קריאת שמע לסובלים מ-o.c.d

ארזי הלבנון

ישנה תופעה ידועה של אנשים הסובלים מאובססיה.
הדבר בא לידי ביטוי בכל מיני וריאציות בחיים, ולעניין שומרי תורה ומצוות:
יש נשים שלאחר טבילה במקווה חוששות שמא לא טבלו כדבעי, ולכן חוזרות על פעולותיהן שוב ושוב.
כך גם אצל שני המינים, גברים ונשים, לעניין נטילת ידיים.
וכך אצל גברים לעניין קריאת שמע, שמא לא אמרו את מילותיה כדבעי, וחוזרים עליהם שוב ושוב.
ישנם מקרים חריגים יותר, אך הצגתי את אלה השכיחים, וכמעט בכל בית כנסת ניתן למצוא אחד כזה.
תופעה זו נקראת בפסיכולוגיה - o.c.d.

מעניינת התייחסותם של גדולי הדור על כך.
מצורפת תשובתו של הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א, תוך שהוא מציין להתייחסותו המפורשת של הסטייפלער זצ"ל.

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » א' נובמבר 26, 2017 9:58 am

יש תשובה בענין זה בשו"ת מנחת אשר

ארזי הלבנון

שמואל דוד כתב:יש תשובה בענין זה בשו"ת מנחת אשר

נשמח שתצרפה או תציין את מקומה

שמואל דוד

ח"ב קלד

הגיונות · הודעהעל ידי **הגיונות** » א' נובמבר 26, 2017 11:14 am

ראיתי גם התייחסות מפורשת מהגרי"ש אלישיב בנושא (בדרך שיחה להרח"ק?).

הכי נמי מסתברא

פעם בעת שיעור בנושא דקדוק לשון הקודש הראה לי תלמיד ספר ששמו (כמדומני) "יראה טהורה", ובו התיחסויות להלכות רבות שמי שלוקה בOCD יתקל בקושי רב בקיומן.
לגבי ק"ש כתב להוכיח בספר, מכך שאם קראה מתנמנם יצא (והכוונה שמניחים שביטא את המילים) - ק"ו כשמשתדל להתרכז.

פרנקל תאומים

הקושי הגדול הוא לא רק בביטוי המילים, כ"א גם לכווין בהם כראוי, בפרט בפס' שמע ובבשכמל"ו, ולרבות כוונת השמות הק'.

פרנקל תאומים

שמואל דוד כתב:ח"ב קלד

אולי בכ"ז יהיה כאן מישהו שיוכל גם לעלותה?

ישראל אליהו

בברכה המשולשת

ויעויין מש"כ בכל זה מע"כ ידידי הרה"ג שלמה אליעזר גליקסברג בשו"ת ניצני ארץ ח"ב (מצ"ב)

ארזי הלבנון

להעיר מדברי הרב יסוד ושורש העבודה (שער ד, פרק ה) שהאריך בגודל החיוב לדקדק במלות קריאת שמע וסידר רשימת מילים ששכיח לטעות בהן.

בין יתר דבריו כתב:

ויזהר האדם בכל הכוונות של פסוק זה (=שמע ישראל) עם המסירת נפש... ואף שבתחלת ההרגל בהם יהיה האדם מוכרח להאריך בזה במחשבתו, כי כל ההתחלות קשות, ועל ידי זה לא יוכל להגיע לתפלות י"ח להתפלל עם הציבןר, אין בכך כלום, כי בודאי תפלת הציבור נדחה מפני זה.

ועוד: צילום המצורף.

- - -

בפשטות נראה שבקטע המצוטט מדבר על אריכות לצורך כוונה, ולשם כך שפיר יש להפסיד תפילה בציבור. ואילו בקטע המצולם מדבר על הצורך לדקדק במילים ומחמת כן לא לסיים יחד עם הש"צ 'ה' אלקיכם אמת'.

ארזי הלבנון

פרנקל תאומים כתב:
שמואל דוד כתב:ח"ב קלד

אולי בכ"ז יהיה כאן מישהו שיוכל גם לעלותה?

מתון · הודעהעל ידי **מתון** » ב' נובמבר 27, 2017 1:37 pm

ראיתי פעם בספרו של ר' יעקב מאיר שכטר (או שמעתי ממנו הסיפור בע"פ), שפעם בא אצלו אחד להתייעץ מה לעשות עם בנו שהיו לו בעיה זו לגבי קרי"ש שעל המטה, והורה לו הנ"ל שלא יקרא כלל קרי"ש לכמה שבועות או חדשים עד שיצא הספק מלבו..., והאב לא היה רגוע בזה, והלך להג"ר מאיר ברנסדורפור ז"ל ושאלו האם נכון להורות לבנו שלא לקרות כלל קרי"ש, והשיב לו שאינו יודע "היתר" לזה עפ"י הלכה.

האב חזר לרי"מ וסיפר לו מה שפסק ר' מאיר. רי"מ צלצל לר"מ ואמר לו שאה"נ שכבוד הרב בקי בהלכה יותר ממנו אבל בתורת הנפש הוא בקי יותר, ואם ברצונו שהבחור יבריא אז מוטב שלא יקרא כלל לאיזה זמן, ואחר כך יתחיל שוב לקרות שמע בבדיקה אם שכח מהרגלו.

והודה רבי מאיר לרבי יעקב מאיר. ועל פי שני הרבנים קיבל עליו הבחור כן, ולאחר איזה זמן נתרפא מזה.

ארזי הלבנון

מתון כתב:ראיתי פעם בספרו של ר' יעקב מאיר שכטר (או שמעתי ממנו הסיפור בע"פ), שפעם בא אצלו אחד להתייעץ מה לעשות עם בנו שהיו לו בעיה זו לגבי קרי"ש שעל המטה, והורה לו הנ"ל שלא יקרא כלל קרי"ש לכמה שבועות או חדשים עד שיצא הספק מלבו..., והאב לא היה רגוע בזה, והלך להג"ר מאיר ברנסדורפור ז"ל ושאלו האם נכון להורות לבנו שלא לקרות כלל קרי"ש, והשיב לו שאינו יודע "היתר" לזה עפ"י הלכה.

האב חזר לרי"מ וסיפר לו מה שפסק ר' מאיר. רי"מ צלצל לר"מ ואמר לו שאה"נ שכבוד הרב בקי בהלכה יותר ממנו אבל בתורת הנפש הוא בקי יותר, ואם ברצונו שהבחור יבריא אז מוטב שלא יקרא כלל לאיזה זמן, ואחר כך יתחיל שוב לקרות שמע בבדיקה אם שכח מהרגלו.

והודה רבי מאיר לרבי יעקב מאיר. ועל פי שני הרבנים קיבל עליו הבחור כן, ולאחר איזה זמן נתרפא מזה.

יישר כח.
אך ק"ש שעל המיטה דווקא?
אם כן אין בזה חידוש גדול לענ"ד.

מתון · הודעהעל ידי **מתון** » ב' נובמבר 27, 2017 1:45 pm

כך היה הסיפור (כפי זכרוני), אך כמעט ברור לי שרי"מ היה מורה כן אף בענין קרי"ש של שחרית. שביטולה זהו קיומה.

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ב' נובמבר 27, 2017 2:01 pm

ראה עוד כאן:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=19742

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ב' נובמבר 27, 2017 5:24 pm

ארזי הלבנון כתב:
מתון כתב:ראיתי פעם בספרו של ר' יעקב מאיר שכטר (או שמעתי ממנו הסיפור בע"פ), שפעם בא אצלו אחד להתייעץ מה לעשות עם בנו שהיו לו בעיה זו לגבי קרי"ש שעל המטה, והורה לו הנ"ל שלא יקרא כלל קרי"ש לכמה שבועות או חדשים עד שיצא הספק מלבו..., והאב לא היה רגוע בזה, והלך להג"ר מאיר ברנסדורפור ז"ל ושאלו האם נכון להורות לבנו שלא לקרות כלל קרי"ש, והשיב לו שאינו יודע "היתר" לזה עפ"י הלכה.

האב חזר לרי"מ וסיפר לו מה שפסק ר' מאיר. רי"מ צלצל לר"מ ואמר לו שאה"נ שכבוד הרב בקי בהלכה יותר ממנו אבל בתורת הנפש הוא בקי יותר, ואם ברצונו שהבחור יבריא אז מוטב שלא יקרא כלל לאיזה זמן, ואחר כך יתחיל שוב לקרות שמע בבדיקה אם שכח מהרגלו.

והודה רבי מאיר לרבי יעקב מאיר. ועל פי שני הרבנים קיבל עליו הבחור כן, ולאחר איזה זמן נתרפא מזה.

יישר כח.
אך ק"ש שעל המיטה דווקא?
אם כן אין בזה חידוש גדול לענ"ד.

אני מכיר מעשה אחר שפסקו לבחור שיקרא ק"שויכוון שלא לצאת ידי חובה ואחר התפלה יקרא לעצמו ק"ש ויכוון לצאת וזה עזר

לב האבן · הודעהעל ידי **לב האבן** » ב' נובמבר 27, 2017 9:05 pm

עי' שו"ת לב אברהם סי' ח'.

הוה אמינא

זכורני מעשה מהסטייפלר, ששמעתי עוד בחייו, שהורה לבחור לאכול פת בלי נט"י תקופה מסויימת מטעם זה.

ארזי הלבנון

לב האבן כתב:עי' שו"ת לב אברהם סי' ח'.

יישר כח
מצ"ב.
תודה לרב ישראל אליהו שהואיל בטובו להעלותו.

פרנקל תאומים

ארזי הלבנון כתב:
פרנקל תאומים כתב:אולי בכ"ז יהיה כאן מישהו שיוכל גם לעלותה?

יש"כ על ההעלאה של תשובת ה'מנחת אשר'.
הסטייפלער ומחותנו הגריש"א נבג"מ כתבו שניהם בפשיטות דהוי בכלל "קרא ולא דקדק באותיותיה" שיוצא יד"ח ואפי' אם שיבש את שם ה'.
ואילו יבל"ח הגר"א וויס לא הזכיר סברא זו כלל, ואדרבה מתוך דבריו נראה דפשיטא ליה שבעיקרון אם יודע ששיבש את שם ה' לא יצא יד"ח (אלא שאעפ"כ אין לו לחוש לכך, כי מותר לעשות כל טצדקי כדי להתרפאות ממחלתו).

מה אתם אומרים?

פרנקל תאומים

כדכד כתב:אני מכיר מעשה אחר שפסקו לבחור שיקרא ק"שויכוון שלא לצאת ידי חובה ואחר התפלה יקרא לעצמו ק"ש ויכוון לצאת וזה עזר

מדוע לכווין שלא לצאת? (שיקרא עם כולם בלי להתאמץ ואחרי התפילה שיקרא שוב יותר בדקדוק, ואם יצא כבר יד"ח כשקרא אותה בברכותיה, אזי אדרבה ואדרבה. האין זאת?)

ארזי הלבנון

פרנקל תאומים כתב:הסטייפלער ומחותנו הגריש"א נבג"מ כתבו שניהם בפשיטות דהוי בכלל "קרא ולא דקדק באותיותיה" שיוצא יד"ח ואפי' אם שיבש את שם ה'.
ואילו יבל"ח הגר"א וויס לא הזכיר סברא זו כלל, ואדרבה מתוך דבריו נראה דפשיטא ליה שבעיקרון אם יודע ששיבש את שם ה' לא יצא יד"ח (אלא שאעפ"כ אין לו לחוש לכך, כי מותר לעשות כל טצדקי כדי להתרפאות ממחלתו).

מה אתם אומרים?

כך עולה בפשיטות בין הגריש"א לגרא"ו. אם כי זה תמוה ביותר לענ"ד.
הראשונים הסבירו את 'לא דקדק' בכמה אופנים (לא נתן ריוח בין הדבקים, לא הבדיל בין דגש לרפה וכו'), ולא מסתבר לומר שחוסר דקדוק היינו עיוות המילים, חזרה עליהם בצורה כפייתית והחסרת אותיות שלימות שגורמות לאיבוד משמעותה של המילה.
מי שמכיר את המציאות מבחין מיד בעיוות שנוצר מחמת לחץ הקורא. וברור שאם לא יעצור לתקן את טעויותיו, אזי יהיה פה רצף מילים מעוותות בתכלית, עם רצף לא מבוטל של אותיות מושמטות הגורמות לאיבוד משמעותה של המילה.
ומחמת חשבון זה ראו לנכון הגרא"ו והגר"י יוסף, וכנראה גם הסטייפלער, 'לפטור' את האדם מטעויותיו. כל עוד הלחץ קיים, המילים מתעוותות! הלחץ ירד - המילים יסתדרו.
לכן, לגר"א וייס לא יחזור כלל, אף אם לא יצא לעת עתה ידי חובת המצווה מן התורה, וזאת כדי לרפא אותו.
לעומתו, לגר"י יוסף יש לקיים את המצווה כהלכתה לכל הפחות לפי השיטה המקילה (ולטעמו יתכן אף אם יקח לו זמן רב ועגמת נפש גדולה. וייתכן שבמקרים חריגים חסכים עם הגרא"ו. וצ"ע).

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ד' נובמבר 29, 2017 9:06 am

יש לציין שבספרו של דר. אביגדור בונצ'ק שהוא יהודי ירא"ש וכתוב על טהרת הקודש, הוא מביא טיפול יעיל למי שסובל מאובססיה בקריאת שמע.

בברכה המשולשת

פרנקל תאומים כתב:
כדכד כתב:אני מכיר מעשה אחר שפסקו לבחור שיקרא ק"שויכוון שלא לצאת ידי חובה ואחר התפלה יקרא לעצמו ק"ש ויכוון לצאת וזה עזר

מדוע לכווין שלא לצאת? (שיקרא עם כולם בלי להתאמץ ואחרי התפילה שיקרא שוב יותר בדקדוק, ואם יצא כבר יד"ח כשקרא אותה בברכותיה, אזי אדרבה ואדרבה. האין זאת?)

אם היו אומרים לו שהוא יוצא כעת ידי חובה הוא לא היה מסוגל לא להתאמץ (מהיכרות עם מקרים דומים)

פרנקל תאומים

ארזי הלבנון כתב:
פרנקל תאומים כתב:הסטייפלער ומחותנו הגריש"א נבג"מ כתבו שניהם בפשיטות דהוי בכלל "קרא ולא דקדק באותיותיה" שיוצא יד"ח ואפי' אם שיבש את שם ה'.
ואילו יבל"ח הגר"א וויס לא הזכיר סברא זו כלל, ואדרבה מתוך דבריו נראה דפשיטא ליה שבעיקרון אם יודע ששיבש את שם ה' לא יצא יד"ח (אלא שאעפ"כ אין לו לחוש לכך, כי מותר לעשות כל טצדקי כדי להתרפאות ממחלתו).

מה אתם אומרים?

כך עולה בפשיטות בין הגריש"א לגרא"ו. אם כי זה תמוה ביותר לענ"ד.
הראשונים הסבירו את 'לא דקדק' בכמה אופנים (לא נתן ריוח בין הדבקים, לא הבדיל בין דגש לרפה וכו'), ולא מסתבר לומר שחוסר דקדוק היינו עיוות המילים, חזרה עליהם בצורה כפייתית והחסרת אותיות שלימות שגורמות לאיבוד משמעותה של המילה.
מי שמכיר את המציאות מבחין מיד בעיוות שנוצר מחמת לחץ הקורא. וברור שאם לא יעצור לתקן את טעויותיו, אזי יהיה פה רצף מילים מעוותות בתכלית, עם רצף לא מבוטל של אותיות מושמטות הגורמות לאיבוד משמעותה של המילה.
ומחמת חשבון זה ראו לנכון הגרא"ו והגר"י יוסף, וכנראה גם הסטייפלער, 'לפטור' את האדם מטעויותיו. כל עוד הלחץ קיים, המילים מתעוותות! הלחץ ירד - המילים יסתדרו.
לכן, לגר"א וייס לא יחזור כלל, אף אם לא יצא לעת עתה ידי חובת המצווה מן התורה, וזאת כדי לרפא אותו.
לעומתו, לגר"י יוסף יש לקיים את המצווה כהלכתה לכל הפחות לפי השיטה המקילה (ולטעמו יתכן אף אם יקח לו זמן רב ועגמת נפש גדולה. וייתכן שבמקרים חריגים חסכים עם הגרא"ו. וצ"ע).

הדוגמא הקלאסית בראשונים ל'קרא ולא דקדק באותיותיה' היא "עשבשדך" "עלבבך" וכדו' שמחמת אי נתינת הריווח הוא ממש מחסיר אותיות, וחזינן שאעפ"כ אינו מעכב. הלא כן? האם הגר"א וויס יחלוק על כך?
ומלבד זאת, המציאות היא שמרבית האנשים גם משבשים את המילים ומחליפים אות באות. מבטאים ה' כמו א', ע' כמו א', ח' כמו כ', או אף ד' כמו ת' וכו' ובפרט כשמתפללים בלחש, ואעפ"כ כנראה נקטינן שאינו מעכב.
אמנם יתכן שלפעמים מחמת אובססיה המילה כ"כ מתעוותת עד שכבר א"א להכירה, ומסתבר שבכה"ג א"א לצאת יד"ח, אבל זה מן הסתם במקרים די קיצוניים, האם כוונתך דווקא למקרים כאלו?

קשר של קיימא

לכאו' אלו שהציעו לפטור אותו לגמרי לזמן מה, למה לא חייבו עכ"פ שישמע מחבירו ויצא יד"ח ע"י שומע כעונה לרוב השיטות יוצא בזה (מ"ב סי' סא סק"מ - ושמא גם בשמיעה יהיו הרבה עצבים שלא שמע טוב את האות הזה וכדו')

ארזי הלבנון

פרנקל תאומים כתב:הדוגמא הקלאסית בראשונים ל'קרא ולא דקדק באותיותיה' היא "עשבשדך" "עלבבך" וכדו' שמחמת אי נתינת הריווח הוא ממש מחסיר אותיות, וחזינן שאעפ"כ אינו מעכב. הלא כן? האם הגר"א וויס יחלוק על כך?
ומלבד זאת, המציאות היא שמרבית האנשים גם משבשים את המילים ומחליפים אות באות. מבטאים ה' כמו א', ע' כמו א', ח' כמו כ', או אף ד' כמו ת' וכו' ובפרט כשמתפללים בלחש, ואעפ"כ כנראה נקטינן שאינו מעכב.
אמנם יתכן שלפעמים מחמת אובססיה המילה כ"כ מתעוותת עד שכבר א"א להכירה, ומסתבר שבכה"ג א"א לצאת יד"ח, אבל זה מן הסתם במקרים די קיצוניים, האם כוונתך דווקא למקרים כאלו?

דווקא לא, איני מדבר על מקרים חריגים אלא על השכיחים ביותר:
בעת שאדם הסובל מאובססיה, ואפילו קלה יחסית, מנסה להוציא המילים כדבעי הוא מביא עצמו לידי אמירתם בצורה לא נכונה (פסיכולוגית - הוא מוביל עצמו לזה. כי בדיבור רגיל עם עמך ישראל מלותיו ברורות מאד). לדוגמא: "ופכל מאדדדדך, ופכל, ובכל. מאדך". וזה מעין מה שהעיר שו"ת לב אברהם המצורף לעיל.

ארזי הלבנון

קשר של קיימא כתב:לכאו' אלו שהציעו לפטור אותו לגמרי לזמן מה, למה לא חייבו עכ"פ שישמע מחבירו ויצא יד"ח ע"י שומע כעונה לרוב השיטות יוצא בזה (מ"ב סי' סא סק"מ - ושמא גם בשמיעה יהיו הרבה עצבים שלא שמע טוב את האות הזה וכדו')

אינני מתיימר להכנס לנעליהם של גדולים, אך לענ"ד התשובה פשוטה:
אולי זיכית אותו במצוות ק"ש. שכויעח... אך מה עם האדם עצמו? הוא סובל! ולא רק סובל, מצוות ק"ש נהיית שנואה עליו, עד כדי כך ששמעתי מאחד הסובל מהאובססיה הנזכרת, שאמר שאם היה יכול לוותר על מצווה אחת, היה מוותר על ק"ש מבלי לחשוב פעמיים, אך בהיות שמדובר בויתור על מצווה אחת, הוא מתלבט אם על של שחרית או של ערבית...

עצם החיפוש כל יום מחדש אחר אדם שיסוכם איתו מראש לצאת יד"ח ממנו - תביא לטירוף הדעת.
ומה יהיה עליו לכשלא ימצא אחד כזה, או שיתפלל יחיד?
ומה יהיה עליו בתפילת העמידה כאשר הנגע יתפשט גם לשם? וברכת המזון - שבנוכחות משפחתו ודאי יתבייש מאד?

וכו' וכו' ואין לדבר סוף!

לכן, למרות התשובה ההלכתית המרתקת המובאת בשו"ת לב אברהם המוזכר לעיל, נראה שהיא הלכתית גרידא, וחסר בה ה'לב'. הרב אשר וייס שליט"א ידוע בהבנתו בנושאים מעין אלו, ולכן היה פשוט לו שפתרון מעין זה לא בא בחשבון...

צבי שץ · הודעהעל ידי **צבי שץ** » ד' נובמבר 29, 2017 9:31 pm

א. מי שעבר על המ"ב ח"א וח"ב רואה שהטעויות שאותם החוששים חוששים להם, יוצאים בהם יד"ח, (וישנם טעויות גדולות מהם שיוצאים יד"ח).
ב. כידוע, הסטייפלער היה מומחה לבעיות נפש, והעצות.שהוא כותב הם בדוקים ומנוסים, ויש בהם עומק רב למבינים, עכ"פ מי שיעשה כדבריו, ולא יחזור יותר מפעם אחת, יש לו סיכוי רב להתרפאות, ומנסיון של כל השומעים, בד"כ הקריאה הראשונה היא הטובה ביותר, ובד"כ דקדוק רב מביא לחוסר דקדוק, וביחוד במקומותינו שאין רגילות לדקדק ביותר, יתכן דלכתחילה אי"צ, יעוין היטב בהל' קריאת התורה, ועכ"פ ודאי במי שהדקדוק מפריע לו, ודאי דלכתחילה אי"צ.
והנראה לענ"ד כתבתי.

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ה' נובמבר 30, 2017 9:24 am

ספר 'אם למקרא' (ר' ניסן שרוני), מכתב יז (המכתב בשלמותו מובא כאן):

: אם למקרא - מתוך מכתב יז.PNG (30.81 KiB) נצפה 11001 פעמים

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ה' נובמבר 30, 2017 11:26 am

קשר של קיימא כתב:לכאו' אלו שהציעו לפטור אותו לגמרי לזמן מה, למה לא חייבו עכ"פ שישמע מחבירו ויצא יד"ח ע"י שומע כעונה לרוב השיטות יוצא בזה (מ"ב סי' סא סק"מ - ושמא גם בשמיעה יהיו הרבה עצבים שלא שמע טוב את האות הזה וכדו')

מנקודת המבט של הסובל הרי שאדרבה
בשמיעה זה עוד יותר גרוע כמו שכתבת
מילא אם הוא אומר בעצמו הוא חושב שוא אולי יגיד נכון. אם הוא צריך לשמוע ממישהו ברור שהוא לא שמע טוב או לא התכוון נכון לצאת וכד' (

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ה' נובמבר 30, 2017 11:27 am

מעט דבש כתב:ספר 'אם למקרא' (ר' ניסן שרוני), מכתב יז (המכתב בשלמותו מובא כאן):

אם למקרא - מתוך מכתב יז.PNG

הרב אם למקרא הוא מדקדק גדול אבל בעניני הלכה כמדומני שהפוסקים שהוזכרו לעיל נחשבים יותר ברי סמכא

ארזי הלבנון

לא הייתי מעמיד את תשובת אם למקרא כנגד שאר התשובות, דברי האם למקרא אינם נסובים על הסובלים מאובססיה, ואדרבה יכולים להחריף את הבעיה.

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ה' נובמבר 30, 2017 1:17 pm

אגב הנידון באובססיה, נידון כאן גם מהו גדר 'קרא ולא דקדק באותיותיה'. וע"ז הובאו דברי ה'אם למקרא', שמצטט מה שכתב במ"ב (סב, א): "אין הענין שלא הזכיר התיבות והאותיות שבודאי לא יצא".

ולא הובאו דברי ה'אם למקרא' אלא משום שמביא כמה דוגמאות מעשיות לכך.

פרנקל תאומים

ארזי הלבנון כתב:
פרנקל תאומים כתב:הדוגמא הקלאסית בראשונים ל'קרא ולא דקדק באותיותיה' היא "עשבשדך" "עלבבך" וכדו' שמחמת אי נתינת הריווח הוא ממש מחסיר אותיות, וחזינן שאעפ"כ אינו מעכב. הלא כן? האם הגר"א וויס יחלוק על כך?
ומלבד זאת, המציאות היא שמרבית האנשים גם משבשים את המילים ומחליפים אות באות. מבטאים ה' כמו א', ע' כמו א', ח' כמו כ', או אף ד' כמו ת' וכו' ובפרט כשמתפללים בלחש, ואעפ"כ כנראה נקטינן שאינו מעכב.
אמנם יתכן שלפעמים מחמת אובססיה המילה כ"כ מתעוותת עד שכבר א"א להכירה, ומסתבר שבכה"ג א"א לצאת יד"ח, אבל זה מן הסתם במקרים די קיצוניים, האם כוונתך דווקא למקרים כאלו?

דווקא לא, איני מדבר על מקרים חריגים אלא על השכיחים ביותר:
בעת שאדם הסובל מאובססיה, ואפילו קלה יחסית, מנסה להוציא המילים כדבעי הוא מביא עצמו לידי אמירתם בצורה לא נכונה (פסיכולוגית - הוא מוביל עצמו לזה. כי בדיבור רגיל עם עמך ישראל מלותיו ברורות מאד). לדוגמא: "ופכל מאדדדדך, ופכל, ובכל. מאדך". וזה מעין מה שהעיר שו"ת לב אברהם המצורף לעיל.

כן, אבל שוב, בפשטות לכאו' גם כשלא הוגים את המילה נכון יוצאים יד"ח וזה אכן מוכח מ"קרא ולא דקדק באותיותיה" שגם כשמחסר אותיות יוצא יד"ח, ויל"ע האם כשמחליף אות באות גרע טפי, והמציאות היא שכולנו מחליפים אות באות.
מסתבר שאם המילה מתעוותת לבלי היכר אזי כבר א"א לצאת יד"ח, אלא שקשה לומר הגדרה מה נקרא עיוות לבלי היכר ומה נקרא עיוות קל. יתכן מאד שאם הקדמונים היו שומעים אותנו מתפללים הם היו מתקשים לזהות את המילים שלנו והיו אומרים שאנו מעוותים אותם לגמרי...

פרנקל תאומים

מעט דבש כתב:ספר 'אם למקרא' (ר' ניסן שרוני), מכתב יז (המכתב בשלמותו מובא כאן):

אם למקרא - מתוך מכתב יז.PNG

בעוניי אינני מבין את דברי המ"ב, וכי כשאומר "עשבשדך" איננו מחסיר אות?
בכל אופן, לפי המ"ב הזה ניתן בהחלט להבין את הנערוויניסטים, שהרי כאמור כולנו מורגלים בהחלפת אותיות ואפי' בהשמטתם.