חוות דעת כתב:...ותדע, דאי לא תימא הכי, ודאי דהיה צריך ליטול בלא ברכה כמו אם נסתפק לו בשאר ימים אם נטל לולב, וכמו במסופק בספירה דסופר בלא ברכה. ואף דספק קרא קריאת שמע אינו חוזר וקורא למאן דאמר קריאת שמע דרבנן בברכות דף כ"א [ע"א], ע"ש, הוא מטעם דקריאת שמע אדעתא דחוב, איסורא אית ביה, כמו בספק התפלל אינו חוזר ומתפלל, וכתב הרא"ש [ברכות פ"ג סימן טו] הטעם, אף דמתפלל אדם כל היום כולו בתורת נדבה, מכל מקום בספק התפלל אינו חוזר ומתפלל, דתפלה אדעתא דחוב איסורא אית ביה, וכן הוא בקריאת שמע, אף דמותר לקרות קריאת שמע כל היום בתורת נדבה, מכל מקום בספק אסור כמו בספק התפלל. וכן הוא בכל הברכות, דאדעתא דנדבה מותר לברך ולהודות אפילו בהזכרת שמו יתברך, כמו שמותר בי"ח ברכות להתפלל בתורת נדבה, ואדעתא דחוב אסור אפילו בלא הזכרת שמו, דהא אם בירך על הפת בריך רחמנא מלכא דעלמא וכו' יצא, ובספק אסור לברך אפילו בכהאי גוונא. ומטעם זה נראה לי לדון זכות על האומרים במעמדות ובקשות ברוך אתה ה', דדוקא דרך חוב אסור, דהא חזינן דהרבה פיוטים וזמירות נתייסדו ונתקנו בלשון ברכה והודאה בהזכרת שמו, ומה הפרש יש בין ברוך ה' ובין ברוך אתה ה'. וכן הדין באמן, דמותר לענות אמן שלא לצורך, ואמן חוב אסור באמן יתומה. אבל בכל המצות ודאי אם נסתפק חוזר ועושה בלא ברכה, ועל כרחך בלולב הטעם משום דלא דחינן איסורא מטעם ספיקא.
איש_ספר כתב:חשבתי שאולי בתקנת מאה ברכות, אין יוצאים אלא בברכות שתיקנום חז"ל, אבל לא בברכות שאדם בודה מליבו (כגון לחוו"ד שהובא לעיל, או בזמן הגאונים ובאר"י שמוכח שלא נזהרו בזה) ואולי זה הטעם שהראשונים, כהרמב"ם פ"ז מתפילה מאריכים למנות את הברכות המגיעות לסך מאה. אטו תנא כרוכלא וכו'?
מה דעתכם?
איש_ספר כתב:חשבתי שאולי בתקנת מאה ברכות, אין יוצאים אלא בברכות שתיקנום חז"ל, אבל לא בברכות שאדם בודה מליבו (כגון לחוו"ד שהובא לעיל, או בזמן הגאונים ובאר"י שמוכח שלא נזהרו בזה) ואולי זה הטעם שהראשונים, כהרמב"ם פ"ז מתפילה מאריכים למנות את הברכות המגיעות לסך מאה. אטו תנא כרוכלא וכו'?
מה דעתכם?
איש_ספר כתב:חשבתי שאולי בתקנת מאה ברכות, אין יוצאים אלא בברכות שתיקנום חז"ל, אבל לא בברכות שאדם בודה מליבו (כגון לחוו"ד שהובא לעיל, או בזמן הגאונים ובאר"י שמוכח שלא נזהרו בזה) ואולי זה הטעם שהראשונים, כהרמב"ם פ"ז מתפילה מאריכים למנות את הברכות המגיעות לסך מאה. אטו תנא כרוכלא וכו'?
מה דעתכם?
איש_ספר כתב:חשבתי שאולי בתקנת מאה ברכות, אין יוצאים אלא בברכות שתיקנום חז"ל, אבל לא בברכות שאדם בודה מליבו (כגון לחוו"ד שהובא לעיל, או בזמן הגאונים ובאר"י שמוכח שלא נזהרו בזה) ואולי זה הטעם שהראשונים, כהרמב"ם פ"ז מתפילה מאריכים למנות את הברכות המגיעות לסך מאה. אטו תנא כרוכלא וכו'?
מה דעתכם?
צביב כתב:בן איש חי שנה א' וישב אות טו
טו. מצאתי כתוב: 'טוב שהאדם ירגיל עצמו לומר בכל יום שלוש פסוקים אלו (כתובים בדברי הימים א' סימן כ"ט): "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל, ויאמר דוד ברוך אתה ה' וכו', לך ה' הגדולה והגבורה וכו', והעושר והכבוד מלפניך וכו'", וכאשר תיקנום חכמינו ז"ל בזמירות בכל יום, והאדם יאמר אותם בפני עצמם בכל יום עשר או שבע פעמים, ובכל פעם יאמר אחריהם פסוק "ברוך אתה ה' למדני חוקיך" - ומלבד תועלת סודית שיש באמירתם, עוד תועיל לו להשלים לו מספר מאה ברכות בשעת הדחק'; עד כאן מצאתי. ונראה לי שהוא מנהג יפה ונכון, ועיין "פתחי תשובה" יורה דעה סימן שכ"ח סעיף קטן א' מה שכתב בשם הרב "פרי תבואה" מה שקיבל מרבותיו, יעוין שם . .
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 330 אורחים