פורום אוצר החכמה

ראיתי כעת בכתבי הסבא מקעלם:



אולי תכירו עוד מקורות וראיות לנושא נכבד זה, ותשתפוני.

לכאורה כל נתכוון להשקות לחברו כוס יין והשקהו כוס יין הרי זה חטא בלב, וע"ז כתב האור החיים פר' ויחי שאין צריך כפרה כלל.
הלא כן?

הכוס לא היתה של יין, אלא היתה כאן שנאה נטירה וכו' בלב, איסור דאו'.
והשאלה היא האם מחמת היות איסורים אלו בענינים שבאדל"ח זה ידרוש ריצוי ופיוס בין הצדדים.

לכאורה אפשר להוכיח מהחפץ חיים הזה

קי"ל בשו"ע (חו"מ סי' שנה ס"א) שהגונב דבר מחבירו וחבירו לא ידע, יכול להשיב לו בלי להודיעו. ונראה מזה שאין חיוב לבקש מחילה, כיון שלא ציערו.

וברמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ט) כתב וז"ל: אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו, אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו. ע"כ.

והשמיט הגונב מחבירו, ונראה שהוא מטעם הנ"ל, כיון שבגונב א"צ לבקש מחילה כשלא ידע.

ומ"ש הסבא בשם הלח"מ, צ"ל הלכה ט'. ומה שחילק שם בין מזיק לחובל, נראה פשוט שגם לדבריו באופן שנגרם צער לניזק צריך לבקש מחילה, והרמב"ם מיירי באופן שאין לו צער.

כדברי הלחם משנה כן פסק להלכה בשו"ע הרב חלק חו"מ הל' נזקי גוף ונפש סעיף ו, וז"ל:

"החובל בחבירו .. אין מתכפר לו עד שיבקש ממנו וימחול לו על צערו.

וכן הגוזל את חבירו .. אין מתכפר לו עד שיבקש ממנו וימחול לו על צערו שציערו כשגזלו.

אבל המזיק ממון חבירו, מיד ששילם לו נתכפר לו, ואינו צריך לבקש למחול לו".

ולכאורה מובן מדבריו, שגם במזיק ממון חבירו יש לחבירו צער מסויים, וכנראה בחוש... - ועל זה הוא החידוש ש"אינו צריך לבקש למחול לו".

ובאמת לכאורה הוא פלא, למה לא נחייב גם מזיק לבקש מחילה.

[ובאמת יש הלומדים ברמב"ם אחרת וחולקים על הלח"מ, וכן המשמעות הפשוטה של לשון הרמב"ם לכאורה שכתב "ממון שהוא חייב לו" ומשמע שגוזל הוא רק דוגמא].

ובפרט במזיק שפטור מתשלום (מסיבה כלשהי), שלכאורה בוודאי היינו צריכים לדרוש ממנו לבקש מחילה.

ועוד יש לשאול, במי שהגביה ידו להכות חבירו - שנקרא רשע - אך לא הכהו בפועל, האם צריך לבקש מחילה?

[ואגב, עוד יש לשאול בכל ענין זה, מהיסוד הידוע שכתב בספר התניא (אגרת הקודש סימן כה) ובעוד ספרים, שבעצם כל נזק שבא על האדם כבר נגזר עליו מן השמים בלאו הכי, ואין הפוגע והמזיק אלא שלוחי שמים וכו'. וא"כ, למה בעצם צריך הפוגע והחובל והמקלל וכו' לבקש מחילה, כאשר הפגיעה נגזרה מן השמים על הנפגע והיה מקבלה בלאו הכי? אלא שיש חולקים וכו' וכמבואר באשכולות אחרים ודוק]

עושה חדשות כתב:ראיתי כעת בכתבי הסבא מקעלם:

כת''י הסבא מקעלם.png

אולי תכירו עוד מקורות וראיות לנושא נכבד זה, ותשתפוני.

אין קובץ אצלי לראות.