- מהריל דיסקין כיסוי ראש.jpeg (238.99 KiB) נצפה 3450 פעמים
אני מוסר מודעא מראש שאיני מתמצא בעניינים אלה, ויתכן שאכתוב שטויות. אני בכ"ז כותב כי אולי תהיה תועלת מהעלאת הנקודות וחידודן.
כמה נקודות ואי-הבנות שלי בדברים שהובאו שם בשם מהריל"ד:
א. הוא לא עוסק כלל בחילוק בין
נשואות לבתולות, אלא מחלק בין שיער של
אשה לשיער של
גבר, שבשיער אשה השערות כולן - עומדות להיגזז (סוף השערות הארוכות, וראה להלן), משא"כ באיש פאות הראש אסור לגזוז. ומה שהוא לא מזכיר נשואות הוא פשוט כי
במציאות כולן מכוסות ראש וממילא מברכות בכיסוי [ואכן צ"ע מדוע לא שאל גם על ברכת הטבילה של נשואה], והמציאות של אשה שמברכת בגילוי ראש היא רק בבתולה.
זה שעוסק בבתולות כנ"ל הוא גם סיבה [בנוסף למה שציין בזה הגרי"ש] שאינו דן כלל מצד שיער באשה ערוה שיהיה אסור לה לומר דברים שבקדושה כנגדו, אלא רק מצד מאי שנא מאנשים (כעין שאלת רעק"א). [ואילו היה מדבר מצד ערוה לא היה עוזר סברתו - כי סוכ"ס שיער זה (שהוא טבעי ושל אותה אשה ועודנו על ראשה) מביא לידי הרהור, ומה אכפת לי שבלומדות נחשב כיסוי].
ואילו כן היה עוסק בנשואות [נניח לגבי ברכת הטבילה] - לכאורה לא היה שום חילוק בינן לבתולות מצד סברתו ששיער העומד להיקצץ הוא בעצמו כיסוי של עצמו. הלוא גם נשואה קוצצת שערותיה הארוכות. ואם נחשב כיסוי - למה שבנשואה לא ייחשב. ומה שאסור לנשואה לפרוע ראש מדאורייתא - הוא פריעת קלעי השיער, ולא מצד שהשיער מגולה ולא מכוסה, וקלתה גם מועיל. ומה שדת יהודית אוסרת לגלות ראש אשה נשואה - הוא מצג מנהג הנשואות, ועל זה לא עוזר לומדות שהעומד להיגזז נחשב כיסוי, כי במציאות מנהג היהודיות הנשואות הוא לכסות ראשן. וכשמנהג היהודיות [בזמן הגמרא] היה להוציא שיער חוץ לצמתן - אותו שיער היוצא לא היה בו איסור דת יהודית, והיה אסוף ולא פרוע ולכן לא היה בו איסור תורה, ומצד גילוי הראש בהזכרת השם שנוהג באנשים - היה מועיל סברת המהרי"ל דיסקין שנחשב מכוסה, אי נמי קלתה וצמתה הוי בדיוק כמו כיפה של אנשים, ומה אכפת לי משאר השיער המגולה שמסביב.
ב. לגבי עצם הסברה, לא הבנתי כמה וכמה דברים:
1. וכי אסור לגבר לקצר את פאות הראש? מאי שנא סוף פאות הראש מסוף שערות ארוכות של אשה?
2. וכי מועיל לגבר שיכסה בשעת ברכה רק את פאות הראש?
3. מה אכפת לי בפאות הראש כל עוד שעיקר ראשו מכוסה. פוק חזי ששום כיפה לא מכסה את כל הראש, ואף לא את כל/חלק הפאות. וא"כ ייחשב גם באיש שעיקר ראשו מכוסה בשיער עצמו העומד להיגזז, ויש לו כיפה העשויה מהשערות של עצמו [ובשיער הקצר של איש זה עוד יותר מתאים להיחשב כיסוי מאשר קצה שערותיה הארוכות של אשה, ראה להלן].
4. איך קצה השערות [הארוכות של אשה] שהוא הנחשב כגזוז, נחשב כיסוי לכל אורך השיער ולעיקר הראש?
5. כל ענין הכיסוי בשעת הזכרת השם הוא מצד דרך כבוד כלפני גדולים. מה מועיל לזה לומדות שהקצה העומד להיגזז נחשב כיסוי? סוכ"ס הקריבהו נא לפחתך הירצך או היישא פניך.
ג. לגבי חלק מהשאלות בסעיף הקודם:
יתכן שכוונתו שהשערות לכל אורכן נחשבות עומדות להיקצץ, כי שיער גדל מעיקרו [כנודע משיער צבוע] וכל חלק שעכשיו הוא בעיקר או באמצע סופו להיות בסוף ולהיקצץ, ולכן מעכשיו נחשב קצוץ, נמצא שאין כאן שום שיער מגולה, כי השיער עצמו - כולו כקצוץ, והראש - מכוסה כולו בשיער זה הקצוץ.
בעצם המהרי"ל דיסקין רואה כאן כל אשה ואשה בעולם כהולכת עם פאה משיער עצמה. והוא אומר שזה נחשב כיסוי לגבי הזכרת השם בגילוי ראש.
ואולי זה מה שכתב לגבי אנשים שאסור לקצוץ את פאות הראש, היינו שמוכרח להישאר איזה חלק מחובר בעיקר. ואף שגם חלק זה סופו להיקצץ כשיגדל ויהיה בסוף הפאות, אבל סוכ"ס א"א לראות כבר עכשיו את כל הפאות כולן מעיקרן ועד סופן כקצוצות, שהרי מוכרח להיות שיעור פאות על הראש, והחלק הזה המוכרח - אינו מכוסה בהמשך השערה, כנ"ל שסוף השערה לא מכסה את תחילתה.
ע"כ הנקודות שהתעוררו בי בקריאת הדברים בשם מהריל"ד. וכל העוזרים והמסייעים יתברכו מפי עליון אמן.