולת הנהיגה שלו, אלא אליו, אל האדם עצמו, כפי שהוא 'מתלבש' בתפקיד הנהג.