פורום אוצר החכמה

קונטרס מחכם צעיר. נכנס לכאן באישורו.

ישר כח גדול.

מדוע כ"כ פשוט שאין לשמוע מוסיקה ב'בין המצרים' וספיה"ע הלוא כל מה שאסרו חכמים הוא ריקודים ומחולות, ומשמעותם של ריקודים ומחולות הם ענייני שמחה ומסיבה, משאכ כשאדם שומע לעצמו מוסיקה הוא דבר סטנדרטי ורגיל ואין בו כל משמעות של שמחה ומסיבה,
אשמח אם תחכימוני בעניין.

בס"ד
מזה זמן תמהתי למה מוזיקה ישראלית שאין בה שירי עגבים ח"ו. הינה מוקצה מחוץ לתחום במחננו. הגם שמבחינת הלכה הבעיה האמיתית היא בשירת פסוקים כפי שהאריך מחבר הקונטרס הנ"ל. מה גם שחלק ממה שמכונה כיום "מוזיקה חסידית/ חרדית" רק מוזילה את רוממות השירה הן מבחינת שפלוני מחבר מנגינת טראנס ויכול להלביש מילים מ"ונתנה תוקף "וכד'.
. לגבי מוזיקה קלאסית שהכותב נוטה להחמיר. איני מבין . זו מוזיקה כבידה שיוצרת אוירה ולא שמחה. יש לחלק בין הנאה לבין שמחה לפו"ר.

יורשה לי הקטן לומר שאני מלא התפעלות מהעובדא שישנם צורבים צעירים שזוכים לברר ענין על בוריו ממש, ולערוך ענפיו ופארותיו כשולחן ערוך לפני הלומדים האומרים חכלילי. ירבו כמותו בישראל.

שיר ורננים כתב:שחלק ממה שמכונה כיום "מוזיקה חסידית/ חרדית" רק מוזילה את רוממות השירה הן מבחינת שפלוני מחבר מנגינת טראנס ויכול להלביש מילים מ"ונתנה תוקף "וכד'.

viewtopic.php?f=28&t=39971&p=453921&hilit=#p453921

משולש כתב:

אש משמים כתב:

משולש כתב:אני חושב שהמוזיקה המכונה "חסידית" (מודרנית) מוטב לו לא היתה באה לעולם. וכי בגלל שלחילונים יש מוזיקה כושית גם אנחנו צריכים כזאת כ"קיום נבדל"?

עדיף שיהיה לחרדים את התחליף למוזיקת הכושים מאשר שישמעו את הכושים בעצמם, לא

כן.
אבל עדיף משניהם לא זה ולא זה.

יעקב כץ כתב:מדוע כ"כ פשוט שאין לשמוע מוסיקה ב'בין המצרים' וספיה"ע הלוא כל מה שאסרו חכמים הוא ריקודים ומחולות, ומשמעותם של ריקודים ומחולות הם ענייני שמחה ומסיבה, משאכ כשאדם שומע לעצמו מוסיקה הוא דבר סטנדרטי ורגיל ואין בו כל משמעות של שמחה ומסיבה,
אשמח אם תחכימוני בעניין.

לא עברתי על הקובץ, אבל כידוע שהתרוה"ד לא שר זמירות שבת בביתו בבין המצרים וכמופיע בלקט יושר. אמנם זה לא מעיקר הדין, אבל אפשר ללמוד מזה

מדהים לראות כמה הערכה וחיבה יש לאדם המחמיר בדורנו, וכמה שמחה יש כאשר "התגלתה חומרה חדשה" (ולהיפך, להיפך...) והגיע הדבר עד אשר "יש רבנים שיראים שיאמרו עליהם שהם מן המקילין, בזמן שכוחא דמחמירין עדיף" (שו"ת משנה הלכות חלק ח' סי' קי"ט).

ובזמן שמעשה רב להקל בזה, כהרב עובדיה שהיה מגדולי הדור ושמע שירים בכל עת מצוא, גם זמרות כמו אומכלתום ולילה מורד (ועוד שמות שאיני מתמצא בהם), וסבר שדין שירים מוקלטים (מתוך רדיו / דיסק / קלטת וכיוצא) אינם כדין כלי נגינה ממש וההבדל בזה פשוט, שלא לדבר על שירי קודש והלל להקב"ה שבזה כתב להקל גם בכלי נגינה דהיינו תזמורת, בשו"ת יחוה דעת חלק א סימן מ"ה: "כל שיש בו שבח ותהלה להשי"ת, כגון פיוטים ומזמורים, מותר, וכו', שלא נאסר אלא כשעושה דרך פריצות, וזהו שאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, כלומר כמנהג העמים ע"ש. מוכח שאף בכלי נגינה כל שנעשה דרך שבח ותהלה להשי"ת, שלא בדרך פריצות וקלות ראש מותר".

ואחרי כל זאת, ומנהג ישראל שהוא פשוט להקל בזה, לא רק בשירים שזה מילתא דפשיטא בכל בית בישראל אלא גם בהופעות למיניהם (ולא מזמן נלחמו נציגי ציבור חרדיים על מנת לאפשר הופעה של זמר כדי שיהיה לאנ"ש מה לעשות בבין הזמנים) בא איזה אברך (בעילום שם, כרגיל) ומחמיר, ומה רבה ההתפעלות ממנו.

אולי אפשר ללמד זכות שהמתפעל הוא רק אדם אחד שמעוניין להפיץ תורת מורו ורבו שיצא כמעט נגד כל הזמרים החרדיים בארץ ובעולם (בגלל שמופיעים בהפרדה ואינם מופיעים רק לגברים כמצוות הפשקווילים), ולכן עושה עצמו כמתפעל.

אגב, הקונטרס מלא שיבושים, וכגון מה שכתב "הסכמת כל הפוסקים, דאיסור זמרא כולל אף שמיעת מוזיקה מ'טייפ'". דאף בימי הספירה ובימי בין המיצרים יש כמה וכמה פוסקים שהתירו בזה וחילקו בין כלי שיר לטייפ וכדומה, ומהם הגר"ע יוסף הנ"ל שכתב "נכון להחמיר" שהוא לשון של היתר מעיקר הדין.

גם בענין החילוק הפשוט בין שירים שקטים לשירים רועשים, הביא בקושי בהערה משהו קטן "בשם הגרח"פ שיינברג" ודילג על לא מעט פוסקים שחילקו כך (והתירו גם בימי הספירה), ביניהם מגדולי הדור כמו הגרש"ז אויערבאך בספר "הליכות שלמה" (ספירת העומר עמ' שס"ה). והוא עצמו הזכיר אותו לגבי ענין אחר, אבל כשעסק בזה גופא, שכח להזכירו.

זאת רק מהמעט שראיתי, ויש עוד הרבה מה להעיר.

נ.ב. מעניין לראות מה שכתב בעניין שירים בספירת העומר, וז"ל: "איסור זה של שמיעת כלי זמר ומוזיקה בימי ספיה"ע, לא נזכר כלל בדברי האחרונים, כי אם בפוסקי הדורות האחרונים... ודלא כמש"כ בשו"ת משנת יוסף (חלק יג סי' קסו אות א'), שאיסור זה עתיק יומין הוא ומקור בדברי הקדמונים". והמעיין שם בהמשך דבריו יראה עד כמה השתרבב איסור זה כתוצאה מדברי המג"א על ריקודים ומחולות שלא הזכיר נגינה כלל, ומתייחסים לזה כמנהג ישראל מדורי דורות, ועד שהגיעו לאסור צלצול של סלולרי. ולבסוף מצא מקור לאסור "כי ממילא אסור כל השנה".

ובדורינו כאשר אפילו בני הנעורים, ילדים רכים, מתדרדרים לתהומות של שמיעת שירים טמאים וזולים של זמרי ארצנו המטנפים בשירי עגבים (כאשר העיד כאן פלוני באשכול שנמחק על הס"מ שאורב לישיבות, שראה ילדים בת"ת בקיאים בשירי עגבים) מיותר לבאר כמה מזיק הוא להחמיר ולהחמיר ולאסור עליהם הכל, גם שמיעת זמר חסידי או מזרחי מהסוג היר"ש ששרים שירים עם תוכן יהודי.

עובר ושב כתב:מדהים לראות כמה הערכה וחיבה יש לאדם המחמיר בדורנו, וכמה שמחה יש כאשר "התגלתה חומרה חדשה" (ולהיפך, להיפך...) והגיע הדבר עד אשר "יש רבנים שיראים שיאמרו עליהם שהם מן המקילין, בזמן שכוחא דמחמירין עדיף" (שו"ת משנה הלכות חלק ח' סי' קי"ט).

על דרך זה מצאתי כתוב בדף השער של השלחן ערוך השייך לאחד מהנ"ל בזה"ל

הבהרה
כל מקום שתמצא בספר הזה 'מותר', 'כשר', או 'טהור', אין זה אלא בדורות הקודמים בימים שהיו ראויים להקל. אבל בזמן הזה אדרבא בל יראה ובל יפקד ובמקומם צ"ל: 'אסור', 'פסול', 'טמא'.
ומצוה לפרסמו

עובר ושב כתב:מדהים לראות כמה הערכה וחיבה יש לאדם המחמיר בדורנו, וכמה שמחה יש כאשר "התגלתה חומרה חדשה" (ולהיפך, להיפך...) והגיע הדבר עד אשר "יש רבנים שיראים שיאמרו עליהם שהם מן המקילין, בזמן שכוחא דמחמירין עדיף" (שו"ת משנה הלכות חלק ח' סי' קי"ט).

ובזמן שמעשה רב להקל בזה, כהרב עובדיה שהיה מגדולי הדור ושמע שירים בכל עת מצוא, גם זמרות כמו אומכלתום ולילה מורד (ועוד שמות שאיני מתמצא בהם), וסבר שדין שירים מוקלטים (מתוך רדיו / דיסק / קלטת וכיוצא) אינם כדין כלי נגינה ממש וההבדל בזה פשוט, שלא לדבר על שירי קודש והלל להקב"ה שבזה כתב להקל גם בכלי נגינה דהיינו תזמורת, בשו"ת יחוה דעת חלק א סימן מ"ה: "כל שיש בו שבח ותהלה להשי"ת, כגון פיוטים ומזמורים, מותר, וכו', שלא נאסר אלא כשעושה דרך פריצות, וזהו שאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, כלומר כמנהג העמים ע"ש. מוכח שאף בכלי נגינה כל שנעשה דרך שבח ותהלה להשי"ת, שלא בדרך פריצות וקלות ראש מותר".

ואחרי כל זאת, ומנהג ישראל שהוא פשוט להקל בזה, לא רק בשירים שזה מילתא דפשיטא בכל בית בישראל אלא גם בהופעות למיניהם (ולא מזמן נלחמו נציגי ציבור חרדיים על מנת לאפשר הופעה של זמר כדי שיהיה לאנ"ש מה לעשות בבין הזמנים) בא איזה אברך (בעילום שם, כרגיל) ומחמיר, ומה רבה ההתפעלות ממנו.

אולי אפשר ללמד זכות שהמתפעל הוא רק אדם אחד שמעוניין להפיץ תורת מורו ורבו שיצא כמעט נגד כל הזמרים החרדיים בארץ ובעולם (בגלל שמופיעים בהפרדה ואינם מופיעים רק לגברים כמצוות הפשקווילים), ולכן עושה עצמו כמתפעל.

אגב, הקונטרס מלא שיבושים, וכגון מה שכתב "הסכמת כל הפוסקים, דאיסור זמרא כולל אף שמיעת מוזיקה מ'טייפ'". דאף בימי הספירה ובימי בין המיצרים יש כמה וכמה פוסקים שהתירו בזה וחילקו בין כלי שיר לטייפ וכדומה, ומהם הגר"ע יוסף הנ"ל שכתב "נכון להחמיר" שהוא לשון של היתר מעיקר הדין.

גם בענין החילוק הפשוט בין שירים שקטים לשירים רועשים, הביא בקושי בהערה משהו קטן "בשם הגרח"פ שיינברג" ודילג על לא מעט פוסקים שחילקו כך (והתירו גם בימי הספירה), ביניהם מגדולי הדור כמו הגרש"ז אויערבאך בספר "הליכות שלמה" (ספירת העומר עמ' שס"ה). והוא עצמו הזכיר אותו לגבי ענין אחר, אבל כשעסק בזה גופא, שכח להזכירו.

זאת רק מהמעט שראיתי, ויש עוד הרבה מה להעיר.

נ.ב. מעניין לראות מה שכתב בעניין שירים בספירת העומר, וז"ל: "איסור זה של שמיעת כלי זמר ומוזיקה בימי ספיה"ע, לא נזכר כלל בדברי האחרונים, כי אם בפוסקי הדורות האחרונים... ודלא כמש"כ בשו"ת משנת יוסף (חלק יג סי' קסו אות א'), שאיסור זה עתיק יומין הוא ומקור בדברי הקדמונים". והמעיין שם בהמשך דבריו יראה עד כמה השתרבב איסור זה כתוצאה מדברי המג"א על ריקודים ומחולות שלא הזכיר נגינה כלל, ומתייחסים לזה כמנהג ישראל מדורי דורות, ועד שהגיעו לאסור צלצול של סלולרי. ולבסוף מצא מקור לאסור "כי ממילא אסור כל השנה".

ובדורינו כאשר אפילו בני הנעורים, ילדים רכים, מתדרדרים לתהומות של שמיעת שירים טמאים וזולים של זמרי ארצנו המטנפים בשירי עגבים (כאשר העיד כאן פלוני באשכול שנמחק על הס"מ שאורב לישיבות, שראה ילדים בת"ת בקיאים בשירי עגבים) מיותר לבאר כמה מזיק הוא להחמיר ולהחמיר ולאסור עליהם הכל, גם שמיעת זמר חסידי או מזרחי מהסוג היר"ש ששרים שירים עם תוכן יהודי.

תגובה מאירת עיניים!

ידוע הבדיחה למה אומרים כמה פסוקים במגילת אסתר בניגון של איכה, כדי שאלו ... גם הם ישמחו בפורים...