הגמ' במסכת תענית מספרת: מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר , אמר לו: "שלום עליך רבי". ולא החזיר לו. אמר לו (רבי אליעזר) "ריקה כמה מכוער אותו האיש - שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?" אמר לו: "איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית"...
כיון שידע (רבי אליעזר) בעצמו שחטא, ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו "נענתי לך, מחול לי". אמר לו (אותו האיש) "איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני, ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית!
היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: "שלום עליך רבי רבי, מורי מורי" אמר להם: "למי אתם קורין רבי רבי?" אמרו לו: "לזה שמטייל אחריך". אמר להם (אותו האיש): "אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל" אמרו לו: "מפני מה?" אמר להם: "כך וכך עשה לי". אמרו לו: "אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא". אמר להם: "בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן".
מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות".
והנה, בהגהות היעב"ץ כתב , שיש לדון את רבי אליעזר ברבי שמעון לכף זכות ע"כ שלא החזיר שלום לאותו איש - דכיון שהיה אותו איש מכוער ביותר, חשש רבי אליעזר שהוא שד.
וקיי"ל במסכת מגילה דף ג ע"א, שאסור לתת שלום לשדים, ורבי אליעזר שחשב ששד הוא - לא החזיר לו שלום.
ודברי היעב"ץ צריכים קצת ביאור:
הרי הגמרא הביאה מעשה זה בכדי ללמדנו מוסר ולאלפנו בינה, שגם אדם גדול כרבי אליעזר ברבי שמעון יכול לטעות ולהגיע לגבהות לב - וא"כ מה מקום יש לדונו לכף זכות אם הגמ' עצמה אמרה שכל מה שהגיע לכך הוא משום שהיתה דעתו גסה עליו?