ישנה מסורת שכאשר ילד מספר שנפל לו שן אומרים לו שישימה תחת הכרית ובבוקר הוא מוצא במקומה מטבע...
מקור מסורת זו אינו מענין אותי, אך שאלתי האם יש איזה סרך וחשש בהנהגה זו?
מה שנכון נכון כתב:ואיך הדין (מצד שקר) בזריקת סוכריות על הילד כשנכנס לחיידר ואומרים לו שאלו המלאכים?
עזריאל ברגר כתב:ראיתי בזה ביאור מאחד מאדמו"רי חב"ד שזריקת הסוכריות היא בשמו של מלאך מיכאל, ולכן אפשר לומר שהוא זרקם.
ובמה שכתבתי נתתי טעם מה שנהגו בארץ מולדתי ובמקומותינו בחו"ל כשהילד נפל לו שן חלב ההורים אמרו ליקח השן ולזרקו בחור של עכבר ולומר מאזעלע מאזעלע נאדיר א' ביינער נעם ציין גיב מיר איין אזערנעם ציין, ואמרתי דהי' זה בכוון שכל חלק מבנ"א צריך קבורה והשניים בכלל, וכמ"ש גם מעכ"ת הביא שם בספרו הנ"ל מעשה מהעמק שאלה בשם הנב"י שלמרות דס"ל שאין חיוב קבורה באבר עכ"ז בא לחלום אל בנו מהר"ש לנדא שיניח לו השן שנמצא בארון הספרים בקברו והמהר"ש לנדא מצא השן בדרך נפלא ע"ש. ולכן רצו ההורים שיקברו את השן אלא שלילד לא רצו להזכיר קבורה שכבר קובר חלק מגופו ולכן עשו מזה מעשה לזרוק בחור של עכברים ולומר פזמון ובין כך ובין כך הקטנים בעצמן יקברו את האבר שלהם שהיא השן.
אותה אבקש כתב:ומדוע לא לומר לילד שאבא ישים לך בלילה כסף מתחת לכרית?
לבי במערב כתב:ראה 'שיחות קודש' תשל"ד ח"ב ס"ע 291. תשל"ט ח"א ע' 610 ואילך. תשמ"א ח"ד ע' 763. סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 171 הע' 20 ('התוועדויות' ח"ב ע' 123 הע' 19). ובארוכה - ב'תורת מנחם' חכ"ז ע' 82 ואילך.עזריאל ברגר כתב:ראיתי בזה ביאור מאחד מאדמו"רי חב"ד שזריקת הסוכריות היא בשמו של מלאך מיכאל, ולכן אפשר לומר שהוא זרקם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 225 אורחים