פורום אוצר החכמה

נהגו שלא לדבר, ובשו"ע ובמשנ"ב לא הוזכר.
ומסברא גם כן שאין בזה בעיה, כי זה רק כמו טבילה להיתר לאכילת קדשים שלא מצינו שאסור לדבר בין טבילה לאכילת קדשים. וצ"ע.

שייף נפיק כתב:נהגו שלא לדבר, ובשו"ע ובמשנ"ב לא הוזכר.
ומסברא גם כן שאין בזה בעיה, כי זה רק כמו טבילה להיתר לאכילת קדשים שלא מצינו שאסור לדבר בין טבילה לאכילת קדשים. וצ"ע.

ברור שאין להפסיק, וכדין נט"י לסעודה, שהרי להמצריכים נטילה לדבר שטיבולו במשקה ה"ז כפת, ואין ההפסק שייך לברכה אלא לעצם הנטילה, וכידוע מהגרש"ז זצ"ל.

האם יש מקור מפורש?
מדוע הפוסקים לא מזכירים כלל?

פשוט שאין חילוק בין נט"י לפת לנט"י לטיבולו במשקה, ברם כיון שגם דיבור אחר נט"י לפת אינו כ"כ "נורא", יש מקום להקל בנט"י לטיבולו במשקה, בפרט לאותם הסוברים שאינו אלא חומרא.

שייף נפיק כתב:האם יש מקור מפורש?
מדוע הפוסקים לא מזכירים כלל?

יש בפוסקים לגבי דיבור בין נטילה לאכילה אף כשאין מברכים, והוא בנוגע בדבר טינופת באמצע סעודתו.

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=20310

לגוף השאלה ילה"ר ממש"כ הרוקח ש"רחצה" היא על טבול השני, כי על המצה א"צ נט"י כי על פחות מכביצה אין נט"י, נמצא שמפסיק בין נט"י לאכילת המרור.
אולם ייתכן שלפי הרוקח באמת נוטלים לאחר אכילת המצה...