לקט ימי השובבי"ם
פורסם: ב' דצמבר 20, 2010 2:14 pm
ליקוט אקראי בענין שובבים שעשיתי בעזרת תוכנת חיפוש
כתב המגן אברהם בסוף סימן תרפה
"יש נוהגין בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי"ם ת"ת וי"א גם פרשת ויקהל ופקודי ואומרים שומר ישראל וכו' ".
ועי' בפרי מגדים שם שציין לשל"ה וללבוש
וכתב במשנה ברורה סקי"ח
"ולענין תענית של שובבי"ם ת"ת עיין בבה"ט ושע"ת"
וכתב הלבוש שם בטעם הדבר
יש מקומות שנוהגין בשנת העיבור לקבוע תענית בכל יום(ו) חמישי לפרשיות שובבי"ם ת"ת, והם פרשיות ש'מות ו'ארא ב'א ב'שלח י'תרו מ'שפטים ת'רומה ת'צוה, וקורין בשחרית בפרשת השבוע ואומרים שומר ישראל, ובמנחה קורין ויחל ומפטירין דרשו. ונוהגין כן מפני שהשנה ארוכה שיש יותר מחצי שנה בין בה"ב דמרחשון לבה"ב דאייר שהם ימי תענית וכפרה לישראל, לכך מתענה(ז) ח' ימים כנגד החדש העיבור, שהוא ד' שבועות בכל שבוע ב' ימים דהיינו ב' וה', וכדי שלא להכביד על הציבור חלקום ואין מתענין אלא פעם אחת בשבוע. עוד שמעתי טעם אחר, והוא כי ראו קדמונינו שהנשים המעוברות היו עלולים להפיל עובריהם בשנים המעוברות, ותקנו להתענות אלו הח' תעניתים כנגד כל ב' וה' של חדש העיבור, משום הנשים המעוברות שלא יפילו, ונ"ל שלפי זה הטעם אתי שפיר טפי מה שהתחילו להתענות בפרשת שמות, משום שאותה פרשה מדברת בפריין ורביין של ישראל ושנעשו לעם גדול ורב, כדכתיב [שמות א, ז] ובני ישראל פרו וישרצו וגו', לכך מתפללין גם כן שגם עכשיו יפרו וירבו ולא יפילו.
ואת הטעם הראשון מצינו שכתב בספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים פורים
עיבור רגילין לקבוע תענית לסימן שובבי"ם פרשת שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים, וי"א גם ת"ת פי' תרומה תצוה. וכל יום ה' מתענין וקורין פרשת השבוע שחרית ואומר שומר ישראל וכו' ובמנחה ויחל דרשו ועננו.
ולכך מתענין לפי שהשנה ארוכה ויש יותר מחצי שנה בין ב' ה' ב' שמתענין אחר סוכות לב' ה' ב' שמתענין אחר פסח, מהר"ש (סי' תמ"ד).
גם בלקט יושר הזכיר מנהג זה
ומקומו בחלק א (אורח חיים) עמוד קטז ענין א
"וזכורני שהמנהג באושטריך בשנת העבור מתענין ח' תעניות, ומתחילים פ' שמות ביום ה', ואח"כ בכל יום ה' עד פ' תצוה. וסמן לאלו התעניות שובבי"ם ת"ת [שהם ר"ת מן הסדר שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים תרומה תצוה]. ובכל שנת העבור הרב והקהל מקבלים אלו התעניות בחצר ב"ה בשבת ויחי. ומתנה אם בא יו"ט ביום ה' שיתענו ביום ב' קודם יום ה', ומלמד שיש לו ו' שעות אין צריך להתענות, והרבה תנאים כאלו. וזכורני שהוא מתענה ביומי דשובבי"ם ת"ת אע"ג שיכול לתן ד' פשיטים לצדקה, והוי פטור להתענות בע"מ שאכל צונן בלא בשר".
וע"ע שם ענין ב'
ובספר מגיד מישרים כתב בפרשת בשלח מהדורא קמא
"והנה אמרת להתענות בשבועות הללו של שובבי"ם ואתה נפתה אחר המאכל והמשתה כעת הזה כי האמת שהתענית בשבועות אלו. הוא חשוב ומקובל ומרוצה מאוד".
וע"ע שם בפרשת תרומה
ובשל"ה בהקדמה לפרשת שמות
"תורה שבכתב - שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה
הנני כולל כל הפרשיות אלו בסוג אחד, יען כי מישך שייכי להדדי בשנת העיבור, שדרך ישראל להתעורר בהם בדרכי תשובה ביתר שאת, כמוזכר בדברי הקדמונים והאחרונים. והנה רובם הזכירו פרשיות שובבי"ם לבד, והבאים אחריהם הוסיפו עוד ביתר שאת עוד גם כן פרשיות ת"ת, והמוסיף בתשובה יוסיפו לו עוד מן השמים".
עוד בשל"ה בפרשת שמות שובבי"ם ת"ת
ד. ועל אלה ארבע שהן שמונה, הן שמונה פרשיות של שובבי"ם ת"ת. פרשת שמות מענין גליות וסיגופים [של] ישראל, 'וימררו את חייהם' וגו' (שמות א, יד), וכל עבודה קשה וגו' היה למירוק וזיכוך, והיא התשובה הנגלית כמו שנבאר. פרשת וארא שם יתבאר התשובה שהיא בלב שלם, שהיא מדת אמת כמו שנבאר. פרשת בא שם תתבאר ענין העבודה. פרשת בשלח שם תתבאר ענין התפלה. פרשת יתרו שם מתן תורה. פרשת משפטים שם מתן הדינין. פרשת תרומה שם נדבת הלב הנכלל בצדקה. פרשת תצוה בעשיית בגדי כהונה לאהרן איש חסיד, שם יתבאר גמילות חסדים. וסימנא מילתא, כי אלו התיבות של שובבי"ם ת"ת, רומזים לארבע חומות תשובה תפלה צדקה תורה, כי 'שובבים' רמז ל'שובו בנים שובבים' (ירמיה ג, יד), ובמה, בתיבת ת"ת, ראשי תיבות תשובה תפלה וגם ראשי תיבות תלמוד תורה, וגם תיבת ת"ת הוא לשון נתינה רומז לצדקה.
ובברכי יוסף בסי' תרפה סק"א כתב
א. הרב הלבוש כתב בסי' זה דנוהגין במקומו להתענות כשהשנה מעוברת יום ה' בפרשות שובבי"ם ת"ת, ונתן טעמים על זה. וכבר נודע שמנהג תעניות אלו לתקון הקרי, וכיוצא, כמפורסם בספרי מוסר וקבלהא. וצריך להתענות פ"ד תעניות רצופים, וישלימם בהפסקות קטנות כנודעב. ואם הוא חלוש לפחות יתענה מ' יום רצופים, ואם לאו לא עשה כלום לפרט תיקון זה. וכתב מהרח"ו זצ"ל (שער רוח הקדש דרוש ג דף ו ע"ד) שאפי' עשה תעניות כיום כפור אינו נחשב כי אם ליום אחד דוקא, וזה כתוב מכ"י מהר"ש ויטאל בן הרב מהרח"ו זצ"ל, ודלא כמי שכתב להפךג. גם לא נזכר בדברי מהרח"ו כי אם הפסקת שני ימים שעולה ז"ך, והפסקת ג' ימים שעולה מ', ותו לאד. ומנהג תעניות אלו בכל השנים, אלא שבשנה מעוברת מתקן יותר כמ"ש מהרח"ו זצ"לה. ובימים אלו הוא תקון גדול לקדש עצמו במותר לו, ואין להאריך כאן.
ובמגיה (הרב אביטן) על הברכ"י שם כתב הערות על ברכי יוסף אורח חיים סימן תרפה הערה א
א. מכבר נדפס ספר לקט יושר לתלמידו של התרומת הדשן, ובעמ' 116 הזכיר מנהגי תענית שובבי"ם ושובבי"ם ת"ת בשנה מעוברת, כדבר פשוט ומקובל. אלא שכותב שהיו מתענים כל הקהל ח' תעניות בה"ב וכו' בלבד. וכן מוזכר בספר המנהגים להרב אייזיק טירנא, בסדר פורים, שיש מתענים שובבי"ם ויש מתענים שובבי"ם ת"ת. ע"ש וכבר נודע בשערי, שמספר התעניות על כל עוון מקורו בדברי האר"י זלה"ה בשער רוח הקדש. ולתיקון קרי כתב שם תיקון כ"ז שצריך פ"ד תעניות, והרוקח כתב דברים אחרים. וראה בזה בשם הגדולים מע' גדולים בערך ר' אליעזר בעל הרקח. ואכמ"ל.
ועי' שם עוד בשאר הגהותיו
ובשערי תשובה סימן תרפה סק"ב כתב
"עבה"ט ועיין בשערי אפרים שער ח' ומ"ש בה"ט בענין תענית שובבים כו' מנהג המתענים במדינות אלו בשנה פשוטה שובבים לבד ובשנה מעוברת מוסיפים ת"ת"
ועי' שם עוד בכ"ד
ובספרי חסידות האריכו בזה למאוד
כתב המגן אברהם בסוף סימן תרפה
"יש נוהגין בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי"ם ת"ת וי"א גם פרשת ויקהל ופקודי ואומרים שומר ישראל וכו' ".
ועי' בפרי מגדים שם שציין לשל"ה וללבוש
וכתב במשנה ברורה סקי"ח
"ולענין תענית של שובבי"ם ת"ת עיין בבה"ט ושע"ת"
וכתב הלבוש שם בטעם הדבר
יש מקומות שנוהגין בשנת העיבור לקבוע תענית בכל יום(ו) חמישי לפרשיות שובבי"ם ת"ת, והם פרשיות ש'מות ו'ארא ב'א ב'שלח י'תרו מ'שפטים ת'רומה ת'צוה, וקורין בשחרית בפרשת השבוע ואומרים שומר ישראל, ובמנחה קורין ויחל ומפטירין דרשו. ונוהגין כן מפני שהשנה ארוכה שיש יותר מחצי שנה בין בה"ב דמרחשון לבה"ב דאייר שהם ימי תענית וכפרה לישראל, לכך מתענה(ז) ח' ימים כנגד החדש העיבור, שהוא ד' שבועות בכל שבוע ב' ימים דהיינו ב' וה', וכדי שלא להכביד על הציבור חלקום ואין מתענין אלא פעם אחת בשבוע. עוד שמעתי טעם אחר, והוא כי ראו קדמונינו שהנשים המעוברות היו עלולים להפיל עובריהם בשנים המעוברות, ותקנו להתענות אלו הח' תעניתים כנגד כל ב' וה' של חדש העיבור, משום הנשים המעוברות שלא יפילו, ונ"ל שלפי זה הטעם אתי שפיר טפי מה שהתחילו להתענות בפרשת שמות, משום שאותה פרשה מדברת בפריין ורביין של ישראל ושנעשו לעם גדול ורב, כדכתיב [שמות א, ז] ובני ישראל פרו וישרצו וגו', לכך מתפללין גם כן שגם עכשיו יפרו וירבו ולא יפילו.
ואת הטעם הראשון מצינו שכתב בספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים פורים
עיבור רגילין לקבוע תענית לסימן שובבי"ם פרשת שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים, וי"א גם ת"ת פי' תרומה תצוה. וכל יום ה' מתענין וקורין פרשת השבוע שחרית ואומר שומר ישראל וכו' ובמנחה ויחל דרשו ועננו.
ולכך מתענין לפי שהשנה ארוכה ויש יותר מחצי שנה בין ב' ה' ב' שמתענין אחר סוכות לב' ה' ב' שמתענין אחר פסח, מהר"ש (סי' תמ"ד).
גם בלקט יושר הזכיר מנהג זה
ומקומו בחלק א (אורח חיים) עמוד קטז ענין א
"וזכורני שהמנהג באושטריך בשנת העבור מתענין ח' תעניות, ומתחילים פ' שמות ביום ה', ואח"כ בכל יום ה' עד פ' תצוה. וסמן לאלו התעניות שובבי"ם ת"ת [שהם ר"ת מן הסדר שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים תרומה תצוה]. ובכל שנת העבור הרב והקהל מקבלים אלו התעניות בחצר ב"ה בשבת ויחי. ומתנה אם בא יו"ט ביום ה' שיתענו ביום ב' קודם יום ה', ומלמד שיש לו ו' שעות אין צריך להתענות, והרבה תנאים כאלו. וזכורני שהוא מתענה ביומי דשובבי"ם ת"ת אע"ג שיכול לתן ד' פשיטים לצדקה, והוי פטור להתענות בע"מ שאכל צונן בלא בשר".
וע"ע שם ענין ב'
ובספר מגיד מישרים כתב בפרשת בשלח מהדורא קמא
"והנה אמרת להתענות בשבועות הללו של שובבי"ם ואתה נפתה אחר המאכל והמשתה כעת הזה כי האמת שהתענית בשבועות אלו. הוא חשוב ומקובל ומרוצה מאוד".
וע"ע שם בפרשת תרומה
ובשל"ה בהקדמה לפרשת שמות
"תורה שבכתב - שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה
הנני כולל כל הפרשיות אלו בסוג אחד, יען כי מישך שייכי להדדי בשנת העיבור, שדרך ישראל להתעורר בהם בדרכי תשובה ביתר שאת, כמוזכר בדברי הקדמונים והאחרונים. והנה רובם הזכירו פרשיות שובבי"ם לבד, והבאים אחריהם הוסיפו עוד ביתר שאת עוד גם כן פרשיות ת"ת, והמוסיף בתשובה יוסיפו לו עוד מן השמים".
עוד בשל"ה בפרשת שמות שובבי"ם ת"ת
ד. ועל אלה ארבע שהן שמונה, הן שמונה פרשיות של שובבי"ם ת"ת. פרשת שמות מענין גליות וסיגופים [של] ישראל, 'וימררו את חייהם' וגו' (שמות א, יד), וכל עבודה קשה וגו' היה למירוק וזיכוך, והיא התשובה הנגלית כמו שנבאר. פרשת וארא שם יתבאר התשובה שהיא בלב שלם, שהיא מדת אמת כמו שנבאר. פרשת בא שם תתבאר ענין העבודה. פרשת בשלח שם תתבאר ענין התפלה. פרשת יתרו שם מתן תורה. פרשת משפטים שם מתן הדינין. פרשת תרומה שם נדבת הלב הנכלל בצדקה. פרשת תצוה בעשיית בגדי כהונה לאהרן איש חסיד, שם יתבאר גמילות חסדים. וסימנא מילתא, כי אלו התיבות של שובבי"ם ת"ת, רומזים לארבע חומות תשובה תפלה צדקה תורה, כי 'שובבים' רמז ל'שובו בנים שובבים' (ירמיה ג, יד), ובמה, בתיבת ת"ת, ראשי תיבות תשובה תפלה וגם ראשי תיבות תלמוד תורה, וגם תיבת ת"ת הוא לשון נתינה רומז לצדקה.
ובברכי יוסף בסי' תרפה סק"א כתב
א. הרב הלבוש כתב בסי' זה דנוהגין במקומו להתענות כשהשנה מעוברת יום ה' בפרשות שובבי"ם ת"ת, ונתן טעמים על זה. וכבר נודע שמנהג תעניות אלו לתקון הקרי, וכיוצא, כמפורסם בספרי מוסר וקבלהא. וצריך להתענות פ"ד תעניות רצופים, וישלימם בהפסקות קטנות כנודעב. ואם הוא חלוש לפחות יתענה מ' יום רצופים, ואם לאו לא עשה כלום לפרט תיקון זה. וכתב מהרח"ו זצ"ל (שער רוח הקדש דרוש ג דף ו ע"ד) שאפי' עשה תעניות כיום כפור אינו נחשב כי אם ליום אחד דוקא, וזה כתוב מכ"י מהר"ש ויטאל בן הרב מהרח"ו זצ"ל, ודלא כמי שכתב להפךג. גם לא נזכר בדברי מהרח"ו כי אם הפסקת שני ימים שעולה ז"ך, והפסקת ג' ימים שעולה מ', ותו לאד. ומנהג תעניות אלו בכל השנים, אלא שבשנה מעוברת מתקן יותר כמ"ש מהרח"ו זצ"לה. ובימים אלו הוא תקון גדול לקדש עצמו במותר לו, ואין להאריך כאן.
ובמגיה (הרב אביטן) על הברכ"י שם כתב הערות על ברכי יוסף אורח חיים סימן תרפה הערה א
א. מכבר נדפס ספר לקט יושר לתלמידו של התרומת הדשן, ובעמ' 116 הזכיר מנהגי תענית שובבי"ם ושובבי"ם ת"ת בשנה מעוברת, כדבר פשוט ומקובל. אלא שכותב שהיו מתענים כל הקהל ח' תעניות בה"ב וכו' בלבד. וכן מוזכר בספר המנהגים להרב אייזיק טירנא, בסדר פורים, שיש מתענים שובבי"ם ויש מתענים שובבי"ם ת"ת. ע"ש וכבר נודע בשערי, שמספר התעניות על כל עוון מקורו בדברי האר"י זלה"ה בשער רוח הקדש. ולתיקון קרי כתב שם תיקון כ"ז שצריך פ"ד תעניות, והרוקח כתב דברים אחרים. וראה בזה בשם הגדולים מע' גדולים בערך ר' אליעזר בעל הרקח. ואכמ"ל.
ועי' שם עוד בשאר הגהותיו
ובשערי תשובה סימן תרפה סק"ב כתב
"עבה"ט ועיין בשערי אפרים שער ח' ומ"ש בה"ט בענין תענית שובבים כו' מנהג המתענים במדינות אלו בשנה פשוטה שובבים לבד ובשנה מעוברת מוסיפים ת"ת"
ועי' שם עוד בכ"ד
ובספרי חסידות האריכו בזה למאוד