פורום אוצר החכמה

ידועים דברי הט״ז שביאר כפילות הלשון ״מלוך על כל העולם כולו״ שהכוונה “כל״ ממש לאפוקי מרובו ככולו. (עיין לבוש וט״ז הלכות ראש השנה)

אשמח לראיות לכאן ולכאן ולעוד מראי מקומות בזה.

עי' פרדס יוסף החדש תחילת פר' קרח עה"פ כי כל העדה כולם קדושים [בדברי הבנין אריאל שם]

בקרו טלה כתב:עי' פרדס יוסף החדש תחילת פר' קרח עה"פ כי כל העדה כולם קדושים [בדברי הבנין אריאל שם]

יישר כח! אפשר לשלוח תו״ד?

-

יישר כח גדול!
ועיין זבחים פב. כל היום כולו. כל הענין כולו.

ועי' סנהדרין עח א
מח' תנאים בזה
אם כל נפש או נפש כל דהוא

פירוש אחר -
viewtopic.php?f=50&t=24325&p=305118&hilit#p305118

מוצאים אנו אצל נביאינו עליהם השלום שנתנבאו בסגנון זה. וז"ל הרד"ק על הפסוק 'שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ' (יחזקאל כ מ):
כֶּפֶל הָעִנְיָן לְחַזֵּק. וְכֵן 'וְכָל צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ' (ירמיה ל טז), 'כָּל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם' (ישעיה יד יח) וְהַדּוֹמִים לָהֶם. וְחִזּוּק הָעִנְיָן בְּזֶה הַדָּבָר לוֹמַר, כִּי אַף עַל פִּי כֵן בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג לֹא יָמוּת מֵהֶם אֶחָד, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיוּ בְּצָרָה.
וכן כתב על הפסוק 'וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה' (יחזקאל לו ט): הַכֶּפֶל לְחַזֵּק הָעִנְיָן, וּלְהוֹרוֹת עַל עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ עַד הַיּוֹם.

כח עליון כתב:ועי' סנהדרין עח א
מח' תנאים בזה
אם כל נפש או נפש כל דהו

ביאור המחלוקת בסנהדרין שם הוא כדלהלן:
'כל' משמש בשתי לשונות:
א. שלמות דבר, כמו 'כל היום וכל הלילה';
ב. שום דבר, משהו, כמו 'ולא נותר כל ירק', 'כל מלאכה לא יעשה בהם'.
המלה 'כל' בפסוק 'ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת' שפת יתר היא, כי היה די לומר 'כי יכה נפש אדם' והכל בכלל, אלא ללמדנו –
שיטת חכמים: רק המכה את הנפש כולה מומת, ולא המכה את מקצתה – על פי הוראה א של מלת 'כל';
שיטת רבי יהודה בן בתירא: אף המכה משהו מן הנפש מומת – על פי הוראה ב של מלת 'כל'.

ביקורת תהיה כתב:

כח עליון כתב:ועי' סנהדרין עח א
מח' תנאים בזה
אם כל נפש או נפש כל דהו

ביאור המחלוקת בסנהדרין שם הוא כדלהלן:
'כל' משמש בשתי לשונות:
א. שלמות דבר, כמו 'כל היום וכל הלילה';
ב. שום דבר, משהו, כמו 'ולא נותר כל ירק', 'כל מלאכה לא יעשה בהם'.

לא כנחלק אלא כמוסיף על דבריו, בשורש המילים שני הפירושים במילה יסודם בדבר אחד, ריבוי וכלליות, אלא שהפירוש הראשון רואה את הריבוי והכלליות בדבר עצמו, והפירוש השני רואה את הריבוי והכלליות במבט חובק כל, כלומר כל מה שיש לו רק משהו של הדבר.

שמעתי פעם שהרמב"ן כותב בהל' נדה שעיון כל הגוף (לפני טבילה) הוא חיוב מן התורה, והו"ד בבית יוסף ושו"ע, והרי זה פשוט בלתי אשפרי לאשה לעיין בכל גופה, אך לפי הכלל דכל היינו רוב א"ש.

הצעיר באלפי כתב:שמעתי פעם שהרמב"ן כותב בהל' נדה שעיון כל הגוף (לפני טבילה) הוא חיוב מן התורה, והו"ד בבית יוסף ושו"ע, והרי זה פשוט בלתי אשפרי לאשה לעיין בכל גופה, אך לפי הכלל דכל היינו רוב א"ש.

כמדומני שהט״ז סובר דע״י משמוש הגוף יוצא ידי חובת עיון דאורייתא.

מנחות ו:
בכל הפסולין כולן
[ועיין טהרת הקדש]

דברים מעוררים מהספר עברא דדשא [ח"א] למו"ר הגרש"א שליט"א:הרוצה להרחיב דעתו יעיין שם עמ' קפא והלאה כל הדרשה (באוצר המקוון).

נ.ב. לידידי ואלופי הג"ר שמואל דוד שליט"א
עיי"ש בעמ' נח מה שהעיר בדברי הגמ' (סוכה מה:) 'כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן' שאי אפשר לבאר שם כהט"ז.

יישר כח גדול!

ויש לציין גם דברי הגמרא בהוריות ג: על כל עדת ישראל, והלימוד מהגוי כולו שאין גוזרים גזירה על הציבור אא"כ רוב הציבור יכולים לעמוד בו

חולין קו: נוטל אדם את שתי ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום כולו
ועיין לשון התוספות

בקרו טלה כתב:-

הפרדס יוסף שם מקשה על הגמ' בהוריות דלמדו מכל עדת דצריך שיורו כל הבית דין ולא סגי ברובא, והקשה הרי 'כל' ג"כ לא משמע אלא רוב ונשאר בצ"ע

ואשתמיט ליה למר שהמהרש"א על אתר ביאר הדבר, דכיון דבבית דין יש דין כללי של אחרי רבים להטות ואזלינן בתר רובא, היה ידעינן מ'עדת' בלחוד דסגי ברוב, ואם כן תיבת כל מיותר לגמרי אם לא לומר שכאן צריך כל ממש ולא סגי ברוב.

-

ובעיקר דברי הטו"ז בהל' ר"ה שהובא בפתיחת האשכול, ציין הרש"ש שם בהוריות לעיין בחידושיו על שו"ע שם. האם נדםסו חידושי והגהות הרש"ש על שלחן ערוך?

מיללער כתב:ובעיקר דברי הטו"ז בהל' ר"ה שהובא בפתיחת האשכול, ציין הרש"ש שם בהוריות לעיין בחידושיו על שו"ע שם. האם נדםסו חידושי והגהות הרש"ש על שלחן ערוך?

ודאי שנדפסו, בשו"ע מדפוס ווילנא תרי"ט ואילך (כיום בילקוט מפרשים שבסוף כרכי השו"ע).
הנה הקטע המבוקש:

קאצ'קלה כתב:

מיללער כתב:ובעיקר דברי הטו"ז בהל' ר"ה שהובא בפתיחת האשכול, ציין הרש"ש שם בהוריות לעיין בחידושיו על שו"ע שם. האם נדםסו חידושי והגהות הרש"ש על שלחן ערוך?

ודאי שנדפסו, בשו"ע מדפוס ווילנא תרי"ט ואילך (כיום בילקוט מפרשים שבסוף כרכי השו"ע).
הנה הקטע המבוקש:

רשש סימן תקפב.JPG

תודה רבה!

מנחות כו: ומתעכלין והולכין כל הלילה כולה
ועיין דק״ס

מנחות כז. כולן באגודה אחת.
עיין רש״ש.
ואפשר שכולן = רובן ודוק׳.

בקרו טלה כתב:עי' פרדס יוסף החדש תחילת פר' קרח עה"פ כי כל העדה כולם קדושים [בדברי הבנין אריאל שם]

הערה בנד"ד.
הנה האריכו וכבר נכב"ב היכן נעלמו בניו של משה שלא הוזכרו בתורה (מלבד מס' פעמים) ולא שמענו על צאציו ואכמ"ל.
וכתב החזקוני ריש פרשת יתרו וז"ל "י"מ כל הפרשה מוישמע יתרו עד וילך לו אל ארצו לאחר מתן תורה... ולפי שטה זו צ"ל גרשום ואליעזר לא עמדו על הר סיני ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שלא הוזכרו מכאן ואילך בשום מקום בתורה עכ"ל.
ועל הפסוק הנ"ל וכל העדה כולם קדשים פרש"י כולם קדשים – כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה. והנה לפי דברי החזקוני לא היו כולם במתן תורה ואף רש"י הביא שיטה זו, ומהו א"כ כולם קדשים, ושמא תאמר רובו ככולו, אזי תיקשי מדברי הט"ז הנ"ל דהא הכא נכפל כל העדה כולם קדשים ומוכרח שהיו כולם ללא יוצא מן הכלל.

יש לעיין מדוע לא העיר הלבוש על ״כל הרשעה כולה״ וצ״ע.

שמואל דוד כתב:יש לעיין מדוע לא העיר הלבוש על ״כל הרשעה כולה״ וצ״ע.

לגבי דברי הלבוש,בזכרוני היה שאכן העיר ואולי הדבר מבולבל בזכרוני ובעל ההערה הוא מהרי"ל,אך אם תפתח "מעשה רב" על ימים נוראים באמת מוזכר שם או שזה במילואים שיש מראשוני האחרונים וכן מודפס בסידורי הספרדים "והרשעה כולה בעשן",מלבד זה שלא הבנתי איך העשן מכלה לרשעה הבנתי מדוע לא גרסו כמודפס בסידורי האשכנזים "וכל הרשעה כולה כעשן" ומ"מ כעשן יותר מובן והוא על דרך זה שאין לעשן ממשות כל עיקר וכמו שהיעלמותו בקלות אף הרשעה כן.

ולעניננו נראה לענ"ד לחזק הביאורים שהוזכרו לעיל ע"פ אימרת ר' יוחנן בקידושין "אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ" ועל כן ראו מתקני הנוסח לכפול לתיבת "כל".

מנחות לא:

כל השם כולו (עיין רי״ף ורא״ש דל״ג תיבת כולו)
ועיין בספר כלי גולה.

שמואל דוד כתב:יש לעיין מדוע לא העיר הלבוש על ״כל הרשעה כולה״ וצ״ע.

עי' בלבושי שרד שהביא שזאת כוונת הט"ז, עיי"ש בדבריו בסי' תקפ"ב ס"ק ג [ועי' בהגה במהדורת פרידמאן]

מיני ומינך כתב:

שמואל דוד כתב:יש לעיין מדוע לא העיר הלבוש על ״כל הרשעה כולה״ וצ״ע.

עי' בלבושי שרד שהביא שזאת כוונת הט"ז, עיי"ש בדבריו בסי' תקפ"ב ס"ק ג [ועי' בהגה במהדורת פרידמאן]

יישר כח!
אפשר לשלוח צילום?

מנחות לה: כל המצות כולן כו'
ועיין בספר תמורת איל מגילה כא:

על פת הנילושה בחלב אי' ד"כל הפת כולה" אסורה. וכמדומני שהאחרו' כתבו בזה ביאורים.

בסוף הלל ״וכל עמך בית ישראל כולם ברנה״ כו׳

חולין קח.
כל החתיכות כולן

וימח את כל היקום ויש נדון בגמרא אם המבול היה בארץ ישראל.

קראקובער כתב:וימח את כל היקום ויש נדון בגמרא אם המבול היה בארץ ישראל.

אפילו אם המבול לא היה בא״י, מ״מ מתו מהבלא.

שמואל דוד כתב:

קראקובער כתב:וימח את כל היקום ויש נדון בגמרא אם המבול היה בארץ ישראל.

אפילו אם המבול לא היה בא״י, מ״מ מתו מהבלא.

אפ"ה לא שייך לשון "וימח" על בנ"א שמתו בהבלא.

"מכל החי" (נח)
להוציא דגים ועוג.

מנחות סו.
דכל השנה כולה מלאה שבתות

היום ראיתי ביאור נפלא ברוח חיים פרק ו על המשנה כל העוסק בתורה לשמה כו׳ ״כל העולם כולו״ כדאי הוא לו.

חולין דף י. באותו המין כל היום כולו

ועיין דעת תורה (מהרש"ם) או"ח תרפב