השתתפות בחתונת איסור

[יבנה]

האם ידוע על תשובות מנומקות בדין השתתפות בחתונה במקרים הבאים:
א. מסדר קידושין קנסרביטיבי או רפורמי.
ב. נישואים עם גוי.
ג. טקס נישואין ע"י כומר.
האם יש איסור ממשי באלו, או לא, ונ"מ בקרובי משפחה או שאר מי שייפגעו מאד אם לא יגיעו.
בינתיים רק מצאתי את התשובה של צוהר בחלק מהשאלות http://www.tzohar.org.il/wp-content/uploads/39_05.pdf.

[עזריאל ברגר]

ואם הוא היה הולך להתאבד/להתנצר, והיה עושה חגיגה לכבוד זה - האם היתה לך הוו"א להשתתף בזה "שלא יפגע"?!
אדרבה, שיפגע!!!

[יבנה]

ואם הוא היה הולך להתאבד/להתנצר, והיה עושה חגיגה לכבוד זה - האם היתה לך הוו"א להשתתף בזה "שלא יפגע"?!
אדרבה, שיפגע!!!

אז לדעתך לא צריך להתחשב עם דרכי שלום ומניעת איבה, ולא על כך שינותק לגמרי ממשפחתו, ולא על הצד שבזה אולי יוכל לקרב אותם או שאר המשפחה בעתיד. גם אינך מחלק בין תינוקות שנשבו, או אם הוא בעצמו גר ומשפחתו גוים וכדומה.
אשמח למקורות לכך, וכן להסבר איזה איסור הוא עובר, ולא רק מבחינה רגשית.

[עזריאל ברגר]

ואם הוא היה הולך להתאבד/להתנצר, והיה עושה חגיגה לכבוד זה - האם היתה לך הוו"א להשתתף בזה "שלא יפגע"?!
אדרבה, שיפגע!!!

אז לדעתך לא צריך להתחשב עם דרכי שלום ומניעת איבה, ולא על כך שינותק לגמרי ממשפחתו, ולא על הצד שבזה אולי יוכל לקרב אותם או שאר המשפחה בעתיד. גם אינך מחלק בין תינוקות שנשבו, או אם הוא בעצמו גר ומשפחתו גוים וכדומה.
אשמח למקורות לכך, וכן להסבר איזה איסור הוא עובר, ולא רק מבחינה רגשית.

מי שמתחתן עם גוי, אפילו הרב סתיו אסר להשתתף בחתונתו, וכפי שהובא בקובץ דלעיל.
מי שמקיים את הטקס ע"י כומר נוצרי או כומר ("רב") רפורמי/קונסטרבטיבי - שם האיסור פחות ברור, ועדיין צ"ע איך מצפים מאדם לבוא לשמוח בדבר שנעשה נגד אמונתו ונגד אלוקיו.

ויש כו"כ תקנות שתקנו חז"ל כדי לעורר איבה עם אלו שמנותקים מעם ישראל.

שים לב שכל מה שכתבתי הוא בעיקר מהצד הרגשי, כי מהצד ההלכתי ברור שאפשר לטהר את השרץ בק"נ טעמים.

[טברייני]

נתקלתי בכמה מקרים, אמנם שונים כמטחווי קשת ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, אך הרעיון זהה. בכל פעם שהוזמנתי לחתונה שלא נשמרים בה מינימום של כללי צניעות וכדו', הדרתי רגלי משם, כי מי שלא מכבד אותי ואת רגשותיי אני לא מכבד אותו בהשתתפות בשמחתו.

[אמיר כרמי]

זכורני ששמעתי אברך שואל שאלה דומה (חברה של אשתו התחתנה בחתונה רפורמית) הרב שליט"א אמר לו שכשם שיש מצווה של ברוב עם הדרת מלך כך יש גם איסור של ברוב עם ביזיון מלך ופה שעושים אירוע נגד ה' כך אחד שמשתתף מוסיף לפגיעה בה'

[בברכה המשולשת]

ואם הוא היה הולך להתאבד/להתנצר, והיה עושה חגיגה לכבוד זה - האם היתה לך הוו"א להשתתף בזה "שלא יפגע"?!
אדרבה, שיפגע!!!

אז לדעתך לא צריך להתחשב עם דרכי שלום ומניעת איבה, ולא על כך שינותק לגמרי ממשפחתו, ולא על הצד שבזה אולי יוכל לקרב אותם או שאר המשפחה בעתיד. גם אינך מחלק בין תינוקות שנשבו, או אם הוא בעצמו גר ומשפחתו גוים וכדומה.
אשמח למקורות לכך, וכן להסבר איזה איסור הוא עובר, ולא רק מבחינה רגשית.

מי שמתחתן עם גוי, אפילו הרב סתיו אסר להשתתף בחתונתו, וכפי שהובא בקובץ דלעיל.
מי שמקיים את הטקס ע"י כומר נוצרי או כומר ("רב") רפורמי/קונסטרבטיבי - שם האיסור פחות ברור, ועדיין צ"ע איך מצפים מאדם לבוא לשמוח בדבר שנעשה נגד אמונתו ונגד אלוקיו.

ויש כו"כ תקנות שתקנו חז"ל כדי לעורר איבה עם אלו שמנותקים מעם ישראל.

שים לב שכל מה שכתבתי הוא בעיקר מהצד הרגשי, כי מהצד ההלכתי ברור שאפשר לטהר את השרץ בק"נ טעמים.

א. טקס נוצרי הוא אסור מצד עצמו.
ב. הרפורמים והקונסרבטיבים הם עובדי דת אחרת, ואסור להשתתף באירועים שלהם כדי שלא לחזק ידי עוברי עבירה. (ואגב אין זה "נגד אמונתו ונגד אלוקיו" של השואל, אלא נגד דברי התורה"ק שניתנה לנו מפי הגבורה)

[יבנה]

ואם הוא היה הולך להתאבד/להתנצר, והיה עושה חגיגה לכבוד זה - האם היתה לך הוו"א להשתתף בזה "שלא יפגע"?!
אדרבה, שיפגע!!!

אז לדעתך לא צריך להתחשב עם דרכי שלום ומניעת איבה, ולא על כך שינותק לגמרי ממשפחתו, ולא על הצד שבזה אולי יוכל לקרב אותם או שאר המשפחה בעתיד. גם אינך מחלק בין תינוקות שנשבו, או אם הוא בעצמו גר ומשפחתו גוים וכדומה.
אשמח למקורות לכך, וכן להסבר איזה איסור הוא עובר, ולא רק מבחינה רגשית.

מי שמתחתן עם גוי, אפילו הרב סתיו אסר להשתתף בחתונתו, וכפי שהובא בקובץ דלעיל.
מי שמקיים את הטקס ע"י כומר נוצרי או כומר ("רב") רפורמי/קונסטרבטיבי - שם האיסור פחות ברור, ועדיין צ"ע איך מצפים מאדם לבוא לשמוח בדבר שנעשה נגד אמונתו ונגד אלוקיו.

ויש כו"כ תקנות שתקנו חז"ל כדי לעורר איבה עם אלו שמנותקים מעם ישראל.

שים לב שכל מה שכתבתי הוא בעיקר מהצד הרגשי, כי מהצד ההלכתי ברור שאפשר לטהר את השרץ בק"נ טעמים.

ר' סתיו אסר לאנשים שיכולים להתחמק, אך למי שלא יכול להתחמק קבע שישאלו שאלת רב, שבעצם אומר שלדעתו יש להקל.
לא מצפים ממך לשמוח, אלא להראות שאתה חלק מהמשפחה, ושלשם כך אתה מוכן להתגבר על הסלידה שלך ולהראות נוכחות.
בענין התקנות כו', הם תינוקות שנשבו ואתה אולי יכול להחזירם למוטב.
ההלכה קובעת מהי שרץ ולא הרגשות.

[בברכה המשולשת]

מי שמתחתן עם גוי, אפילו הרב סתיו אסר להשתתף בחתונתו, וכפי שהובא בקובץ דלעיל.
מי שמקיים את הטקס ע"י כומר נוצרי או כומר ("רב") רפורמי/קונסטרבטיבי - שם האיסור פחות ברור, ועדיין צ"ע איך מצפים מאדם לבוא לשמוח בדבר שנעשה נגד אמונתו ונגד אלוקיו.

ויש כו"כ תקנות שתקנו חז"ל כדי לעורר איבה עם אלו שמנותקים מעם ישראל.

שים לב שכל מה שכתבתי הוא בעיקר מהצד הרגשי, כי מהצד ההלכתי ברור שאפשר לטהר את השרץ בק"נ טעמים.

ר' סתיו אסר לאנשים שיכולים להתחמק, אך למי שלא יכול להתחמק קבע שישאלו שאלת רב, שבעצם אומר שלדעתו יש להקל.
לא מצפים ממך לשמוח, אלא להראות שאתה חלק מהמשפחה, ושלשם כך אתה מוכן להתגבר על הסלידה שלך ולהראות נוכחות.
בענין התקנות כו', הם תינוקות שנשבו ואתה אולי יכול להחזירם למוטב.
ההלכה קובעת מהי שרץ ולא הרגשות.

כאמור, יש בכל זה איסור מן הדין ולא רק סלידה או רגש

[יבנה]

נתקלתי בכמה מקרים, אמנם שונים כמטחווי קשת ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, אך הרעיון זהה. בכל פעם שהוזמנתי לחתונה שלא נשמרים בה מינימום של כללי צניעות וכדו', הדרתי רגלי משם, כי מי שלא מכבד אותי ואת רגשותיי אני לא מכבד אותו בהשתתפות בשמחתו.

אם אתה גר או בעל תשובה, משפחתך מתנהגים כפי המקובל ואתה הוא ששנית. במקרה של בעיות בצניעות, יש מניעה הלכתית להיות מכיון שאתה בעצמך עובר איסור, אך במקרים שהזכרתי איזה איסור אתה עובר?

[יבנה]

זכורני ששמעתי אברך שואל שאלה דומה (חברה של אשתו התחתנה בחתונה רפורמית) הרב שליט"א אמר לו שכשם שיש מצווה של ברוב עם הדרת מלך כך יש גם איסור של ברוב עם ביזיון מלך ופה שעושים אירוע נגד ה' כך אחד שמשתתף מוסיף לפגיעה בה'

איזה איסור עוברים?
האם יש לך ראיה לחידוש הזה בחילול ה'?

[יבנה]

א. טקס נוצרי הוא אסור מצד עצמו.
ב. הרפורמים והקונסרבטיבים הם עובדי דת אחרת, ואסור להשתתף באירועים שלהם כדי שלא לחזק ידי עוברי עבירה. (ואגב אין זה "נגד אמונתו ונגד אלוקיו" של השואל, אלא נגד דברי התורה"ק שניתנה לנו מפי הגבורה)

א. מצינו איסור להכנס לבית ע"ז משום חשד שעובד ע"ז, או הרחק מפתח ביתה. טעמים אלו אינם שייכים בטקס חתונה שאינו בכנסייה. מנין לך לאסור.
ב. ר' משה אסר להתפלל בבית כנסת שלהם משום חשד. אני גם יכול לשמוע שארוע שעיקרו נועד למאמיני אותו הדת, ג"כ גורם לחשד. אבל מנין לך לחדש שיש איסור להופיע בטקס חתונה, אף א' לא יחשוד בך שאתה רפורמי בגלל שאתה שם.

[יבנה]

מי שמתחתן עם גוי, אפילו הרב סתיו אסר להשתתף בחתונתו, וכפי שהובא בקובץ דלעיל.
מי שמקיים את הטקס ע"י כומר נוצרי או כומר ("רב") רפורמי/קונסטרבטיבי - שם האיסור פחות ברור, ועדיין צ"ע איך מצפים מאדם לבוא לשמוח בדבר שנעשה נגד אמונתו ונגד אלוקיו.

ויש כו"כ תקנות שתקנו חז"ל כדי לעורר איבה עם אלו שמנותקים מעם ישראל.

שים לב שכל מה שכתבתי הוא בעיקר מהצד הרגשי, כי מהצד ההלכתי ברור שאפשר לטהר את השרץ בק"נ טעמים.

ר' סתיו אסר לאנשים שיכולים להתחמק, אך למי שלא יכול להתחמק קבע שישאלו שאלת רב, שבעצם אומר שלדעתו יש להקל.
לא מצפים ממך לשמוח, אלא להראות שאתה חלק מהמשפחה, ושלשם כך אתה מוכן להתגבר על הסלידה שלך ולהראות נוכחות.
בענין התקנות כו', הם תינוקות שנשבו ואתה אולי יכול להחזירם למוטב.
ההלכה קובעת מהי שרץ ולא הרגשות.

כאמור, יש בכל זה איסור מן הדין ולא רק סלידה או רגש

תוכל לפרט איזה איסור אתה בעצמך עובר כשאתה נמצא שם?

[בברכה המשולשת]

ר' סתיו אסר לאנשים שיכולים להתחמק, אך למי שלא יכול להתחמק קבע שישאלו שאלת רב, שבעצם אומר שלדעתו יש להקל.
לא מצפים ממך לשמוח, אלא להראות שאתה חלק מהמשפחה, ושלשם כך אתה מוכן להתגבר על הסלידה שלך ולהראות נוכחות.
בענין התקנות כו', הם תינוקות שנשבו ואתה אולי יכול להחזירם למוטב.
ההלכה קובעת מהי שרץ ולא הרגשות.

כאמור, יש בכל זה איסור מן הדין ולא רק סלידה או רגש

תוכל לפרט איזה איסור אתה בעצמך עובר כשאתה נמצא שם?

א. אצל נוצרי- ע"ז (השתתפות בפולחן ע"ז בכל מקום אסור).
ב. אצל רפורמים וקונסרבטיבים- מחזק ידי עוברי עבירה.

[בברכה המשולשת]

א. טקס נוצרי הוא אסור מצד עצמו.
ב. הרפורמים והקונסרבטיבים הם עובדי דת אחרת, ואסור להשתתף באירועים שלהם כדי שלא לחזק ידי עוברי עבירה. (ואגב אין זה "נגד אמונתו ונגד אלוקיו" של השואל, אלא נגד דברי התורה"ק שניתנה לנו מפי הגבורה)

א. מצינו איסור להכנס לבית ע"ז משום חשד שעובד ע"ז, או הרחק מפתח ביתה. טעמים אלו אינם שייכים בטקס חתונה שאינו בכנסייה. מנין לך לאסור.
ב. ר' משה אסר להתפלל בבית כנסת שלהם משום חשד. אני גם יכול לשמוע שארוע שעיקרו נועד למאמיני אותו הדת, ג"כ גורם לחשד. אבל מנין לך לחדש שיש איסור להופיע בטקס חתונה, אף א' לא יחשוד בך שאתה רפורמי בגלל שאתה שם.

א. יש איסור עצמי להשתתף בפולחן ע"ז בכל מקום שהוא.
ב. מחזק ידי עוברי עבירה

[יבנה]

בברכה המשולשת:
1. מנין לך שארוע שעיקרו אינו טקס דתי אלא טקס בעלמא אך מתקיים בו תפילה לע"ז, שאסור להיות שם אף שאין חשד כלל שאתה עובד ע"ז?
2. איך אתה מחזק ידי עוברי עבירה אם אין כאן עבירה?

[בברכה המשולשת]

בברכה המשולשת:
1. מנין לך שארוע שעיקרו אינו טקס דתי אלא טקס בעלמא אך מתקיים בו תפילה לע"ז, שאסור להיות שם אף שאין חשד כלל שאתה עובד ע"ז?
2. איך אתה מחזק ידי עוברי עבירה אם אין כאן עבירה?

1. למיטב ידיעתי, טקס חתונה נוצרי הוא טקס ע"ז גמור במהותו ועניינו, ואין בו רק תפילה לע"ז. יתר על כן, גם אם היתה בו תפילה לע"ז בלבד הרי אסור להשתתף בתפילה לע"ז (לכאורה זה אפילו ייהרג ואל יעבור. הלא כן?)
2. עצם הדת הפורמית (והקונסרבטיבית) היא איסור של מינות. וכל פעולה שלהם היא חלק ממינות זו (יש על זה תשובה בצי"א)

[יבנה]

בברכה המשולשת:
1. מנין לך שארוע שעיקרו אינו טקס דתי אלא טקס בעלמא אך מתקיים בו תפילה לע"ז, שאסור להיות שם אף שאין חשד כלל שאתה עובד ע"ז?
2. איך אתה מחזק ידי עוברי עבירה אם אין כאן עבירה?

1. למיטב ידיעתי, טקס חתונה נוצרי הוא טקס ע"ז גמור במהותו ועניינו, ואין בו רק תפילה לע"ז. יתר על כן, גם אם היתה בו תפילה לע"ז בלבד הרי אסור להשתתף בתפילה לע"ז (לכאורה זה אפילו ייהרג ואל יעבור. הלא כן?)
2. עצם הדת הפורמית (והקונסרבטיבית) היא איסור של מינות. וכל פעולה שלהם היא חלק ממינות זו (יש על זה תשובה בצי"א)

1. כשאתה רואה בחתונה יהודית חילונים או גוים, האם עולה על דעתך שהפכו ליהודים דתיים? הם הגיעו סה"כ להשתתף בשמחה ולא לתת הצהרות על אמונתם. אותו דבר כשאתה נמצא בחתונה אצלם. כיון שכך אין בזה חשד לע"ז.
מנין לך לחדש שאסור להיות נוכח בארוע לא בעייתי בגלל שיש בו תפילה לע"ז או טקס לע"ז?
2. איזה חלק מהטקס שלהם הוא מינות?

[ארי שבחבורה]

ואם הוא היה הולך להתאבד/להתנצר, והיה עושה חגיגה לכבוד זה - האם היתה לך הוו"א להשתתף בזה "שלא יפגע"?!
אדרבה, שיפגע!!!

אז לדעתך לא צריך להתחשב עם דרכי שלום ומניעת איבה, ולא על כך שינותק לגמרי ממשפחתו, ולא על הצד שבזה אולי יוכל לקרב אותם או שאר המשפחה בעתיד. גם אינך מחלק בין תינוקות שנשבו, או אם הוא בעצמו גר ומשפחתו גוים וכדומה.
אשמח למקורות לכך, וכן להסבר איזה איסור הוא עובר, ולא רק מבחינה רגשית.

וראה כאן בתוך זכרונותיו של פרופ' אהרן קירשנבאום ז"ל על הגר"י קמינצקי זצ"ל מה שפסק ר' יעקב במקרה דומה.
viewtopic.php?f=19&t=18483&p=178938&hilit=%D7%9C%D7%93%D7%9C%D7%95%D7%AA+%D7%A9%D7%9E%D7%A5+%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%95#p178938

[החתן סופר]

כפי שאמרו כבר סידרו כל הנידון בצורה טובה הרבנים סתיו בספרם אבוא ביתך (עמ' 239 ואילך)

[בברכה המשולשת]

בברכה המשולשת:
1. מנין לך שארוע שעיקרו אינו טקס דתי אלא טקס בעלמא אך מתקיים בו תפילה לע"ז, שאסור להיות שם אף שאין חשד כלל שאתה עובד ע"ז?
2. איך אתה מחזק ידי עוברי עבירה אם אין כאן עבירה?

1. למיטב ידיעתי, טקס חתונה נוצרי הוא טקס ע"ז גמור במהותו ועניינו, ואין בו רק תפילה לע"ז. יתר על כן, גם אם היתה בו תפילה לע"ז בלבד הרי אסור להשתתף בתפילה לע"ז (לכאורה זה אפילו ייהרג ואל יעבור. הלא כן?)
2. עצם הדת הפורמית (והקונסרבטיבית) היא איסור של מינות. וכל פעולה שלהם היא חלק ממינות זו (יש על זה תשובה בצי"א)

1. כשאתה רואה בחתונה יהודית חילונים או גוים, האם עולה על דעתך שהפכו ליהודים דתיים? הם הגיעו סה"כ להשתתף בשמחה ולא לתת הצהרות על אמונתם. אותו דבר כשאתה נמצא בחתונה אצלם. כיון שכך אין בזה חשד לע"ז.
מנין לך לחדש שאסור להיות נוכח בארוע לא בעייתי בגלל שיש בו תפילה לע"ז או טקס לע"ז?
2. איזה חלק מהטקס שלהם הוא מינות?

1. אין כאן דין חשד בעלמא. יש כאן השתתפות בטקס של ע"ז. למיטב ידיעתי, על-פי הדת האלילית הנוצרית חתונה היא חיבור לאליל שלהם, וכל הנוכח שם הוא שותף לחיבור זה רח"ל. לפיכך, האירוע עצמו אסור, לא כי הוא כולל גם טקס לע"ז אלא כי כל מהותו זה טקס של ע"ז (זכורני שבדומה לכך כתב הגר"צ שכטר בנפש הרב בשם הגרי"ד מבוסטון לגבי צפיה בלויית הנשיא קנדי).
2. כל הטקס כולו (יש ע"ז כו"כ תשובות באגר"מ לגבי רפורמים ומעט גם לגבי קונסרבטיבים)

[יבנה]

1. למיטב ידיעתי, טקס חתונה נוצרי הוא טקס ע"ז גמור במהותו ועניינו, ואין בו רק תפילה לע"ז. יתר על כן, גם אם היתה בו תפילה לע"ז בלבד הרי אסור להשתתף בתפילה לע"ז (לכאורה זה אפילו ייהרג ואל יעבור. הלא כן?)
2. עצם הדת הפורמית (והקונסרבטיבית) היא איסור של מינות. וכל פעולה שלהם היא חלק ממינות זו (יש על זה תשובה בצי"א)

1. כשאתה רואה בחתונה יהודית חילונים או גוים, האם עולה על דעתך שהפכו ליהודים דתיים? הם הגיעו סה"כ להשתתף בשמחה ולא לתת הצהרות על אמונתם. אותו דבר כשאתה נמצא בחתונה אצלם. כיון שכך אין בזה חשד לע"ז.
מנין לך לחדש שאסור להיות נוכח בארוע לא בעייתי בגלל שיש בו תפילה לע"ז או טקס לע"ז?
2. איזה חלק מהטקס שלהם הוא מינות?

1. אין כאן דין חשד בעלמא. יש כאן השתתפות בטקס של ע"ז. למיטב ידיעתי, על-פי הדת האלילית הנוצרית חתונה היא חיבור לאליל שלהם, וכל הנוכח שם הוא שותף לחיבור זה רח"ל. לפיכך, האירוע עצמו אסור, לא כי הוא כולל גם טקס לע"ז אלא כי כל מהותו זה טקס של ע"ז (זכורני שבדומה לכך כתב הגר"צ שכטר בנפש הרב בשם הגרי"ד מבוסטון לגבי צפיה בלויית הנשיא קנדי).
2. כל הטקס כולו (יש ע"ז כו"כ תשובות באגר"מ לגבי רפורמים ומעט גם לגבי קונסרבטיבים)

1. הדברים נמצאים בנפש הרב עמ' 234. והדברים תמוהים מאד, הלכות אינן נקבעות ע"פ פסקי הכומרים אלא לפי ההלכה היהודית, ואם לפי ההלכה זה לא ע"ז מה זה משנה מה דעת הכומרים. ודומה למעשי המרמונים לנצר יהודים שמתו.

2. חיפשתי באג"מ ומצאתי כמה תשובות הנוגעים לנידון.
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יז
"ובדבר חתונה שתהיה בקאנסערוואטיווי טעמפל והראביי שלהם יהיה מסדר הקידושין אין לאיש כשר להיות שם. אך אם רב כשר יסדר הקידושין כדין התורה, אזי כיון שהחתונה הא אינה בזמן שבאים להתפלל שם ליכא איסור מדינא שהרי אין מקום לחשוד שהולכין להתפלל שם, אבל לאדם חשוב אין לו לילך לשם אף באופן זה רק כשהוא צורך גדול ורק דרך מקרה שנזדמן כן. ... ואני תמה איך הולך חתן שחושב עצמו לשומר תורה לעשות חתונתו בסדור קידושין של ראביי קאנסערוואטיווי ובטעמפל שלהם וצריך כתר"ה לומר לו שאסור זה."

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן כא
"הנה בדבר ראבייס של הרעפארמער וקאנסערוואטיוון שבאים לפעמים בשבת לביהכ"נ של יהודים כשרים אם רשאין לקרותם לתורה. הוא דבר פשוט שבקריאה לתורה הוא אסור בעצם דהא קה"ת צריך ברכה לפניה ולאחריה וברכתם אינו כלום ואין לענות אמן אחריה, עיין בספרי אגרות משה או"ח ח"ב סימן נ' ונ"א מטעם דכיון שהם כופרים הוי הזכרת השם אצלו רק כדברים בעלמא דהויא כברכה בלא שם ומלכות כלל, וממילא אף שהבעל קריאה קורא וממנו שומעין הקהל, מ"מ הא יהיה זה כמו בלא ברכה, וגרע מקודם שתיקנו שיברך כל אחד ואחד דהא כבר נסתלק חשיבות ברכה של הראשון משאר הפסוקים אחרי שכבר בירך אחר קריאתו ברכה דלאחריה. אבל אף לשאר כבודי קדושה דבביהכ"נ כהגבה /כהגבהה/ וגלילה והוצאה והכנסה ופתיחת וסגירת הארון אף שאין בהן איסור בעצם שאין בהן ברכה, אבל אין לכבד לכופרים בעניני קדושה שכופרים בהם, ויש בזה איסור חניפה ממילא כיון שאין ראוי לכבדם בדברים כאלו כדכתבתי בסימן נ"א. ולכן אם אין צורך גדול אסור לכבדם גם בכבודים אלו, אבל אם הוא לצורך גדול שיש לחוש שיבא לידי מחלוקת בעיר ויש לחוש להפסד צדקה יש להתיר בשאר כבודים ולא לקראם לתורה מטעם שכתבתי."

הרי שהתיר לכבדם בכיבודים של קדושה כשיש צורך גדול של מח' והפסד צדקה, ולכאורה ה"ה סידור קידושין. ובתשובה הראשונה מיירי באופן שאין צורך גדול שאנשים כשרים יהיו בשעת סידור הקידושין. וא"כ במקרה של בעל תשובה שאחיו או אחותו מתחתנים יש להחשיבו כצורך גדול, ויהיה מותר להם להופיע בשעת סידור הקידושין. וכ"ש השתא שאין הוא מזמינם לכיבוד, ורק נמצא שם. ועוד דכל איסור חנופה באופן שאינו אומר לחוטא שעושה כדין ודבר טוב אינו ברור וכדכתב באו"ח ח"ב סי' נ"א.

עוד מצאתי כמה תשובות שפסל סידורי קידושין של ראבייס מצד שאינם עושים כפי הדינים וכו', אך לא הזכיר שיש מינות בסידור הקידושין.

[בר ישראל]

לכא' נישואי תערובת גרועים מנישואי שני גוים - שעליו נוקט הגמרא בע"ז שהצטרפות הוה "עבודה זרה בטהרה" - וכמדומה לי שהנושאי כלים על השו"ע נוקטים מפורש שא"א לטעון איבה באיסורים כאלו המיועדים למנוע חתנות כי כל כוונת חז"ל בתקנות אלו היה לגרום איבה.

ומפני שיש אשכול אחשיו הדן בקולותיו של הגרא"ל ליכטנשטיין זצ"ל - זוכרני איך באחד מהשיעורים שלו הוא התפלא על כך שתלמיד אחד ביקש ממנו היתר לילך לנישואי תערובת כדי שהקרובים שלו לא ייפגעו ואמר בהתלהבות שהם אמורים להיפגע - וכדאי הוא שייפגעו ולא יבואו לחשוב שיש שום מקום להתפשר בנישואי תערובת (אך שנקט שבזמננו שנישואין כאלו רבו ר"ל יש מקום גדול לקיים קשרים אם יהודים כאלו אף לאחר נישואיהם באופן שאינו נותן לגיטימציה לנישואיהן) - וכמו רבו הגרי"ד שמאד מאד החמיר בשאלות אלו (השיעור פה - https://www.yutorah.org/lectures/lectur ... we-differ/)

[בר ישראל]

1. הדברים נמצאים בנפש הרב עמ' 234. והדברים תמוהים מאד, הלכות אינן נקבעות ע"פ פסקי הכומרים אלא לפי ההלכה היהודית, ואם לפי ההלכה זה לא ע"ז מה זה משנה מה דעת הכומרים. ודומה למעשי המרמונים לנצר יהודים שמתו.

אם אכן לפי דעת עע"ז כך עובדים לאליל שלהם, הלא הוא עבודה זרה כדרכה - וכמו פוער לבעל פעור או זורק אבן למרקולס - ולכא' הוה אסור מדאורייתא. ובוודאי שחייבים להתחשב אם שטוויתם לקבוע הלכה באיסורים אלו ואינו דומה כלל לנצירת יהודים ע"י המרמנים. (אך ששמעתי מתלמידי הגרי"ד נימוקים שונים על מה בדיוק הוא טען נחשיו אצל הקטולים כפולחן בצפיית הלויית קנדי)

[בברכה המשולשת]

1. הדברים נמצאים בנפש הרב עמ' 234. והדברים תמוהים מאד, הלכות אינן נקבעות ע"פ פסקי הכומרים אלא לפי ההלכה היהודית, ואם לפי ההלכה זה לא ע"ז מה זה משנה מה דעת הכומרים. ודומה למעשי המרמונים לנצר יהודים שמתו.

2. חיפשתי באג"מ ומצאתי כמה תשובות הנוגעים לנידון.
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יז
"ובדבר חתונה שתהיה בקאנסערוואטיווי טעמפל והראביי שלהם יהיה מסדר הקידושין אין לאיש כשר להיות שם. אך אם רב כשר יסדר הקידושין כדין התורה, אזי כיון שהחתונה הא אינה בזמן שבאים להתפלל שם ליכא איסור מדינא שהרי אין מקום לחשוד שהולכין להתפלל שם, אבל לאדם חשוב אין לו לילך לשם אף באופן זה רק כשהוא צורך גדול ורק דרך מקרה שנזדמן כן. ... ואני תמה איך הולך חתן שחושב עצמו לשומר תורה לעשות חתונתו בסדור קידושין של ראביי קאנסערוואטיווי ובטעמפל שלהם וצריך כתר"ה לומר לו שאסור זה."

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן כא
"הנה בדבר ראבייס של הרעפארמער וקאנסערוואטיוון שבאים לפעמים בשבת לביהכ"נ של יהודים כשרים אם רשאין לקרותם לתורה. הוא דבר פשוט שבקריאה לתורה הוא אסור בעצם דהא קה"ת צריך ברכה לפניה ולאחריה וברכתם אינו כלום ואין לענות אמן אחריה, עיין בספרי אגרות משה או"ח ח"ב סימן נ' ונ"א מטעם דכיון שהם כופרים הוי הזכרת השם אצלו רק כדברים בעלמא דהויא כברכה בלא שם ומלכות כלל, וממילא אף שהבעל קריאה קורא וממנו שומעין הקהל, מ"מ הא יהיה זה כמו בלא ברכה, וגרע מקודם שתיקנו שיברך כל אחד ואחד דהא כבר נסתלק חשיבות ברכה של הראשון משאר הפסוקים אחרי שכבר בירך אחר קריאתו ברכה דלאחריה. אבל אף לשאר כבודי קדושה דבביהכ"נ כהגבה /כהגבהה/ וגלילה והוצאה והכנסה ופתיחת וסגירת הארון אף שאין בהן איסור בעצם שאין בהן ברכה, אבל אין לכבד לכופרים בעניני קדושה שכופרים בהם, ויש בזה איסור חניפה ממילא כיון שאין ראוי לכבדם בדברים כאלו כדכתבתי בסימן נ"א. ולכן אם אין צורך גדול אסור לכבדם גם בכבודים אלו, אבל אם הוא לצורך גדול שיש לחוש שיבא לידי מחלוקת בעיר ויש לחוש להפסד צדקה יש להתיר בשאר כבודים ולא לקראם לתורה מטעם שכתבתי."

הרי שהתיר לכבדם בכיבודים של קדושה כשיש צורך גדול של מח' והפסד צדקה, ולכאורה ה"ה סידור קידושין. ובתשובה הראשונה מיירי באופן שאין צורך גדול שאנשים כשרים יהיו בשעת סידור הקידושין. וא"כ במקרה של בעל תשובה שאחיו או אחותו מתחתנים יש להחשיבו כצורך גדול, ויהיה מותר להם להופיע בשעת סידור הקידושין. וכ"ש השתא שאין הוא מזמינם לכיבוד, ורק נמצא שם. ועוד דכל איסור חנופה באופן שאינו אומר לחוטא שעושה כדין ודבר טוב אינו ברור וכדכתב באו"ח ח"ב סי' נ"א.

עוד מצאתי כמה תשובות שפסל סידורי קידושין של ראבייס מצד שאינם עושים כפי הדינים וכו', אך לא הזכיר שיש מינות בסידור הקידושין.

1. כבר ענה יפה הרב בר ישראל. (והרי כל זה גם נוגע לצד ההלכתי של הפולמוס לגבי השער מהודו ואכמ"ל)
2. מרן הגרמ"פ איננו מתיר כלל בשאלה שסביבה סובב האשכול. בתשובה הראשונה הוא מתיר (למי שאינו אדם חשוב) רק כאשר החתונה היא של רב אמיתי ונעשית כדמו"י, ואז אין איסור כניסה (ויעויין בתשובה ארוכה בצי"א על עצם איסור הכניסה). בכל מקרהנ, לא על זה דיברנו אלא על השתתפות בטקס שלהם, ואת זה הגרמ"פ אסר. התשובה השניה עוסקת בראבייס המזדמנים לבית כנסת של שומרי תורה, ואיננה נוגעת כלל לעניין. ובודאי שאין ללמוד ממנה שום היתר לנדו"ד. (אחרי בקשת המחילה מכתר"ה)
3. את איסור המינות הוא מזכיר לגביהם בכו"כ מקומות.

[יבנה]

לכא' נישואי תערובת גרועים מנישואי שני גוים - שעליו נוקט הגמרא בע"ז שהצטרפות הוה "עבודה זרה בטהרה" - וכמדומה לי שהנושאי כלים על השו"ע נוקטים מפורש שא"א לטעון איבה באיסורים כאלו המיועדים למנוע חתנות כי כל כוונת חז"ל בתקנות אלו היה לגרום איבה.

ומפני שיש אשכול אחשיו הדן בקולותיו של הגרא"ל ליכטנשטיין זצ"ל - זוכרני איך באחד מהשיעורים שלו הוא התפלא על כך שתלמיד אחד ביקש ממנו היתר לילך לנישואי תערובת כדי שהקרובים שלו לא ייפגעו ואמר בהתלהבות שהם אמורים להיפגע - וכדאי הוא שייפגעו ולא יבואו לחשוב שיש שום מקום להתפשר בנישואי תערובת (אך שנקט שבזמננו שנישואין כאלו רבו ר"ל יש מקום גדול לקיים קשרים אם יהודים כאלו אף לאחר נישואיהם באופן שאינו נותן לגיטימציה לנישואיהן) - וכמו רבו הגרי"ד שמאד מאד החמיר בשאלות אלו (השיעור פה - https://www.yutorah.org/lectures/lectur ... we-differ/)

הגמ' בע"ז ח. דיבר על חתונת גוים שאסור לישראל ללכת שם ולאכול אפ' משל עצמו ומעלה עליו הכתוב כאילו אוכל מזבחי מתים שנא' וקרא לך ואכלת מזבחו. ונפסק להלכה בשו"ע יו"ד קנב א. הדרישה הסתפק אם יש בזה היתר איבה שמוזכר ברמ"א סי' קמ"ח סעיף י"ב שהתיר אפ' לשמוח עמהם ביום חגם כו'. הט"ז ס"ק א' תמה על הספק דקרא הוא שצריך להתרחק מלסעוד עמהם, א"כ ודאי שאין להתיר משום איבה מה שהתורה אסרה כדי שיהיה ריחוק ביניהם. בנקודות הכסף השיב דקרא הוא אסמכתא בעלמא, ועיקר הטעם הוא משום דאזיל ומודה, שכבר הותר משום איבה.
ושם מדובר שהיה בסעודה תקרובת לע"ז, שאינו מתקיים כאן.

בענין שיעור ר' ליכטנשטיין, מדובר בשיעור של שעה וחצי. האם הביא ראיות לדבריו והאם פירש באיזה אופן מדובר, בסתם אנשים או בקרובי משפחה?

[יבנה]

1. הדברים נמצאים בנפש הרב עמ' 234. והדברים תמוהים מאד, הלכות אינן נקבעות ע"פ פסקי הכומרים אלא לפי ההלכה היהודית, ואם לפי ההלכה זה לא ע"ז מה זה משנה מה דעת הכומרים. ודומה למעשי המרמונים לנצר יהודים שמתו.

אם אכן לפי דעת עע"ז כך עובדים לאליל שלהם, הלא הוא עבודה זרה כדרכה - וכמו פוער לבעל פעור או זורק אבן למרקולס - ולכא' הוה אסור מדאורייתא. ובוודאי שחייבים להתחשב אם שטוויתם לקבוע הלכה באיסורים אלו ואינו דומה כלל לנצירת יהודים ע"י המרמנים. (אך ששמעתי מתלמידי הגרי"ד נימוקים שונים על מה בדיוק הוא טען נחשיו אצל הקטולים כפולחן בצפיית הלויית קנדי)

יש איסור ע"ז רק כשיש כוונה לעבוד ע"ז והוא גם בדרך שעובדים, אבל אם אין דעתו לע"ז אלא לצורך אחר לא מעניין מה שעובדי ע"ז קבעו שזה דרך עבודה. וכדמצינו בסנהדרין סא: במשתחוה לאנדרטת המלך, דאי קבליה עליה באלוה מזיד הוא ואי לא קבליה עליה באלוה לא כלום הוא. וה"נ אינו מגיע לעבוד לע"ז אלא להשתתף בחתונה. וכי אם הם יקבעו שמי שאוכל תפוח ביום ראשון הוא נוצרי, יהיה אסור לאכול תפוחים ביום ראשון?
בנוסף עובד כדרך הע"ז מיירי כשעושה מעשה עבודה, אבל לא כשרק שוהה שם בלי מעשה.

[יבנה]

1. כבר ענה יפה הרב בר ישראל. (והרי כל זה גם נוגע לצד ההלכתי של הפולמוס לגבי השער מהודו ואכמ"ל)
2. מרן הגרמ"פ איננו מתיר כלל בשאלה שסביבה סובב האשכול. בתשובה הראשונה הוא מתיר (למי שאינו אדם חשוב) רק כאשר החתונה היא של רב אמיתי ונעשית כדמו"י, ואז אין איסור כניסה (ויעויין בתשובה ארוכה בצי"א על עצם איסור הכניסה). בכל מקרהנ, לא על זה דיברנו אלא על השתתפות בטקס שלהם, ואת זה הגרמ"פ אסר. התשובה השניה עוסקת בראבייס המזדמנים לבית כנסת של שומרי תורה, ואיננה נוגעת כלל לעניין. ובודאי שאין ללמוד ממנה שום היתר לנדו"ד. (אחרי בקשת המחילה מכתר"ה)
3. את איסור המינות הוא מזכיר לגביהם בכו"כ מקומות.

1. כבר השבתי לו.
2. ר' משה אסר לכבד ראבייס בדברים שבקדושה שאינם מאמינים בהם מצד חנופה, אך התיר כשיש בדבר צורך גדול, מלבד מלכבדם בברכות מדצריך לברך ואין ברכתם כלום, וכמבואר בתשובה שניה שהבאתי.
כיוצ"ב מצינו באו"ח ח"ב סי' נ' כשעושים דינר לצרכי מצוה ומזמינים ראבייס ורוצים לכבד אותם להוציא את הציבור בברכת המוציא וכדומה אסר מדכופרים ואינו ברכה, אך לא הזכיר איסור לכבדם בדברים אחרים. וכן באה"ע ח"ד סי' פ' נשאל לתת לראבייס ברכת נישואין תחת החופה, ואסר מצד שאינם ברכות ולא מצד שאסור לכבדם.
מכל אלו שמעינן שאף שיש איסור לכבדם בדברים שבקדושה כשאין צורך, אבל כשיש צורך גדול התיר.

בתשובה הראשונה שהבאתי אסר בסתמא להיות נוכח כשראביי מסדר קידושין, ולא פירט לא טעם הדבר ולא אם יש חילוק בזה בין צורך גדול או לא.
מדובר ג"כ לא בשאלה האם להזמין את הראביי לסדר קידושין, אלא בשאלה אחרי שהוא נמצא האם מותר להיות שם אז.
א"כ זה שאלה של חנופה וכבוד, ולא שאלה של חוסר ברכות וגרימת איסור. וא"כ דומה לשאר התשובות שיש להתיר משום צורך גדול.
אבל יש מקום לחלק בין המקרים ולומר שהתיר דוקא כיבוד כמו שמכבדים כל בעה"ב חשוב, אבל סידור קידושין שהוא כבוד שנותנים לרב חמור טפי, וגם יש לחוש לתקלה שיחשבו שהוא רב כשר.
נמצא שאין הכרח מדבריו מה דעתו במקרה ששאלתי.

3. לא ראיתי שהזכיר שעצם הטקס הוא מינות אלא שהראביי הוא כופר ולא עושה כדין. היכן הוא כותב שעצם הטקס הוא מינות?

[יבנה]

מצאתי תשובת ר' שיינברג המצורפת שנשאל האם בעל תשובה יכול להגיע לחתונת קרוב משפחה כשאם לא יגיע יהיה סכסוך גדול, א' באופן של נישואים עם גוי, ב' באופן שסידור הקידושין הוא ע"י ראביי. ופסק בא' שאסור להשתתף שנראה כמסכים עמהם והוי חילול ה', וגם משום דברי ט"ז הנ"ל. ופסק בב' דלהיות תחת החופה נראה כמסכים עמהם והוי חילול ה' ואסור, אך כשעומד מהצד, יש להתיר בשעת הדחק.

[בברכה המשולשת]

1. כבר ענה יפה הרב בר ישראל. (והרי כל זה גם נוגע לצד ההלכתי של הפולמוס לגבי השער מהודו ואכמ"ל)
2. מרן הגרמ"פ איננו מתיר כלל בשאלה שסביבה סובב האשכול. בתשובה הראשונה הוא מתיר (למי שאינו אדם חשוב) רק כאשר החתונה היא של רב אמיתי ונעשית כדמו"י, ואז אין איסור כניסה (ויעויין בתשובה ארוכה בצי"א על עצם איסור הכניסה). בכל מקרהנ, לא על זה דיברנו אלא על השתתפות בטקס שלהם, ואת זה הגרמ"פ אסר. התשובה השניה עוסקת בראבייס המזדמנים לבית כנסת של שומרי תורה, ואיננה נוגעת כלל לעניין. ובודאי שאין ללמוד ממנה שום היתר לנדו"ד. (אחרי בקשת המחילה מכתר"ה)
3. את איסור המינות הוא מזכיר לגביהם בכו"כ מקומות.

1. כבר השבתי לו.
2. ר' משה אסר לכבד ראבייס בדברים שבקדושה שאינם מאמינים בהם מצד חנופה, אך התיר כשיש בדבר צורך גדול, מלבד מלכבדם בברכות מדצריך לברך ואין ברכתם כלום, וכמבואר בתשובה שניה שהבאתי.
כיוצ"ב מצינו באו"ח ח"ב סי' נ' כשעושים דינר לצרכי מצוה ומזמינים ראבייס ורוצים לכבד אותם להוציא את הציבור בברכת המוציא וכדומה אסר מדכופרים ואינו ברכה, אך לא הזכיר איסור לכבדם בדברים אחרים. וכן באה"ע ח"ד סי' פ' נשאל לתת לראבייס ברכת נישואין תחת החופה, ואסר מצד שאינם ברכות ולא מצד שאסור לכבדם.
מכל אלו שמעינן שאף שיש איסור לכבדם בדברים שבקדושה כשאין צורך, אבל כשיש צורך גדול התיר.

בתשובה הראשונה שהבאתי אסר בסתמא להיות נוכח כשראביי מסדר קידושין, ולא פירט לא טעם הדבר ולא אם יש חילוק בזה בין צורך גדול או לא.
מדובר ג"כ לא בשאלה האם להזמין את הראביי לסדר קידושין, אלא בשאלה אחרי שהוא נמצא האם מותר להיות שם אז.
א"כ זה שאלה של חנופה וכבוד, ולא שאלה של חוסר ברכות וגרימת איסור. וא"כ דומה לשאר התשובות שיש להתיר משום צורך גדול.
אבל יש מקום לחלק בין המקרים ולומר שהתיר דוקא כיבוד כמו שמכבדים כל בעה"ב חשוב, אבל סידור קידושין שהוא כבוד שנותנים לרב חמור טפי, וגם יש לחוש לתקלה שיחשבו שהוא רב כשר.
נמצא שאין הכרח מדבריו מה דעתו במקרה ששאלתי.

3. לא ראיתי שהזכיר שעצם הטקס הוא מינות אלא שהראביי הוא כופר ולא עושה כדין. היכן הוא כותב שעצם הטקס הוא מינות?

1. ייתכן שאולי אין בזה משום איסור עוע"ז, אבל להשתתף עמהם בטקס של דת האלילות שלהם, לא מצאתי שהביא כתר"ה ראיה להתיר. (האם לפי שיטת כתר"ה, יהיה מותר להתפלל ביחד איתם בשעת תיפלתם כשזה לא בתוך בית ע"ז!?)
2. הגרמ"פ דיבר על ראבייס שבאים אלינו לבקר או להשתתף בתפילה (או בחתונה יהודית כשרה), ולא על השתתפות בטקס שלהם.
3. הרי הגרמ"פ שנה ושילש בתשובותיו שכל הרפורמים (ורוב ככל הקונסרביטיביים) הם כופרים, ודתם דת מינות.
2.

[יבנה]

1. כבר ענה יפה הרב בר ישראל. (והרי כל זה גם נוגע לצד ההלכתי של הפולמוס לגבי השער מהודו ואכמ"ל)
2. מרן הגרמ"פ איננו מתיר כלל בשאלה שסביבה סובב האשכול. בתשובה הראשונה הוא מתיר (למי שאינו אדם חשוב) רק כאשר החתונה היא של רב אמיתי ונעשית כדמו"י, ואז אין איסור כניסה (ויעויין בתשובה ארוכה בצי"א על עצם איסור הכניסה). בכל מקרהנ, לא על זה דיברנו אלא על השתתפות בטקס שלהם, ואת זה הגרמ"פ אסר. התשובה השניה עוסקת בראבייס המזדמנים לבית כנסת של שומרי תורה, ואיננה נוגעת כלל לעניין. ובודאי שאין ללמוד ממנה שום היתר לנדו"ד. (אחרי בקשת המחילה מכתר"ה)
3. את איסור המינות הוא מזכיר לגביהם בכו"כ מקומות.

1. כבר השבתי לו.
2. ר' משה אסר לכבד ראבייס בדברים שבקדושה שאינם מאמינים בהם מצד חנופה, אך התיר כשיש בדבר צורך גדול, מלבד מלכבדם בברכות מדצריך לברך ואין ברכתם כלום, וכמבואר בתשובה שניה שהבאתי.
כיוצ"ב מצינו באו"ח ח"ב סי' נ' כשעושים דינר לצרכי מצוה ומזמינים ראבייס ורוצים לכבד אותם להוציא את הציבור בברכת המוציא וכדומה אסר מדכופרים ואינו ברכה, אך לא הזכיר איסור לכבדם בדברים אחרים. וכן באה"ע ח"ד סי' פ' נשאל לתת לראבייס ברכת נישואין תחת החופה, ואסר מצד שאינם ברכות ולא מצד שאסור לכבדם.
מכל אלו שמעינן שאף שיש איסור לכבדם בדברים שבקדושה כשאין צורך, אבל כשיש צורך גדול התיר.

בתשובה הראשונה שהבאתי אסר בסתמא להיות נוכח כשראביי מסדר קידושין, ולא פירט לא טעם הדבר ולא אם יש חילוק בזה בין צורך גדול או לא.
מדובר ג"כ לא בשאלה האם להזמין את הראביי לסדר קידושין, אלא בשאלה אחרי שהוא נמצא האם מותר להיות שם אז.
א"כ זה שאלה של חנופה וכבוד, ולא שאלה של חוסר ברכות וגרימת איסור. וא"כ דומה לשאר התשובות שיש להתיר משום צורך גדול.
אבל יש מקום לחלק בין המקרים ולומר שהתיר דוקא כיבוד כמו שמכבדים כל בעה"ב חשוב, אבל סידור קידושין שהוא כבוד שנותנים לרב חמור טפי, וגם יש לחוש לתקלה שיחשבו שהוא רב כשר.
נמצא שאין הכרח מדבריו מה דעתו במקרה ששאלתי.

3. לא ראיתי שהזכיר שעצם הטקס הוא מינות אלא שהראביי הוא כופר ולא עושה כדין. היכן הוא כותב שעצם הטקס הוא מינות?

1. ייתכן שאולי אין בזה משום איסור עוע"ז, אבל להשתתף עמהם בטקס של דת האלילות שלהם, לא מצאתי שהביא כתר"ה ראיה להתיר. (האם לפי שיטת כתר"ה, יהיה מותר להתפלל ביחד איתם בשעת תיפלתם כשזה לא בתוך בית ע"ז!?)
2. הגרמ"פ דיבר על ראבייס שבאים אלינו לבקר או להשתתף בתפילה (או בחתונה יהודית כשרה), ולא על השתתפות בטקס שלהם.
3. הרי הגרמ"פ שנה ושילש בתשובותיו שכל הרפורמים (ורוב ככל הקונסרביטיביים) הם כופרים, ודתם דת מינות.
2.

1. לשיטתי זה לא מוגדר כהשתתפות בטקס ע"ז, אלא זה מוגדר כהשתתפות בחתונה שבחלק קצר ממנו עושים שם דברים בניגוד לרצונו, ושוהה שם בחוסר רצון. ודינו שוה להמתנה בתחנת אוטובוס בשעה שכומר מארגן שם תפלה לע"ז. לעומת זאת המתפלל עמהם גם שלא בבית ע"ז אסור משום חשד, שנראה לכל שבאופן אקטיבי עושה מעשה דת כמותם. והחילוק פשוט, בן אדם סביר שיראה אותו בחתונה לא יחשוב שהתנצר אלא ששוהה שם אגב שהייתו בחתונה, לעומת מי שהולך רק לטקס ע"ז שהרואה סובר שהטעם שנמצא שם הוא כדי לעבוד ע"ז.
איזה איסור יש בזה כשאין חשד?
2. ר' משה לא פירש טעם דבריו, וניתן לומר סברות שונות בדעתו.

[נהר שלום]

ילקוט יוסף

[אוצר החכמה]

1. לשיטתי זה לא מוגדר כהשתתפות בטקס ע"ז, אלא זה מוגדר כהשתתפות בחתונה שבחלק קצר ממנו עושים שם דברים בניגוד לרצונו, ושוהה שם בחוסר רצון. ודינו שוה להמתנה בתחנת אוטובוס בשעה שכומר מארגן שם תפלה לע"ז. לעומת זאת המתפלל עמהם גם שלא בבית ע"ז אסור משום חשד, שנראה לכל שבאופן אקטיבי עושה מעשה דת כמותם. והחילוק פשוט, בן אדם סביר שיראה אותו בחתונה לא יחשוב שהתנצר אלא ששוהה שם אגב שהייתו בחתונה, לעומת מי שהולך רק לטקס ע"ז שהרואה סובר שהטעם שנמצא שם הוא כדי לעבוד ע"ז.
איזה איסור יש בזה כשאין חשד?
2. ר' משה לא פירש טעם דבריו, וניתן לומר סברות שונות בדעתו.

אני לא יודע בדיוק על מה הדיון ולא נכנסתי אליו. אבל הערה הגיונית פשוטה. אין שום דמיון בין חתונה לתחנת אוטובוס מכמה סיבות.
בתחנת אוטובוס אפילו אם ידעת בתחילה שזה מה שיהיה אתה בא מכוח הזכות שלך להגיע וטוען לאו כל כמיניה לעשות לי טקסים בתחנה. וגם אינו מתכבד בנוכחותך ולא הזמינך. אבל בחתונה היוזם הוא בעל החתונה והוא זה שהזמין אותך ומתכבד בנוכחותך (הרי לכן אתה בא) וממילא גם אינך יכול לטעון לא ידעתי וגם לא לאו כל כמינך לעשות לי את זה בחתונה.

[יבנה]

ילקוט יוסף

ייש"כ.
הוא חידש על ר' משה שלשה דברים, וכולם בלי הבאת מקור.
א', ר' משה רק אסר בשעת החופה, והוא אסר לכל החתונה.
ב', ר' משה דיבר באיש בעלמא, והוא אסר גם לחתונת אחיו בציווי אביו.
ג', ר' משה לא פירש טעם האיסור, והוא אסר מצד חילול ה'.

[יבנה]

אני לא יודע בדיוק על מה הדיון ולא נכנסתי אליו. אבל הערה הגיונית פשוטה. אין שום דמיון בין חתונה לתחנת אוטובוס מכמה סיבות.
בתחנת אוטובוס אפילו אם ידעת בתחילה שזה מה שיהיה אתה בא מכוח הזכות שלך להגיע וטוען לאו כל כמיניה לעשות לי טקסים בתחנה. וגם אינו מתכבד בנוכחותך ולא הזמינך. אבל בחתונה היוזם הוא בעל החתונה והוא זה שהזמין אותך ומתכבד בנוכחותך (הרי לכן אתה בא) וממילא גם אינך יכול לטעון לא ידעתי וגם לא לאו כל כמינך לעשות לי את זה בחתונה.

ברור שיש מקום לחלק ביניהם. אך הבאתי זאת כדוגמא שלא כל נוכחות הוא השתתפות והזדהות בתוכן הדתי, וצריך לשקול עד כמה הנוכחות שלו מביעה הסכמה. ולעיל כתבתי שיש להשוות זאת לנוכחות חילוני או גוי בחתונה יהודית שכולם מבינים שאין נוכחותם מביעה קבלת עול מלכות שמים, אלא רק השתתפות בשמחת מכרם בלי הזדהות עם התוכן הרוחני, וה"נ ל"ש.

[יבנה]

1. בע"ז יח: אסרו ללכת לטרטיאות ולקרקסיאות, במקום שמזבלין שם זיבול לע"ז מפני חשד ע"ז. פירש"י שלא יחשדוהו בחזקת זיבול לע"ז. ור"ת פירש דמזבלין ר"ל מזבחים.
הרי שאסרו מפני חשד שהוא עצמו עובד ע"ז, אבל מה שיש שם אחרים שעובדים לע"ז אינו טעם לאסור להיות שם.
2. חידושי הרשב"א נדרים סב:
"גמ' אמר רבא שרי לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא לא יהיבנא כרגא מ"ט לאברוחי ארי מיניה קאמר. פי' לומר עבד הכומרים של ע"ז פלונית דכיון שהוא אומר לא יהיבנא כרגא מוכחא מלתא דלא אמר כן משום דמודה למעשיהם אלא להפטר מן המכס שהיו הכומרים ואנשיהם פטורין ממנו, וצורבא מרבנן דקאמר אפי' צורבא מרבנן קאמר וכ"ש אדם אחר דאפי' בצורבא מרבנן ליכא משום חילול ה', ויש מי שפירש שאומר עבדא דנורא מכוין לבו לשמים דכתיב אש אוכלה הוא, והראשון נראה עיקר."
וכ"ש כאן שאין רמז בלשונו שמודה לנצרות ורפורמה שהרואה אותו מגיע לחתונת אחיו יודע שלכן מגיע ולא משום שמודה בהם, וגם אין בזה חילול ה'. וגם בזה מבריח עצמו מנזק איבוד הקשר עם משפחתו.

[בברכה המשולשת]

1. בע"ז יח: אסרו ללכת לטרטיאות ולקרקסיאות, במקום שמזבלין שם זיבול לע"ז מפני חשד ע"ז. פירש"י שלא יחשדוהו בחזקת זיבול לע"ז. ור"ת פירש דמזבלין ר"ל מזבחים.
הרי שאסרו מפני חשד שהוא עצמו עובד ע"ז, אבל מה שיש שם אחרים שעובדים לע"ז אינו טעם לאסור להיות שם.
2. חידושי הרשב"א נדרים סב:
"גמ' אמר רבא שרי לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא לא יהיבנא כרגא מ"ט לאברוחי ארי מיניה קאמר. פי' לומר עבד הכומרים של ע"ז פלונית דכיון שהוא אומר לא יהיבנא כרגא מוכחא מלתא דלא אמר כן משום דמודה למעשיהם אלא להפטר מן המכס שהיו הכומרים ואנשיהם פטורין ממנו, וצורבא מרבנן דקאמר אפי' צורבא מרבנן קאמר וכ"ש אדם אחר דאפי' בצורבא מרבנן ליכא משום חילול ה', ויש מי שפירש שאומר עבדא דנורא מכוין לבו לשמים דכתיב אש אוכלה הוא, והראשון נראה עיקר."
וכ"ש כאן שאין רמז בלשונו שמודה לנצרות ורפורמה שהרואה אותו מגיע לחתונת אחיו יודע שלכן מגיע ולא משום שמודה בהם, וגם אין בזה חילול ה'. וגם בזה מבריח עצמו מנזק איבוד הקשר עם משפחתו.

1. אחזור שוב על מה שכתבתי לעיל: עצם ההשתפות בטקס הזה היא השתתפות בפולחן ע"ז, משא"כ הליכה לקרו"ת ששם הרבה מההולכים הלכו לשם מושב לצים בעלמא (או כדי להציל נפשות או להתיר עגונה) ולכן אסור אם יש אז הקרבה בגלל החשד אך עצם ההליכה אינה שותפות בפולחן ע"ז. לעומת זאת, כאן עצם ההשתתפות בכל מהלך הטקס היא השתתפות בפולחן או במינות.
2. כאן בהגיעו הוא משתתף בפולחן ע"ז או מינות (משא"כ שם, ויעויין במחלוקת הראשונים סביב דברי האו"ז על ייהרג ועל יעבור באי אמירת יהודי אני וכדומה) ויש בזה גם חילול השם כי מראה שזה לגיטימי בעיניו

[יבנה]

1. בע"ז יח: אסרו ללכת לטרטיאות ולקרקסיאות, במקום שמזבלין שם זיבול לע"ז מפני חשד ע"ז. פירש"י שלא יחשדוהו בחזקת זיבול לע"ז. ור"ת פירש דמזבלין ר"ל מזבחים.
הרי שאסרו מפני חשד שהוא עצמו עובד ע"ז, אבל מה שיש שם אחרים שעובדים לע"ז אינו טעם לאסור להיות שם.
2. חידושי הרשב"א נדרים סב:
"גמ' אמר רבא שרי לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא לא יהיבנא כרגא מ"ט לאברוחי ארי מיניה קאמר. פי' לומר עבד הכומרים של ע"ז פלונית דכיון שהוא אומר לא יהיבנא כרגא מוכחא מלתא דלא אמר כן משום דמודה למעשיהם אלא להפטר מן המכס שהיו הכומרים ואנשיהם פטורין ממנו, וצורבא מרבנן דקאמר אפי' צורבא מרבנן קאמר וכ"ש אדם אחר דאפי' בצורבא מרבנן ליכא משום חילול ה', ויש מי שפירש שאומר עבדא דנורא מכוין לבו לשמים דכתיב אש אוכלה הוא, והראשון נראה עיקר."
וכ"ש כאן שאין רמז בלשונו שמודה לנצרות ורפורמה שהרואה אותו מגיע לחתונת אחיו יודע שלכן מגיע ולא משום שמודה בהם, וגם אין בזה חילול ה'. וגם בזה מבריח עצמו מנזק איבוד הקשר עם משפחתו.

1. אחזור שוב על מה שכתבתי לעיל: עצם ההשתפות בטקס הזה היא השתתפות בפולחן ע"ז, משא"כ הליכה לקרו"ת ששם הרבה מההולכים הלכו לשם מושב לצים בעלמא (או כדי להציל נפשות או להתיר עגונה) ולכן אסור אם יש אז הקרבה בגלל החשד אך עצם ההליכה אינה שותפות בפולחן ע"ז. לעומת זאת, כאן עצם ההשתתפות בכל מהלך הטקס היא השתתפות בפולחן או במינות.
2. כאן בהגיעו הוא משתתף בפולחן ע"ז או מינות (משא"כ שם, ויעויין במחלוקת הראשונים סביב דברי האו"ז על ייהרג ועל יעבור באי אמירת יהודי אני וכדומה) ויש בזה גם חילול השם כי מראה שזה לגיטימי בעיניו

למה אתה מגדיר את זה כהשתתפות ולא כשהייה אגב החתונה בדומה לקרו"ת, הרי כוונתו לחתונה ולא לטקס הקידושין, והרי מי שמגיע לחתונה אינו מתכוון להגיע לטקס הקידושין מצד עצמו אלא להשתתף בשמחת החתונה, וכל שעות הארוע בכלל. איך כאן נחשב כאילו הוא עושה משהו פעיל להביע השתתפות והזדהות עם הנעשה בטקס הקידושין?
מצינו לפני עיוור, מסייע לידי עוברי עבירה, ומחזק עוברי עבירה, וכן מצינו חשד. היכן מצינו איסור במה שעומד במקום מסויים בלי לומר או לעשות כלום? והרי מצד חשד אין לחוש מאחר שאנשים רגילים להגיע לחתונות של דתות אחרות וזרמי דת אחרים מבלי להסכים עם זה.
היכן דברי האו"ז? בשו"ע יו"ד קנ"ז ב' מתיר כשאינו אומר שהוא גוי.

[בברכה המשולשת]

1. בע"ז יח: אסרו ללכת לטרטיאות ולקרקסיאות, במקום שמזבלין שם זיבול לע"ז מפני חשד ע"ז. פירש"י שלא יחשדוהו בחזקת זיבול לע"ז. ור"ת פירש דמזבלין ר"ל מזבחים.
הרי שאסרו מפני חשד שהוא עצמו עובד ע"ז, אבל מה שיש שם אחרים שעובדים לע"ז אינו טעם לאסור להיות שם.
2. חידושי הרשב"א נדרים סב:
"גמ' אמר רבא שרי לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא לא יהיבנא כרגא מ"ט לאברוחי ארי מיניה קאמר. פי' לומר עבד הכומרים של ע"ז פלונית דכיון שהוא אומר לא יהיבנא כרגא מוכחא מלתא דלא אמר כן משום דמודה למעשיהם אלא להפטר מן המכס שהיו הכומרים ואנשיהם פטורין ממנו, וצורבא מרבנן דקאמר אפי' צורבא מרבנן קאמר וכ"ש אדם אחר דאפי' בצורבא מרבנן ליכא משום חילול ה', ויש מי שפירש שאומר עבדא דנורא מכוין לבו לשמים דכתיב אש אוכלה הוא, והראשון נראה עיקר."
וכ"ש כאן שאין רמז בלשונו שמודה לנצרות ורפורמה שהרואה אותו מגיע לחתונת אחיו יודע שלכן מגיע ולא משום שמודה בהם, וגם אין בזה חילול ה'. וגם בזה מבריח עצמו מנזק איבוד הקשר עם משפחתו.

1. אחזור שוב על מה שכתבתי לעיל: עצם ההשתפות בטקס הזה היא השתתפות בפולחן ע"ז, משא"כ הליכה לקרו"ת ששם הרבה מההולכים הלכו לשם מושב לצים בעלמא (או כדי להציל נפשות או להתיר עגונה) ולכן אסור אם יש אז הקרבה בגלל החשד אך עצם ההליכה אינה שותפות בפולחן ע"ז. לעומת זאת, כאן עצם ההשתתפות בכל מהלך הטקס היא השתתפות בפולחן או במינות.
2. כאן בהגיעו הוא משתתף בפולחן ע"ז או מינות (משא"כ שם, ויעויין במחלוקת הראשונים סביב דברי האו"ז על ייהרג ועל יעבור באי אמירת יהודי אני וכדומה) ויש בזה גם חילול השם כי מראה שזה לגיטימי בעיניו

למה אתה מגדיר את זה כהשתתפות ולא כשהייה אגב החתונה בדומה לקרו"ת, הרי כוונתו לחתונה ולא לטקס הקידושין, והרי מי שמגיע לחתונה אינו מתכוון להגיע לטקס הקידושין מצד עצמו אלא להשתתף בשמחת החתונה, וכל שעות הארוע בכלל. איך כאן נחשב כאילו הוא עושה משהו פעיל להביע השתתפות והזדהות עם הנעשה בטקס הקידושין?
מצינו לפני עיוור, מסייע לידי עוברי עבירה, ומחזק עוברי עבירה, וכן מצינו חשד. היכן מצינו איסור במה שעומד במקום מסויים בלי לומר או לעשות כלום? והרי מצד חשד אין לחוש מאחר שאנשים רגילים להגיע לחתונות של דתות אחרות וזרמי דת אחרים מבלי להסכים עם זה.
היכן דברי האו"ז? בשו"ע יו"ד קנ"ז ב' מתיר כשאינו אומר שהוא גוי.

א. מי שמגיע, עניינו להשתתף ב"שמחת החתונה" הזאת (ומה שכתב כת"ר "טקס הקידושין", אינו עניין לכאן שהרי אין כאן קידושין כלל, אלא טומאה) והחתונה הזאת כולה סובבת סביב ע"ז (במקרה של נצרות) או מינות (במקרה של רפורמים וקונסרבטיבים).
ב. האיסור כאן איננו מדין חשד, אלא מדין השתתפות בפולחן ע"ז או מינות. (כאמור לעיל).
ג. או"ז על מס' ע"ז בסוגיא של אשה כל זיינה עליה וכו'. (ויעויין במש"כ מע"כ ידידי הרה"ג שלמה אליעזר גליקסברג בשו"ת ניצני ארץ ח"א בזה)

[נחלי אפרסמון]

כפי שאמרו כבר סידרו כל הנידון בצורה טובה הרבנים סתיו בספרם אבוא ביתך (עמ' 239 ואילך)

רבנים?