פורום אוצר החכמה

עושה חדשות כתב:עשיתי פעם לעצמי רשימה קטנה על הנושא, ונעלמה ממני. אולי בעזרתכם אצליח לשחזר.

ידוע יסוד הגרשש"ק על המקדש אחת מב' נשים, (וכל כה"ג), דאין הכוונה שאשה אחת מקודשת אליבא דאמת וחבירתה איננה מקודשת, אלא שכל אשה מקודשת בקידושין של "אחת משתיים".

וכבר ידוע להביא מהרשב"א יבמות מא: דנקט דשייך בזה בירור ע"י אליהו, ומשמע [לכאו'] דלא כהגרשש"ק.

שאלותי:

1. האם מצינו דין של ספק דרבנן לקולא בכה"ג, ואם אכן מצינו - האם זה מובן להגרשש"ק.
2. האם מצינו בזה הכרעה של חזקה דמעיקרא על כל אחת בפנ"ע, ואם אכן וכו' כנ"ל.
3. האם מצינו בכה"ג ביטול ברוב, ואם אכן וכו' כנ"ל.
והשאלה הרביעית. האם אפשר לעשות כך גם על אשה בודדת - הרי את מקודשת לי בתורת "אחת משתיים"?

עזרתכם חשובה.

איש טלז כתב:עוד מצינו זיקת יבם עושה ספק נשואה
וכעי"ז מצינו בריטב"א יומא גבי קומץ ספק פנים ספק חוץ
ובאמת בעיקר דינא דשני שטרות לדעת הרשב"ם, יל"ע מ"ש משנים שהגביהו מציאה דאי"ז חלוקה של ספיקות אלא הוא מיסוד דינא הוא וכתביעת ירושה להגר"ח [והיה ראוי לדון שזה סברא דכל דברי הרשב"ם רק לגבי שטר כיון שתפיסת קנינם הוא דרך הראיה ואכמ"ל] וצ"ע

...בחצי פה ממלמל לי ר' יוסף טומבאק, כאשר נפגשנו באקראי, על בן זכר שנולד לו במז"ט ועל השלום זכור שיתקיים בביתו בליל שבת. את ר' יוסף הכרתי מהישיבה, וכאשר עבר ל'מעלות' לבקש תורה מרבי שמואל אויערבאך התחזקה בינינו הידידות. בישיבה, גילה אותו 'שמוליק ברטלר' כבר בשיעור א', היה זה בסיום חבורה שר' יוסף מסר, אף אחד לא הבין אותו חוץ משמוליק שיצא מהתפעלות וטען שר' יוסף הוא נדיר בכושר ההבחנה שלו. אולם ר' יוסף היה תמיד מהנסתרים, וכך יישאר לעולמי עד. ר' יוסף חי מנעוריו עם לחם צר ומים לחץ, פשוטו כמשמעו, וחזותו מוכיח עליו שהיצר פשוט דילג עליו וכי אין לו בעולמו אלא ד' אמות של תורה, עבודה, חומרות ופרומקייט, המתובלים בקרטוב של פקחות. ר' יוסף נדבק איכשהו לאנשי היישוב הישן שבירושלים, ושנים שהוא מפציר בי לערוך אתם היכרות. כעת כאשר הזמין אותי לשלום זכור, הוסיף לי בלחישה שישמח לשדך במקום ביני לבין 'משה הולצמן' הארי שבחבורתם.
בימים כתיקונים הייתי מתכונן לסוג מפגש כזה בדחילו ורחימו, אבל רוח אחרת נשאתי עמי בתקופה זו, רוח של נינוחות ושל קבלת המציאות כפי שהיא, לכן הרשיתי לעצמי להיפגש עם 'האחר' בספונטניות ללא תכנון מראש. בכל זאת כאשר הגעתי בליל שבת לביתו של ר' יוסף ושמעתי את 'קול הענות' בוקעים מהחלונות, חששתי שמא זה לא בשבילי החגיגה הזאת. נכנסתי בהיסוס, ר' יוסף שם לב לכך, ומיד הושיבני ליד 'משה הולצמן' ועשה בינינו היכרות. 'משה' גדל אצל 'הרבי רבי לייב מינצברג' והושפע ממנו רבות, אבל כדברי אחד החברים שם, יש לו נשמה גבוהה משל עצמו. מה שבלט לי בשיחה שלי אתו, זה 'אידיאליזציה של מערכת הרגשות', כלומר הוא נותן משקל רב לתחושה הפנימית של האדם, הוא גם סקרן עצום, בעל תפיסה מהירה, אך מתנהל לאיטו כדי לא לפספס שום ניואנס.
'משה' פנה אלי מיד בשאלה איך אני מבין את הדיון בקידושין דף נא על "המקדש אחת משתי נשים" מדין קידושין שאין מסורין לביאה. לשאלתי אם כוונתו ליסוד של 'רבי שמעון' שזה חלות של ספק - בעצם, אמר שמתחיל מבראשית ורוצה להבין למה התכוון המקדש, וכי אטו בשופטנא עסקינן?", אמרתי לו שזה דיון הלכתי עקרוני גם אם המקרה לא היה ולא יהיה ואפילו מָ שָ ל אינו. 'משה' עמד על שלו, שגם דיון עקרוני חייב להתייחס למציאות קיימת ולא על מילים שנפלטו מפי חסר דעת, אחרי מו"מ קצר הסכמתי שחייב להיות משמעות למילים "אחת מכם מקודשת לי", אם כי המשמעות יכולה להיות משמעות הלכתית ולאו דווקא תוכן פרקטי מחיי היום יום, ואילו 'משה' טען שהגמר' יכולה לדון על מקרים נדירים, אבל המקרה עצמו חייב שיהיה לו הגיון פנימי משלו. אמרתי ל'משה' שעם התקדמות הדיון, אני מרגיש חובה להדגיש בפניו שזה לי לראשונה דיון מסוג זה, וליבי נוקפי אם מקומו של דיון כזה בבית המדרש או בשיחה ליד האח הבוער. השיחה התפתחה, מספר המשתתפים בה גדל, היא עברה מעניין לעניין שלא באותו עניין, אבל תחילה אסכם את הדיון על 'המקדש אחת מתוך שתים' כפי שרשמתי לעצמי מיד בצאת השבת.
"התפיסה הישיבתית הקלאסית מתעלמת במודע מהדיון על כוונותיו ורצונותיו של המקדש, מה שחשוב ללומד הוא העובדה שנעשה חלות של קידושין על אחת משנים וכאן מתחיל הדיון התורני מה התוצאה של מעשה זה. ישנם אנשים שרואים בהבנת המעשה חלק בלתי נפרד – ואפילו תהליך הכרחי, מלימוד התורה וזה מצריך דיון בפני עצמו. עכ"פ שתי דעות נאמרו באותו מעמד: 'משה הולצמן' סבור שיש מצב כזה בנפש האדם שרוצה אחת משנים, לא שהוא מסתפק את מי הוא רוצה, אלא הוא רוצה את המצב המורכב הזה, ואת זה הוא מקבע בקידושין. בכך הוא מסכים עם רבי שמעון שלא שייך כאן 'כלפי שמיה גליה' אבל בניגוד לרבי שמעון שמדבר על חלות של מעשה קידושין שנזרק כלפי 'אחת משנים', סבור 'משה' שמדובר במצב קיים מבחינת נפש האדם, ולתפיסה זו השלכות רבות על הבנת הסוגיה. את התפיסה השנייה ייצג ר' יוסף בשם 'אברהם קלמנוביץ' (תלמידו של רבי גדליה נדל. ב.ז.) ועיקרה שרק חמור יכול להיות בספק שקול וכאשר אדם אומר 'אחת מכם' יש לו עדיפות על אחת מסוימת, עדיפות שלא התבשלה לכדי הכרעה פומבית, לכן יש מקום לדון עליו כספק רגיל ודלא כרבי שמעון.
השיחה התפתחה על נפש האדם, על רצונות מוזרים, על הצורך בטקסים, היה שם אחד בשם 'גוטפרב' שהרבה לצטט את ר' שלמה, (אחד הנוכחים לחש לי שמדובר בשלמה זיגמּונד פרויד), משם התגלגלה איכשהו השיחה על נשים ועל ההבדל בין החשיבה הפרטקית הנשית, לבין החשיבה המופשטת של הגברים שגולת הכותרת שלה היה איישטיין, ומתברר לי תוך כדי שיחה שתורת אנישטיין נלמדה בחבורה זו הדק היטב, ומי שפיצח את העניין היה משה הולצמן...