הלכה בידוע (סנהדרין עז:) כי הזורק חץ על האדם ויש לאותו אדם סממנים שירפאוהו מן החץ, והוא לא ריפא את עצמו, אין היורה חייב משום רציחה, היות וביריית החץ היה בכוחו של האדם שעל הכוונת להתחמק מלהירצח, אין הדבר מוגדר כרציחה.
ויש לדון כאשר יורה חץ בשבת גם כן ייפטר היורה מצד "מלאכת שבת".
שכן י"ל שרק לעניין רציחה, אזי ירייה שמטבע הדברים האיש הנורה יינצל, אין בזריקת החץ איסור רציחה. אבל לענין מלאכת שבת סוף-סוף העשיה של נטילת נשמה נעשתה ע"י בלבד.
וה"ה יש לדון המטביע אדם במים בשבת והנטבע לא העלה עצמו, אי ייפטר מצד נטילת נשמה?