פורום אוצר החכמה

שמואל דוד כתב:יש תשובה בענין זה בשו"ת מנחת אשר

שמואל דוד כתב:ח"ב קלד

ויזהר האדם בכל הכוונות של פסוק זה (=שמע ישראל) עם המסירת נפש... ואף שבתחלת ההרגל בהם יהיה האדם מוכרח להאריך בזה במחשבתו, כי כל ההתחלות קשות, ועל ידי זה לא יוכל להגיע לתפלות י"ח להתפלל עם הציבןר, אין בכך כלום, כי בודאי תפלת הציבור נדחה מפני זה.

פרנקל תאומים כתב:

שמואל דוד כתב:ח"ב קלד

אולי בכ"ז יהיה כאן מישהו שיוכל גם לעלותה?

מתון כתב:ראיתי פעם בספרו של ר' יעקב מאיר שכטר (או שמעתי ממנו הסיפור בע"פ), שפעם בא אצלו אחד להתייעץ מה לעשות עם בנו שהיו לו בעיה זו לגבי קרי"ש שעל המטה, והורה לו הנ"ל שלא יקרא כלל קרי"ש לכמה שבועות או חדשים עד שיצא הספק מלבו..., והאב לא היה רגוע בזה, והלך להג"ר מאיר ברנסדורפור ז"ל ושאלו האם נכון להורות לבנו שלא לקרות כלל קרי"ש, והשיב לו שאינו יודע "היתר" לזה עפ"י הלכה.

האב חזר לרי"מ וסיפר לו מה שפסק ר' מאיר. רי"מ צלצל לר"מ ואמר לו שאה"נ שכבוד הרב בקי בהלכה יותר ממנו אבל בתורת הנפש הוא בקי יותר, ואם ברצונו שהבחור יבריא אז מוטב שלא יקרא כלל לאיזה זמן, ואחר כך יתחיל שוב לקרות שמע בבדיקה אם שכח מהרגלו.

והודה רבי מאיר לרבי יעקב מאיר. ועל פי שני הרבנים קיבל עליו הבחור כן, ולאחר איזה זמן נתרפא מזה.

ארזי הלבנון כתב:

מתון כתב:ראיתי פעם בספרו של ר' יעקב מאיר שכטר (או שמעתי ממנו הסיפור בע"פ), שפעם בא אצלו אחד להתייעץ מה לעשות עם בנו שהיו לו בעיה זו לגבי קרי"ש שעל המטה, והורה לו הנ"ל שלא יקרא כלל קרי"ש לכמה שבועות או חדשים עד שיצא הספק מלבו..., והאב לא היה רגוע בזה, והלך להג"ר מאיר ברנסדורפור ז"ל ושאלו האם נכון להורות לבנו שלא לקרות כלל קרי"ש, והשיב לו שאינו יודע "היתר" לזה עפ"י הלכה.

האב חזר לרי"מ וסיפר לו מה שפסק ר' מאיר. רי"מ צלצל לר"מ ואמר לו שאה"נ שכבוד הרב בקי בהלכה יותר ממנו אבל בתורת הנפש הוא בקי יותר, ואם ברצונו שהבחור יבריא אז מוטב שלא יקרא כלל לאיזה זמן, ואחר כך יתחיל שוב לקרות שמע בבדיקה אם שכח מהרגלו.

והודה רבי מאיר לרבי יעקב מאיר. ועל פי שני הרבנים קיבל עליו הבחור כן, ולאחר איזה זמן נתרפא מזה.

יישר כח.
אך ק"ש שעל המיטה דווקא?
אם כן אין בזה חידוש גדול לענ"ד.

לב האבן כתב:עי' שו"ת לב אברהם סי' ח'.

ארזי הלבנון כתב:

פרנקל תאומים כתב:אולי בכ"ז יהיה כאן מישהו שיוכל גם לעלותה?

כדכד כתב:אני מכיר מעשה אחר שפסקו לבחור שיקרא ק"שויכוון שלא לצאת ידי חובה ואחר התפלה יקרא לעצמו ק"ש ויכוון לצאת וזה עזר

פרנקל תאומים כתב:הסטייפלער ומחותנו הגריש"א נבג"מ כתבו שניהם בפשיטות דהוי בכלל "קרא ולא דקדק באותיותיה" שיוצא יד"ח ואפי' אם שיבש את שם ה'.
ואילו יבל"ח הגר"א וויס לא הזכיר סברא זו כלל, ואדרבה מתוך דבריו נראה דפשיטא ליה שבעיקרון אם יודע ששיבש את שם ה' לא יצא יד"ח (אלא שאעפ"כ אין לו לחוש לכך, כי מותר לעשות כל טצדקי כדי להתרפאות ממחלתו).

מה אתם אומרים?

פרנקל תאומים כתב:

כדכד כתב:אני מכיר מעשה אחר שפסקו לבחור שיקרא ק"שויכוון שלא לצאת ידי חובה ואחר התפלה יקרא לעצמו ק"ש ויכוון לצאת וזה עזר

מדוע לכווין שלא לצאת? (שיקרא עם כולם בלי להתאמץ ואחרי התפילה שיקרא שוב יותר בדקדוק, ואם יצא כבר יד"ח כשקרא אותה בברכותיה, אזי אדרבה ואדרבה. האין זאת?)

ארזי הלבנון כתב:

פרנקל תאומים כתב:הסטייפלער ומחותנו הגריש"א נבג"מ כתבו שניהם בפשיטות דהוי בכלל "קרא ולא דקדק באותיותיה" שיוצא יד"ח ואפי' אם שיבש את שם ה'.
ואילו יבל"ח הגר"א וויס לא הזכיר סברא זו כלל, ואדרבה מתוך דבריו נראה דפשיטא ליה שבעיקרון אם יודע ששיבש את שם ה' לא יצא יד"ח (אלא שאעפ"כ אין לו לחוש לכך, כי מותר לעשות כל טצדקי כדי להתרפאות ממחלתו).

מה אתם אומרים?

כך עולה בפשיטות בין הגריש"א לגרא"ו. אם כי זה תמוה ביותר לענ"ד.
הראשונים הסבירו את 'לא דקדק' בכמה אופנים (לא נתן ריוח בין הדבקים, לא הבדיל בין דגש לרפה וכו'), ולא מסתבר לומר שחוסר דקדוק היינו עיוות המילים, חזרה עליהם בצורה כפייתית והחסרת אותיות שלימות שגורמות לאיבוד משמעותה של המילה.
מי שמכיר את המציאות מבחין מיד בעיוות שנוצר מחמת לחץ הקורא. וברור שאם לא יעצור לתקן את טעויותיו, אזי יהיה פה רצף מילים מעוותות בתכלית, עם רצף לא מבוטל של אותיות מושמטות הגורמות לאיבוד משמעותה של המילה.
ומחמת חשבון זה ראו לנכון הגרא"ו והגר"י יוסף, וכנראה גם הסטייפלער, 'לפטור' את האדם מטעויותיו. כל עוד הלחץ קיים, המילים מתעוותות! הלחץ ירד - המילים יסתדרו.
לכן, לגר"א וייס לא יחזור כלל, אף אם לא יצא לעת עתה ידי חובת המצווה מן התורה, וזאת כדי לרפא אותו.
לעומתו, לגר"י יוסף יש לקיים את המצווה כהלכתה לכל הפחות לפי השיטה המקילה (ולטעמו יתכן אף אם יקח לו זמן רב ועגמת נפש גדולה. וייתכן שבמקרים חריגים חסכים עם הגרא"ו. וצ"ע).

פרנקל תאומים כתב:הדוגמא הקלאסית בראשונים ל'קרא ולא דקדק באותיותיה' היא "עשבשדך" "עלבבך" וכדו' שמחמת אי נתינת הריווח הוא ממש מחסיר אותיות, וחזינן שאעפ"כ אינו מעכב. הלא כן? האם הגר"א וויס יחלוק על כך?
ומלבד זאת, המציאות היא שמרבית האנשים גם משבשים את המילים ומחליפים אות באות. מבטאים ה' כמו א', ע' כמו א', ח' כמו כ', או אף ד' כמו ת' וכו' ובפרט כשמתפללים בלחש, ואעפ"כ כנראה נקטינן שאינו מעכב.
אמנם יתכן שלפעמים מחמת אובססיה המילה כ"כ מתעוותת עד שכבר א"א להכירה, ומסתבר שבכה"ג א"א לצאת יד"ח, אבל זה מן הסתם במקרים די קיצוניים, האם כוונתך דווקא למקרים כאלו?

קשר של קיימא כתב:לכאו' אלו שהציעו לפטור אותו לגמרי לזמן מה, למה לא חייבו עכ"פ שישמע מחבירו ויצא יד"ח ע"י שומע כעונה לרוב השיטות יוצא בזה (מ"ב סי' סא סק"מ - ושמא גם בשמיעה יהיו הרבה עצבים שלא שמע טוב את האות הזה וכדו')

קשר של קיימא כתב:לכאו' אלו שהציעו לפטור אותו לגמרי לזמן מה, למה לא חייבו עכ"פ שישמע מחבירו ויצא יד"ח ע"י שומע כעונה לרוב השיטות יוצא בזה (מ"ב סי' סא סק"מ - ושמא גם בשמיעה יהיו הרבה עצבים שלא שמע טוב את האות הזה וכדו')

מעט דבש כתב:ספר 'אם למקרא' (ר' ניסן שרוני), מכתב יז (המכתב בשלמותו מובא כאן):

אם למקרא - מתוך מכתב יז.PNG

ארזי הלבנון כתב:

פרנקל תאומים כתב:הדוגמא הקלאסית בראשונים ל'קרא ולא דקדק באותיותיה' היא "עשבשדך" "עלבבך" וכדו' שמחמת אי נתינת הריווח הוא ממש מחסיר אותיות, וחזינן שאעפ"כ אינו מעכב. הלא כן? האם הגר"א וויס יחלוק על כך?
ומלבד זאת, המציאות היא שמרבית האנשים גם משבשים את המילים ומחליפים אות באות. מבטאים ה' כמו א', ע' כמו א', ח' כמו כ', או אף ד' כמו ת' וכו' ובפרט כשמתפללים בלחש, ואעפ"כ כנראה נקטינן שאינו מעכב.
אמנם יתכן שלפעמים מחמת אובססיה המילה כ"כ מתעוותת עד שכבר א"א להכירה, ומסתבר שבכה"ג א"א לצאת יד"ח, אבל זה מן הסתם במקרים די קיצוניים, האם כוונתך דווקא למקרים כאלו?

דווקא לא, איני מדבר על מקרים חריגים אלא על השכיחים ביותר:
בעת שאדם הסובל מאובססיה, ואפילו קלה יחסית, מנסה להוציא המילים כדבעי הוא מביא עצמו לידי אמירתם בצורה לא נכונה (פסיכולוגית - הוא מוביל עצמו לזה. כי בדיבור רגיל עם עמך ישראל מלותיו ברורות מאד). לדוגמא: "ופכל מאדדדדך, ופכל, ובכל. מאדך". וזה מעין מה שהעיר שו"ת לב אברהם המצורף לעיל.

מעט דבש כתב:ספר 'אם למקרא' (ר' ניסן שרוני), מכתב יז (המכתב בשלמותו מובא כאן):

אם למקרא - מתוך מכתב יז.PNG

מעט דבש כתב:ביאור הלכה (סא, יח):

עיין בספר יסוד ושורש העבודה, שמראה לעין כל את גודל קלקולי התיבות וחסרון האותיות במי שאינו נזהר בקריאתה.