פורום אוצר החכמה

בבאורי הר' נבנצל למ"ב מובא שלאחר עלייתו למוקד של הגרף פוטצקי זצ"ל אין יותר איסור זה של הזהר (שמחמיר בזה מאוד בעונש מיתה כמדומני) ללכת ד"א לפני נט"י שחרית.

האם מישהו מכיר (נוסף) מקור לדבר זה?

ידוע בשם הגרש"ז אויערבאך, ראה הליכות שלמה תפילה פרק כ הערה 49.

תודה

מה הפסק הזה זה על תקן של "מקובל" והבנה ברוחות רעים או מסורת מהגר"א וכדו'?

נוטר הכרמים כתב:ידוע בשם הגרש"ז אויערבאך, ראה הליכות שלמה תפילה פרק כ הערה 49.

הנה:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... S&page=262

תשאלו את החסידים מה דעתם עלינו שעל סמך חלקי מסורת לא ברורה אנו מוכנים לוותר על דין בשו''ע, מה היה אם הם היו מוכנים לשנות את הדין בשם הבעש''ט?

לא הייתי מגדיר זאת מסורת לא ברורה..אם קראת ממה שהובא בקישור ודאי ראית שמדובר קבלה איש מפי איש עד הגר"א זצ"ל..בדיוק כמו ("להבדיל") במסורת בתורה שבע"פ בדברים שהועברו קבלה איש מפי איש עד שנכתבו. (ואפילו שלא כתובים בתשב"כ - הלמ"מ..ואפילו שאין להשוות אנו סומכים על כך, משמע שאפשר לסמוך על דברים כאלו).

דרדקי כתב:תשאלו את החסידים מה דעתם עלינו שעל סמך חלקי מסורת לא ברורה אנו מוכנים לוותר על דין בשו''ע, מה היה אם הם היו מוכנים לשנות את הדין בשם הבעש''ט?

מי מוכן לוותר על דין בשו"ע?

ראה במקור הדברים בהליכות שלמה: ומ"מ להשואלים עד כמה אפשר להקל בדבר על סמך זה, הורה שאין לזוז מן המבואר בפוסקים ובמ"ב, ובפרט במה שמבואר בגמ' יד ליד תקצץ ודאי דאין להקל...אלא דלא חמיר כ"כ לענין הליכה ד' אמות בלא נטילה שאינו מפורש בגמ', וגם מה שהביא בזה בספר תולעת יעקב בשם הזוה"ק אין מקורו ידוע לנו, עכ"ד.

ואחרי ככלות הכל, ראית מי מגדולינו שנוהג כן בהליכה ד"א בלא נטילה למעשה?

הפוסק היחיד, ככל הידוע לי, שהתיר הליכת ד"א בזמן הזה בלא נטילה - ואף התפנות! - הוא הגאון הרב הענקין בספרו. ואכן מעניין מהם נימוקיו.

הר' עובדיה יוסף התיר לבישת בגדיו לפני הנטילה..כך ראיתי בקצוש"ע שעפ"י פסקיו בסימן הראשון.

יאיר כתב:הר' עובדיה יוסף התיר לבישת בגדיו לפני הנטילה..כך ראיתי בקצוש"ע שעפ"י פסקיו בסימן הראשון.

יש בזה תשובה בחלק הראשון של יבי"א בתחילתו. ודעתו שבזמננו ירדה מאוד הרוח רעה.

מורה צדק כתב:

יאיר כתב:הר' עובדיה יוסף התיר לבישת בגדיו לפני הנטילה..כך ראיתי בקצוש"ע שעפ"י פסקיו בסימן הראשון.

יש בזה תשובה בחלק הראשון של יבי"א בתחילתו. ודעתו שבזמננו ירדה מאוד הרוח רעה.

כמובא פה:

יאיר כתב:

נוטר הכרמים כתב:ידוע בשם הגרש"ז אויערבאך, ראה הליכות שלמה תפילה פרק כ הערה 49.

הנה:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... S&page=262

אולי משום "ירידת הדורות" (ובדורנו לדאבוננו..נפילת הדורות) וזה לעומת זה עשה אלקים..

מצאתי עוד מקורות רבים לנושא.

אתחיל עם המסורת עצמה.

בספר שירת דוד על סידור התפילה לרא"ד גולדברג הביא המסורת הזו משם הגרשז"א, ובפירוט יתר, הגרש"ז שמע מפי ר' לייב טודרס ששמע מר' זלמן בהר"ן ששמע מר' ישעיה ברדקי ששמע מחותנו הפאת השולחן. מקור הוא מבנו ששמע מבני הגרש"ז מו"ר הגר"ש והגרא"ד שליט"א רב ואב"ד טבריה.

שוב ראיתי בספר הגאון ח"ב עמ' 1101 בשם מו"ר הגר"ש בשם הגרש"ז ששמע כ"פ מר"ל טודרס ששמע מר"ז בהר"ן, ששמע מאביו ר' נחום שאדיקער, מפי ר' זונדל מסלנט, מפי הגר"ח מוואלאז'ין.

הפלא ופלא חילוקי השמועות מאותו מקור. אברר בהזדמנות הקרובה אצל מו"ר שליט"א.

בספר הגאון החסיד מוילנא לר"ב לנדוי עמ' סז הערה 18 בשם ר' דוד אויערבאך (אחי הגרש"ז).

בשו"ת רבבות אפרים ח"ד סי' רנ"ב מביא מכתבו של הג"ר יחיאל זילברברג שליט"א, שמביא שמועה זו מפי הגרא"י זלזניק זצ"ל ששמע מאביו הגרש"ז זלזניק שיש קבלה מהגר"א.

עוד מביא שם דבר מעניין, מהר"ם חביב בס' כפות תמרים יומא עז,ב מפליא על כך שנוטלים ידים שחרית ביוה"כ ות"ב, 'הרי אין רוח רעה מצוי בדורות הללו'.

כנגד קבלת מסורה זו כמוסמכת, ראה עוד בקובץ תורני ישורון כא עמ' תתכט מאמר מהרה"ג דוד קמינצקי שליט"א הערה 138.

ראה עוד שו"ת משנה הלכות חלק טו סי' ג.

יישר-כח גדול!!

ישורון כא עמ' תתכ ס' טו והערה 138:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?8 ... s&page=812

מה שכתב שם בסוף ההערה:"מכ"י זה [כוונתו לכ"י שבו כתוב סעיף טו זה בין שאר הסעיפים] מוכח שכל השמועה אין לה בסיס" לא זכיתי להבין דבריו דשמא כל מה שהגר"א היה מחמיר מאוד בד"א לפני נט"י הוא עד אותו מעשה של הגרף פוטוצקי הי"ד.

ועוד מה שכתב שם (כנכתב בסעיף עצמו) שלדברי הגר"א אין דבר זה מוזכר בזהר כלל ק"ל מהיכי תיתי דין זה אם לא מוזכר לא בגמ' ולא בזהר?
בהקדמת הזהר דף י: מדבר בענין הנטילה ואכן בזהר שלפנינו ליתא דין זה של ד"א אך כבר כתב בבאר היטב בשם ספר "תולעת יעקב" :"איתא בזהר: ההולך ד"א ולא נטל ידיו חייב וכו' ".

ובשערי תשובה:"ובברכי יוסף כתב דבזהר שלפנינו ליתא, אך בזהר כת"י דף י איתא, שכתב ועל דא אתחיב מיתה לשמיא, וכתב שצריך ליטול ידיו אע"פ שאינו רוצה לקום". וכך פסק במ"ב והביא שכך כתב בזהר.
עיין כאן הערה לה: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?150825&&page=65

וכן מה שכתב שם (בישורון) בסוף ההערה, שאם כן (שאין זה בזהר), יש מקום לומר שאין לחלק בין מה שנמצא בגמ' למה שנמצא בזהר אין הכי נמי אבל כ"ש שיש לחלק בין מה שמוזכר בגמ' למה שלא מוזכר בכלל.

ומה שהקשה במשנה הלכות ( http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... OKS&page=9 ) סימן ג', ד.ה ומכאן, יפה הקשה וצ"ע. (ושמא י"ל דאעפ"כ לא שמע המ"ב מסורת זו).

[אגב..השואל שם הפליא לשאול מדוע לא הזכיר במ"ב דין ד"א (ע"ש מה שענה לו) ורצה לתרץ משום "מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין",
הרי דבר זה כבר מוזכר ב"באר היטב" שכותב (אחרי שהביא הזהר): "ותמה הב"ח על רבנו ב"י שלא כתבו. ונראה משום דרובא דרובא אין יכולים להזהר בכך ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, מש"ה לא כתבו, שיורי כנה"ג וכ"כ ד"ח].

והנה עוד בענין הנ"ל.

בספר עיוני הלכות ח"א סי' א לאדמו"ר מביאלא שליט"א הביא שזקינו האדמו"ר בעל חלקת יהושע זי"ע אמר שברור לו שהגר"א לא אמר זאת לגבי נט"י שחרית.

ויעו"ש עוד בח"ב סי' טז שמספר כי הוא האדמו"ר הנ"ל בביקורו אצל הגאב"ד דפוניבז' זצ"ל אמר לו, קורא אני עליכם כמה גדולים מעשי חייא, אולם ברצוני להוסיף שצריכים לחנך את התלמידים שתהא יראתם קודמת לחכמתם, ודבר זה אינו יכול להעשות כדבעי כשמעטים בלבד הם אלו שמקפידים על נט"י סמוך למיטתם, ורבני הישיבה אינם מעוררים את התלמידים לתקן זאת, ואף בפועל לא נתנו לבחורים הכלים הנדרשים לעשות כן. וראה שם שהרב מפוניבז' מיד נתן הוראה לדאוג שיהיו לתמידי הישיבה ספלי נטילה וקערות, ושיעבירו קול בשמו לכל הבחורים שמכאן ואילך יש להקפיד על כך.

ראה עוד הוספה חשובה במקורות השמועה בעריכת הודעתי לעיל, ותמצא נחת.

כמה הערות להנ"ל:
א. איני יודע מנ"ל דהמ"ב מחויב לפסוק כל מה שכתוב בספר 'תולעת יעקב', וידוע שהשמיט רבים מנהוגי קבלה כאלו שהובאו בבאה"ט.
[וי"א שלכן הקפיד שיודפס יחד עם באה"ט].
ב. נדפס בס' אחד של תלמיד הגרא"ק שלא הקפיד על ד"א, וכן ידוע על עוד מגדולי ליטא. [עכ"פ בבית אחד].
ומי שמאמין לסיפור שהובא כן על גאב"ד פונביז' שיערב ויבושם לו.
ג. מה שנתקשה הר"ד קמינצקי מדוע השמיט במע"ר בנוסח הסופי את הקפידה על ד"א, ל"ק כלל, דודאי לא ס"ל אלא ממדת חסידות ועי"ש בהקדמה שהשמיט מה שאינו אלא מלתא דחסידותא. [ומאותו הטעם שהשמיט ענין טבילת בע"ק].
ד. ברור כהנ"ל שכל השמועה בשם הגר"א אינה אלא ביחס לד"א ולא לעצם חיוב נט"י שחרית שלדעת רבינו הגר"א היא מחובת התפילה וזה מדינא דגמ' ולא זולת. והפוקר הידוע שתמה ע"ז לא ידע מימינו ומשמאלו ובהמה רבה.

מש"כ שם ר"ד קמניצקי שמכאן מוכח שלא כשמועה כי אין מקורו בזהר, וא"כ אי אפשר לומר שיש הבדל בין דברים שמקורם בגמרא לדברים שמקורם בזוהר, הוא
מוזר מאד ואפשר לגרוס בשמועה שיש לחלק בין דברים שמקורם בגמרא לבין דברים שאין מקורם בגמרא והכל בא על מקומו.

אוצר החכמה כתב:מש"כ שם ר"ד קמניצקי שמכאן מוכח שלאכשמועה כי אין מקורו בזהר, וא"כ אי אפשר לומר שיש הבדל בין דברים שמקורם בגמרא לדברים שמקורם בזוהר, הוא
מוזר מאד ןאפשר לגרוס בשמועה שיש לחלק בין דברים שמקורם בגמרא לבין דברים שאין מקורם בגמרא והכל בא על מקומו.

כמ"ש כאן: viewtopic.php?f=17&t=3630#p27826
["וכן מה שכתב שם (בישורון) בסוף ההערה, שאם כן (שאין זה בזהר), יש מקום לומר שאין לחלק בין מה שנמצא בגמ' למה שנמצא בזהר אין הכי נמי אבל כ"ש שיש לחלק בין מה שמוזכר בגמ' למה שלא מוזכר בכלל."]

צודק.
לא שמתי לב שכבר הערת על זה

כתב הב"ח (או"ח סימן ד): כתב בספר תולעת יעקב (סוד נט"י) דבזוהר איתא ההולך שחרית ארבע אמות ולא נטל ידיו חייב מיתה עיין שם.

ברשותכם אשאל:
א. למה יומת מה עשה? הגמ' (שבת קח: קט.) מזהירה מפני נגיעה במקומות שונים בידיים לפני נטילתם, אבל אינה מזהירה מפני שהייה עד לנטילה. ומדוע הזוהר מחמיר עד כדי חיוב מיתה?
ב. מה עניין מיתה זו? בגמ' מצאנו חיוב מיתה מדרבנן (מו"ק כד. תוס' ד"ה הא וריטב"א) אבל הגמ' תמיד מביאה מקור לאותו חיוב מיתה. הזוהר אינו מביא מקור, ויש לעיין בביאור הדבר.

מראה מקום אני לך:
עיין בברכי יוסף להחיד"א סימן א' ס' א'
אך מעניין לציין למ"ש בספר שיח שרפי קודש
מערכת הרבי מקאצק אות ל"ד, ופלא.

אותה אבקש כתב:אך מעניין לציין למ"ש בספר שיח שרפי קודש
מערכת הרבי מקאצק אות ל"ד, ופלא.

עי' מעשה איש ח"ד עמ' קי"ג

אותה אבקש כתב:מראה מקום אני לך:
עיין בברכי יוסף להחיד"א סימן א' ס' א'
אך מעניין לציין למ"ש בספר שיח שרפי קודש
מערכת הרבי מקאצק אות ל"ד, ופלא.

ראיתי כעת את הברכ"י. יישר כח! אף כי אין בדבריו התייחסות לשאלותיי.
האם בספר שש"ק (שאינו תח"י) מתייחס לדברי הברכ"י, או למה ששאלתי?

ידוע שבשו"ת תשובה מאהבה כותב שאין כזה זוהר וכל השאלה שלך רק על אלו שכן חשבו שיש, לא נורא.

קראקובער כתב:ידוע שבשו"ת תשובה מאהבה כותב שאין כזה זוהר וכל השאלה שלך רק על אלו שכן חשבו שיש, לא נורא.

לי לא ידוע. ייש"כ. באיזה סימן מדובר?

ח"א סי' י"ד

סעדיה כתב:עי' מעשה איש ח"ד עמ' קי"ג

ייש"כ על המ"מ המעניין.
מסופר שם שהחזו"א אמר לר' שמריהו גריינמן שמישהו הוסיף על גליון הבאר היטב (המביא את הזוהר הנ"ל) "והוא שהרג את הנפש".
מי הוא אותו "מישהו"? החזו"א עצמו? בכל אופן נראה מהסיפור שהחזו"א התכוון לעשות צחוק מהלכה זו, וקצת מוזר לי כי לענ"ד זה לא מתאים לו.

עקביה כתב:כתב הב"ח (או"ח סימן ד): כתב בספר תולעת יעקב (סוד נט"י) דבזוהר איתא ההולך שחרית ארבע אמות ולא נטל ידיו חייב מיתה עיין שם.

ברשותכם אשאל:
א. למה יומת מה עשה? הגמ' (שבת קח: קט.) מזהירה מפני נגיעה במקומות שונים בידיים לפני נטילתם, אבל אינה מזהירה מפני שהייה עד לנטילה. ומדוע הזוהר מחמיר עד כדי חיוב מיתה?
ב. מה עניין מיתה זו? בגמ' מצאנו חיוב מיתה מדרבנן (מו"ק כד. תוס' ד"ה הא וריטב"א) אבל הגמ' תמיד מביאה מקור לאותו חיוב מיתה. הזוהר אינו מביא מקור, ויש לעיין בביאור הדבר.

ברכות ד:
"כדתניא חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה איבעית אימא משום דאיכא אונס שינה ואיבעית אימא לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות קא משמע לן דחובה"
וה"ה בזה.
בנוסף זכור לי שראיתי שדרך הזוהר להגזים בעונש, וה"נ בשבת נקטו בזה תקצץ ידו ובזוהר נקט חייב מיתה ר"ל ראוי לו שימות ולא יזיק לגופו ולדברים ברו"ר שעל ידיו וגם לא ישהה רוח טומאה עליו.

.

יבנה כתב:בנוסף זכור לי שראיתי שדרך הזוהר להגזים בעונש, וה"נ בשבת נקטו בזה תקצץ ידו ובזוהר נקט חייב מיתה ר"ל ראוי לו שימות ולא יזיק לגופו ולדברים ברו"ר שעל ידיו וגם לא ישהה רוח טומאה עליו.

אולי כך הבין החזו"א לפי המסופר במעשה איש דלעיל. כלומר אין כאן לא נידוי ולא חרם ולא שמתא ולא ארור אבל יש כאן המלצה בעלמא. אבל ללא ספק ישנם פוסקים חשובים שהבינו דברים ככתבם.

עקביה כתב:

סעדיה כתב:עי' מעשה איש ח"ד עמ' קי"ג

ייש"כ על המ"מ המעניין.
מסופר שם שהחזו"א אמר לר' שמריהו גריינמן שמישהו הוסיף על גליון הבאר היטב (המביא את הזוהר הנ"ל) "והוא שהרג את הנפש".
מי הוא אותו "מישהו"? החזו"א עצמו? בכל אופן נראה מהסיפור שהחזו"א התכוון לעשות צחוק מהלכה זו, וקצת מוזר לי כי לענ"ד זה לא מתאים לו.

לפי הדברים החזו"א אכן ביטל הגדרה חמורה זו של עונש מיתה (וזה כן מתאים לחזו"א), אבל לא ביטל הלכה זו, כלומר שצריך להזדרז ולא להשתהות בנט"י שחרית. (אגב המ"ב גם מביא את הפוסקים בשם הזוהר 'שמפליג בעונשו').

וכנראה לאותו 'גאון מפורסם' התכוין החזו"א. (לדעתי אין ללמוד מזה כלום על דעת החזו"א עצמו).

כנראה מדובר על רב זה.
המשיב כהלכה נדפס קודם, וכנראה התהלכה השמועה.




וראה גם:


הה"ק הנ"ל = האבני נזר.

מעניין מאד יש"כ.

אבל למעשה לא חייב להיות סתירה גדולה בין הסיפורים דברים כאלה תלויים הרבה במקומם ובשעתם והכוונת האדם העומד מאחורי הביטוי.

ראה בדברי הרב מאזוז בהסכמה לספר עדות משה ח"ב, יש באוצר.

מה שנכון נכון כתב:וכנראה לאותו 'גאון מפורסם' התכוין החזו"א. (לדעתי אין ללמוד מזה כלום על דעת החזו"א עצמו).

לא מסתבר שהחזו"א יעביר שמועה זו אלמלא סבור אף הוא שאין אלו דברי טעם.

קו ירוק כתב:

מה שנכון נכון כתב:וכנראה לאותו 'גאון מפורסם' התכוין החזו"א. (לדעתי אין ללמוד מזה כלום על דעת החזו"א עצמו).

לא מסתבר שהחזו"א יעביר שמועה זו אילולי הוא סבור אף הוא שאין אלו דברי טעם.

בשביל לדעת אם הוא "העביר שמועה", או רק הזכיר דעת ת"ח פלוני, או סתם כשיחה בעלמא, צריך להיות באותו פרק ומקום, ולשמוע את ה"עסוקים באותו ענין" ואת הצליל, ולראות את הבעת הפנים.
כ"ז אין בסיפור המתגלגל אלינו בכלי שלישי (גם אם חלק מהכלים הם גררי"ם).
וזו רעה חולה הנפוצה בדורנו, ליסד הלכה והשקפה על סיפורי מעשיות.

חזון הכסא כתב:ראה בדברי הרב מאזוז בהסכמה לספר עדות משה ח"ב, יש באוצר.

דבריו תמוהים מאוד, במש"כ שמרן לא הביא את דברי הזהר כיון שעוד לא נדפס הזהר.

עיין בספה"ק באר מים חיים פרשת כי תשא עה"פ בבואם אל אהל מועד שביאר מדוע חייב מיתה.

אותה אבקש כתב:עיין בספה"ק באר מים חיים פרשת כי תשא עה"פ בבואם אל אהל מועד שביאר מדוע חייב מיתה.

יישר כח!

הוא משווה בין חיוב מיתה על כניסת כהנים לאה"מ ללא קידוש ידיים ורגליים למקרה דנן, ולא הבנתי מה הקשר. הוא מסביר שכהן הנכנס ללא קיו"ר מכניס אחיזת הקליפות הנאחזים בקצות הידיים והרגליים אל הקודש פנימה וכו' וזה גורם לו מיתה, וכך כאן, ד"א הם מקומו של אדם, וכשיוצא מחוץ להם הוא מכניס הקליפה למקום טהור וכו' ואף זה גורם לו מיתה.
אבל הלא, גם לשיטתו, שם הוא מכניס טומאה למקום קדוש, ואילו כאן הוא אינו עושה דבר חדש. אם הוא יוצא מד' אמותיו הרי כשם שהביא את הקליפה למקום אחר, כך נטהר מקליפה המקום הקודם בו היה, אז מה הבעיה הגדולה?

לא עיינתי בכל האשכול, אבל בספר תפילה לדוד (נדפס בשנת רצ"ה או רצ"ח) מביא את הדברים מ"ספר הזוהר שהיה בירושלים".
עי' במאמרים המצורפים.