פורום אוצר החכמה

המשנה בריש קידושין כותבת שהאשה נקנית בכסף בשטר ובביאה, מהגמרא משמע שלמעשה כולם מקדשים בכסף או בשווה כסף. לא מצאתי בחז"ל שהשתמשו בטבעת דווקא. מצד שני בתוס' מוזכר העניין.

שאלתי מחו"ר הפורום שליט"א. האם יש לנו מקור ממתי התחילו להשתמש בטבעת, ומדוע?

יש בהיברו בוקס קונטרס בשם טבעת קידושין להרב זושא ווילהעלם שם מביא מקורות בנושא הזה

ספר החינוך כותב שנהגו לקדש בטבעת, וכן נפסק ברמ"א אבן העזר תחילת סי' כז. וראה ביאור של הגאון הרוגצובי בצפנת פענח על הרמב"ם הל' אישות תחילת פ"ג. ולפי דבריו מובן למה הרמב"ם והמחבר וכו' לא מזכירים את המנהג לקדש בטבעת, כי בזמנם לא היה בזה צורך, עיי"ש.

שמעתי שההסבר הואר שבעבר היו נוהגים להפסיק בין הקדושין לנשואין בהמשך זמן ואז היתה משמעות לכגל שוה כסף שנותן האיש לאשה להיות שלה אבל כיום שמצמידים את הנשואין לקדושין הרי אין משמעות שזה שלה כי מה שקנתה אשה קנה בעלה ולכן יתן לה תכשיט שזה יהיה רק שלה ולכן נהגו לקדש בטבעת

זה בעךר מה שהרוגצובר כותב שם

כדכד כתב:שמעתי שההסבר הואר שבעבר היו נוהגים להפסיק בין הקדושין לנשואין בהמשך זמן ואז היתה משמעות לכגל שוה כסף שנותן האיש לאשה להיות שלה אבל כיום שמצמידים את הנשואין לקדושין הרי אין משמעות שזה שלה כי מה שקנתה אשה קנה בעלה ולכן יתן לה תכשיט שזה יהיה רק שלה ולכן נהגו לקדש בטבעת

אז באמת גם אחרי הנישואין הטבעת היא של האשה? כלומר בשעת הקידושין הבעל נותן אותה ע"מ שלא יהיה לו רשות בה גם לאחר הנישואין (המתבצעים מיד)?

ערוה"ש שם כותב שזה על פי סוד [לא ציין על זה - נ"ל, כלומר שזה כבר מנו"כ השו"ע]

מאיר סובל כתב:ערוה"ש שם כותב שזה על פי סוד [לא ציין על זה - נ"ל, כלומר שזה כבר מנו"כ השו"ע]

זה מהרמ"א.

[quote][/quote]
למנהג הטבעת ניתנו טעמים רבים
1. מפני שהטבעת נראית כאות מ"ם סופית, וזה האות שאינה מתחילה ונגמרת, וכל דבר שאינו נגמר ונפתח נקרא "גולם", והאיש מתקשר עם האשה בעודה גולם היינו בעודה בתולה (הסבר הבניהו בתיקוני זוהר תיקון ה').
2. כיון שהיום מקדשים מתחת לחופה- מייד כשנותן לה את חפץ הקידושין הנישואין חלים ומיד היא אשתו, וכל מה שקנתה אשה קנה בעלה, וממילא אין לאשה שום הנאת שוה פרוטה ממה שיתן לה ואינה יכולה להתקדש בו, אמנם כשנותן לה טבעת יש לה הנאת קישוט גם לאחר שהטבעת חוזרת להיות שלו, והנאה זו שווה פרוטה ובה מתקדשת (ספר המקנה סימן נ', א') .
3. טבעת זה דבר המחבר בין שני דברים, כמו במשכן (ליקוטי מהרי"ח).
4. טבעת בגימטריא "קידושין" (עם הכולל) (תשב"ץ תס"ה).
5. כדי שתלך עם הטבעת כל ימיה ותזכור שהיא נשואה (ספר החינוך מצוה תקנ"ב).
6. הטבעת היא אור המקיף וגם האשה (טעמי המנהגים).
7. לומדים מתמר שביקשה מיהודה את "חותמך" וזו הטבעת (דעת זקנים מבעלי התוס' על הפסוק שם).
8. משום שהטבעת היא אות י' ושני העדים שני ה' והאצבע ו"ו ויחד יוצרים שם הוי"ה שאם זכו שכינה ביניהם (של"ה שער האותיות אות ק' בנתיב קדושת הזיווג).
9. משום ששרשרת עשויה מהרבה טבעות, ורומז לה שבעז"ה לא תפסק השרשרת ויוולדו להם ילדים (ספר מטעמים החדש, חתן וכלה, ל"א).
10. כי החתן והכלה קשורים בתורה ובמצוות שאין להם התחלה וסוף, כטבעת (שם).
11. משום שבימים הקדמונים נתינת הטבעת היתה סמל של האצלת סמכויות, כמו אצל פרעה ויוסף, והמן ומרדכי, וגם הבעל נותן לאשתו טבעת לומר לה שהוא מאציל עליה את כל סמכויות הבית (כתר שם טוב (גאגין) אות תשי"ד).
12. לסמל שהבעל מקיף את אשתו כטבעת והוא שומר עליה ומגונן עליה (שם).
13. להראות שהברית בין האיש והאשה היא ברית שאין לה סוף, כטבעת (שם).

למעשה המנהג מובא כבר ב"חילוקי מנהגים" בין בבל לאר"י שהוא נתחבר בערך במאה השמינית בארץ ישראל, א"כ הוא מנהג קדום מאוד. [מלבד שמובא מזוהר...].

עיינתי עוד פעם, והנה לשון "חילוקי מנהגים" אות כה.
"א"מ אין רואין טבעת קידושין, ובני א"י רואין טבעת קידושין גמורין"
ומשמע שיש שיטה שאין לקדש בטבעת, וצ"ע למה.

יש בזה גם בספר אב בחכמה, הראשון למקראי קודש

יצחק דביר כתב:למנהג הטבעת ניתנו טעמים רבים
1. מפני שהטבעת נראית כאות מ"ם סופית, וזה האות שאינה מתחילה ונגמרת, וכל דבר שאינו נגמר ונפתח נקרא "גולם", והאיש מתקשר עם האשה בעודה גולם היינו בעודה בתולה (הסבר הבניהו בתיקוני זוהר תיקון ה').

אפשר גם לומר על זו הדרך, שטבעת מורה על דבר שלם ומתמשך (שאין לו קצוות), כראוי לקשר חו"ק המורה על שלמות. (מאידך, מצינו גם שדברים עגולים מורים על אבלות [שהיא היפך השלמות כנודע מספרי רבינו המהר"ל נ"ע] ).

2. כיון שהיום מקדשים מתחת לחופה- מייד כשנותן לה את חפץ הקידושין הנישואין חלים ומיד היא אשתו, וכל מה שקנתה אשה קנה בעלה, וממילא אין לאשה שום הנאת שוה פרוטה ממה שיתן לה ואינה יכולה להתקדש בו, אמנם כשנותן לה טבעת יש לה הנאת קישוט גם לאחר שהטבעת חוזרת להיות שלו, והנאה זו שווה פרוטה ובה מתקדשת (ספר המקנה סימן נ', א') .

הו, שכו'ייח, עכשיו הבנתי.

האם יש מקור לסברא הבאה ששמעתי פעם: נתינת הטבעת היא דרך מצוינת לידע אם האשה אכן מתרצה לקידושין, שהרי היא צריכה להושיט אצבעה.

אב בבינה כתב:עיינתי עוד פעם, והנה לשון "חילוקי מנהגים" אות כה.
"א"מ אין רואין טבעת קידושין, ובני א"י רואין טבעת קידושין גמורין"
ומשמע שיש שיטה שאין לקדש בטבעת, וצ"ע למה.

ייש"כ.

ומעניין מהיכן הגיע המנהג אל הנוצרים שגם משתמשים דווקא בטבעת למטרה זו.

אשר177 כתב:המשנה בריש קידושין כותבת שהאשה נקנית בכסף בשטר ובביאה, מהגמרא משמע שלמעשה כולם מקדשים בכסף או בשווה כסף. לא מצאתי בחז"ל שהשתמשו בטבעת דווקא. מצד שני בתוס' מוזכר העניין.

שאלתי מחו"ר הפורום שליט"א. האם יש לנו מקור ממתי התחילו להשתמש בטבעת, ומדוע?

ולציין שמלפנים זאת בישראל היו מקדשים בכוס יין. עי' במאמרו המצויין של ידידינו הרב סטל ב'ברית נישואין' שעלה לא מכבר בבית מדרשינו.