פורום אוצר החכמה

אני מחפש מקורות שדיברו על ההיתר להכניס דפים בתוך דפים של ספר תורני, כמו סידור או גמרא וכו'.

כל עזרה תתקבל בברכה.

מ"ב קנ"ד ל"א

יישר כח!

מן הסתם במהדורת 'דרשו' יש הוספות מפוסקי דורנו. האם יש למישהו להעלות אולי?

דוגמא מעשית: האם מותר להכניס לספר שניתן כמתנה לבר מצוה פתק עם ברכות ואיחולים? או שעדיף לשים את הפתק בסוף הספר דוקא? והאם יש מקום להקל יותר בגלל שהספר חדש ועדיין לא השתמשו בו?

לגבי הקדשה, יש להתיר ע"פ תשו' הרשב"א שמתיר לכתוב בבית הכנסת שמות התורמים לפרסם עושי מצוה.
וכמו שמקובל למעשה להציב לצורך זה שלטי הנצחה שיש בהם ממש, בבית הכנסת.
וכאן גם צורך מצווה, שהנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו.
ואילו היה אסור, אזי גם לכתוב הקדשה שהיא חול, על פנים כריכת הספר - ג"כ אסור. וגדולי עולם לא נהגו כן.

לגבי נתינת דף קודש בתוך הספר כדי שלא יתבזה או שמצניע דף של חד"ת שלו בספר, מובן מהמ"ב שמותר, (וכ"ש אם זה לתועלת הלימוד).
אך מסיבה אחרת יש להעיר, שיתכן שמפריע בזה את הלומדים, ואסור. אלא להצניעו ולגונזו.

קו ירוק כתב:וכאן גם צורך מצווה, שהנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו.

וכמו כן מותר לשים שטר של כסף בתוך ספר אם הוא לצורך צדקה?

שו"ת תורה לשמה דן בדבר ומוכיח מהגמ' בפ' במה מדליקין ע"ש

מנין כתב:

קו ירוק כתב:וכאן גם צורך מצווה, שהנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו.

וכמו כן מותר לשים שטר של כסף בתוך ספר אם הוא לצורך צדקה?

זה מחסן? יש השוואה להקדשה?

דרומי כתב:אני מחפש מקורות שדיברו על ההיתר להכניס דפים בתוך דפים של ספר תורני, כמו סידור או גמרא וכו'.

כל עזרה תתקבל בברכה.

תשאל את ידידינו החב"דניקים בדבר הכנסת פתקים לאגרות קודש. (או דנימא שאגרות הקודש אינו ממש ספר קודש, או שהקוויטלאך אינם ממש חול.)

דרומי כתב:דוגמא מעשית: האם מותר להכניס לספר שניתן כמתנה לבר מצוה פתק עם ברכות ואיחולים? או שעדיף לשים את הפתק בסוף הספר דוקא? והאם יש מקום להקל יותר בגלל שהספר חדש ועדיין לא השתמשו בו?

ספר שעדיין לא למדו בו אין בו שום קדושה ואין הבדל (הלכתי יבש) בינו לבין ספר חול. עכ"פ בוודאי שמותר לשים בו פתק מתנה וכמו ברקוד מחיר וכו'

כיום אין דפוס אלא הכול צילום (וכמו שצילמת תמונה במצלמה)

הבד"ץ הכריע שלא כדבריך, והגרמ"פ בשעתו ביקש שהם יכריעו. הנידון היה על ספרים נדפסים הם דרושים גניזה (פגמי יצור, וספרים ישנים כאחד).

תודה לכולם!

בינתיים העליתי בחכתי ממה שמצאתי גדולי המדברים בזה:

שו"ת תורה לשמה סי' שו - משמע מדבריו שכל האיסור להצניע דברים בספר תורני הוא כשזה לצורך חול, אך לצורך מצוה מותר (עיי"ש)

לקוטי מהרי"ח ח"א סדר קביעת עתים - מזכיר את הנהגת הצדיקים שהיו מצניעים משערות זקנם בספר ותמה על כך, אך מסיק שרבים נהגו כן וכנראה יש להם על מה לסמוך וכו'. גם מזה משמע שלצורך מצוה מותר

שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' עג - מתיר להניח בתוך ספרים הנדפסים ניירות חול בדרך עראי בעלמא

בספרי דורנו ראיתי מצטטים את הגרש"ז אוירבך שהיה בעצמו מצניע דפים (של גניזה) בתוך ספרי קודש לזמן קצר, ועל הגר"ע יוסף מספרים שהיה מניח שיקים של צדקה בסוף הספר

לענין 'הקדשה' בספר:

ראיתי מספרים על הר"ח פלאגי ועל הבן איש חי שנתנו הקדשה בתחילת הספר, ועל אחרים שהקפידו להניח ההקדשה בסוף הספר

פעם ראיתי בבית מדרש שזקני ת"ח היו לומדים בו, שאחד הניח "קוויטל" (שכותבין לצדיק, עם שמו ושם בני משפחתו, עם בקשות לרפואה והצלחה.) בתוך ספר החזו"א.

כנראה שעשה כן דס"ל דספרו של חכם חשוב כעין הת"ח עצמו, וע"כ הכניס בתוכו הקוויטל להזכיר עצמו אצל החזו"א...

קו ירוק כתב:הבד"ץ הכריע שלא כדבריך, והגרמ"פ בשעתו ביקש שהם יכריעו. הנידון היה על ספרים נדפסים הם דרושים גניזה (פגמי יצור, וספרים ישנים כאחד).

מי הכריע כן והיכן?
בעבר פתחתי אשכול בנושא (לענין עלונים וכיו"ב שלא קראו בהם) ואיני מוצאו כעת.
ראיתי לאחרונה התייחסות של הרוגצובי לנושא, שממנה עולה שמה שלא קראו בו אין בו קדושה. יתכן שהזכרתי זאת גם באשכול ההוא.

קשה עלי החיפוש כעת. הנידון היה תשובה מהגרמ"פ האם ספרים מודפסים שלנו (מחומש ועד ד"ת) שאין בהם קדושת עצמותו הספר, אי שרי לזורקן (לאו דוקא בבזיון) תחת הטירחה לגונזן. והגר"פ נטה להתיר מפני הטורח, אבל התנה שהבד"ץ בירושלים יכריע בזה, והם הכריעו שבשאו"פ לא.
אבל מה הנ"מ אי קראו בהם או לא, הרי כל מה שלא נוהגים בהם בזיון הוא מחמת הדברי קדושה שיש עליהם, ולא מצד שהם חפצי קדושה בעצם.
ורק גבי תפילין מצאנו שלא זמן שלא הקדישום אינם תשמיש קדושה.

דרומי כתב:לקוטי מהרי"ח ח"א סדר קביעת עתים - מזכיר את הנהגת הצדיקים שהיו מצניעים משערות זקנם בספר ותמה על כך, אך מסיק שרבים נהגו כן וכנראה יש להם על מה לסמוך וכו'. גם מזה משמע שלצורך מצוה מותר

ידוע שיש נוהגים כך, ואני חושב שלכה"פ בזמנים של היום (הרי איננו חיים לפני 250 שנה), מי שעושה זאת בספרים של בית כנסת יתן על זה כל חומר הדין על הנהגתו הנואלת שמבזה הספרים, ועוד יותר שהדבר מאוס לאחרים.

דרומי כתב:לקוטי מהרי"ח ח"א סדר קביעת עתים - מזכיר את הנהגת הצדיקים שהיו מצניעים משערות זקנם בספר ותמה על כך, אך מסיק שרבים נהגו כן וכנראה יש להם על מה לסמוך וכו'.

ויש הנהגה של צדיקים גדולים (ואני הקטן בתוכם) שכשמוצאים שערות זקן בתוך ספר, מנערים ומשליכים אותם משם תכף ומיד.

קו ירוק כתב:אבל מה הנ"מ אי קראו בהם או לא, הרי כל מה שלא נוהגים בהם בזיון הוא מחמת הדברי קדושה שיש עליהם, ולא מצד שהם חפצי קדושה בעצם.
ורק גבי תפילין מצאנו שלא זמן שלא הקדישום אינם תשמיש קדושה.

יש לסברא זו מקורות איתנים ונסמנו באשכול הנ"ל.

רב ידוע מת.א. שכעת הוא צדיק נסתר...החביא סכומי כסף גדולים בתוך הגמרא שלו אולם יתכן שלא קראו בו מעולם וממילא אין בו קדושה.

כך כתב בילקוט יוסף יו"ד סימן ער:
יג מותר לשמור מכתבים וכדומה בין הכריכה לספר, וכל שכן שמניח המכתב בספר לסימן. [ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס"ד עמוד רעז רפ].