פורום אוצר החכמה

אנחנו אוכלים רק במקום כשר, אבל אם יש מקום של חנות קטנה(לא פתוחה בשבת וגם מוכרת את החמץ לפני הפסח ועוד) שבגלל שאין לה כסף רב להביא משגיח, היא מביאה מוצרים סגורים עם הכשר וגם פירות וירקות ממקום עם הכשר, האם מותר לאכול משם?לכאורה זה מותר אבל אולי יש בעיה שאם נתיר זאת זה יהיה פירצה וכדומה מה דעת חכמי הפורום?

על פניו ודאי שלא.
גם מראית עין, והרבה יותר מכך התקלה (והרמאות...) מצויה (ואין אדם נאמן במקום שיש לו בו נגיעה ממונית)

בברכה המשולשת כתב:על פניו ודאי שלא.
גם מראית עין, והרבה יותר מכך התקלה (והרמאות...) מצויה (ואין אדם נאמן במקום שיש לו בו נגיעה ממונית)

בחו"ל ומקומות שאין חנויות מרובות נהוג לקנות ע"פ רשימת המוצרים הכשרים בכל חנות.
וכמה ת"ח שראיתי קונים פירות וירקות בכל מקום.[כמובן שאין להשוות לא"י שיש בעיה מעשרות ערלה שביעית]
אך יל"ע בעניין מראית עין זה שאין הדבר פשוט כ"כ שהכל קונים שתייה סגורה בכל חנות כך שאין בכניסה עצמה למקום משום מראית עין, ואין בליבי להתיר בעניין כזה אך איני רואה פשיטות לאיסור.

אם בעל החנות הוא אדם יר"ש ועכ"פ אינו חשוד לאכול שלא בהכשר אזי הוא נאמן למרות שהוא בעה"ב שעד אחד נאמן באיסורים [אע"פ שאין בידו כשלא הוחזק לאיסור וזה הסכמת כל הראשונים] ואדרבא כתבו האחרונים שבמקום שהוא בעלים נאמן יותר.
ורק בכגון כהנים החשודים על מום של בכור נאמר הכלל שבעינן שיעיד על חבירו שאין אדם חוטא ולא לו.
ויתכן שסבר הרב בברכה המשולשת שיש כאן חשד זה, אך יכבדו נא במקור לדבריו.

אבי 1000 כתב:

בברכה המשולשת כתב:על פניו ודאי שלא.
גם מראית עין, והרבה יותר מכך התקלה (והרמאות...) מצויה (ואין אדם נאמן במקום שיש לו בו נגיעה ממונית)

בחו"ל ומקומות שאין חנויות מרובות נהוג לקנות ע"פ רשימת המוצרים הכשרים בכל חנות.
וכמה ת"ח שראיתי קונים פירות וירקות בכל מקום.[כמובן שאין להשוות לא"י שיש בעיה מעשרות ערלה שביעית]
אך יל"ע בעניין מראית עין זה שאין הדבר פשוט כ"כ שהכל קונים שתייה סגורה בכל חנות כך שאין בכניסה עצמה למקום משום מראית עין, ואין בליבי להתיר בעניין כזה אך איני רואה פשיטות לאיסור.

אם בעל החנות הוא אדם יר"ש ועכ"פ אינו חשוד לאכול שלא בהכשר אזי הוא נאמן למרות שהוא בעה"ב שעד אחד נאמן באיסורים [אע"פ שאין בידו כשלא הוחזק לאיסור וזה הסכמת כל הראשונים] ואדרבא כתבו האחרונים שבמקום שהוא בעלים נאמן יותר.
ורק בכגון כהנים החשודים על מום של בכור נאמר הכלל שבעינן שיעיד על חבירו שאין אדם חוטא ולא לו.
ויתכן שסבר הרב בברכה המשולשת שיש כאן חשד זה, אך יכבדו נא במקור לדבריו.

א. אני הבנתי שהשאלה היא על מסעדה, ולא על סופרמרקט.
ב. במקום בו אין נגיעה ממונית, אה"נ, שבעה"ב נאמן על ביתו

בתקופתינו קשה למצוא נאמן ממש (יש, אבל קשה למצא).
אבל באם יש אחד כזה, מדוע שלא יהיה נאמן.
זכורני שבמקום מושבי היו דברים כאלו כשהיה המקום עדיין קטן, והכירו היטב.
ממתי מישהו ביקש תעודת כשרות על היין מר' גדליה נדל או בניו הגאונים שליט"א, או מהרב וובר והרב זקס.

קו ירוק כתב:בתקופתינו קשה למצוא נאמן ממש (יש, אבל קשה למצא).
אבל באם יש אחד כזה, מדוע שלא יהיה נאמן.
זכורני שבמקום מושבי היו דברים כאלו כשהיה המקום עדיין קטן, והכירו היטב.
ממתי מישהו ביקש תעודת כשרות על היין מר' גדליה נדל או בניו הגאונים שליט"א, או מהרב וובר והרב זקס.

סליחה על הבורות, אבל הם מכרו את היין?

מכרו ומוכרים יין ומיץ ענבים ... לשמחת לבב אנוש, ואין כמותם

נוסח 'הדר גאולה' עד לפני כמה שנים?

קו ירוק כתב:מכרו ומוכרים יין ומיץ ענבים ... לשמחת לבב אנוש, ואין כמותם

אז ככל הנראה ת"ח גדול דפקיע שמיה שאני

הרב בברכה המשולשת מוזמן לעשיות קניות בבני ברק ובירושלים ולראות בכל סופרמרקט קיגלים ושאר תבשילים שרשום עליהם שכל המוצרים בד"צ וכדומה וקונים כל עמך בית ישראל ת"ח דיינים מורי הוראה ומתענגים במאכלי שבת.

כל אדם שמוחזק לכשרות נאמן המחלוקת היא רק האם צריך שיהיה מוחזק לכשרות אך אין "פסול נוגע" באיסורים.

אבי 1000 כתב:הרב בברכה המשולשת מוזמן לעשיות קניות בבני ברק ובירושלים ולראות בכל סופרמרקט קיגלים ושאר תבשילים שרשום עליהם שכל המוצרים בד"צ וכדומה וקונים כל עמך בית ישראל ת"ח דיינים מורי הוראה ומתענגים במאכלי שבת.

כל אדם שמוחזק לכשרות נאמן המחלוקת היא רק האם צריך שיהיה מוחזק לכשרות אך אין "פסול נוגע" באיסורים.

אני כתבתי לעיל במפורש שאיני מדבר על סופרמרקט

אבי 1000 כתב:הרב בברכה המשולשת מוזמן לעשיות קניות בבני ברק ובירושלים ולראות בכל סופרמרקט קיגלים ושאר תבשילים שרשום עליהם שכל המוצרים בד"צ וכדומה וקונים כל עמך בית ישראל ת"ח דיינים מורי הוראה ומתענגים במאכלי שבת.

כל אדם שמוחזק לכשרות נאמן המחלוקת היא רק האם צריך שיהיה מוחזק לכשרות אך אין "פסול נוגע" באיסורים.

'כל המוצרים' כשרים בהגחת הבד"ץ - לא נראה לי שדיינים ומורי הוראה ויראי שמים קונים בכה"ג, רק אם יש להם הכשר על החנות בעצמה כלומר משגיח כשרות על החנות והמטבח ..

יש לי יד בעסק מסוג זה ללא תעודת כשרות, ומשכך אני ממליץ לכל יר"ש להימנע מלקנות ולסמוך! הנסיון להעלים עין ולחפף הוא בלי שום השוואה לנסיון של אדם בביתו, עקב אילוצי זמן ומקום.

תחשבו על סיטואציה פשוטה ולא נדירה.
יהודי מוכר תבניות קוגל תפו"א לפני שבת. בליל חמישי הוא היה טרוד מאד, (עיסקה חשובה, אירוסין, וכדומה), יש לו לבדוק כמות של 500 ביצים לקוגל, או לוותר על ההכנסה השבועית ועל המוניטין.
כשיש כזו דילמה בבית, קל להחליט שהשבוע אין קוגל או קונים מוכן.
כאן מיד ייכנסו שיקולים, האם זהו חיוב גמור, כמה פעמים כבר מצאתי דם, הפסד מרובה, וכדומה. הוא צריך להיות ירא שמים בדרגה גבוהה כדי להתגבר, הרבה מעבר לנסיון בביתו הפרטי.
זה כשמדובר במוכר שמייצר בעצמו, עכשיו חישבו על מי שמעסיק עובדים, שיש סיכוי שהם הרבה יותר פשוטים, ולא בדיוק מפקח על מעשיהם.

יישר כח הרב ברים על דבריך. בדיוק היום קראתי את מדריכי הכשרות של בד"ץ העדה (היוצאים מדי שנה לקראת חג הפסח), ובו הם חוזרים על האזהרה לא לסמוך וכו' על כל מיני מודעות מפוקפקות 'כל המוצרים בהשגחת הבד"ץ' וכדומה. כשקראתי את הדברים תהיתי האמנם הכצעקתה, והנה דבריך חידדו לי את הענין

אם להידור, מסתבר שיש מקום להדר שלא לקנות מהנ"ל.
אבל אם לגבי עיקר הדין, איני מבין הנידון, וכי מה עשו בכל הדורות עד לפני כמה עשרות שנים, קודם שהוקמו מערכות הכשרות הממוסדות? הרי בודאי שכל שמי שנקלע לעיר אחרת אכל אצל בעל האכסניא או המסעדה וכדו' אע"פ שאינו מכירו היטב, ואין פוצה פה ומצפצף.
[ומה שמפרסמים ועדי הכשרות למיניהם, כנראה שעיקר כוונתם שלא יטעו לחשוב שמי שכותב שהמוצרים בהשגחת הבד"ץ יש לזה מעלה כהשגחה גמורה של הבד"ץ, ובזה ודאי הם צודקים].

זה לא כ"כ חד משמעי. כבר מזמן הנוב"י אנו מוצאים תעודות כשרות על גבינות יין וכדומה.
אם הלכתית - יבואו הבקיאים ויאירו עינינו, האם ע"א נאמן בכל גווני.

ההערה נוספת, לכאורא מצד עאנב"א צ"ל ממש שיעיד, כלומר על הסועד לשאול: היכן רכשת את הירקות, בדקת את הביצים, מי טיגן את החביתה, ועוד כהנה וכהנה, ואז מתחילה השאלה.
, לא די בזה שהבעלים נראה בסדר כדי שזו תהיה עדות, הלא כן?

כשאשתך מגישה לך אוכל אתה גם שואל אותה את כל השאלות הללו? ומבואר ברש"י ביבמות שמה שאתה אוכל אצל אחרים הוא מדין עאנ"ב.
אגב מה זה נראה בסדר?

ברים כתב:תחשבו על סיטואציה פשוטה ולא נדירה.
יהודי מוכר תבניות קוגל תפו"א לפני שבת. בליל חמישי הוא היה טרוד מאד, (עיסקה חשובה, אירוסין, וכדומה), יש לו לבדוק כמות של 500 ביצים לקוגל, או לוותר על ההכנסה השבועית ועל המוניטין.
כשיש כזו דילמה בבית, קל להחליט שהשבוע אין קוגל או קונים מוכן.
כאן מיד ייכנסו שיקולים, האם זהו חיוב גמור, כמה פעמים כבר מצאתי דם, הפסד מרובה, וכדומה. הוא צריך להיות ירא שמים בדרגה גבוהה כדי להתגבר, הרבה מעבר לנסיון בביתו הפרטי.
זה כשמדובר במוכר שמייצר בעצמו, עכשיו חישבו על מי שמעסיק עובדים, שיש סיכוי שהם הרבה יותר פשוטים, ולא בדיוק מפקח על מעשיהם.

אי משום הא, יאכלו ענוים וישבעו.

שו"ע יו"ד סי' קיט
סעיף א
החשוד לאכול דברים האסורים, בין אם הוא חשוד באיסור תורה בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן, אין לסמוך עליו בהם, ואם נתארח עמו לא יאכל משלו מדברים שהוא חשוד עליהם. הגה: וי"א אפילו ממי שאינו חשוד, רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות, אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש לחוש לאיסור. מיהו אם נתארח אצלו, אוכל עמו (ב"י בשם הרמב"ם פי"א דמ"א ופ"ג דין כ"א).
סעיף ב
אם אינו חשוד לאכול דברים אסורים, אבל הוא חשוד למכרם, מתארח אצלו ואוכל עמו. וכן אם שולח לביתו, מותר, דחזקה שמה שהוא אוכל משגר לו. ( עובר עבירה לתיאבון, לא מקרי חשוד) (ב"י בשם הרשב"א).

עושה חדשות כתב:

ברים כתב:תחשבו על סיטואציה פשוטה ולא נדירה.
יהודי מוכר תבניות קוגל תפו"א לפני שבת. בליל חמישי הוא היה טרוד מאד, (עיסקה חשובה, אירוסין, וכדומה), יש לו לבדוק כמות של 500 ביצים לקוגל, או לוותר על ההכנסה השבועית ועל המוניטין.
כשיש כזו דילמה בבית, קל להחליט שהשבוע אין קוגל או קונים מוכן.
כאן מיד ייכנסו שיקולים, האם זהו חיוב גמור, כמה פעמים כבר מצאתי דם, הפסד מרובה, וכדומה. הוא צריך להיות ירא שמים בדרגה גבוהה כדי להתגבר, הרבה מעבר לנסיון בביתו הפרטי.
זה כשמדובר במוכר שמייצר בעצמו, עכשיו חישבו על מי שמעסיק עובדים, שיש סיכוי שהם הרבה יותר פשוטים, ולא בדיוק מפקח על מעשיהם.

אי משום הא, יאכלו ענוים וישבעו.

זאת בהנחה שלא מפריע לך לאכול משהו שבבית תקפיד עליו. בד"כ יהודים יר"ש מעדיפים להימנע מזה. וכמו שאלה זו יכולים להיווצר שאלות דומות, כמו ירק עלים שאין זמן לשטוף מחרקים, או שבכלל חסר כרגע ירק נקי והוא דחוף, האם גם ע"ז תאמר יאכלו וישבעו?

שש ושמח כתב:אם להידור, מסתבר שיש מקום להדר שלא לקנות מהנ"ל.
אבל אם לגבי עיקר הדין, איני מבין הנידון, וכי מה עשו בכל הדורות עד לפני כמה עשרות שנים, קודם שהוקמו מערכות הכשרות הממוסדות? הרי בודאי שכל שמי שנקלע לעיר אחרת אכל אצל בעל האכסניא או המסעדה וכדו' אע"פ שאינו מכירו היטב, ואין פוצה פה ומצפצף.

הרי כבר תירצו את זה דבכל הדורות לא הי' בעל האכסניא משועבד שיהי' לו כל הזזמן קוגל תפו"א וכדו' והמצב במסעדו היום הוא שאין דבר כזה אין לי. וגם יש לדעת מה היו האופציות החרות של המסעדות האם לקנות מהכשרים לא טובים או דהי' שאלה על דברים קטנים שבקל להם לנהוג כראוי.

ברים כתב:תחשבו על סיטואציה פשוטה ולא נדירה.
יהודי מוכר תבניות קוגל תפו"א לפני שבת. בליל חמישי הוא היה טרוד מאד, (עיסקה חשובה, אירוסין, וכדומה), יש לו לבדוק כמות של 500 ביצים לקוגל, או לוותר על ההכנסה השבועית ועל המוניטין.
כשיש כזו דילמה בבית, קל להחליט שהשבוע אין קוגל או קונים מוכן.
כאן מיד ייכנסו שיקולים, האם זהו חיוב גמור, כמה פעמים כבר מצאתי דם, הפסד מרובה, וכדומה. הוא צריך להיות ירא שמים בדרגה גבוהה כדי להתגבר, הרבה מעבר לנסיון בביתו הפרטי.
זה כשמדובר במוכר שמייצר בעצמו, עכשיו חישבו על מי שמעסיק עובדים, שיש סיכוי שהם הרבה יותר פשוטים, ולא בדיוק מפקח על מעשיהם.

ובמקום שיש הכשר ומשגיח כשרות האם באמת אין מכשולים כאלו?

ברים כתב:זאת בהנחה שלא מפריע לך לאכול משהו שבבית תקפיד עליו. בד"כ יהודים יר"ש מעדיפים להימנע מזה.

אחרי שמדובר על ביצה דספנא מארעא, ולא התחממה אצל התרנגולת מע"ל, ואחרי שמדובר על מיעוט שאינו מצוי, הרי הנידון הוא רק מצד 'ביטול איסור לכתחילה', ואחרי שהתבטל אין בזה צד איסור, והחושש בזה הוא מן המתמיהים. כמובן שיתכנו מכשולות אחרים, ולא עליהם דיברתי.

עושה חדשות כתב:

ברים כתב:זאת בהנחה שלא מפריע לך לאכול משהו שבבית תקפיד עליו. בד"כ יהודים יר"ש מעדיפים להימנע מזה.

אחרי שמדובר על ביצה דספנא מארעא, ולא התחממה אצל התרנגולת מע"ל, ואחרי שמדובר על מיעוט שאינו מצוי, הרי הנידון הוא רק מצד 'ביטול איסור לכתחילה', ואחרי שהתבטל אין בזה צד איסור, והחושש בזה הוא מן המתמיהים. כמובן שיתכנו מכשולות אחרים, ולא עליהם דיברתי.

אין ויכוח, רק נתתי דוגמה נפוצה, עקב הטרחה הרבה הגלומה בבדיקה קבועה וסיטונאית של ביצים.

ברים כתב:ההערה נוספת, לכאורא מצד עאנב"א צ"ל ממש שיעיד, כלומר על הסועד לשאול: היכן רכשת את הירקות, בדקת את הביצים, מי טיגן את החביתה, ועוד כהנה וכהנה, ואז מתחילה השאלה.
, לא די בזה שהבעלים נראה בסדר כדי שזו תהיה עדות, הלא כן?

אין דין "הגדה" בעדות של איסורים ואין צריך חקירות של מקום וזמן ופרטי המוצרים ומקורם די בכך שאומר שזה מותר או בשפה המצויה שהוא כשר והרי זה ע"א נאמן באיסורין ובלבד שיהיה מוחזק לכשרות לפי הרמ"א זה פחות או יותר כל אדם חרדי ואפי' פחות מזה.
ראה במה שהביא יבנה מינו הנקרא חשוד.

תשובת הרב אשר וייס - אם יש חשש מראית עין בישיבת עסקים במסעדה שאינה כשרה:
http://tvunah.org/%D7%90%D7%9D-%D7%99%D ... %93%D7%94/

אבי 1000 כתב:

ברים כתב:ההערה נוספת, לכאורא מצד עאנב"א צ"ל ממש שיעיד, כלומר על הסועד לשאול: היכן רכשת את הירקות, בדקת את הביצים, מי טיגן את החביתה, ועוד כהנה וכהנה, ואז מתחילה השאלה.
, לא די בזה שהבעלים נראה בסדר כדי שזו תהיה עדות, הלא כן?

אין דין "הגדה" בעדות של איסורים ואין צריך חקירות של מקום וזמן ופרטי המוצרים ומקורם די בכך שאומר שזה מותר או בשפה המצויה שהוא כשר והרי זה ע"א נאמן באיסורין ובלבד שיהיה מוחזק לכשרות לפי הרמ"א זה פחות או יותר כל אדם חרדי ואפי' פחות מזה.
ראה במה שהביא יבנה מינו הנקרא חשוד.

שו"ע יו"ד סי' קי"ט סעיף י"ט
"האומר למי שהוא חשוד לאכול גבינה של עובד כוכבים קנה לי גבינה כשרה מן המומחה והלך והביא לו ואומר לו כשרה מהמומחה קניתי אינו נאמן. מאיש פלוני מומחה קניתי נאמן."
הרי שדרישות וחקירות מועילות לחשוד כשמירתת לשקר, אבל באינו חשוד א"צ לשאול כלום. וע"ע שם סי' קכ"ז סעיף ג' דיני עד א' נאמן באיסורים, וגם שם לא הוזכרו דרישות וחקירות.

יישר כחכם

יבנה כתב:

אבי 1000 כתב:

ברים כתב:ההערה נוספת, לכאורא מצד עאנב"א צ"ל ממש שיעיד, כלומר על הסועד לשאול: היכן רכשת את הירקות, בדקת את הביצים, מי טיגן את החביתה, ועוד כהנה וכהנה, ואז מתחילה השאלה.
, לא די בזה שהבעלים נראה בסדר כדי שזו תהיה עדות, הלא כן?

אין דין "הגדה" בעדות של איסורים ואין צריך חקירות של מקום וזמן ופרטי המוצרים ומקורם די בכך שאומר שזה מותר או בשפה המצויה שהוא כשר והרי זה ע"א נאמן באיסורין ובלבד שיהיה מוחזק לכשרות לפי הרמ"א זה פחות או יותר כל אדם חרדי ואפי' פחות מזה.
ראה במה שהביא יבנה מינו הנקרא חשוד.

שו"ע יו"ד סי' קי"ט סעיף י"ט
"האומר למי שהוא חשוד לאכול גבינה של עובד כוכבים קנה לי גבינה כשרה מן המומחה והלך והביא לו ואומר לו כשרה מהמומחה קניתי אינו נאמן. מאיש פלוני מומחה קניתי נאמן."
הרי שדרישות וחקירות מועילות לחשוד כשמירתת לשקר, אבל באינו חשוד א"צ לשאול כלום. וע"ע שם סי' קכ"ז סעיף ג' דיני עד א' נאמן באיסורים, וגם שם לא הוזכרו דרישות וחקירות.

ושוב, כל זה כשאין נגיעה ממונית
ואגב, לא ראיתי שהזכירו את תקנת ועד ד' ארצות בזה

לענ"ד ראוי להמנע מקנייה כזו גם כשאין חשש הלכתי משום שמא יראו ויסיקו היתר לקנות בלי כשרות גם כשאין בכלל. לפני כמה שנים נהניתי לראות את בנותי הקטנות משחקות באמא ובת שהאמא שולחת את הבת לקניות וכשחזרה ה"בת" מהקניות שאלתה הרשונה של ה"אמא" היתה: רגע, צריך לבדוק אם זה בכשרות שאנחנו אוכלים.
אם לא נקפיד על כשרות בקניות - הילדים שלנ יגיעו כבר רחוק יותר.
מי שהביא מקודם על הקניות של "מוצרים בהשגחת הבד"ץ" צודק שזו המציאות אבל עצוב שזה כך.
מנסיוני כמשגיח כשרות, מאד קל להפוך מוצרים בהכשר למאכלים בלתי כשרים בלי לשים לב לזה בכלל

דוגמה נוספת:
השגחתי לאחרונה על מכירת אוכל חד פעמית. באחד הדוכנים נגמרה הסחורה הבשרית. שאלתי מה עשטו וענו לי שהלכו להביא עוד מהבית.
במקרה הזה עמדתי והשגחתי עד שראיתי שהסחורה החדשה שהובאה היתה באותו הכשר. אם אין השגחה ויש פיתוי לרווח כספי אנשים בהחלט עכלולים להרשות לעצמם דברים שיתכן שהם אפילו לא חושבים שהם בעייתיים

אפי' במקומות עם הכשר התקלות מצויות ק"ו במקום שאין.

מקובל - וכך נשמע מכמה וכמה גדולי ישראל - שכל מי שעסקו במכירת מוצרים זקוק ל'הכשר' (בדברים הטעונים כשרות).
ובשונה מיחיד המייצר לצרכיו, שאפשר לסמוך עליו, כדיני הנאמנות המקובלים בהלכה.

מנין המקור ההלכתי לחילוק זה, או עכ"פ המקורות הראשונים להבנה זו, להבדל בין יצור תעשיתי לביתי.

הסברא נותנת כך. וזה פשוט. אני מבקש 'מקור'.

בתודה

לי זכור שזה תקנה מאוחרת של ועד ד' ארצות או משהו כעין זה.

איש גבעות כתב:לי זכור שזה תקנה מאוחרת של ועד ד' ארצות או משהו כעין זה.

תודה.
זה יכול להתאים, מהתקופה שהתחילה תעודות הכשרות.
האם זכור לך היכן זה מובא/מצוין?

הסברא לא נותנת כך, אלא שעד אחד נאמן באיסורין אף כשהוא נוגע בדבר.
ובזמן חז"ל והראשונים - כל אחד היה פותח בית-מטבחיים לעצמו, והיה נאמן על השחיטה ועל הטרפות ועל החלב, וכל יצרן-תכלת היה מוכר תכלת בעצמו, והיה נאמן עליו, ועד"ז בתרו"מ ובכל הענינים.

היה על זה כבר אשכול
viewtopic.php?f=17&t=32970

דיברתי בזה לאחרונה עם מורה-הוראה חשוב אחד (שמסתמא חפץ בעילום שמו, עקב הדברים האישיים שהוא אמר לי באותה השיחה), והוא ביאר לי בערך כך:
כשאתה מתארח אצל אדם, אפילו בעד טובת הנאה, מספיקה נאמנות בסיסית, דהיינו שאתה יודע שהיהודי הזה איננו חשוד, ואז מותר לסמוך עליו שאם הוא אומר שהוא עצמו מלח את הבשר - נאמן (למרות שאין לבשר "חזקת היתר"!) וכן כל כיו"ב.
אבל כשאדם מוכר לרבים - שם צריך להיות "אדם שהוחזק בכשרות", כיוון שזה יותר קל להיכשל ולהכשיל.

ועתה ראיתי שאלו הם דברי הרמ"א שהובאו לעיל בהודעה viewtopic.php?p=354762#p354762

ונתנו ידידים כתב:

שש ושמח כתב:אם להידור, מסתבר שיש מקום להדר שלא לקנות מהנ"ל.
אבל אם לגבי עיקר הדין, איני מבין הנידון, וכי מה עשו בכל הדורות עד לפני כמה עשרות שנים, קודם שהוקמו מערכות הכשרות הממוסדות? הרי בודאי שכל שמי שנקלע לעיר אחרת אכל אצל בעל האכסניא או המסעדה וכדו' אע"פ שאינו מכירו היטב, ואין פוצה פה ומצפצף.

הרי כבר תירצו את זה דבכל הדורות לא הי' בעל האכסניא משועבד שיהי' לו כל הזזמן קוגל תפו"א וכדו' והמצב במסעדו היום הוא שאין דבר כזה אין לי. וגם יש לדעת מה היו האופציות החרות של המסעדות האם לקנות מהכשרים לא טובים או דהי' שאלה על דברים קטנים שבקל להם לנהוג כראוי.

ברים כתב:תחשבו על סיטואציה פשוטה ולא נדירה.
יהודי מוכר תבניות קוגל תפו"א לפני שבת. בליל חמישי הוא היה טרוד מאד, (עיסקה חשובה, אירוסין, וכדומה), יש לו לבדוק כמות של 500 ביצים לקוגל, או לוותר על ההכנסה השבועית ועל המוניטין.
כשיש כזו דילמה בבית, קל להחליט שהשבוע אין קוגל או קונים מוכן.
כאן מיד ייכנסו שיקולים, האם זהו חיוב גמור, כמה פעמים כבר מצאתי דם, הפסד מרובה, וכדומה. הוא צריך להיות ירא שמים בדרגה גבוהה כדי להתגבר, הרבה מעבר לנסיון בביתו הפרטי.
זה כשמדובר במוכר שמייצר בעצמו, עכשיו חישבו על מי שמעסיק עובדים, שיש סיכוי שהם הרבה יותר פשוטים, ולא בדיוק מפקח על מעשיהם.

ובמקום שיש הכשר ומשגיח כשרות האם באמת אין מכשולים כאלו?

עכ"פ לא מצוי כ"כ מכשולים כאלו.
כשהייתי משגיח כשרות (במשך כמה חודשים, בקייטרינג בהכשר רבנות מסוימת, שכבר התחלף הרב האחראי על מערכת הכשרות שם) - פעמים רבות בדקתי בעצמי (ידנית) מאות ביצים מדם (היו מעמידים לפני ערמה של 10-15 תבניות של 30 ביצים, והייתי פותח אחת אחת ובודק). ופעמים רבות מצאתי דם (אלא שכנ"ל - זהו דם שאין בו איסור גמור וכו').