עיסוק בענינים אחרים בשעת קריאת התורה

[דרומי]

ראיתי ב'הליכות שלמה' תפלה ע' קמג הערה ה:

"מי שנתהרהר תוך כדי שמיעת קריאת התורה, או אפילו שח, כל שלא הסיח דעתו מן הקריאה, והיינו שאם היה הקורא טועה היה הוא מרגיש בכך, אינו צריך לחזור ולשמוע קריאת התורה. ואף שבשאר דברים ששומע מאחר כדי לצאת ידי חובתו לא יצא בכהאי גונא, בקריאת התורה יש לסמוך על הפוסקים שאין זה חיוב על כל יחיד אלא חובת הציבור".

אני מחפש מי עוד מדבר על זה ו'מלמד זכות' על אלו שאינם מרוכזים לגמרי בקריאה.

[אוצר החכמה]

בעיני החידוש הגדול הוא הפוך. שפשוט להגרשז"א שבדברים שחייבים לצאת בהם כגון במגילת אסתר לא יצא אע"פ ששומע באופן שאם יטעה הקורא ירגיש.

[ברזילי]

קראה מתנמנם יצא

[אוצר החכמה]

אני חושב שעל זה יחלק הגרש"ז בין קורא בעצמו לשומע. אבל כאמור בעיני זה עדיין חידוש גדול.

[כדכד]

החילוק הזה מפורש במשנ"ב שם