פורום אוצר החכמה

נקלעתי היום לאחת הערים בארץ ויצא שלא אכלתי עד שעה מאוחרת. חפשתי מקום לקנות בו דבר מאכל ומצאתי עצמי בשוקה של העיר. אמרתי בלבי אולי אקנה מפרותיה של א"י אבל שאלתי לתומי את בעלי הדוכן אם יש להם תעודת כשרות. הם ענו לי : "מה פתאם. אנחנו אנטי, למה שאנחנו נשלם לגזלנים האלה (מה שלא נכון עובדתית שהם היו צריכים לשלם אבל אני מלמד זכות בזה שהם לא ידעו זאת)". כיווןשהייתי רעב והיה מאד מאוחר הלכתי בזריזות משם לעבר דוכן אחר שבו היו תעודות ושם קניתי מבלי לומר מלה לבעלי הדוכן ההוא.
האם צדקתי, האם הייתי צריך למחות או שמצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע"?

לפענ"ד מצווה שלא לומר.

מחאה על איזה לאו? האם יש חובה הלכתית למכור רק עם תעודה?

ישראל אליהו כתב:מחאה על איזה לאו? האם יש חובה הלכתית למכור רק עם תעודה?

בזיון תלמידי חכמים.
לשון הרע.
הכשלת הרבים.
וכל המסתעף.

עצם זה שלא קנית - הוא המחאה

ישראל אליהו כתב:מחאה על איזה לאו? האם יש חובה הלכתית למכור רק עם תעודה?

בודאי שיש
יש חובה לאכול כשר
במציאות ימינו אין דרך לדעת שמשהו כשר אם אין לו הכשר
ממילא ודאי שיש חובה למכור רק עם תעודה
כל זה בנוסף למ"ש הרב עזריאל ברגר לעיל שזה גם נכון

דרומי כתב:עצם זה שלא קנית - הוא המחאה

זה שלא קניתי זה כי זה לא מתאים לי וכפי שקודם ניגשתי לחנות עם הכשר ושאלתי אם יש להם משהו מסויים ולא היה להם - זה שהלכתי משם בלי לקנות זו מחאה על כך שהם לא מכרו את המוצר שבקשתי?

עצם זה שלא קנית זו המחאה הכי גדולה - שהוא מרגיש בכיסו

אבל כן היית צריך לדעתי לומר מילה טובה לחנות בעלת הכשרות, לומר לה שאצל פלוני לא קנית כי אין לו כשרות, ואצלו בגלל הכשרות כן.

יש בזה י"ז לאוין י"ד עשין וד' ארורים
טוב, לא באמת רק חלק

אליהו.ב כתב:עצם זה שלא קנית זו המחאה הכי גדולה - שהוא מרגיש בכיסו

אני חושב שהוא מודע לזה שיש שומרי כשרות שלא יאכלו ולא יקנו בלי כשרות ובכל זאת הוא פותח בלי כשרות כי הוא מתנגד לכך ואין זו יותר מחאה מאשר מה שלא קניתי מה שלא רציתי לקנות