טענת התובע לטובת הנתבע

[אבןטובה]

נזרקה שאלה בתוך החבורה:
ישבנו כסאות למשפט והתובע עמד ופרש תביעותיו וטענותיו כשמלה
אבל אחר דין ודברים העלה חרס בידו וטענתו עלה יפה לטענת הנתבע והנתבע פרש טענותיו כשמלה וגם הוא כחבירו העלה חרס ולפי דבריו נתחייב
ועתה עלה ספק הדין עם מי?

[בור ריק]

למה גרע משאר הודאת בע"ד

[אבןטובה]

כי לא רצה להודות אלא לתבוע בשאלה זו ואין להרע אדם עם טענות שאמר לטובת עצמו
וכעין ב"מ כח: לא מייתי אינש חובתא לנפשיה

[בור ריק]

מ"ש מאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי

[אבןטובה]

אין לזה כל שייכות כאן
דשם יש לו ראי' שלוה אלא שהודה שלא פרע ושוב א"י לטעון פרעתי

[בור ריק]

אם הי' איזה סברא דלא נחשב הודאה כיון שטוען לטובו א"כ גם בזה לא הי' נחשב הודאה והי' יכול לחזור ולטעון פרעתי

[בן אליהו]

קיימא לן הכופר בכל ומתחייב מתוך טענתו חייב לשלם. כגון הטוען פרעתי כך וכך ששווים מלא החוב, ומכיר בית הדין שחשבונו מוטעה. וכגון הטוען שהתובע חייב לו כסף כתוצאה מאיזה חוב שהיה התובע ערב לנתבע, ובית הדין מכיר שהערבות לא היתה כדין, כגון לאחר מתן מעות. לא נחלקו הסמ"ע והש"ך במקרים הנ"ל אלא האם גם חייב שבועת מודה במקצת כיוון שטענתו חייבה אותו, או שלא חייב שבועה כיוון שלא נתכוון להודות וא"כ חסר "באשר יאמר כי הוא זה". יעויין חו"מ סימן ע"ה וסימן פ"ז סמ"ע ש"ך קצוה"ח נתה"מ ודברי משפט. ויעויין היטב בספר התרומות ובשו"ת הרשב"א שהובאו בש"ך, וידוע כבר להעיר שמדבריהם דווקא חזינן שלא כדבריו.

על כל פנים זכינו לדין שהטוען לטובת עצמו ומדברי עצמו עולה כנגד עצמו וודאי שמתחייב על פי דבריו.

[אבןטובה]

יש לי ירושלמי יבמות

[ליטוואק פון בודאפעסט]

בגמ' ב"ק מו: מבואר, דללישנא קמא באביי, אם תבע לבעל הולד תחילה, אינו יכול לתבוע כל חצי הנזק מבעל הפרה, משום שכבר טען שיש לו שותף בהדיה. וזאת אע"ג שלא נתכוין להודות אלא לתבוע מבעל הולד.

[אבןטובה]

נקבל פני הדרת הליטוואק שחזר מנסיעתו יהא בואכם לחיים ולשלום.....
הספק הוא כשכל א' נתחייב בטענותיו כלפי חבירו הדין עם מי?

[אש משמים]

לכאורה יש לדון רק מדין הודאת בע"ד, דהא התובע אינו תובע ע"פ מה שטען, ואילו הנתבע חייב עצמו ויש לו להתחייב ע"פ הודאתו, אך אם לא ממש הודה בסכום אלא רק נתן מקום לתובע לתבוע אז יש לדון הסוגיא דשטרא זייפא ומיגו וכו' ולכאורה אין טענתו מועילה לחבירו.

[מצטרף להנל]

הנחלת צבי (לבעל הפת"ש) עוסק בזה בתחילת סי' עה.
אינו בפני, אך למיטב זכרוני נראה מדבריו שזהו עניין נפוץ.

[אבןטובה]

יש לי ירושלמי על זה

[אבןטובה]

בירושלמי יבמות ספי"ג כ' בשירי קרבן ד"ה פשיטא וז"ל: והנה זה כמה נסתפקתי תובע ונתבע שכפי טענת התובע נפטר הנתבע וכפי טענת הנתבע יצא חייב הדין עם מי ועלה בדעתי לפשוט ספיקא דידי מהכא וכו'

[אש משמים]

נחל יצחק.PNG (65.1 KiB) נצפה 4569 פעמים