בהסתת בן אדם לחטא, רוצה היצה"ר הדכאון אח"כ

[ישראליק]

חברים היקרים

אני מחפש מקור להאימרא:

היצר הרע אינו מעוניין בעבירה עצמה כמו שהוא רוצה את העצבות הבאה בעקבותיה

או בדומה לזה.

המקור היותר קרוב לזה, שנודע לי לעת עתה, הוא לפי מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן (חלק א' סימן קפ"ט):

עיקר נשיכת הנחש זהו עצבות ועצלות

האם יש עוד מקורות לאימרא זו, במישרין או בעיקופין?

[בסדר]

אימרא זה רגיל בפי העולם בשם רבי אהרן הגדול מקארלין זצ"ל, ממש"כ בכת"י - "עצבות זה לא עבירה, אבל הטמטום שזה גורם הוא גרוע יותר מהטמטום של כל עבירות". וכלשונו הק' "עצבות איז דאך קיין עבירה אבער דאס טמטום הלב וואט עצבות פארשטעלט קען ניט פארשטעלין דיא גראבסטע עבירה"...
(וע"ע בס' בית אהרן בסדר היום דף ד:)

[יזל מדליו]

ר' ירוחם [בדעת תורה] מסביר שהיצר הרע "שונא" את האדם וע"כ מסית אותו לעשות עבירה בשביל שיסבול על ידה הן בעוה"ז הן בעוה"ב. ואפילו את המתיקות שיש בשעה שעושה את העבירה היצר הרע כואב ע"ז והיה מעדיף שלא יהנה האדם כלל וכלל, אלא שאם לא יהיה מתיקות אף אדם לא היה עובר שום עבירה.

[ישראליק]

אימרא זה רגיל בפי העולם בשם רבי אהרן קארלינער זצ"ל - עצבות זה לא עבירה, אבל הוא גרוע יותר מעבירה

זאת אומרת חומרת העצבות הוא מאוד חמור, אבל לא שמטרת החטא היא היא העצבות

[הרואה]

חס ושלום לחשוב שהרע בחטאים זה העצבות, ואם כבר להפך, הרע בעצבות שמביאה לחטאים.
למיטב ידיעתי אין בשום מקום בתורה מרעת העצבות ומטובת השמחה כשלעצמה.
האמרה הנ"ל נובעת מאנשים שרוצים להפוך את כל התורה לחגיגה ולא להתייחס לאיסור והתר כמדע מדוייק. בכך הם מקילים על ייסורי המצפון שלהם, ומשליכים את הדעת וע"י כך זוכין לבחי' ההפך מיוסיף דעת יוסיף מכאוב, ולבחי' כן שחוק הכסיל.

[הגרח]

לעצם הענין אם יש דיכאון אחרי עבירה זה תחילתו של תיקון כלומר ההבנה על הרוע חילחלה עד כדי דיכדוכה של נפש.
מאידך גיסא דיכאון משמעותו עצירה או חידלון ואז האדם לא עוסק בתיקון משל לעשיר שטבעה ספינתו בים ויש לו עוד עסקים אין ספק שדיכאונו על האבדן יחבל במרצו להשתקם .
אז כנראה שיש איזו נוסחת ביניים שכל בר לבב יודע לאחוז בה ואכמ"ל.
חסידים הראשונים הסמיכוהו על התפילה והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ומהרב דיסקין שמעתי שיש לזה בית אב בלשם.

[בקרו טלה]

-

[הצעיר באלפי]

הגה"ק בעל אמרי נועם מדז'יקוב זי"ע מביא בספרו אמרי נועם על התורה ריש פרשת מצורע (אות א') בזה"ל "כי יותר חשוב להיצה"ר העצבות שאחר עשיית העבירה, מהעבירה גופא, כדי שיוכל להפילו לעצבות, כידוע זה בשם רבינו הקדוש מלובלין זצוק"ל"

[בקרו טלה]

הגה"ק בעל אמרי נועם מדז'יקוב זי"ע מביא בספרו אמרי נועם על התורה ריש פרשת מצורע (אות א') בזה"ל "כי יותר חשוב להיצה"ר העצבות שאחר עשיית העבירה, מהעבירה גופא, כדי שיוכל להפילו לעצבות, כידוע זה בשם רבינו הקדוש מלובלין זצוק"ל"

עוד מובא בספרי הליקוטים שאמר [הנ"ל] שלפעמים מתייגע הבעל דבר חצי שנה עד שמכשיל האדם וכו' וכל כוונתו אינו עצם החטא רק העיקר אצלו המרה שחורה והעצבות אשר יעשה הבעל דבר להאדם במחשבות כוזבות לאמר לו כי הוא אחר היאוש וכדומה.

[הצעיר באלפי]

חס ושלום לחשוב שהרע בחטאים זה העצבות, ואם כבר להפך, הרע בעצבות שמביאה לחטאים.
למיטב ידיעתי אין בשום מקום בתורה מרעת העצבות ומטובת השמחה כשלעצמה.
האמרה הנ"ל נובעת מאנשים שרוצים להפוך את כל התורה לחגיגה ולא להתייחס לאיסור והתר כמדע מדוייק. בכך הם מקילים על ייסורי המצפון שלהם, ומשליכים את הדעת וע"י כך זוכין לבחי' ההפך מיוסיף דעת יוסיף מכאוב, ולבחי' כן שחוק הכסיל.

אינו נכון כלל !
יש מכתב מהרה"ק רבי אהרן קרלינער זצוק"ל שכותב שעצבות אינה עבירה, אך למה שעצבות מביא (רח"ל) שום עבירה אינו מביא, והוא נדפס בסוף ספר "רחמי האב" יעו"ש.
רק כמובן ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם, ורשעים יכשלו בם, וגם בזה אפשר ליכשל, אך מקור הדברים נכונים ואמיתיים מאוד !

[ישראליק]

תודה רבה על ההוספות,

תודה הרב הצעיר באלפי,

תודה הרב בקרו טלה

[דרומי]

יש ווארט חסידי על המלים בתפלה - והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, שבמלה 'ומאחרינו' הכוונה היא להעצבות והייאוש שבאים לאחר העבירה

[הרואה]

חס ושלום לחשוב שהרע בחטאים זה העצבות, ואם כבר להפך, הרע בעצבות שמביאה לחטאים.
למיטב ידיעתי אין בשום מקום בתורה מרעת העצבות ומטובת השמחה כשלעצמה.
האמרה הנ"ל נובעת מאנשים שרוצים להפוך את כל התורה לחגיגה ולא להתייחס לאיסור והתר כמדע מדוייק. בכך הם מקילים על ייסורי המצפון שלהם, ומשליכים את הדעת וע"י כך זוכין לבחי' ההפך מיוסיף דעת יוסיף מכאוב, ולבחי' כן שחוק הכסיל.

אינו נכון כלל !
יש מכתב מהרה"ק רבי אהרן קרלינער זצוק"ל שכותב שעצבות אינה עבירה, אך למה שעצבות מביא (רח"ל) שום עבירה אינו מביא, והוא נדפס בסוף ספר "רחמי האב" יעו"ש.
רק כמובן ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם, ורשעים יכשלו בם, וגם בזה אפשר ליכשל, אך מקור הדברים נכונים ואמיתיים מאוד !

מסתמא כוונתו שעצבות מביאה את האדם מאד לחטוא יותר מכל העבירות, ומדוייק מלשונו (אם ציטטת נכון) "למה שעצבות מביא". וא"כ חיזקת את דברי.

[סגי נהור]

חס ושלום לחשוב שהרע בחטאים זה העצבות, ואם כבר להפך, הרע בעצבות שמביאה לחטאים.
למיטב ידיעתי אין בשום מקום בתורה מרעת העצבות ומטובת השמחה כשלעצמה.
האמרה הנ"ל נובעת מאנשים שרוצים להפוך את כל התורה לחגיגה ולא להתייחס לאיסור והתר כמדע מדוייק. בכך הם מקילים על ייסורי המצפון שלהם, ומשליכים את הדעת וע"י כך זוכין לבחי' ההפך מיוסיף דעת יוסיף מכאוב, ולבחי' כן שחוק הכסיל.

אינו נכון כלל !
יש מכתב מהרה"ק רבי אהרן קרלינער זצוק"ל שכותב שעצבות אינה עבירה, אך למה שעצבות מביא (רח"ל) שום עבירה אינו מביא, והוא נדפס בסוף ספר "רחמי האב" יעו"ש.
רק כמובן ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם, ורשעים יכשלו בם, וגם בזה אפשר ליכשל, אך מקור הדברים נכונים ואמיתיים מאוד !

מסתמא כוונתו שעצבות מביאה את האדם מאד לחטוא יותר מכל העבירות, ומדוייק מלשונו (אם ציטטת נכון) "למה שעצבות מביא". וא"כ חיזקת את דברי.

הכוונה היא שעצבות מביאה לריחוק מהשי"ת ולירידה ממדרגתו יותר מכל העבירות. כמובן שזה גם בא לידי ביטוי גם בנפילה בחטאים, אבל אין הכוונה כאן לעשות חשבון שעבירה גוררת 2 חטאים ואילו עצבות גוררת 3.5 חטאים אם זה מה שהבנת.

[הרואה]

אם כן מה זה ריחוק מהקב"ה?
אין לנו דרך להבין מה הקב"ה הדרך להתקרב אל ה' ומה הדרך להתרחק ממנו חוץ ממה שכתב בתורה.
ומי שחושב שיש עוד מערכת של סולם ערכים שהיא לא חלק מהתורה - טועה.

[סגי נהור]

אם כן מה זה ריחוק מהקב"ה?
אין לנו דרך להבין מה הקב"ה הדרך להתקרב אל ה' ומה הדרך להתרחק ממנו חוץ ממה שכתב בתורה.
ומי שחושב שיש עוד מערכת של סולם ערכים שהיא לא חלק מהתורה - טועה.

אין לי יכולת כרגע להיכנס לדיונים פילוסופיים מעמיקים בנושא. רק רציתי להעמיד דברים על דיוקם, שכוונת הרה"ק מקרלין היא בוודאי כנ"ל, ואין מקום לרוקן את דבריו מתוכנם ומטעמם כדי שיתאים להשקפתך.

ויעויין זה"ק ח"ב קפד, ב: ואי איהו קיימא בעציבו וכו'.

[מצפה לישועת השם]

חס ושלום לחשוב שהרע בחטאים זה העצבות, ואם כבר להפך, הרע בעצבות שמביאה לחטאים.
למיטב ידיעתי אין בשום מקום בתורה מרעת העצבות ומטובת השמחה כשלעצמה.
האמרה הנ"ל נובעת מאנשים שרוצים להפוך את כל התורה לחגיגה ולא להתייחס לאיסור והתר כמדע מדוייק. בכך הם מקילים על ייסורי המצפון שלהם, ומשליכים את הדעת וע"י כך זוכין לבחי' ההפך מיוסיף דעת יוסיף מכאוב, ולבחי' כן שחוק הכסיל.

אינו נכון כלל !
יש מכתב מהרה"ק רבי אהרן קרלינער זצוק"ל שכותב שעצבות אינה עבירה, אך למה שעצבות מביא (רח"ל) שום עבירה אינו מביא, והוא נדפס בסוף ספר "רחמי האב" יעו"ש.
רק כמובן ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם, ורשעים יכשלו בם, וגם בזה אפשר ליכשל, אך מקור הדברים נכונים ואמיתיים מאוד !

יש מישהו היודע היכן המקור המדוייק ע"כ ב'רחמי האב', ואיפה במקורות קארלין מצוטט הווארט והעניין הזה?

[בקרו טלה]

-

[אורח]

לא ממש הנידון פה אבל קרוב לנושא
שמעתי פעם לבאר "עבירה גוררת עבירה" זהו מהטעם שכיון שמרגיש האדם שאחרי שחטא כבר אינו שווה ובלא"ה הוא כבר רחוק מה' ולכן יעשה עבירות נוספת.

[חיימשה]

אם כן מה זה ריחוק מהקב"ה?
אין לנו דרך להבין מה הקב"ה הדרך להתקרב אל ה' ומה הדרך להתרחק ממנו חוץ ממה שכתב בתורה.
ומי שחושב שיש עוד מערכת של סולם ערכים שהיא לא חלק מהתורה - טועה.

הדרך להתקרב להקב''ה מבוארת ומפורשת באריכות יתירה בעיקר בפרשיות שקורין בימים אלו במשנה תורה, ועיקרן מצוות התלויות בלב כאהבה יראה ודבקות, שהשמחה היא תולדה הכרחית שלהן והעצבות היא עשב המפסידתן.

הדיון מעלה את אחד העיקרים שבהם מתבטא השינוי בין ההולכים בתורת החסידות לאחרים, ואין טעם ללכת סחור סחור כאילו יש כאן איזה ויכוח נקודתי.

[הרואה]

אם כן מה זה ריחוק מהקב"ה?
אין לנו דרך להבין מה הקב"ה הדרך להתקרב אל ה' ומה הדרך להתרחק ממנו חוץ ממה שכתב בתורה.
ומי שחושב שיש עוד מערכת של סולם ערכים שהיא לא חלק מהתורה - טועה.

הדרך להתקרב להקב''ה מבוארת ומפורשת באריכות יתירה בעיקר בפרשיות שקורין בימים אלו במשנה תורה, ועיקרן מצוות התלויות בלב כאהבה יראה ודבקות, שהשמחה היא תולדה הכרחית שלהן והעצבות היא עשב המפסידתן.

לא הבנתי אם אתה בא לחלוק, כי אני מסכים לדבריך.
רק השאלה מה הריחוק ומה הקירוב, כלומר זה שהעצבות מפסידה זה ברור. השאלה האם העצבות כשלעצמה היא ההתרחקות, או שהיא גורמת להתרחקות.

הנקודה שזה קשור למח' חסידים ומתנגדים אמנם נכונה חלקית (אף שמסתמא הרבה חסידים יסכימו לדברי), אך להוריד דיון תורני לדיון פוליטי שכל אחד כבר מקוטלג בו, לדעתי זה הסטה של תשומת הלב מעצם הדברים והתמקדות בשוליים.
מאז שהחלטנו שאנחנו משתייכים מגזרית לציבור כלשהו אסור לנו לחשוב על עצם הדברים?

[חיימשה]

אם כן מה זה ריחוק מהקב"ה?
אין לנו דרך להבין מה הקב"ה הדרך להתקרב אל ה' ומה הדרך להתרחק ממנו חוץ ממה שכתב בתורה.
ומי שחושב שיש עוד מערכת של סולם ערכים שהיא לא חלק מהתורה - טועה.

הדרך להתקרב להקב''ה מבוארת ומפורשת באריכות יתירה בעיקר בפרשיות שקורין בימים אלו במשנה תורה, ועיקרן מצוות התלויות בלב כאהבה יראה ודבקות, שהשמחה היא תולדה הכרחית שלהן והעצבות היא עשב המפסידתן.

לא הבנתי אם אתה בא לחלוק, כי אני מסכים לדבריך.
רק השאלה מה הריחוק ומה הקירוב, כלומר זה שהעצבות מפסידה זה ברור. השאלה האם העצבות כשלעצמה היא ההתרחקות, או שהיא גורמת להתרחקות.

הנקודה שזה קשור למח' חסידים ומתנגדים אמנם נכונה חלקית (אף שמסתמא הרבה חסידים יסכימו לדברי), אך להוריד דיון תורני לדיון פוליטי שכל אחד כבר מקוטלג בו, לדעתי זה הסטה של תשומת הלב מעצם הדברים והתמקדות בשוליים.
מאז שהחלטנו שאנחנו משתייכים מגזרית לציבור כלשהו אסור לנו לחשוב על עצם הדברים?

מותר וראוי לדון בזה, ובעיני הויכוח בין חסו''מ אינו עניין לפוליטיקה כלל.
אני לא התייחסתי כ"כ לשאלה הראשונה על העצבות, אלא על הטענה שכתבת בהמשך על כי סולם הערכים הוא רק מש"כ בתורה.
ע"ז כתבתי כי בזה גופא הדברים מתפלגים בין חסו''מ.
חסידים מדגישים מאד את החלק הלבבי של המצוות הנוגעות במישרין לאהבה יראה ודבקות, והמתנגדים רואים את דקדוק הדין כאמצעי עיקרי לדבקות, והחזון איש האריך בזה במיוחד.

התשובה לשאלה על העצבות מסתמא מושפעת ביותר מ2 גישות אלו.
אדם שחייו רצף של אהבה במובן הפשוט של המילה, לא יתכן שיהא עצוב. זה תרתי דסתרי.

[הרואה]

אם כך אני לא מסכים אתך.
המחלוקת היא כלל לא על עצם החלק של עבודה שבלב, אלא מהי עבודה שבלב.
ביחס בין שני צדדים תמיד יש שאלה מי המוביל.
החסידים אוהבים להוביל את הקב"ה (או אל הקב"ה) על פי תחושות אישיות,
והמתנגדים טוענים שהקב"ה הוא זה שקובע את הניגון, ואם נרקוד אתו לפי הקצב שלנו, נמצא את עצמנו רוקדים לבד, כי הקב"ה קבע חוקים איך לעבוד אותו, ולנו אין אפשרות להבין מעבר למה שהקב"ה גילה בתורה.
נפקא מינה למעשה, האם אהבת ה' יכולה לגרום לעבור על התורה במשהו. אם מישהו אוהב את ה' הוא ירצה לעשות את רצונו. את רצון ה' הקב"ה גילה בתורה. כך שא. לא יתכן שמרוב אהבה לאביו ירצה לעשות הפוך מרצונו, ב. מי שלא רוצה לעשות את רצון ה' - לא אוהב אותו.
(וכאן יכנסו החסידים לפינה שזה רצון ה' לעשות את מה שליבי אומר נגד ההלכה, וזה גיטה בידה באין כאחד, ומופרך).
כמובן שאפשר לקפל במילים האלו הרבה מפה ומשם, ויש כאן כר נרחב לדמגוגיה, אבל זו המציאות.
זה קשור מעט לנושא האשכול אבל לא מוכרח.
אני מוכרח לסיים מפני קוצר הזמן.

[חיימשה]

החסידים יטענו כי הקב'' ה מצוה לאהוב אותו בכל ונפש ולדבקה בו.
אהבה היא דבר שמסור ללב, אדם שיעשה כל מה שמישהו מצווהו, אף אם יעשה זאת 24 שעות ביממה מאה שנים, הריהו עבד ולא אוהב.
נכון שמי שאוהב גם לא ימרה את פי אהובו, אבל זה תוצאה מאהבה ולא האהבה עצמה.
האוהחה''ק בפר' יתרו מבאר כי היראה הכרחית לעבודה, כי העובד רק מאהבה עלול להקל בפרטים שונים.
טעות להכנס מיד לנושא של עבירה על ההלכה מתוך אהבה. זהו סעיף צדדי ביותר בכל הנידון, וכעניין עבירה לשמה, דילוגו עלי אהבה וכדומה.
האהבה בכל התורה מבוארת כפשוטה, וכמשל האהבה בין איש לביתו.
אדם יכול להקדיש את חייו לדקדוק הדין, ובוודאי יקבל שכרו על כל מעשה ומחדל, אבל אם בשעת קידוש בליל שבת הלב שלו נמצא במצב קיפאון, ובברכת אהבה רבה הדבר היחיד שעומד בראשו זה שיצליח לו היום החבורה, אזי אין לו שום קשר למושג של אהבת ד', ונמצא מתעלם ברוב מוחלט של מה שנאמר בתורה מפי הקב"ה.

[הרואה]

מי שחושב שלהיות אוהב את הקב"ה זה בא על חשבון לעבדו, חולק על כמה פסוקים בספר דברים.
כמובן מסברא זה גם מופקע, שמתוך עודף אהבה עלול יותר להכשל?!
עוד דבר, איך אפשר לאהוב מישהו אם לא מתייחסים אליו. בפרט את הקב"ה שהוא לא מושג, מי אמר לך שאתה אוהב אותו, אולי אתה אוהב דמות בדמיון שלך, וזה לא הקב"ה?
אם היחס של אדם לאלוהיו הבסיס הוא לא יחס של עבד, כנראה שאלוה זה שבמחשבתו הוא עובד אותו, אינו אלוהי השמים והארץ, אלא דמות כלשהי שיצר בדמיונו.
וכך בכל מקום (וגם בהרבה ספרי חסידות) הבסיס הוא יחס של עבד, והאהבה היא רק תוספת על היראה, ומתוך האהבה מגיע ליותר יראה, עד שמתוך חסידות מגיע לענוה וליראת חטא שאז חרד ומזדעזע מיראת ה'.

[חיימשה]

לגמרי לא הבנתי את דבריך.
מדוע האהבה היא על חשבון העבדות? מאי קס''ד?
אם מישהו מאריך למשל בהלל או בנשמת, נאמר חצי שעה או שעה, וחברו סיים ב4 דקות ומיהר לפתוח את הקצוה''ח, מי מהם שקיצר בעבודה?
ומש''כ על העבדות, אנו שואפים לעבודה בבחינת בנים, וברור שזה לא במקום העבדות אלא בנוסף לה ובכלל מאתיים מנה.
האם אתה חולק ע"כ שאפשר לקיים דיני התורה בלי שיהיה לאדם אהבת ד' כלל?
אני רק ציטטתי את אוהחה''ק שמאהבה בלא יראה יכול לצאת זלזול בפרטים.
באין ספור פסוקים ניתן לראות שאהבת ד' היא מצווה ומטרה בפני עצמה ולא פועל יוצא או שלב בדרך.
אהבה היא מילה שיש לה הסבר והגדרה.
אדם שיקבע לעצמו אלף כללים איך להתנהג בביתו, בבוקר יכין קפה, בערב שבת פרחים, אף פעם לא ימרה את רצונה ולא יצא בלא רשותה, האם זוהי אהבה?
אפשר לקרוא לזה שותפות או יחסי גומלין.
אהבה היא ענין של תחושה.
כשאדם מדבר אל אוהבו, הוא לא רק חושב על הפירוש המילולי, אלא לפעמים מתלהב, לפעמים משתנק בבכי של התרגשות. זוהי אהבה.
אם אדם נזכר בחנוכה מליל הסדר ומתחיל להתגעגע ולהשתוקק, זוהי אהבה.
אם מישהו מנשק את התפילין פעם נוספת על הרגלו, או שקשה לו להפרד מהטלית בעת עטיפתו כי ה''מה יקר חסדך'' מענג את לבו, אם מישהו מוריד דמעת התרגשות ב'התנערי מעפר קומי' זוהי אהבה. אם מישהו ממתין בערגה לרגע שיוכל לזעוק מקירות הלב 'אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו', אם מישהו לא יכול להרשות לעצמו לדלג בבוקר על 'אדון עולם' , זוהי אהבה.
תמהני אם אפשר לפרש אהבה בצורה שונה.
לא נ"ל שהויכוח מי מוביל את מי, אלא לאיזה חלק מפסוקי התורה מתייחסים כתורת חיים ואיזה נשאר כביכול בתור ''רקע''.
לומר שהדרך להגיע לאהבת ד' היא ע"י שמרבים חומרות ע''ג חומרות בהלכה, היא ממש לא מה שמפורש ברבותינו הראשונים הרמב"ן הרמב"ם והחוה''ל

שוב, אני מנסה להבין על מה איננו מסכימים.
ידועים דברי הרמב''ן, כוונת המצוות שנאמין באלקים ונודה לו וכו', ואין א-ל חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו וכו' ויפרסמו זה ויאמרו בריותיך אנחנו.
זוהי מטרת הבריאה. אפשר להודות מתוך שמחה ואי אפשר מתוך עצב. רחמנא ליבא בעי.
אדם שעובר על הלכה זה מורה על חיסרון באהבה,( לא תמיד, יש מדרש מפורש שמי שעובד מאהבה עלול להיכשל בזה אחפשנו בל"נ בהמשך ) אבל מי שרק מקיים את הדין, ודאי אין זה עדיין בגדר אהבה ודבקות.

[הרואה]

מפני קוצר הזמן לא הבנתי את דבריך הקודמים, חשבתי שכתבת שהעובד מאהבה זה יגרום לו שלא לדקדק במצוות.
שאר דבריך לא הבנתי את הנקודה,
ברור שהגדרת אהבה זה אהבה ולא דקדוק במצוות.
לגבי הדוגמאות שהבאת, כנושא בפני עצמו, לא נראה לי שהם מגדירות את אהבת ה', כי תחושות כאלו יכולות לבוא גם מנוסטלגיה ומייחוס חשיבות לדברים מסויימים, ולאו דווקא מתוך אהבת ה'.
ואגב אהבת הקב"ה ולא הבורא, כי היחס של אהבה הוא לא כלפי היותו בוראנו אלא כלפי שם הויה שהתגלה על עם ישראל (יתכן שברמב"ם משמע הפוך, ויש לישב).
לגבי סוף ההודעה שהוספת אח"כ אני מסכים, ולא שמעתי מישהו שחולק על זה.
רק השאלה מה כן מביא לאהבת ה' האם ניגונים והתעוררות הרגש, או קיום מצוות ה'.

[חיימשה]

א"כ אנו חוזרים לשאלה הראשונה, האם יתכן במצב של עצב שיהיו חייו רצף של אהבה ודבקות?

[הרואה]

תלוי איזה סוג עצב.
עצבות רגילה של חידלון שאנו מכירים - לא.
מי שכל ימיו מתאנח על כבוד המקום ועל כבוד ישראל כדוד המלך - כן.
אבל זה לא שהעצבות (הדיכאון שלנו) היא הריחוק, אלא היא גורמת לאדם להיות במצב שלא יעבוד את ה' לא בעבודה שבלב, ולא בקיום המצוות, וזה היה הנידון.

[חיימשה]

מפני קוצר הזמן לא הבנתי את דבריך הקודמים, חשבתי שכתבת שהעובד מאהבה זה יגרום לו שלא לדקדק במצוות.
שאר דבריך לא הבנתי את הנקודה,
ברור שהגדרת אהבה זה אהבה ולא דקדוק במצוות.
לגבי הדוגמאות שהבאת, כנושא בפני עצמו, לא נראה לי שהם מגדירות את אהבת ה', כי תחושות כאלו יכולות לבוא גם מנוסטלגיה ומייחוס חשיבות לדברים מסויימים, ולאו דווקא מתוך אהבת ה'.

נוסטלגיה וייחוס חשיבות של יהודי
לעניינים שברוח = אהבת ד'. אינני רואה שום דבר חיובי שיכול לצאת מ''חפירות'' אלו בניסיון להרחיק האפשרות של יהודי להיות שייך לעניין האהבה /quote]
ואגב אהבת הקב"ה ולא הבורא, כי היחס של אהבה הוא לא כלפי היותו בוראנו אלא כלפי שם הויה שהתגלה על עם ישראל (יתכן שברמב"ם משמע הפוך, ויש לישב).

לשון הרמב"ן : נודה אליו שבראנו, יודה לאלוקיו שבראו, יודו לא-ל שבראם והמציאם.

[חיימשה]

תלוי איזה סוג עצב.
עצבות רגילה של חידלון שאנו מכירים - לא.
מי שכל ימיו מתאנח על כבוד המקום ועל כבוד ישראל כדוד המלך - כן.
אבל זה לא שהעצבות (הדיכאון שלנו) היא הריחוק, אלא היא גורמת לאדם להיות במצב שלא יעבוד את ה' לא בעבודה שבלב, ולא בקיום המצוות, וזה היה הנידון.

''והעצבות היא קליפה היותר קשה מכולם, שהרי עבודה זרה קרויה על שמה, עצביהם כסף וזהב, וכן אין לה שייכות עם הקב"ה כמאמר עוז וחדוה במקומו'' פרי הארץ ק''נ.

[הרואה]

אם קבלה נקבל, ואם לדין יש תשובה

[חיימשה]

אפשר ללמוד גם מהדין שקדשים אינם נאכלים אלא מתוך שמחה,( חולין קלב), כמו"כ מפורסם הגמ' אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה שנא' ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח ד', ופירש'י שהיא שמחה של מצוה כיון שמנגן כדי להשרות עליו שכינה

[הרואה]

אין השכינה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר, וא"כ עניות היא קליפה היותר קשה מכולם.

[חיימשה]

[quote="הרואה"]אין השכינה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר, וא"כ עניות היא קליפה היותר קשה מכולם.[/

[חיימשה]

אין השכינה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר, וא"כ עניות היא קליפה היותר קשה מכולם.

למאי נ''מ? אמנם יעוין רמב"ם בשמונה פרקים פ''ז שפירש גיבור הכובש את יצרו ועשיר השמח בחלקו

[יקר]

חברים היקרים

אני מחפש מקור להאימרא:

היצר הרע אינו מעוניין בעבירה עצמה כמו שהוא רוצה את העצבות הבאה בעקבותיה

או בדומה לזה.

המקור היותר קרוב לזה, שנודע לי לעת עתה, הוא לפי מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן (חלק א' סימן קפ"ט):

עיקר נשיכת הנחש זהו עצבות ועצלות

האם יש עוד מקורות לאימרא זו, במישרין או בעיקופין?

בעניין דומה ראה ליקוטים יקרים אות כג.

[תרגימא]

בספר התניא מבואר החילוק בין עצבות, שהיא שקיעה בתוך עצמו,
לבין מרירות ש(דומה בחיצוניות לעצבות, אבל) היא מלאה תנועה של החלצות ממקום הרע בו נמצאים...

[מצפה לישועת השם]

חברים היקרים

אני מחפש מקור להאימרא:

היצר הרע אינו מעוניין בעבירה עצמה כמו שהוא רוצה את העצבות הבאה בעקבותיה

או בדומה לזה.

המקור היותר קרוב לזה, שנודע לי לעת עתה, הוא לפי מה שכתוב בליקוטי מוהר"ן (חלק א' סימן קפ"ט):

עיקר נשיכת הנחש זהו עצבות ועצלות

האם יש עוד מקורות לאימרא זו, במישרין או בעיקופין?

בעניין דומה ראה ליקוטים יקרים אות כג.

זה כבר מובא גם בזה"ל בצוואת הריב"ש אות מג

[יקר]

זה כבר מובא גם בזה"ל בצוואת הריב"ש אות מג

מקורו בליקוטים יקרים.