פורום אוצר החכמה

אני צריך דחוף צילום מכתב של הרב עובדיה יוסף זצ"ל שכשהבן שלו הזיק משהו בחיידר המנהל קנס אותו בכמה לירות. והוא שלח לו מכתב שהוא פטור על פי דין.

היכן הצילום? מה המקור?.

תודה מראש

נדפס בספר מדרשותיו בע"פ שאיני זוכר שמו (שני כרכים אדומים. לא נכתב על ידו), ואולי גם בספרי תולדותיו.
ככל הזכור לי לא היה זה תשלום נזק, אלא קנס על התנהגות. ["אבל בני (דוד) טוען שאינו אשם. ואני תמה אם זו דרך חינוכית. חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל". כך בערך].

קטן שהגדיל חייב מדין לצאת ידי שמים.

עובדיה חן כתב:קטן שהגדיל חייב מדין לצאת ידי שמים.

מזיק הקדש - פטור, כידוע...

מזיק הקדש בידיים חייב קרן מדרבנן. ב"מ צט:

נא להעלות תצלום של הפתק.

גימפעל כתב:נא להעלות תצלום של הפתק.

הועלה בעבר בפורום.

עזריאל ברגר כתב:

עובדיה חן כתב:קטן שהגדיל חייב מדין לצאת ידי שמים.

מזיק הקדש - פטור, כידוע...

?????????????
האם מוסדות הציבור נקראים "הקדש"???????????????
כלום אינם בכלל "רעהו" דקרא?

המכתב הוא מתאריך מכ"ו אייר תשכ"ט, ונשלח למנהל תלמוד תורה יבנה הרב י. מ. קורלנסקי. צילום המכתב הובא בספר "המנהיג".

זה לשון המכתב:

בני התלמיד דוד נ"י מסר לי כי חייבתם אותו קנס לירה אחת ושהוזהר שאם לא יביא את הקנס, לא יורשה ליכנס היום לכיתה.

הנני שולח לכם את הלירה, למרות שלא קיבלתי שום הודעה בכתב, אולם בעיניי יפלא על סמך איזה יסוד בהלכה חייבתם אותו קנס.

חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל?
והאם היה בירור יסודי שהיה אשם בעבירה כל שהיא?

לדברי בני, אין עליו אשמה במה שעשה, ושחבריו הנוכחים שם יוכלו להעיד על כך.

על כל פנים, אינני יודע אם זוהי דרך ישרה וחינוכית לאיים על תלמיד שלא יורשה להיכנס לכיתה, אם לא יביא קנס.

ואני רוצה גם לדעת לשם איזה מטרה תשתמשו בלירה.

הכותב בצער,
ע. יוסף

ולגופו של ענין, בגמרא בבבא בתרא (כא, א), "א"ל רב לרב שמואל בר שילת: כי מחית לינוקא [כאשר אתה מכה ילד כדי לחנכו], לא תימחי אלא בערקתא דמסנא [לא תכהו אלא ברצועה קלה, שלא יוזק בה], דקארי – קארי [אם הוא לומד, שילמד], דלא קארי [ואם לא הועיל הדבר ואינו לומד] – ליהוי צוותא לחבריה [אל תכהו שוב, אלא ישב עם חבריו בצוותא, וסופו לתת לב ללימוד (רש"י)]". וכן פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמה סע' י): "לא יכה אותו המלמד מכת אויב, מוסר אכזרי, לא בשוטים ולא במקל, אלא ברצועה קטנה".

וכן אמרו חז"ל עוד במס' מכות (ח, א): "יצא [מחיוב גלות] האב המכה את בנו, והרב הרודה את תלמידו [והרגו בשוגג], ושליח ב"ד; לימא: כיון דאילו גמיר לאו מצוה, השתא נמי לאו מצוה! התם אף על גב דגמיר – מצוה [אפילו אם היה לומד מעצמו כראוי, עדיין יש מצוה להכותו], דכתיב (משלי כט, יז): יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך". הרי שגם לרב יש מצות הכאה לתלמידו, כדי להעלותו על דרך המלך.

על פי זה כתב בספר משפטי התורה (ח"א סי' עז): "מותר למורה לקחת את המחשב מהתלמיד בתור אמצעי ענישה". וכן כתב בפתחי חושן (הל' גניבה פ"א ס"ק יז): "ומצוי במלמדי תינוקות שלפעמים יש ביד התינוק חפץ שעל ידו נמנע או מפריע לאחרים מללמוד. והוא נאלץ ליטלו ממנו, ובודאי שגם גזל קטן אסור, ועוד אפשר שהוא של אביו, ומ"מ נראה שמותר ליקח ממנו החפץ ע"ד להחזירו, ואפילו אם לפי ראות עיני המלמד רצוי שלא להחזירו עד זמן מרובה, מותר. אבל ליקח ע"ד שלא להחזיר כלל, וכ"ש לאבדו נראה שאסור, אא"כ לפי ראות עיניו יש לאבדו לתקנת התלמידים, נראה שמותר".

ובקובץ בית הלל (כה עמ' פב) כתב הרב אברהם בן חיים: "ויש לחזק את דבריו, דכיום ההורים וקרובי המשפחה יודעים שהילדים נתונים תחת הנהגת המחנכים והמנהלים בתלמוד תורה, ולכך אמדינן באומדנא ברורה, שכל מי שנותן להם צעצוע או מכשיר כתיבה, הוא גומר בדעתו לתתו לילד בתנאי שהוא לא יפריע בזה בכיתה, אבל אם הוא יזיק עם זה בלימודו או בחברתו, הרי הוא מכוון מעיקרא להפקיע את המתנה אם הילד ישתמש עמה שלא כראוי, וממילא אחרי שהמתנה לא נתפסה אצלו, יכול המלמד להחרימה על דעת נותן המתנה שהוא מרשה לו לעשות עם זה כפי חכמתו בדרך חינוכו לתורה וליראה".

וכ"כ הרב שטיימנץ בקובץ אור ישראל שם: "עוד נראה שכל מי שהולך ללמוד באיזה מוסד, הוא הולך אדעתא דהכי לקבל עליו כל התקנות של הישיבה, וא"כ בודאי אינו יכול לבוא בטענות על תקנות הישיבה, ובפרט בתיקון גדול כזה דאדעתא דהכי לומד שם לקבל עליו כל מה שיחליטו הישיבה שראוי לנהוג כן לצורך חינוך התלמידים של הישיבה".

והוסיף עוד: "מותר להם מתוקף תפקידם לצורך חינוך לקחת מהם המשחק לתקופה לחנכם שבשעת השיעור אסור לשחק משחקים וכד', ומקור דין זה הוא ע"פ המבואר בהל' מלמדים (יו"ד סי' רמה) שמותר להכות את התלמידים לצורך חינוך, וא"כ נראה פשוט שבאופן שלצורך חינוך אינו מספיק בזה אם יקחנו לתקופה, בודאי מותר מטעם חינוך אף לשוברו". והובא ע"י ר' ע"י טולדנו.

ומ"מ אין מראין פתק כזה ל"ברי הזיקא"! שמא יזיק ויחזור ויזיק

עובר ושב כתב: והובא ע"י ר' ע"י טולדנו.

איפה הובא ע"י ר' ע"י טולדנו?

הכותרת לא צורמת מדי?